משהו שקצת מכביד עליי.אור היום
הייתה לי שיחה לא מזמן עם גיסתי, שילדה לפני בערך חצי שנה, בנוגע לשאלה באיזה בית-חולים ללדת.
בזמן האחרון די חשבתי על "מעייני הישועה", פשוט כי זה הצטייר לי כמקום שיהיה לי נעים ללדת בו. אבל גיסתי אמרה לי שמאוד כדאי לי ללדת בבית חולים אחר, שגם כן נמצא באזור, שאמא שלי עובדת בו. היא אמנם לא עובדת במחלקת יולדות, אבל לדעת גיסתי, זה לא משנה- עצם זה שהיא עובדת שם יגרום לזה שהיחס אליי יהיה יחס טוב ולא ישכחו אותי שם (לדוגמא, לא יחברו אותי למוניטור שלא עובד ויילכו).
כל כמה שאני חושבת על זה, לא ברור לי עד כמה זה שאמא שלי עובדת שם ישפיע, כי יחס אנושי אמור להיות בכל מקום (עם דגש על "אמור", לאור הסיפור של אם6), ואני לא אוהבת להשתמש בפרוטקציות ולבקש יחס מועדף וכו'. אם אלד בסופו של דבר בבית החולים שבו אמא שלי עובדת (כי כך ייצא), אולי אציין שהיא עובדת שם ואולי לא. ואין לי מושג עד כמה זה ישפיע על היחס של הצוות. וחוץ מזה, חשבתי שאם בעלי יהיה שם (והוא אמור להיות שם לפי התכנון שלי ), הוא ידאג לזה שלא יזניחו או ישכחו אותי. אני יכולה לסמוך עליו בזה.
גיסתי גם סיפרה שרק אחר-כך רואים את כל הדברים הלא-טובים, והציעה שנתערב שכשאצא משם, בטוח אתלונן על משהו שהיה לי לא טוב שם (טוב, זה סתם היה מבאס, כי חשבתי לעבוד על זה שאוכל לבוא לבית החולים ממקום אופטימי ושמח וחופשי, לא ביקורתי. ואני לא מתלוננת מטבעי).
 
בקיצור... מה אתן אומרות? איפה כדאי ללדת? (וכל דבר אחר שבא לכן להוסיף יתקבל בשמחה).
 
לא לציטוט.
וגיסתי- אם את כאן וזיהית אותי (או אם את לא גיסתי, אבל זיהית אותי בכל זאת)- שתפי אותי. תודה
5 מתוך הלידות עשיתי במעייני הישועה והיהאחותו
נהדר אחת לאחת ( טוב חוץ מאחת שהתחילה איכס, אבל כשהבינו שנכנסו איתי ל"נישה" של האיכס וכמעט הלכתי- אז סגנית מנהלת מחלקת נשים, תפסה את המצב ויילדה אותיבאופן אישי) גם היחס האנושי , גם התנועתיות בכל שלב בו היה ניתן ( היו גם לידות בעייתיות שאפילו לא רציתי לקחת סיכון של להתרוצץ יותר מדי...) גם האיכות הרפואית והאחריות ( באותה לידה בעייתית, התערב רופא שממש מנע בסיוע הצמוד שלו ניתוח קיסרי, מיילדת פחות מנוסה לא התביישה בידע שלה והזמינה את המיילדת הראשית ליילד) וגם כשהצילו לי תינוק במצוקה עוברית ( מה לעשות... ע"י ואקום וטיפול נמרץ במקום. תוך שניה כל צוות ביה"ח היה שם לדעתי) אמנם מהמחלקה הייתי פחות מרוצה ( אחיות די אפטיות, בלי הרבה עידוד הנקה בתינוקיה ) אבל זה כבר היה פחות אכפת לי... בקשתי ביות וסגרתי סיפור ( שם כדאי להרשם מראש אם רוצים ביות)  גם בביקור חולים היה מעולה.
נראה לי שזה קשור בעיקר בעיקר לתקשורת שנוצרת בין המיילדת ליולדת. והרבה סיעתא דשמיא ( להתפלל להתפלל ולהתפלל)
גילוי נאות- אני אחות במקצועי, ועוד נשים וטיפת חלב... כשאני מגיעה לביה"ח אני אף פעם אף פעם לא אומרת מה המקצוע שלי כי אני רוצה לקבל יחס של שווים ולא שיחושו מאוימות מזה שאני יודעת ומבקרת כל צעד שלהן ( ואני עושה זאת ) רק בהמשך הטיפול כששואלים אותי בדרך אגב מה מקצועי אני מתוודה...  חוץ מזה שבא לי ליילל לפעמים בלידה, להאנח כשצריך, לבקש עידוד ותמיכה לא כאילו אני איזה יודע כל ( כאילו שאחות או דולה צריכה ללדת את כולם בקלות ובסבבה תמיד)  עם זאת- מנסיון של חברות- אמא בבי"ח זה אכן סבבה של יחס.
אבל השאלה המקדימה היא אם באופן כללי את מעוניינת להגיע לבית החולים הזה , אם את מרוצה מהגישה ההתערבותית או נמנעת מהתערבות שמונהגת אצלם, מהסביבה הדתית/ כשרות/ המצב בשבת בחדרים/ ביקורי גברים בחדרים/ או שזה בכלל לא מפריע לך.  מה אחוז ניתוח קיסרי אצלם וכו'. אם זה לא מה שימנע ממך ללכת לאותו בית החולים אז אדרבה, תהני מהיחס העודף, למה לא?
ביקורי גבריםאנונימי (פותח)
מה הנוהל שם לגבי ביקורי גברים בחדרים?
יש איזה הגבלות בגלל שהם חרדים?
התכוונתי ללדת שם בקרוב, אז המידע רלוונטי עבורי.
שעות ביקוראחותו
בקורי גברים במחלקה בשעות ביקור בלבד, יש חצאי שעות לפני כל זמן ביקור שרק לבעלים מותר  להכנס ( עקב ריבוי הילדים בבית יולדות זה...) 
בלובי- ביקורים חופשי עד 23:00 אם איני טועה בשעה.
לי מאד עזר שלא היו הרבה אורחים ולר הרבה  גברים בחדר. לא נח לי לשכב כל היום עם כיסוי ראש או לחנוק עצמי מאחורי וילון ובריח... לא נעים לי לחשוש כל הזמן שאם אני קמה מהמיטה למקלחת עם כתם גדול על חלוקי אז אחרים יראו אותי.
 
