יש דברים שאין להם תשובות, כמו שאלות מאוד גדולות באמונה שאם תחקרי ותחקרי את תגיעי לכפירה כי התשובות הם בכלל לא בהשגה שלנו.

תנסי לחקור למה ה' עשה את השואה

במצב הזה חובה לזרוק את השכל כי מה לנו ולהחלטות של ה'? כל עוד אנחנו בגוף הזה אנחנו לעולם לא נבין והחקירות רק יגרמו לנו לריחוק.

חוץ מזה שכשאדם זורק את השכל הוא הכי מתקרב לה' בעולם כי הוא מראה לו שהוא מתרפק רק עליו ולא על שום דבר אחר. כי נגיד בן אדם בנפילה או שקרה לו משהו או כל אחד והסרט שלו, והוא חוקר וחוקר וחוקר למה ומי ומה מה יצא לו מזה? אבל כשאדם זורק את השכל ואומר ה' אתה הבאת עלי את הצרה הזו אני זורק הכל לא מבין שום דבר עזור לי מהצרה הזו להתקרב אליך בתמימות ולהתרפק רק עליך , מתוך הצרה הזו יצאה לו ההתקרבות הכי מתוקה שיש .

כי לזרוק את השכל פרושו ללכת בתמימות כמו שאמר דוד המלך ע"ה "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" הוא לא אמר אשרי הצדיקים הוא אמר אשרי התמימים ועוד הוא אמר את התמימים לפני ההליכה בדרך ה' להראות לנו שקודם כל צריך ליהיות תמים ורק אחרי זה אתה יכול ללכת בתורת ה', כי כשאדם כל הזמן בחקירות ולמה ולמה ולמה אז הוא רק מתרחק והולך עם כוחי ועוצם ידי והגאווה שלו שהוא חייב לדעת הכל כי אין סיכוי בחיים שהוא יקבל אפילו אחוז קטן מכל השאלות שלו כי הוא בחיים לא יתפוס את זה והוא בכלל לא כלי קיבול כדי להבין כאלה דברים נשגבים.