משהו שקצת מכביד עליי.אור היום
הייתה לי שיחה לא מזמן עם גיסתי, שילדה לפני בערך חצי שנה, בנוגע לשאלה באיזה בית-חולים ללדת.
בזמן האחרון די חשבתי על "מעייני הישועה", פשוט כי זה הצטייר לי כמקום שיהיה לי נעים ללדת בו. אבל גיסתי אמרה לי שמאוד כדאי לי ללדת בבית חולים אחר, שגם כן נמצא באזור, שאמא שלי עובדת בו. היא אמנם לא עובדת במחלקת יולדות, אבל לדעת גיסתי, זה לא משנה- עצם זה שהיא עובדת שם יגרום לזה שהיחס אליי יהיה יחס טוב ולא ישכחו אותי שם (לדוגמא, לא יחברו אותי למוניטור שלא עובד ויילכו).
כל כמה שאני חושבת על זה, לא ברור לי עד כמה זה שאמא שלי עובדת שם ישפיע, כי יחס אנושי אמור להיות בכל מקום (עם דגש על "אמור", לאור הסיפור של אם6), ואני לא אוהבת להשתמש בפרוטקציות ולבקש יחס מועדף וכו'. אם אלד בסופו של דבר בבית החולים שבו אמא שלי עובדת (כי כך ייצא), אולי אציין שהיא עובדת שם ואולי לא. ואין לי מושג עד כמה זה ישפיע על היחס של הצוות. וחוץ מזה, חשבתי שאם בעלי יהיה שם (והוא אמור להיות שם לפי התכנון שלי ), הוא ידאג לזה שלא יזניחו או ישכחו אותי. אני יכולה לסמוך עליו בזה.
גיסתי גם סיפרה שרק אחר-כך רואים את כל הדברים הלא-טובים, והציעה שנתערב שכשאצא משם, בטוח אתלונן על משהו שהיה לי לא טוב שם (טוב, זה סתם היה מבאס, כי חשבתי לעבוד על זה שאוכל לבוא לבית החולים ממקום אופטימי ושמח וחופשי, לא ביקורתי. ואני לא מתלוננת מטבעי).
 
בקיצור... מה אתן אומרות? איפה כדאי ללדת? (וכל דבר אחר שבא לכן להוסיף יתקבל בשמחה).
 
לא לציטוט.
וגיסתי- אם את כאן וזיהית אותי (או אם את לא גיסתי, אבל זיהית אותי בכל זאת)- שתפי אותי. תודה
5 מתוך הלידות עשיתי במעייני הישועה והיהאחותו
נהדר אחת לאחת ( טוב חוץ מאחת שהתחילה איכס, אבל כשהבינו שנכנסו איתי ל"נישה" של האיכס וכמעט הלכתי- אז סגנית מנהלת מחלקת נשים, תפסה את המצב ויילדה אותיבאופן אישי) גם היחס האנושי , גם התנועתיות בכל שלב בו היה ניתן ( היו גם לידות בעייתיות שאפילו לא רציתי לקחת סיכון של להתרוצץ יותר מדי...) גם האיכות הרפואית והאחריות ( באותה לידה בעייתית, התערב רופא שממש מנע בסיוע הצמוד שלו ניתוח קיסרי, מיילדת פחות מנוסה לא התביישה בידע שלה והזמינה את המיילדת הראשית ליילד) וגם כשהצילו לי תינוק במצוקה עוברית ( מה לעשות... ע"י ואקום וטיפול נמרץ במקום. תוך שניה כל צוות ביה"ח היה שם לדעתי) אמנם מהמחלקה הייתי פחות מרוצה ( אחיות די אפטיות, בלי הרבה עידוד הנקה בתינוקיה ) אבל זה כבר היה פחות אכפת לי... בקשתי ביות וסגרתי סיפור ( שם כדאי להרשם מראש אם רוצים ביות)  גם בביקור חולים היה מעולה.
נראה לי שזה קשור בעיקר בעיקר לתקשורת שנוצרת בין המיילדת ליולדת. והרבה סיעתא דשמיא ( להתפלל להתפלל ולהתפלל)
גילוי נאות- אני אחות במקצועי, ועוד נשים וטיפת חלב... כשאני מגיעה לביה"ח אני אף פעם אף פעם לא אומרת מה המקצוע שלי כי אני רוצה לקבל יחס של שווים ולא שיחושו מאוימות מזה שאני יודעת ומבקרת כל צעד שלהן ( ואני עושה זאת ) רק בהמשך הטיפול כששואלים אותי בדרך אגב מה מקצועי אני מתוודה...  חוץ מזה שבא לי ליילל לפעמים בלידה, להאנח כשצריך, לבקש עידוד ותמיכה לא כאילו אני איזה יודע כל ( כאילו שאחות או דולה צריכה ללדת את כולם בקלות ובסבבה תמיד)  עם זאת- מנסיון של חברות- אמא בבי"ח זה אכן סבבה של יחס.
אבל השאלה המקדימה היא אם באופן כללי את מעוניינת להגיע לבית החולים הזה , אם את מרוצה מהגישה ההתערבותית או נמנעת מהתערבות שמונהגת אצלם, מהסביבה הדתית/ כשרות/ המצב בשבת בחדרים/ ביקורי גברים בחדרים/ או שזה בכלל לא מפריע לך.  מה אחוז ניתוח קיסרי אצלם וכו'. אם זה לא מה שימנע ממך ללכת לאותו בית החולים אז אדרבה, תהני מהיחס העודף, למה לא?
ביקורי גבריםאנונימי (פותח)
מה הנוהל שם לגבי ביקורי גברים בחדרים?
יש איזה הגבלות בגלל שהם חרדים?
התכוונתי ללדת שם בקרוב, אז המידע רלוונטי עבורי.
שעות ביקוראחותו
בקורי גברים במחלקה בשעות ביקור בלבד, יש חצאי שעות לפני כל זמן ביקור שרק לבעלים מותר  להכנס ( עקב ריבוי הילדים בבית יולדות זה...) 
בלובי- ביקורים חופשי עד 23:00 אם איני טועה בשעה.
לי מאד עזר שלא היו הרבה אורחים ולר הרבה  גברים בחדר. לא נח לי לשכב כל היום עם כיסוי ראש או לחנוק עצמי מאחורי וילון ובריח... לא נעים לי לחשוש כל הזמן שאם אני קמה מהמיטה למקלחת עם כתם גדול על חלוקי אז אחרים יראו אותי.
 