 
בסך הכל יומיים- שלושה , אפשר לעבור תהליך גמילה מהמשפחה לזמן מה ואם קשה- יש לובי.
תודה רבה על התשובה המפורטת (:אור היום
אחשוב עוד קצת על הדברים... ולמה התכוונת בגישה ההתערבותית?
התערבות רפואית: זירוז, פקיעת מים, תרופות...אחותו
אם יש קשרים לא צריך פרוטקציותיפעת1
אבל נשמע שאת לא כ"כ מעוניינת בפרוטקציות.
מה הבי"ח השני נוכל להגיד לך המלצות עליו..
תעשי סיור ב 2 ביה"ח  בחדרי הלידה ותזרמי עם הלב שלך..
ואם אפשר לעזור נשמח
לדעתיveredd
בגלל שרוב הלידה, ההתנהלות שלה והרושם שנשאר ממנה קשור מאוד מאוד ליחס של הצוות (ואני יכולה להגיש לך שבגלל יחס מחפיר שאני קיבלתי יש לי ממש דחייה מזאת שיילדה אותי. היא פשוט הייתה אנטיפתית מגעילה), כן שייך ללכת לבית החולים של אמא וללדת שם, וליידע אותם מי אמא שלך.
אני הייתי עושה ככה, זה מה שבטוח. אני מאוד מבינה את העניין של עקרונית לא להשתמש בפרוטקציות- אבל בלידה לדעתי צריך להשתמש בכל הנתונים ולמקסם אותם.
וסתם שתדעי, בלי חלילה להפחיד... בעלי הוא באמת בן אדם מקסים ומיוחד, שאוהב אותי מאוד, ובכל זאת בלידה הוא נכנס לסוג של שוק, וכמעט ולא תפקד. רק בערך יום אחרי הלידה הוא חזר לעצמו. וזה גם קורה הרבה...
בקיצור, ממליצה בחום. ואם את בכל זאת רוצה בית חולים אחר, תביאי את אמא שלך, ושתגיד להם בצניעות שהיא מיילדת. אולי תזכי ליחס מיוחד...
אמא בבי"חתיכף6
שלום לך אור היום.
קודם כל שיהיה בשעה טובה.
שנית, אם זה בי"ח גדול- לא בטוח שצוות חדר היולדות מכיר את אימך אם היא עובדת במחלקה אחרת.
אמי עובדת בביה"ח שבו ילדתי - זה לא עזר, בלשון המעטה...
מה שכן עזר - זה היה במחלקה. עליתי למחלקת יולדות אחרי זמן הארוחה והיא אירגנה לי מה לאכול [היא הגיעה עם המדים של המחלקה שלה (בובת מיקי מאוס על המדים, כי היא עובדת במחלקת ילדים....)]
בהצלחה!
תודה רבה (:אור היום
בהצלחה ו-רק תפילה
קודם כל- אם תגידי להם, לא בטוח שזה יתן לך פרוטקציות, אבל זה לפעמים יכול לשבור את הקרח, לגרום להם ליותר נחמדות... [למרות שבדרך כלל מי שעובד במקצוע הזה הוא במילא נחמד ועם לב רחב..] (אמא שלך בעצמה יכולה לבואל הגיד להם)
אבל באמת תבדקי לפי ביה"ח ספציפית(אני לא יודעת מה הבי"ח השני)
ואמרת שתכננת לבוא בגישה אופטימית, אז ככה-את ממש צודקת! ותמשיכי עם הגישה הזאת גם אם בסוף יהיו אילוצים ותצטרכי ללדת במקום שבחיים לא היית הולכת אליו (צירים באמצע חופשה משפחתית רחוקה מבי"ח רצוי....)..
אני גם לא מתלוננת בדר"כ ב"ה, אבל כשאת קרובה ללידה, בלחץ..., את צריכה לפמפם לך בראש שכל אנשי הצוות מקסימים! (אותי קבלה מישהי לא משהו, אנטיפטית קצת, אבל שכנעתי את עצמי שהיא ממש חמודה... ניסיתי לדובב אותה... זה די עזר..)
והכי חשוב- הרבה תפילות שיהיו שליחים נאמנים!!!
שיהיה בשעטו"מ!!
היי- תודה! שימחת אותי...אור היום
מניסיוני 'העשיר' - תשע לידות והפלה אחתנורה
שאת כולן עברתי במעייני הישועה - אין מה לומר עליהם, הם פשוט מקסימים!!!
כל הלידות שלי אינן קלות, ואילו האחרונה (שהיתה לפני ארבעה חודשים) היתה פשוט סכנת נפשות: היגעתי לבית החולים ברגע הכמעט אחרון, מהמכונית הריצה אותי מיילדת לחדר לידה בכיסה גלגלים, ושם היו ארבע מילדות ורופא בכיר, כל מיילדת לקחה אחריות על משהו אחר, הפשיטו אותי וטיפלו בי, ובינתיים הרופא חיבר אינפוזיה ובדק מצב פתיחה כשהוא זיהה שהיתה היפרדות שיליה הטיסו אותי בצעקות לחדר ניתוח. הצעקות היו לא מלחץ אלא כדי לשמור על הצניעות שלי (בכל זאת הייתי מופשטת) הם צרחו 'כל הגברים להיכנס לחדרים' 'שאף אחד לא יסתובב במסדרונות'. ורצו איתי במהירות לחדר ניתוח - ושם הרדימו אותי ומייד ניתחו. לאחר מכן נאמר לנו שאם תוך שמונה דקות לא היו מוציאים את התינוק, לא היה במי לטפל יותר - לא הוא ולא אני!!
כל הטיפול היה מקסימלי במקצועיות וביחס האישי.
תגידו מה שתגידו - אני אוהבת אותם.
תמיד, גם בחדרי לידה הצוותים היו נהדרים (הלידות אצלי בדרך כלל ממושכות, כך שאני מספיקה להחליף יותר מצוות אחד בכל לידה), גם במחלקת יולדות וגם במחלקת נשים שבדרך כלל אני מספיקה להגיע לשם לאיזה לילה לפני הלידה לצורך זירוז וכו'.
גם הטיפול בתינוקות הוא פשוט נהדר.
גם מחלקת ה'מלונית' או 'קומה 7' היא נהדרת.
בקיצור - אין עליהם, הם פשוט נהדרים.
תתרחקי ממעייני הישועה!אנונימי (פותח)
אני לא כותבת בפורומים, אבל ראיתי פה את ההמלצות, ולא יכולתי שלא להגיב.