 
בסך הכל יומיים- שלושה , אפשר לעבור תהליך גמילה מהמשפחה לזמן מה ואם קשה- יש לובי.
תודה רבה על התשובה המפורטת (:אור היום
אחשוב עוד קצת על הדברים... ולמה התכוונת בגישה ההתערבותית?
התערבות רפואית: זירוז, פקיעת מים, תרופות...אחותו
אם יש קשרים לא צריך פרוטקציותיפעת1
אבל נשמע שאת לא כ"כ מעוניינת בפרוטקציות.
מה הבי"ח השני נוכל להגיד לך המלצות עליו..
תעשי סיור ב 2 ביה"ח  בחדרי הלידה ותזרמי עם הלב שלך..
ואם אפשר לעזור נשמח
לדעתיveredd
בגלל שרוב הלידה, ההתנהלות שלה והרושם שנשאר ממנה קשור מאוד מאוד ליחס של הצוות (ואני יכולה להגיש לך שבגלל יחס מחפיר שאני קיבלתי יש לי ממש דחייה מזאת שיילדה אותי. היא פשוט הייתה אנטיפתית מגעילה), כן שייך ללכת לבית החולים של אמא וללדת שם, וליידע אותם מי אמא שלך.
אני הייתי עושה ככה, זה מה שבטוח. אני מאוד מבינה את העניין של עקרונית לא להשתמש בפרוטקציות- אבל בלידה לדעתי צריך להשתמש בכל הנתונים ולמקסם אותם.
וסתם שתדעי, בלי חלילה להפחיד... בעלי הוא באמת בן אדם מקסים ומיוחד, שאוהב אותי מאוד, ובכל זאת בלידה הוא נכנס לסוג של שוק, וכמעט ולא תפקד. רק בערך יום אחרי הלידה הוא חזר לעצמו. וזה גם קורה הרבה...
בקיצור, ממליצה בחום. ואם את בכל זאת רוצה בית חולים אחר, תביאי את אמא שלך, ושתגיד להם בצניעות שהיא מיילדת. אולי תזכי ליחס מיוחד...
אמא בבי"חתיכף6
שלום לך אור היום.
קודם כל שיהיה בשעה טובה.
שנית, אם זה בי"ח גדול- לא בטוח שצוות חדר היולדות מכיר את אימך אם היא עובדת במחלקה אחרת.
אמי עובדת בביה"ח שבו ילדתי - זה לא עזר, בלשון המעטה...
מה שכן עזר - זה היה במחלקה. עליתי למחלקת יולדות אחרי זמן הארוחה והיא אירגנה לי מה לאכול [היא הגיעה עם המדים של המחלקה שלה (בובת מיקי מאוס על המדים, כי היא עובדת במחלקת ילדים....)]
בהצלחה!
תודה רבה (:אור היום
בהצלחה ו-רק תפילה
קודם כל- אם תגידי להם, לא בטוח שזה יתן לך פרוטקציות, אבל זה לפעמים יכול לשבור את הקרח, לגרום להם ליותר נחמדות... [למרות שבדרך כלל מי שעובד במקצוע הזה הוא במילא נחמד ועם לב רחב..] (אמא שלך בעצמה יכולה לבואל הגיד להם)
אבל באמת תבדקי לפי ביה"ח ספציפית(אני לא יודעת מה הבי"ח השני)
ואמרת שתכננת לבוא בגישה אופטימית, אז ככה-את ממש צודקת! ותמשיכי עם הגישה הזאת גם אם בסוף יהיו אילוצים ותצטרכי ללדת במקום שבחיים לא היית הולכת אליו (צירים באמצע חופשה משפחתית רחוקה מבי"ח רצוי....)..
אני גם לא מתלוננת בדר"כ ב"ה, אבל כשאת קרובה ללידה, בלחץ..., את צריכה לפמפם לך בראש שכל אנשי הצוות מקסימים! (אותי קבלה מישהי לא משהו, אנטיפטית קצת, אבל שכנעתי את עצמי שהיא ממש חמודה... ניסיתי לדובב אותה... זה די עזר..)
והכי חשוב- הרבה תפילות שיהיו שליחים נאמנים!!!
שיהיה בשעטו"מ!!
היי- תודה! שימחת אותי...אור היום
מניסיוני 'העשיר' - תשע לידות והפלה אחתנורה
שאת כולן עברתי במעייני הישועה - אין מה לומר עליהם, הם פשוט מקסימים!!!
כל הלידות שלי אינן קלות, ואילו האחרונה (שהיתה לפני ארבעה חודשים) היתה פשוט סכנת נפשות: היגעתי לבית החולים ברגע הכמעט אחרון, מהמכונית הריצה אותי מיילדת לחדר לידה בכיסה גלגלים, ושם היו ארבע מילדות ורופא בכיר, כל מיילדת לקחה אחריות על משהו אחר, הפשיטו אותי וטיפלו בי, ובינתיים הרופא חיבר אינפוזיה ובדק מצב פתיחה כשהוא זיהה שהיתה היפרדות שיליה הטיסו אותי בצעקות לחדר ניתוח. הצעקות היו לא מלחץ אלא כדי לשמור על הצניעות שלי (בכל זאת הייתי מופשטת) הם צרחו 'כל הגברים להיכנס לחדרים' 'שאף אחד לא יסתובב במסדרונות'. ורצו איתי במהירות לחדר ניתוח - ושם הרדימו אותי ומייד ניתחו. לאחר מכן נאמר לנו שאם תוך שמונה דקות לא היו מוציאים את התינוק, לא היה במי לטפל יותר - לא הוא ולא אני!!
כל הטיפול היה מקסימלי במקצועיות וביחס האישי.
תגידו מה שתגידו - אני אוהבת אותם.
תמיד, גם בחדרי לידה הצוותים היו נהדרים (הלידות אצלי בדרך כלל ממושכות, כך שאני מספיקה להחליף יותר מצוות אחד בכל לידה), גם במחלקת יולדות וגם במחלקת נשים שבדרך כלל אני מספיקה להגיע לשם לאיזה לילה לפני הלידה לצורך זירוז וכו'.
גם הטיפול בתינוקות הוא פשוט נהדר.
גם מחלקת ה'מלונית' או 'קומה 7' היא נהדרת.
בקיצור - אין עליהם, הם פשוט נהדרים.
תתרחקי ממעייני הישועה!אנונימי (פותח)
אני לא כותבת בפורומים, אבל ראיתי פה את ההמלצות, ולא יכולתי שלא להגיב.