אני בטוחה שיש נשים שעברו שם חוויות מוצלחות,
אבל הרמה הרפואית שם היא מתחת לכל ביקורת.

א. גיסתי סבלה מצירים 3 ימים (!!) ולא הסכימו לזרז את הלידה או לתת לה משככי כאבים.
היא ברחה משם לתל השומר.
ב. אני ילדתי שם השנה, למרות גיסתי, בגלל שבת, בעלי התארח אצל חבר ליד מעייני הישועה.
   1. האחיות מפטפטות במקום לעזור, נדרש ממני 5 פעמים לקום ולבקש משכך כאבים, שקיבלתי רק לאחר שעתיים.
   2. רופא הילדים היחיד שיש שם מעשן, יש ריח חזק של עישון בחדר תינוקות ובחדר לידה עצמו גם כן.
   3. אחרי הלידה לא בדקו את שלמות השילייה, 
      היה לי נס שניגשתי סתם לרופאה שלי אחרי שבועיים (אני שונאת רופאים),
      והתגלו שאריות, הגעתי מיד למיון במעייני הישועה, שם ציוו עלי לצום 8 שעות ולחזור למחרת לגרידה,
      עד שקיבלו אותי שם, הודיעו לי שלא קבעו לי תור בכלל, ולחזור למחרת -- לצום שוב.
      הרופא שקיבל אותי שם היה בהלם מתמונת השאריות, ורמז לי שעשיתי טעות רצינית שחזרתי לשם.
      אחרי התלבטויות רבות (וצום של 15 שעות!), עברתי למיון בתל השומר, שם קיבלתי יחס נהדר, וטיפול זריז.
      הרופא שם אמר שהרבה באים אליהם ממעייני הישועה....
      מתברר שהשאריות היו גוש בגודל 5X4 ס"מ...
      היה לי מזל, כי זה מתפתח אח"כ לחום גבוה, וסיבוכים במשך תקופה ארוכה, (ומוות) כי הגוף תוקף את עצמו.
     4. במיון שם פגשתי מישהי שילדה יום אחריי, היא חזרה כי נפתחו לה התפרים, ונאלצה לעבור זאת שוב.
     (5. המשקל ששקלו בלידה שונה מהמשקל שרשמו בפועל, ולכן כמעט לא שחררו אותנו משם, כי הבת שלי כביכול לא      עלתה מספיק במשקל...)

אם היה לי כוח הייתי תובעת אותם על רשלנות רפואית.

בבקשה אל תעשו את הטעות שאני עשיתי.
יש המון סיבות "נוחות" ללכת לשם, אבל הצוות שם אדיש, וחסר אחריות.
נשים רבות מגיעות משם לתל השומר, וגם הרופא עצמו שעובד שם רמז לי בבוטות שזו טעות להגיע לשם.

לפי מה שידוע לי ליס (איכילוב) הוא המקום הכי טוב, אבל הוא מבוקש, ואין שם מקום (רק בפרוטקציות)

נורה וציבורשקה,אור היום
תודה לשתיכן על התגובות המפורטות. אני חייבת להודות שיצאתי קצת מבולבלת בשורה התחתונה, ועדיין לא בטוחה למי ללכת, אבל הבנתי שגם אם אלך ל"מעייני הישועה" ולא יהיה לי טוב שם, אוכל לעבור לבית-חולים אחר. טוב, יהיה טוב בעז"ה
ממש מצער לשמוע את כל מה שעברת ציבורשקהנורה
אבל שוב, יש לי ניסיון עשיר באמת.
9 לידות ועוד הפלה אחת - זה דבר שלוקח לעבור הרבה שנים (17.5 לשם דיוק), ואם היה כל כך גרוע אז הייתי צריכה לפחות פעם אחת לחטוף את זה.
אני מאמינה ממש לכל מה שאת אומרת, אבל לצערי שמעתי דברים נוראיים כאלה גם מבתי חולים אחרים ואפילו מפורסמים - בעוד שאני ממש לא נתקלתי בזה בכל הפעמים שהייתי שם.
אני מקווה שלא חטפת טראומה גדולה מדי, ושזה לא יעכב אותך מלחשוב על הלידה הבאה.
בכל אופן, אני תמיד אומרת - "לא משנה לאן את הולכת, קחי את הקב"ה איתך. ותתפללי שהרופאים והאחיות יהיו שליחים טובים, ושהכל יעבור בשלום".
מצטרפת לגמרי לנורהאנונימי (פותח)
לקחת את הקב"ה לכל מקום ולהתפלל לשליחים נאמנים.
 
חוץ מזה שגם אני ממליצה מאאאאאאאאאאד על מעייני הישועה.
חייבת להגיד לך- אני מבינה שעברת ארוע קשהאחותו
עם זאת- לצערי אני שומעת מקרים מכל בתי החולים וחייבת להגיד לךשבבתי חולים אחרים שמעתי גם סיפורים גרועים יותר... (ראה ערך הדסה עין כרם...) כולל שאריות שליה וכאלה...זה מקרה שקורה אחת לכמה לידות גם בלי ששמים לב ואין מצב, פשוט אין מצב שמיילדת לא בודקת שליה אבל אם פעם היית רואה או מנסה לבדוק שליה היית מבינה למה כ"כ קל לפספס.( ואני מאלו שבדקו) . גם סיפורי תפרים חזקים מדי או תפרים שפקעו שמעתי, ויותר גרוע- גם אשה שנקרעה בין נרתיק לפי טבעת שמעתי... ( ולא במעייני)  ובקיצור- להתפלל ליפול במשמרת הנכונה.ומיילדת טובה.
 גם אני לא ציינתי לשבח את מח' תינוקות ויולדות אבל אין לי המלצות מי- יודע- מה על מקומות אחרים בקטע הזה ואף גרוע יותר לצערי הרב. ( נראה שבעיקר עושים עלינו כסף במח' האלה) בי"ח מאיר ולניאדו אף הם נחשבים טובים מאד מבחינת יחס הצוות.
לגבי מעייני הישועה ורמתם הרפואית: אישית הצילו לי שם תינוק בלידה ראשונה, הצילו אותי ואת התינוק (_ ללא ניתוח) בלידה שישית עם הפרדות שליה, קרדיולוג הילדים שלהם שאותו אני מכירה אישית הוא רופא מומחה שעלה לפני שנים ספורות מקנדה- שם עבד כקרדיולוג לפני שהגיע לארץ, הפגיה שלהם היום מצויינת. ורופאים מעשנים... וואו אילו היית יודעת כמה כאלה יש היית מזדעזעת. אבל כנראה רובם מספיק חכמים לשים ספריי בפה לפני שמדברים עם לקוח ( לא כולם )
 
ולסיכום- הרבה תפילות ליפול בזמן הנכון לידיים הנכונות.
בקשר למעייני הישועה...עובדת השם
אפשר פחות או יותר את השעות של ביקורי גברים? (כדי לסבר את האוזן...)
יש להם אתררעיה ואםאחרונה
תחפשי בגוגל, ותראי.
אח שלי מתגרשאנונימית בהו"ל

ויש לי על זה מיליון שאלות.

איך מסבירים לילדים שפתאום הוא בא אלינו עם הילדים אבל בלי אשתו. הגדולה שלי מתבגרת הבינה כבר שמשהו קורה, אבל עם האחרים (12 ומטה) לא הסברתי ואני לא כל כך מוצאת מילים.

ואני גם לא יודעת איך להתייחס לגיסתי, שעוד רגע תהיה לשעבר. יחסית אנחנו בקשר די טוב, ומוזר לי לנתק את הקשר. מצד שני מרגיש לי קצת 'בגידה' באח שלי להיות בקשר איתה.

וההורים שלי שבורים ואני לא יודעת מה להגיד להם. הם מהדור שגירושין זו לא אופציה. וקשה לי כבר לשמוע את אמא שלי בוכה לי על זה בטלפון.

(האמת שאני מבינה את שני הצדדים מאוד. לא רואה כאן צד טוב וצד רע. כן רואה כמה רע הם עשו אחד לשני ועכשיו שהוא גר בנפרד הרבה יותר קל לשניהם).

ואני גם סתם אשמח לחיבוק.

כי אמנם זה משהו שכבר היה צריך לקרות, ועדיין זה עצוב וכואב ממש גם לי.

ווואוו מורכב ומציף!! חיבוק!!❤️❤️❤️שיפור

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

לגבי להסביר לילדיםאיזמרגד1

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

חיבוק♥️המקורית

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

עברנו את זהמקרמה

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

לצערי הגדול חווינו במשפחה... מבינה אותך מאדאמהלה

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

מוסיפה עוד על עניין הגיסהאמהלהאחרונה

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

שהייתי בת 13 דודה שלי התגרשהברונזה

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

מצטרפת לנכתב לעיל ומוסיפה-קנמון

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

חיבוק 🩷🩷לפניו ברננה!

חיבוק ענק❤️בארץ אהבתי

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

חיבוק ענקמדברה כעדן.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

איך הייתן מגיבות?אנונימית בהו"ל

אנחנו שנים מחזיקים את אבא של בעלי כספית כי ההורים גרושים

ואף ילד לא שם שקל על זה

עכשיו פונים לכל האחים לעזור לאח שאין לו גרוש על הנשמה

ואני יודעת שהם בזבזנים גדולים עם כל זה שכואב לי לשמוע את זה

אותי זה מעצבן ברמות

כי כל השנים שקל לא שמתם

ועכשיו עוד מבקשים מאיתנו עוד? מאיפה העזות והחוצפה הזו?

מה אתן אומרות?

בא לי להתפוצץ על בעלי

לא צריך להתפוצץדיאט ספרייט

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

מעצבן אותי ההתעלמות מזהאנונימית בהו"ל

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מה בעלך אומר על זה?קל"ת

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

אני גם חושבת שמאוד קל להגיב מהצדאנונימית בהו"ל

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

השאלה מה זה להתמודדאמאשוני

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

האמת שהתכוונתידיאט ספרייט

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

תודה על החידודאנונימית בהו"ל

עכשיו הבנתי את כוונתך

אפשר בפשטות לומר לאחים-יעל...

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

את לא חייבת להסכים לתתoo

הקטע הוא שאני מרגישה מגעילהאנונימית בהו"ל

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

זו החלטה שצריך לקחתoo

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

סליחה, אבל למה באמת האחים לא עובדים נורמלי?דיאט ספרייט

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

לא נשמע שיש מה לתת להם הלוואה ולחשוב שתחזוררקלתשוהנ

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

עד כמה את שלמה עם החזקת האב?שוקולד פרה.