אני בטוחה שיש נשים שעברו שם חוויות מוצלחות,
אבל הרמה הרפואית שם היא מתחת לכל ביקורת.

א. גיסתי סבלה מצירים 3 ימים (!!) ולא הסכימו לזרז את הלידה או לתת לה משככי כאבים.
היא ברחה משם לתל השומר.
ב. אני ילדתי שם השנה, למרות גיסתי, בגלל שבת, בעלי התארח אצל חבר ליד מעייני הישועה.
   1. האחיות מפטפטות במקום לעזור, נדרש ממני 5 פעמים לקום ולבקש משכך כאבים, שקיבלתי רק לאחר שעתיים.
   2. רופא הילדים היחיד שיש שם מעשן, יש ריח חזק של עישון בחדר תינוקות ובחדר לידה עצמו גם כן.
   3. אחרי הלידה לא בדקו את שלמות השילייה, 
      היה לי נס שניגשתי סתם לרופאה שלי אחרי שבועיים (אני שונאת רופאים),
      והתגלו שאריות, הגעתי מיד למיון במעייני הישועה, שם ציוו עלי לצום 8 שעות ולחזור למחרת לגרידה,
      עד שקיבלו אותי שם, הודיעו לי שלא קבעו לי תור בכלל, ולחזור למחרת -- לצום שוב.
      הרופא שקיבל אותי שם היה בהלם מתמונת השאריות, ורמז לי שעשיתי טעות רצינית שחזרתי לשם.
      אחרי התלבטויות רבות (וצום של 15 שעות!), עברתי למיון בתל השומר, שם קיבלתי יחס נהדר, וטיפול זריז.
      הרופא שם אמר שהרבה באים אליהם ממעייני הישועה....
      מתברר שהשאריות היו גוש בגודל 5X4 ס"מ...
      היה לי מזל, כי זה מתפתח אח"כ לחום גבוה, וסיבוכים במשך תקופה ארוכה, (ומוות) כי הגוף תוקף את עצמו.
     4. במיון שם פגשתי מישהי שילדה יום אחריי, היא חזרה כי נפתחו לה התפרים, ונאלצה לעבור זאת שוב.
     (5. המשקל ששקלו בלידה שונה מהמשקל שרשמו בפועל, ולכן כמעט לא שחררו אותנו משם, כי הבת שלי כביכול לא      עלתה מספיק במשקל...)

אם היה לי כוח הייתי תובעת אותם על רשלנות רפואית.

בבקשה אל תעשו את הטעות שאני עשיתי.
יש המון סיבות "נוחות" ללכת לשם, אבל הצוות שם אדיש, וחסר אחריות.
נשים רבות מגיעות משם לתל השומר, וגם הרופא עצמו שעובד שם רמז לי בבוטות שזו טעות להגיע לשם.

לפי מה שידוע לי ליס (איכילוב) הוא המקום הכי טוב, אבל הוא מבוקש, ואין שם מקום (רק בפרוטקציות)

נורה וציבורשקה,אור היום
תודה לשתיכן על התגובות המפורטות. אני חייבת להודות שיצאתי קצת מבולבלת בשורה התחתונה, ועדיין לא בטוחה למי ללכת, אבל הבנתי שגם אם אלך ל"מעייני הישועה" ולא יהיה לי טוב שם, אוכל לעבור לבית-חולים אחר. טוב, יהיה טוב בעז"ה
ממש מצער לשמוע את כל מה שעברת ציבורשקהנורה
אבל שוב, יש לי ניסיון עשיר באמת.
9 לידות ועוד הפלה אחת - זה דבר שלוקח לעבור הרבה שנים (17.5 לשם דיוק), ואם היה כל כך גרוע אז הייתי צריכה לפחות פעם אחת לחטוף את זה.
אני מאמינה ממש לכל מה שאת אומרת, אבל לצערי שמעתי דברים נוראיים כאלה גם מבתי חולים אחרים ואפילו מפורסמים - בעוד שאני ממש לא נתקלתי בזה בכל הפעמים שהייתי שם.
אני מקווה שלא חטפת טראומה גדולה מדי, ושזה לא יעכב אותך מלחשוב על הלידה הבאה.
בכל אופן, אני תמיד אומרת - "לא משנה לאן את הולכת, קחי את הקב"ה איתך. ותתפללי שהרופאים והאחיות יהיו שליחים טובים, ושהכל יעבור בשלום".
מצטרפת לגמרי לנורהאנונימי (פותח)
לקחת את הקב"ה לכל מקום ולהתפלל לשליחים נאמנים.
 
חוץ מזה שגם אני ממליצה מאאאאאאאאאאד על מעייני הישועה.
חייבת להגיד לך- אני מבינה שעברת ארוע קשהאחותו
עם זאת- לצערי אני שומעת מקרים מכל בתי החולים וחייבת להגיד לךשבבתי חולים אחרים שמעתי גם סיפורים גרועים יותר... (ראה ערך הדסה עין כרם...) כולל שאריות שליה וכאלה...זה מקרה שקורה אחת לכמה לידות גם בלי ששמים לב ואין מצב, פשוט אין מצב שמיילדת לא בודקת שליה אבל אם פעם היית רואה או מנסה לבדוק שליה היית מבינה למה כ"כ קל לפספס.( ואני מאלו שבדקו) . גם סיפורי תפרים חזקים מדי או תפרים שפקעו שמעתי, ויותר גרוע- גם אשה שנקרעה בין נרתיק לפי טבעת שמעתי... ( ולא במעייני)  ובקיצור- להתפלל ליפול במשמרת הנכונה.ומיילדת טובה.
 גם אני לא ציינתי לשבח את מח' תינוקות ויולדות אבל אין לי המלצות מי- יודע- מה על מקומות אחרים בקטע הזה ואף גרוע יותר לצערי הרב. ( נראה שבעיקר עושים עלינו כסף במח' האלה) בי"ח מאיר ולניאדו אף הם נחשבים טובים מאד מבחינת יחס הצוות.
לגבי מעייני הישועה ורמתם הרפואית: אישית הצילו לי שם תינוק בלידה ראשונה, הצילו אותי ואת התינוק (_ ללא ניתוח) בלידה שישית עם הפרדות שליה, קרדיולוג הילדים שלהם שאותו אני מכירה אישית הוא רופא מומחה שעלה לפני שנים ספורות מקנדה- שם עבד כקרדיולוג לפני שהגיע לארץ, הפגיה שלהם היום מצויינת. ורופאים מעשנים... וואו אילו היית יודעת כמה כאלה יש היית מזדעזעת. אבל כנראה רובם מספיק חכמים לשים ספריי בפה לפני שמדברים עם לקוח ( לא כולם )
 
ולסיכום- הרבה תפילות ליפול בזמן הנכון לידיים הנכונות.
בקשר למעייני הישועה...עובדת השם
אפשר פחות או יותר את השעות של ביקורי גברים? (כדי לסבר את האוזן...)
יש להם אתררעיה ואםאחרונה
תחפשי בגוגל, ותראי.
שינוי שםאנונימית בהו"ל

אם אחד הילדים שלכם היה בא אליכם כאדם בוגר, ואומר שרוצה לשנות את השם שלו - להישאר רק עם שם אחד ולהוריד את השם השני, בגלל שהוא לא מתחבר / מתנגד למשמעות של השם הזה, מה הייתם חושבים / מרגישים?

תלויכורסא ירוקה.

אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

אדם בוגר עומד ברשות עצמואמאשוני

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אניoo

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

מעניין מה מפריע לה אם לא משתמשים בשםשם משתמשת חדשה

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

אני שיניתי את שליהמקורית

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

שם ראשון או שני?אנונימית בהו"ל

ראשון,יש לי רק אחדהמקורית

נראה לי שכדאי להפריד ביןרק לרגע 1

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

תודה, הבהרה קטנהאנונימית בהו"ל

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

למה זהקריטי שלא יהיה שם שני בתזהמקורית

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

הם חייבים לדעת את זה?oo

זה מופיע בספח של ההוריםהמקורית

אבל לא יודעת אם שולחים להם חדש כשמשנים

ילדים מעל גיל 18 מופיעים בספח של ההורים?דיאן ד.