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

זה לא פשוט לי..מודהאנונימית בהו"ל

למה לריב עם בעלך אבל?המקורית

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

נכון בגלל זה פורקת כאןאנונימית בהו"ל

נשמע שאתם צריכים לחזור רגע להתחלהכורסא ירוקה.אחרונה

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם

התלבטות על רכב - מה אומרות?גוגי גוגי

לקראת ילד שלישי ב"ה

מכרנו את הרכב הקודם כי כבר לא היה מתאים

מתלבטים אם לקנות 5 מקומות או 7, מאמינה שהילד הרביעי יגיע בעז"ה תוך שנתיים /שלוש.. מה חושבות?

אם נקנה עכשיו 7 מקומות זה יאפשר לנו לשים את הגדול בספסל האחורי ואז יהיה יותר מקום באמצעי..

לא חושבת שכדאי מעכשיו רכב של 7 מקומותדיאט ספרייט

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

מסכימהרוצה עוד

אנחנו גם קנינו 7 מקומות עם 3 ילדים.. ממש נח!בת מלך =)

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

זה תלוי תקציב אפשרי ומוכנות השקעהנברשת

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה הרבה הרבה יותרמשתדלתלהיותאני

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

אנחנו בדיוק היינו ככה באותנ התלבטותניק חדש2

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

מוסיפה שיקולאפונהאחרונה

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

לא קשור לפורום אבל בטח תדעו- טלפון בייתיהרמה

עכשיו כשהילדה לא בצהרון אני רוצה שהיא תתקשר אלי כשהיא מגיעה הביתה. לא מעוניינת בסלולרי.

מה שאומר שצריך טלפון בייתי של פעם- אבל אין לנו חיבור מתאים לקיר.

האם יש פתרון לזה? טלפון עם שקע רגיל ומספר טלפון?

ניסיתי לקנות מעלי אקספרס טלפון עם סים אבל זה לא עבד טוב

אשמח לרעיונות

אנחנו פשוט קנינו פלאפון פשוטטארקו

כזה רק עם שיחות והודעות

וסים רגיל

אפשר לחבר למקום עם חוט. אצלנו זה לא מחובר אבל יש לו מקום קבוע.

זה פתרון מצוין פה.

והילדים לא משחקים בו? רוצה ממש בלי פיתוייםהרמה

אין מה לשחק בזהפרח חדש

תעשי טלפון כשר אז גם sms לא יהיה

אין בו משחקים..טארקו

האמת שהוא נהרס ומה שיש עכשיו זה סמארטפון ישן שהכל בו נעול חוץ משיחות והודעות..

את צריכה קו. והחברה שאת עושה דרכה אמורהקנמון

לסדר לך בבית את החיבור של הטלפון הקווי.

אנחנו עשינו דרך הוט והגיע טכנאי וסידר את זה (משך כל מיני חוטים בקירות וסידר חיבור לטלפון).

הטלפון עצמו- יש לנו אלחוטי. יותר נוח לנו מאשר טלפון נייח מחובר לקיר שא''א להזיז.

הקליטה שלו בטווח גם בחניה אז זה יעיל לפעמים.

קנינו במחסני חשמל וגם במשנת יוסף מוכרים הרבה פעמים. יש צג בעברית ואפשרות להכניס אנשי קשר וזכרונות.. כך שגם מי שלא יודע לקרוא יודע לזהות את השם שלי ושל בעלי ולהתקשר אלינו.

אצלנו (ילדי גן ויסודי, בלי פלאפונים) ממש לא הפך אצלנו למשחק ומשתמשים בו כל יום. אפילו החברים של הילדים מחפשים אותם הרבה פעמים בטלפון הרגיל ולא דרכנו, שזה ממש נחמד. ממליצה

כנל, לנו יש פלאפון כשרשושנושי

הכי פשוט, עלה איזה 100 שקל

סים כשר 9.90 של רמי לוי

מחובר עם חוט למקרר, כדי שלא ייעלם.

הילד אף פעם לא לבד, ככה שזה לא הצורך.

לפעמים אוהב להתקשר לאמא שלי, אחותי או בעלי. ולא רציתי שיהיה עם הפלאפון שלי לדברים האלה. היה לנו פלאפון כשר בכל מקרה לא בשימוש..

אין משחקים, המקסימום של מחשבון או בחירת צלצול.

אם בסוף כן תחליטי ללכת על טלפון, יש טלפון ביתי שיושב על האינטנט. לא של בזק, של חברות אחרות.

זה יוצא זול יותר אם בכל מקרה יש ראוטר בבית.

לנו יש טלפוןשומשומונית

דרך האינטרנט. כשעשינו סיבים, קיבלנו גם קו באותו מחיר. מומלץ ממש

איך חיברתם עם חוט? מענייןהרמהאחרונה

כשמתקינים לך קו יעשו לך שקעחילזון 123

האוכל של אמא שלי מגעיל אותינעם א-ל

אני ממש לא יודעת מה לעשות, זה הולך ומחמיר עם השנים..

השבת נסענו להורים שלי, וגיליתי שזה החריף למצב שלא נגעתי בשום אוכל שהיא הכינה..אכלתי רק חלה וסלטים בכל הסעודות..

אני לא יודעת אם זה מטעמי נקיון האוכל והיגיינה, שאני יודעת שאמא שלי לא מקפידה כ"כ.. נגיד לשטוף ירקות, לכסות אוכל מבושל שעומד בחוץ (מזבובים וכו')... או בגלל עניין של טעם האוכל.. נגיד אמא שלי תכין קציצות, ולא תערבב את העיסה כמו שצריך, אז יהיו גושים של פירורי לחם... או תכין עוף, והוא לא יהיה מספיק מוכן, וישאר ורוד מגעיל כזה.. תכין תפו"א- תוציא מהתנור לפני הזמן, והם יהיו עדיין קשים... ועוד מלא דוגמאות....