עד כמה שאני יודעת כשיש עדכון ספח ת.ז. אז מופיעים רק הילדים מתחת לגיל 18.

ככה גם אני מכירה. עד גיל 18 אם מדפיסים חדשמנגואית

זה דור אחר וזה מאוד תלוי מה האופי שלהםאמאשוניאחרונה

בכל אופן אם הם רגילים לקרוא לך בשני השמות הייתי מתייעצת איתם ואם זה חשוב להם הייתי מכבדת את ההחלטה לקרוא לך בשם המלא (יותר משום הרגל ופחות בגלל עיקרון)

ופשוט משלימה עם זה שיש שם שכל העולם קורא לי, ויש את השם שאמא או אבא (או שניהם)

קוראים לי.

כנראה שהייתי מתבאסתענבלית

מי שהורידה מוצרי חלב בתקופת הגזים של התינוקרק טוב!

סביב גיל חודש וחצי בערך, הפסקתי לאכול מוצרי חלב ומהר מאוד התינוקת הגיבה טוב. נפסקו הבכיות והרצון לידיים כל הערב וישנה טוב.

מי שהתנסתה בכך, יצא לכן לגלות מוצרי חלב שכן אפשר לאכול ולא משפיעים על התינוק? זה חסר לי... או תחליפים טובים?

מה חסר לך?השם שלי

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

בדיוק מה שכתבתרק טוב!

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

על הלחםהשם שלי

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

איזה סיפור עצוב 🤣באתי מפעם

ממש מדמיינת את הבאסה...

אני אכלתי "גבינה" לבנה עם זיתים של חברת משומשויעל מהדרום

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

יש תחליף גבינה לבנה מצוייןאן אליוט

הוא נקרא משומשו והוא מאוד טעים

לקפה - משקה שבולת שועל whiteיראת גאולה

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

תודה רבה! קפה לא שותהרק טוב!

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

בהצלחה!יראת גאולה

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

אני רק אגיד שבעיניי שיבולת הכי פחות טעיםהמקורית

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

חלב שיבולת שועל טעיייםםםאוהבת את השבת

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

תודה רבה!רק טוב!

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

של תנובה אלטרנטיבאוהבת את השבת

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

מענייןרק טוב!

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

יש יוגורטים מסויהיעל מהדרום

Oat li אפורראשונית
עבר עריכה על ידי ראשונית בתאריך כ"ג באב תשפ"ו 12:32

אין את זה בכל חנות אבל ראיתי ביש חסד ובויקטורי

לא ניסיתי מרוב שפחדתי מהבכי הבלתי פוסקבאתי מפעם

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

הגבתי בשרשור הלא נכוןמחכה להריוןאחרונה

יש לכן המלצה על מנוי לעיתון לילדים?אוהבת את השבת

לאיזה גיל?צלולה

אצלנו בן 7 ובן 9 נהנים מאודדד מאותיות לילדים.

גם אצלינו אוהבים אותו (גם אני)יעל מהדרום

לק"י

@אוהבת את השבת אני זוכרת נכון שאת חרדית?

כי אם את מחפשת משהו חרדי, אז הוא לא.

אני לגמרי דתי לאומי, איזה קטע שחשבת ככהאוהבת את השבת

אבל תכלס פורום זה מבלבל...

😅 איזה קטע...טוב, כנראה התבלבלתי עם ניקית אחרתיעל מהדרום

לק"י

אולי מישהי עם ניק שמזכיר לי אותך.

כי דוקא אותך אני זוכרת יחסית...

מה זה המגזין הזה? לא שמעתי עליוקנקן שבור

יכולה לפרטאם יש לך כוח?

אצלנו מנויים לנפלאות ומאוד נהנים

וואי זה עיתון עתיק לילדיםצלולהאחרונה

קראתי בעצמי כשהייתי ילדה וממש אהבתי.

עיתון דת''לי, מגיע פעמיים בחודש, עם תוכן מגוון (פעם בחודש מגיע איתו מגזין טבע).

תרייגניק מאוד מוצלחרק לרגע 1

מצטרפת, וגם אנחנו דת"לnik

זרקור. ומגזין נפלאותיראת גאולה

לא קשור להריון - גירודים ברגלייםאנונימית בהו"ל

ביומיים-שלושה האחרונים ממש מגרד לי ברגליים (מהברך ומטה). לא בגלל עקיצה או משהו נקודתי, פשוט לאורך כל הרגל.

ניסיתי לשים אלוורה ולא ממש עזר.

זה משהו שצריך בירור רפואי?

טיפים להקלה על גירוד?

אשמח לשמוע מניסיון...

יכול להיות שנשרפת בשמש?שקדי מרק

לפעמים זה עדין ולא בולט

אבל מגרד עד שהוא נרגע מתחדש עובר..

היינו בטיול, אבל אני הולכת עם חצאית ארוכהאנונימית בהו"ל

אז לא חושבת שיכול להיות שנשרפתי

נראה לי שזה דןןקא כן יכול להיות קשור להריוןלפניו ברננה!

מצלצל לי משהו שיכול להיות קשור לתפקודי כבד.. כדאי להתייעץ עם אחות.

(ויכול להיות גם לא כמובן..(

התנסחתי לא ברור... לא קשור להריון כי אני לא בהריוןאנונימית בהו"ל

עם מניעה ובדיוק קיבלתי מחזור...

אה חחח 😅🩷לפניו ברננה!

הורדת שיער עם משהו חדש?עכבר בלוטוס

או סכין לא על עור רטוב?

לא לאחרונהאנונימית בהו"ל

תנסי קרם לחות124816

לפעמים הגירוד נגרם מיובש.

גם לי היהשמחה כפרוייקט

בידיים ובהמשך גם ברגליים אחרי שהות בחום השמש גם אם לא ישירה.

הייתי אצל רופאי עור ומה לא.

בסוף גיליתי שספריי הגנה (השקוף של סקין גארד) פשוט מרגיע לי את הגרד לגמרי. התחלתי לרסס כל פעם שגירד לי וכמובן לפני יציאה. הקלה של החיים.

זה עלול להיות קשור לתפקודי כבדמתיכון ועד מעון

היה לאחותי, כדאי לפנות לרופא

גם לא בהריון?אנונימית בהו"לאחרונה

אני רוצה לרזותפה לקצת

או לפחות לעצןר את העלייה שלי במשקל.

לא בדקתי כמה אני שוקלת אבל אני ממש רואה איך הירכיים שלי גדלות, והבטן.

איך סוגרים את הפה ומספיקים לאכול שטויות?

אני באמת חושבת שאני מכורנ למתוקים, אני כל הזמן מחפשת לאכול מתוק.

ולפעמים אני אומרת לעצמי שמספיק אז מכינה סלט טוב ואוכלת ואז אחריו בכל זאת אוכלת גם עוגיה או שוקולד.

וגם לא פחות חשוב,

איך לא מעבירים את הדבר הזה לילדים?

הם לא רואים שאני אןכלת מתוק כל היום כי זה לא לידם.

הם גם יודעים שאצלנו לא נרגעים ממתק אלא בחיבוק.

ועדיין מפחדת שזה יעבור אליהם...

מה המתוק ממלא אצלך? איזה צורך?ריבוזום

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אין לי מושגפה לקצת

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

מנסה להעלות כיווניםריבוזום

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

תבדקי ברזלעדינה אבל בשטח

לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה

מהמם וחשוב, תודה!אוהבת את השבת

מתוק זה ממכריראת גאולה

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

אני נגמלתי מסוכר בעל כורחיהבוקר יעלה

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

אוף, קשה ממשיראת גאולה

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

תודה רבה יקרה!הבוקר יעלה

אני גם אחרי 3 חודשים של גמילה מסוכר עדיין היהזוית חדשה

לי קשה וממש לא התרגלתי

אני שמרתי על סוכרתשומשומונית

כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם

ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)

סוכר זו התמכרות רצינית 😔הבוקר יעלה

יכולה להגיד לךעל הנס

שכל ההריון פינטזתי על מתוק

במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.

זה הריון שני עם סוכרתהבוקר יעלה

לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2

היו לי 5 הריונות כאלהעל הנס

כל הריון יותר גרוע מהשני

המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף

וואי מורידה בפנייך את הכובעהבוקר יעלה

זה קשהההה בטירוף!

אוף הריון זה אחרת. אני גם לא מצליחה....אורוש3

לי הדבר היחיד שעוזר זה לא לקנות ...אוהבת את השבת

אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה

ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה

בול מה שבאתי לכתובמעיין34

מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו

גרנולה שקונים בסופר או שמכינים לבד בבית?אלישבע999

כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.

צודקת, לא הייתי מדויקתמעיין34

פשוט מעולם לא קניתי גרנולה

מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף

מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים

אני ניסיתירקאני

ואז שלחתי את בעלי דחוף למכולת לקנות שוקולד

שליטהoo

עצמית על אוכל

היא אחת השליטות הכי קשה

המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן

כמעט בלתי ניתן להחלפה

הוא זמין

נותן מענה מהיר

אין תלות במישהו אחר

לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר

זה באמת מאד קשה

הדרך לעשות את זה עוברת

בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף

ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית

חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם

חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה

ככל שמתאמנים על עשייה נכונה

הגוף רוכש אותו כהרגל

והשליטה נהית יותר קלה

לגבי הילדים

ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית

אין איך לעבוד עליהם

הם רואים ומרגישים הכל

בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית

קראתי את כולכןפה לקצת

להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)

רוצה שילמדו לאכול במינון

אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה

ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת

אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי

וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל

כל תהליך מתחיל מהצלחות קטנותמעיין34

זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .

וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.

מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.

מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת

אפשרoo

לעשות בהדרגה

לא יום שלם בלי

אלא להפחית

אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית

זה לא יכול להחזיק מעמד

וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה

עם הצלחות וכשלונות

עד שמגיעים למצב משביע רצון

את אוכלת מסודר?המקורית

ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?

מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך

ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.

ואם תקני רק לשבת? זה מצד אחד מונע את החסךמהות

מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים

גם לילדים מרוב המתכוניםאורוש3

אפשר להעיף חצי מהסוכר פלוס לעבור לקמח מלא ולבחור מתכונים פחות מזיקים.

אנחנו מכינים לשבת ואם נשאר הם מסיימים וזהו. לא חובה שתמיד יהיה זמין אני לא חושבת שזה יוצר חסכים. אם אין בכלל בבית ואז יוצאים ומתנפלים זה נכון.