כך או כך (כנראה גם וגם..)- אני מוצאת את עצמי נגעלת כשאנחנו אצלם בשבת.

ולא יודעת מה לעשות...

גם מעצם הדבר וגם מולה, וכלפי הילדים...הם אוהבים ואוכלים, ואני לא רוצה לפגוע ברומנטיקה של "האוכל של סבתא"...

אשמח לעצות.

נשמע הגיוניאיזמרגד1

שמגעיל אוכל שלא מבושל עד הסוף וכל מה שתיארת... נראה לי כדאי להתמקד בפתרונות טכניים. אם חלה וסלטים את כן אוכלת אז לאכול סיבוב שני ולהגיד שאת מפוצצת מהחלות וסלטים, או להביא כל פעם משהו איתך כדי להקל על אמא שלך ואגב גם את תאכלי ממנו (אם היא תקבל את זה בטוב)

וכל עוד את לא עושה מזה עניין אף אחד לא צריך לדעת, לא היא ולא הילדים

אני מוצאת פה שני דברים:תהילה 4

א. האוכל הלא טעים של אמא שלך.

ב. אובדן הרומנטיקה על מאכלי סבתא.

אתחיל בשני. אם לילדים שלך כיף עם סבתא. אז יכולות להיות חוויות מכוננות שלא קשורות לאוכל.

ככה היה לי עם הסבתות שלי. (האוכל הכי טעים שהכינו היה קנוי) וככה גם הילדים שליי עם אמא שלי.

ב. נשמע שגם אמא שלך לא ממש נהנית להכין מה שגורם לאוכל להיות חצי מוכן. ולכן ממש הגיוני שתציעי להשתתף בהכנות לשבת. (אפשר להביא דגים למשל שרק שמים על הפלטה בכניסת שבת עדהסעטדה הן מוכנים. ולא דורש הרבה הכנה מראש)

תודה איזמרגד ותהילה! מסבירה עוד משהו..נעם א-ל

אמא שלי עוקבת אחרי מה שאוכלים אצלה. היא "מסתכלת לצלחת" של אחרים ויכולה להגיד: עוד לא אכלת מזה, לא טעמת מזה, את אוהבת את זה..לא?

וזה לא שהיא סובלת מלהכין אוכל, דווקא מבחינתה ככה היא מביעה אהבה.. אם אגיד לה שאביא משהו כשאנחנו באים לשבת- היא תגיד שלא צריך ומה פתאום, שנבוא בכיף, שלא אטרח וכו'..

נגיד אחרי הלידה האחרונה שלי היא רצתה להביא לי הרבה אוכל, שיהיה לי במקפיא.. ואני לא ידעתי איך להדוף את זה בלי לפגוע בה. בסוף היא הביאה ואת הרוב זרקתי..

חבל לי על האוכל ועל הטירחה שלה..

אני גם דואגת לאן זה יגיע, כי רואה שזה "מחמיר" אצלי עם השנים... פעם לא הייתי ככה..

אני מודה בפני אמא שלי שאני לא אוהבת את זההרמה

לא בקטע אישי פשוט "לא בא לי עוף ולא בא לי תבשיל כזה או אחר" ככה היא תופסת ממני בעייתית עם אוכל וזה לא נלקח כמשהו אישי.

בשבתות פשוט תביאי מהבית בלי לשאול אותה משהו שהיא בוודאות לא מכינה ואז זה לא במקום האוכל שלה, משהו שהוא חידוש לשבת או שאת רוצה שכולם כולל היא יטעמו.

גם חמי וחמותי היו אומרים שלא צריך ומה פתאוםשיפור

וגיסתי התחילה להביא בכל מקרה וזה הפך להיות ממש קבוע שהיא מתאמת מראש מה להביא.

הגיוני שזה לא טעים לךנעומית

כמה דברים שאולי יעזרו:

  • להחמיא ממש על מאכלים שטעימים לך (עוגות/סלטים)

  • להחמיא בנוכחות הילדים ובדיבור איתם. (רוצה מהקציצות המיוחדות שסבתא הכינה במיוחד בשבילנו?)

  • להכין אוכל ולהביא (אפשר להתחיל להביא תוספות ולעדכן מראש. ראיתי מתכון ממש טוב לאורז עם בטטה, ממש מתחשק לי להכין ולהביא. זה בסדר? ממש בא לי להכין דג ברוטב מיוחד, זה בסדר שאני אכין?

    ואז את לא טורחת כדי להקל עליה אלא היא עושה לך טובה שמאפשרת לך להכין דברים מעניינים שאת אוהבת.

לדעתי, על זמן הבישול אפשר להעירנעמי28

לא בשבת עצמה, אם את באה מוקדם מספיק וטועמת/ מסתכלת.

את יכולה להגיד "אני חושבת שזה צריך עוד קצת זמן" "אני אוהבת את זה יותר שחום".

לדעתי האישית זה ממש לא פוגע.

וגם להגיד מה את אוהבת ומה פחות.

אולי תגיעו מוקדם יותר לקחת חלק במטבח ובהכנות וככה תהיה לך שליטה על זה?

ובקשר לילדים, יש להם סטנדרטים משלהם.

הבן שלי אוהב את האוכל של הגן יותר משלי, לא נעלבת, חך של ילד.

וזכרונות מסבתא זה לא בהכרח אוכל.

גם אני שמתי לב שככל שהזמן עוברהמקורית

מהנישואין, אני פחות מתחברת

האמת גם המתכונים של ההורים שלי וגם אצל חמתי קצת השתנו מאז, וגם הטעם שלי ושימת הלב לכל מיני פרטים אז מזדהה איתך

אם תגידי לה בעדינות שאוכל לא מספיק מוכן? נגיד על העוף - אמא אני אוהבת את העוף יותר צלוי/ התפוא יותר רכים - זה יהיה כזה נורא?

אולי כמו שכתבו להציע להביא מנה משלך/ להגיע להיות איתה במטבח?