הילדים שלי מקבלים במסגרות וגם אצל אמא שלי לפעמים זבל של סוכריות וגומי. אבל הם יודעים שאני לא אקנה את זה לבית. זה מספיק חשיפה בעיני למשל. והלוואי שגם זה לא היה.

אני ניסיתי לעשות סדררקאניאחרונה

שהחלטתי מראש על כמות מסויימת של מתוק ליום

ואותה לא לעבור (עם הקפה, אחרי ארוחה ועוד פעם אחת)

החזיק לי תקופה

התכנית הייתה לאט לאט להוריד מינון

בינתיים חזרתי לסורי ואיבדתי שליטה

אבל אולי לך זה יעבוד

אני ממש מבינה אותךעל הנס

גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.

קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.

תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .

דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.

או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.

אפילו לא מאד מוגדר.

ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.

ממליצה לךDoughnut

על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.

האמת שמתוק זה ממש התמכרותאורוש3

אני לא שם עכשיו כבר לצערי. אבל בגדול הפסקה דרמטית לשבועיים ממש ממש עוזרת. זה קשה בטירוף ממש כמו כל גמילה. אבל אח''כ מאוד מאזן ואפשר להחזיר מתוק יחסית סביר (עוגיות כוסמין עם שיבולת שועל ושוקולד 70 אחוז עם מות סבירה של סוכר או משהו מתוק אחר, יש מתכונים ברשת) במידה ונגיד פעם ביום.

חוץ מזה צריך לוודא שאוכלים מספיק חלבון ושותים מספיק מים, אחרת הגוף מחפש מלאי אנרגיה ושובע מידיים ולא יודע לאותת שזה בא לפצות על דברים אחרים שהוא זקוק להם. פחמימות כמה שיותר מלאות ומורכבות. סוכר אפילו גם של פרי לאכול יחד עם חלבון או שומן בריא כמו יוגורט או אגוזים. כי ככה זה נספג באופן יותר מאוזן מבחינת הסוכר ואיטי בגוף.

לאכול מסודר. כולל ארוחות ביניים לפי הצורך. אבל לא להיכנס לרצף נשנוש.

אמרת סלט נגיד, זה באמת לא משביע. תוסיפי חלבון טוב ופחממה מלאה. אם אח''כ עולה לך החשק למתוק תשתי תה מהחליטות בלי קפאין, תסיחי את הדעת, תאכלי קרח. כאלה.

גם להוציא אויבים מהבית. אנחנו לא עשויות מברזל.

וגם פעילות גופנית לגמרי מאזנת את כל המרדף אחרי מתוק. וחשובה בטירוף לבריאות ולטווח הרחוק.

זה כמובן שינוי גדול ואורח חיים. אפשר לקחת לכל שבוע משימה. או להרשם למסגרת תומכת בתשלום, תשלום זה עובד לבני אנוש מה נעשה... ולדעתי שזה קשה. אבל אפשרי! היום אני לא מצליחה אבל עשיתי את זה וירדתי מלא ב''ה. צריכה שוב... צריך להחליט מכל הלב. לא להיבהל מנפילות. לא לומר נפלתי אז כבר לא משנה ולהמשיך ליפול עוד ועוד. נפלתי, בסדר, ממשיכה הלאה.

מבינה אותך ממשהתלבטות טובה

אני אכלתי בעבר מלא סוכר.

כשהילדים התחילו לאכול היה לי חשוב שלא יאכלו כמוני, התחלנו לאכול הרבה יותר בריא בבית.

כרגע אוכלת כל יום אחרי שישנים פינוק מתוק..

ולמרוץ שהורדתי מלא, כשאני חושבת על המלחמה האחרונה שהיתה - קושי הגדול הראשון היה כמובן לרדת למקלט עם כל התראה (אחרת לא היינו מספיקים) והשני שלא היה תמיד את השקט שלי למתוק בלילה.

תולעיםםםםם נראה לי שוב יש לילדה הראתה לי על נייר0544

שניגבה בשירותים. אוףףףףף קיבלה כבר מליון פעם ורמוקס וגם לפני 3 חודשים. תיכף בת 8 בעזרת ה

מישהי יודעת אם זרעי דלעת זה חרטא או ששווה לנסות? מש חאראם להביא כל פעם ורמוקס

ידעתן שאם מועכים תולעת היא הופכת לכמו סיב דק? סליחה על הגועל.. התלבטתי הפעם. אוףףףףףף

אפשר להזמין מאייהרב רפסולות שום ופרוביוטיקהאוהבת את השבת

וללמד אותה לבלוע..

להקפיד על הגיינהואילו פינו

שטיפת ידיים טוב טוב אחרי שירותים, לגזור ציפורניים, להוריד סוכר מהתפריט..

ולשטוף ירקות ופירות! (הרבה מגיעות מהאדמה)מרגול

גרעיני דלעת זה הכי טובאישהואימא

אני קונה קלינתול בחנות טבע(זה שמן גרעיני דלעת) אבל אם היא תסכים לאכול את הגרעינים דלעת(לא קלויים) זה הכי טוב שיש

גרעיני דלעת זה טובלאיודעתת

וגם שום

אפשר לשים בתחתון זה עוזר ממש

אם יש לך אומץ להכניס שן הכי קטנטונת שיש עם שמן זית

לשים לב שהקליפה שלימה שלא תקבל כויה

ולהכניס כמו נר אקמול

אצלי ממגר לא פחות טוב מוורמוקס

אצלי עזר מאד להפחית סוכר. לא טוטלית, לא הצלחתי

אבל השתדלנו להמעיט בממתקים

היה יעיל יותר, לא רק לתולעים

בגיל הזה מציעה לתת לבלוע כדורים שוםקנמון

עוזר ממש!

ולכבס מצעים ומגבת בהרתחה.

חושבת שיש גם משהו שקשור לשמן אתרי הדס למרוח באזור אבל לא זוכרת מדוייק. מניחה שבמקומות שמוכרים (כמו ניצת הדובדבן) ידעו לומר יותר במדויק

אולי היא לא מקבלת את הורמוקס בצורה הנכונהפרח חדשאחרונה

אם תקראי את העלון תראי שיש שם כל מיני סוגי תולעים 🤮🤢 ולכל סוג צריך לתת באופן אחר.

התולעים הרגילים בדכ לא רואים אותם בטישו

אם זה נראה בטשיו כנראה זה סוג אחר יותר עמיד ויותר גדול

היה פעם לאחותי סוגכזה שממש ראו באסלה אחרי יציאות

תגידו בבדיקה כנה יוצא פס אידוי תמיד?מחכה להריון

כי עשיתי בדיקה כמה ימים לפני איחור ואחרי 3-4 דקות מופיע פס כזה חלש נורא

תוהה אם זה קורה או שזה יכול להעיד על הריון מאוד מוקדם..🤷‍♀️

אצלי לא.מוריה

הוא בצבע? או שקוף?

נראה אפור כזה בלי צבעמחכה להריון

אז כנראה שלילי.מוריה

לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.

לי אף פעם לא יצאכחל

היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש

אבל כשהיה שלילי לא היה כלום

כאילו כזה..מחכה להריון
לא חיובי כרגע המקלוןאורוש3

ופה? בחיי שאני הוזה כבר חחחמחכה להריון
לא רואה כלום... בע"ה בקרוב!ירושלמית במקור

פס חיובי צריך להיות ורודשם משתמשת חדשה

אני האמת לא רואה שום פס

אבל גם אם את רואה משהו אפור או בלי צבע זה בכל מקרה לא חיובי

בעז''ה מקווה בשבילך שבקרוב

מבאס של החייםמחכה להריון

אני ארבעה ימים לפני ווסת

הלוואי בקרוב אמן ואמן

וואו. אני הייתי מחכה ליום האיחור.מוריהאחרונה

בת שנה וחצי עם שילשולים אבל לא וירוסחמדמדה

התחילו לה שילשולים, אבל היתה ממש בטוב לא חום לא חלשה אוכלת שותה ישנה כרגיל

אמרתי טוב אולי סתם אכלה משו, יעבור

אבל כבר שבועיים…

לא המון ביום, נגיד פעמיים כזה (אין עוד יציאות, רק פיפי)

אז רוצה לקחת לרופא

אבל היא שמחה ואוכלת ושותה רגיל וחיונית ולא מתלוננת

מוזר לי נורא

יכול להיות שמוציאה שיניים?איזמרגד1

יכול להיות קשור

לא חח כבר הפה שלה מלא בכולן ממזמןחמדמדה

אז תיקחי לרופאאיזמרגד1

מה תפסידי...

זמן, כוח, עצבים🫠חמדמדה

הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים

אז זה לקחת לרופא חדש

ואני לא מכירה באיזור ככ

אז זה לקוות שניפול טוב

לא חוויה מדהימה

לבן שלי היה ככה והיה חיידקאוזן הפיל

סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור

אבקשחמדמדה

היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?

היה רק לואוזן הפיל

וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים

כל מיני

עד שברוך השם עלינו על הסיבה

היא לקחה בזמן האחרון אנטיביוטיקה?שמ"פ

לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי

אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה

אבל שווה להתיעץ עם רופא

לא לקחהחמדמדה

יכול להיות טפיל מעייםכורסא ירוקה.

תבקשו בדיקת צואה

טפיל או חיידק במעייםפרח חדש

היה לכמה מהילדים שלי

אופ אבל איך עושים להם דגימה😬חמדמדה

היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…

כן. ולא צריך כזה מהרפרח חדש

אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת

אין כיך כזה😁חמדמדה

לוקחים מהחיתול, שמים במקרר בשקית עד 24 שעותכורסא ירוקה.

לבן שלי היהכנה שנטעה

בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה

הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.

אולי יעזור לכם גם

היא לא עם תמל או חלב לפני השינה כבר כמה חודשיםחמדמדה

אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂

וואלהכנה שנטעה

תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅

האמת פשוט הפסקנו חחחמדמדה

אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)

אוכלת פירות קיץ? אבטיח? מלון? הרבה?מוריה

אוכלת, רגיל לא הרבהחמדמדה

בבית לא ככ

בגן בעיקר

שותה הרבה זה כן

אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים

שתיה לא אמורה לגרום לשלשוליםמוריה

הייתי פונה לרופא.

ברור לרופא למה לא בעצם? אפשר אפילו באפליקציהאורוש3אחרונה

לבקש בדיקת צואה פשוט

אולי יעניין אותך