לגבי הילדים - אם זה רק תפוא קשה לא נורא. עוף לא מוכן - אני כבר לימדתי אותם שעוף ורוד לא נוגעים כי זה יכול להיות מסוכן

ובכלל,אם הם אוהבים וזה מספיק מוכן לא הייתי מוטרדת האמת

מצטרפת. עוף לא מבושל מספיקחושבת לעצמי

עלול לגרום להליקובקטור, מניסיון...

רעיון טוב ללמד את הילדים כללי בטיחות במזוןדריאל

ושההערה תגיע מהם או פשוט לא יאכלו - אוי סבתא העוף ורוד בפנים...

לא יודעת אם רלונטימקרמה

בת כמה היא?

לפעמים הגיל עושה את שלו אבל הרצון לא נותן להשלים עם היכולת

במקרה כזה הייתי באה ומבשלת יחד איתה

נחמד שהילדים אוהביםדריאל

לילדים יש סטנדרטים אחרים, ואם הם אוהבים ואוכלים - אז לפחות מהבחינה הזו, הכל בסדר.

כן העוף הלא מוכן היה מלחיץ אותי והייתי אומרת משהו (כמו שכתבו פה "אמא נראה לי העוף צריך עוד קצת זמן בתנור/על הפלטה")

יכול להיות שבאמת קשה לה יותר לבשל או שהיא לחוצה בזמן ולכן מוציאה את העוף והתפוח אדמה לפני שהם מוכנים עד הסוף.

אני מבינה שקשה להגיד משהו אבל אם זה מגיע למצב שאת לא אוכלת כלום ויחד עם זה, היא מסתכלת בצלחת, כנראה שאין מנוס מלהגיד,

השאלה באמת איך לנסח. הייתי אומרת משהו שלא קשור לבישול שלה אלא יותר "אני מעדיפה בזמן האחרון ... " ולפרט (עוף שחום יותר, תפוח אדמה רך יותר).

אם יש לך אפשרות או כוחות, באמת להביא משהו (אפשר להגיד - הילדים ממש ביקשו אז החלטתי להביא גם את הפשטידה הזו שהם אוהבים, תטעמו)

או להגיע קצת קודם ולהיות במטבח כדי קצת לדאוג לדברים שחשובים לך כמו לכסות את האוכל, לשטוף את הירקות (תציעי להכין את הסלט?)

יש לי בעיה שונה/דומה - מבחינת היגיינה אין בעיה אבל משהו בתיבול, בטעמים ובסגנון של האוכל הולך ונהיה לי פחות טעים.

אני חושבת שזה גם קשור ליחסים שלי עם אמא שלי שהם מורכבים ובאמת האוכל שלה לא ממש טעים לי

(אובייקטיבית היא בשלנית טובה, גם אם מעט מעגלת פינות וממהרת, ואנשים אחרים אוהבים את האוכל שלה).

לפעמים יש לי גם בעיה של מאכלים מסויימים שנחשבים "אהובים" גם עליי ובעצם אני כבר פחות אוהבת, ובשלב הזה כבר קשה לשנות, ולגלות לה שבעצם אני לא כזה אוהבת...

ממש תודה לכל המגיבות!! עונה בפנים..נעם א-ל

להגיע מוקדם יותר- לא בטוח שיעזור, נראה לי רק יפריע, אני מגיעה ב"ה עם חמישה ילדים... ואמא שלי אוהבת שהכל נשאר נקי, מסודר ומצוחצח עד כניסת שבת..

להביא איתי- בפעמים היחידות שאמא שלי זרמה שאביא משהו, זה היה כשהגענו כל הילדים ביחד ויצא באמת שיש הרבה אנשים.. וגם אז- זה רק עוגות או סלטים. לא האוכל העיקרי. אולי אנסה שוב...

מבחינת גיל- אמא שלי ממש צעירה! בת 60+ היא פעילה בעבודה וכו'.. לא חושבת שזה מבחינת עייפות הגיל. כן זה הסגנון, "לתקתק" משימות מהר, אני קוראת לזה: כמות על פני איכות..

מסכימה שאם זה עניין רק של טעם, אז להחליק מול הילדים, שיערב להם ויהיה להם זיכרון מהמטבח של סבתא... אבל אם זה כבר בנוגע לניקיון ואיכות האוכל- אז כן לנסות לעצור את זה...לא ממש יודעת איך, אבל צריכה לחשוב על דרך אלגנטית.

לגבי לומר לה ישירות- לא יודעת אם יעבור חלק, כי כאמור- אמא שלי צעירה ופעילה, והיא עלולה להיפגע שאני כביכול כבר מתחילה להעיר לה על הביצועים האימהיים שלה..(פעם הערתי לה משהו על זה שהיא שמה מלא מרכך כביסה, וזה לא בריא לעור..וואי, זה נהיה סרט...)

רק לגבי הניקיוןנעומיתאחרונה

אתם אוכלים במסעדה עממית/ פלאפל/ פיצה שכונתית.

הילדים אוכלים אצל חברים?

האם רמת ההיגיינה אצל ההורים נמוכה מכל הנ''ל?

אני לא בטוחה.

כשאני נגעלת מאוכל של אחרים, אני תמיד מזכירה לעצמי שאני יכולה לקנות סלט/כריך במרכז המסחרי ולהשאר בחיים

בשעה טובה ילדתי 😀שאלה בפנים...מחכה עד מאוד

הרופאה פה במחלקה אומרת שבגלל שאני בת 36 יש נוהל של זריקות קלסקן לדילול דם,רק בגלל שאני מעל 35.

כולן לוקחות את זה ?

פעם ראשונה שאני שומעת על זה.

או שזה סתם כסת"ח?

אולי זה תלוי בית חוליםעודהפעם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

אני בלידה האחרונה הייתי בת כמעט 37 ולקחתייעל מהדרום

בעין כרם לא אמרו לי כלום על זהאחת כמוני

לי אמרו על זה רק בלידה בגיל 39אולי תדעו

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

חחחח אויששש..בדיוק מתאים לפרשת שבועאולי תדעו

אמיתי? בטוחה שלא התכוונת 47?טרכיאדה

מן הסתם התכוונה 37ריבוזום

גם לי זה זכור רק מהלידה האחרונהיעל...

כנראה משתנה בין בתי החולים

אני ילדתי ב36דיליה

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

אני לקחתי רק בלידה האחרונהמתואמת

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

תודה חברות, למי עוד יש נסיון עם זה?מחכה עד מאוד

תראיאפונה

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

ליDoughnut

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אני לקחתי באיזור הגיל הזה.מוריה

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

אני לקחתישומשומונית

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

גם לי נתנו*אורחת

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

אחרי הלידה השניה שלי דיממתי ממש ברמהאריאל765

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

את צריכה להגיד להם לפני שנותנים לך קלקסןרוצה לשאול שאלה

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

תודה!אריאל765אחרונה

אני מכירה סיפור די מקרוברוצה לשאול שאלה

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

מה דעתכן על הסיטואציה הבאה?אנונימית בהו"ל

מעניין אותי מה דעתכן על הסיטואציה הבאה.

ילד מוכשר מאוד בתחום כלשהוא.

סבתא מציעה להורים לרשום אותו לחוג בנושא (על חשבונה).

ההורים קוראים על החוג, חושבים שלא כדאי (דורש השקעה ועבודה כולל שיעורי בית, כאשר הילד לומד בת"ת, ובכל מקרה עמוס).

סבתא מנסה לשכנע שזה יהיה לו מעניין ומלהיב. ההורים עדיין לא חושבים שכדאי.

סבתא מספרת לילד על החוג כדי להלהיב אותו.

הייתי דואגת שמי שהוא הבן/ בת של הסבתאהמקורית

(קרי את / בעלך לפני העניין) ידאגו להבהיר לה שאם החלטתם - אין מקום לשיקול דעת שלה ושההתערבות הזו ממש לא במקום

זה לא סותר את זה שהיא סבתא דואגת וכו,אבל אם החלטתם אז החלטתם

והאמת שמצד שני גם הבן שלי בתת ואני דווקא חושבת שזה נחמד מאוד שיהיה לו חוג שיעסיק אותו אחרי שעות הלימודים. אבל זה כאמירה צדדית שלי. אם החלטתם שזה לא מתאים לכם אז לא.

ממש מעצבןהשם שלי

שונאת שאנשים מנסים לקבל בשבילי החלטות.

גם אם הכוונה טובה, היא לא תצטרך להתמודד עם כל ההשלכות.

אני ממש רואה את חמותי מסוגלת לעשות כזה דבר.

מבחינת הילד, אפשר להסביר לו שסבתא רוצה לתת לו מתנה, אבל אתם החלטתם שכרגע זה לא מתאים. אפשר להסביר לו את השיקולים.

ואפשר לשקול לשלוח אותו לחוג כזה כשהוא יגדל יותר, אם אז זה יתאים.

😯😯 אני בהלםברונזה

איזה חוצפנית

אולי ברגע רגןע של הילד להגיד לו שממש רציתם להביא לו את החוג הזה אבל אחרי שיקולים לטובתו חשבתם שלא

והייתי מביאה משהו במקום, תחושה שההורים רוצים להביא, לתת

פשוט זה ספציפית לא מתאים

חמותי עושה כאלה דברים המוןכורסא ירוקה.אחרונה

בהתחלה התלבטנו, היום כבר אומרים בפשטות - סבתא התבלבלה שסיפרה לך. היא חשבה שהחוג הזה יתאים והוא לא.

גם אומרים את זה באותו רגע מול הפנים שלה, לא מחכים לדבר איתו בנפרד. בראש ובראשונה כדי שלא יתחיל לבנות מגדלים בדמיון ממה שהיא הבטיחה, וגם כי אנחנו רואים שלפחות אצלנו זה מאפס אותה לשניה. עד הפעם הבאה חח

התקן נובה טי - מחזור מאחרניק חדש אנונימי

ילדתי לפני 4 חודשים. קיבלתי מחזור אחרי 3 חודשים מהלידה בערך.

קיבלתי מחזור ראשון ב16.9 ועדין לא קיבלתי מחזור!! יש איחור

אני מפחדת לעשות בדיקת הריון בבקשה תגידו שלא הגיוני הריון עכשיו

התקן עשיתי שבועיים לפני המחזור.

עוד משהו, הפסקתי להניק אחרי חודשיים וחצי.

יש לי דימומים פה ושם מההתקן

עזרה🙏🏻🤎

לא חושבת שצריך לחשוש מהריוןפרח חדש

יש מספיק סיבות אחרות לאיחור במחזור

את 4 חודשים בלבד מהלידה, הינקת חלק מהזמן, זה לא לא נקרא איחור

זה נקרא שהגוף עדיין חוזר לעצמו ולמחזוריות מסודרת

^^^ גם אני חושבת כך, עדיין הגוף לא מאוזןאמהלה

אבל אם את חוששת, ואם עוד לא נבדקת חודש אחרי ההתקנה, זה הזמן ללכת לעשות US ולבדוק מיקום התקן

בעקרון נובה טי לא אמור לעשות דימומי הסתגלות מעבר לשבוע מקסימום שבועיים אחרי ההתקנה

הוא כן יכול להאריך או להכביד על הווסת ולעשות כתמים לפני/אחרי

הוא עושה לי כתמים גם אחרי יחסיםניק חדש אנונימי

שזה ממש מבאס.

יש לי תור לרופאה עוד שבועיים

אז מאד יתכן שהוא לא יושב לך טוב ולכן פוצע ומדמםאמהלהאחרונה

זה לא אמור להיות....

ואם הוא לא יושב טוב הוא גם לא מונע טוב...

לא הייתי מחכה שבועיים

הייתי הולכת לעשות US כבר מחר....