מאירועי היום של אתמול:
אז ככה: בשבע וחצי בבוקר דופקים לי על הדלת. "אביה, קומי."
אני: |במבט של מי זה ומה לעזאזל הוא רוצה ממני| "למה?"
-"כי את צריכה לשמור עלינו"
אני: "???"
אוקי. ברגע זה נזכרתי, שאני אמורה לשמור על אחיי הקטנים (6,3) והחמודים מהשעה הזאת. עד ארבע. בערך.
אמרתי כמובן "עוד רגע", התהפכתי שמונה פעמים, אמרתי "מודה אני" ודידיתי לפינת נטילת הידיים..
נטלתי, ברכתי, צחצחתי שיניים.
והלכתי לחדר של ההורים שלי שם שכבתי חצי-רדומה, כשהאחים שלי עסקו במשהו לא מזוהה זה או אחר.
בסביבות שמונה וחצי, קמתי כולי מלאת מרץ, וקראתי בקול הכי סימפטי שיכולתי לגייס בשמונה בבוקר: "בואו, רוצים להכין כדורי שוקולד?"
יופי. התחלנו בלישת החומרים.
ואז הסברתי להם איך עושים כדורים, והם עשו, בערך, ותוך כדי גלגול ה"כדורים" הם מעכו אותם עוד יותר.
ואח שלי, בן 3 וחצי, החליט שהוא עושה נחש. אז הוא פשוט עשה מהעיסה נקניק. ועשה לו ראש. ותקע בראש המקסים אצבעות כדי שיהיו עיניים. ואז זה אחלה נחש. ואז הוא שם אותו ב"בית" (=מנג'ט) וכיסה אותו בשמיכה (=אבקת סוכר)
טוב, הידד, הקטנטנים מתעסקים עם זה במשך שעה ורבע ולי יש זמן לבהות בהם במבט עייף, וגם להתפלל.
השעה: 10:20.
החלטתי להתעורר קצת, ולכן הצעתי להם: הבה ונעשה בריכה!!
כל אחד קיבל גיגית והתיישב בתוכה, כמובן עם בגד ים, ואז הגיע הרגע שלי
התחלתי להשפריץ עליהם מים קרים ומרעננים
וגם על עצמי. אבל קצת.
בבריכה המקסימה הם בילו שעה וארבעים, עד 12:00 בערך.
ואז הם התלבשו והתנגבו. ובינתיים סידרתי את הבלאגן מכדורי השוקולד. (זוכרות?
)
ואז- עשינו יצירה!! והיא יצאה ממש יפה! באמת! אני אעלה תמונה בעז"ה בהמשך.
ואז היה קצת זמן מנוחה (בעיקר לי)- הם ראו איזה "דודו" או משהו, ולי היה קצת שקט בזמן שהארוחת צהריים בתנור- צ'יפס ושניצלונים (שיפס ושליסלונים כמו שאח שלי אומר
)
והיה יופי-טופי.
ואז אח שלי החליט שהוא צריך להתקשר לאמא שלי. אמרתי לו: "לא, אמא לא יכולה עכשיו" אז הוא התחיל לנסות לחייג. אז אמרתי לו: "שוב אתה לא מקשיב?" אז הוא עשה לי: "שוב את מיצעבננת?" (מתעצבנת..) ואז לא יכולתי לעמוד בפניו, והתקשרתי לאמא שלי.
ואז הוא מדבר איתה, וזה, ועושה לה: "אמא, איך סוגרים?" טוב, אמא שלי הסבירה לו- ואז הוא סגר ת'טלפון, ושוב קירב אותו לאוזן: "אמא! סגרתי!" XD
אחרי זה קראתי להם לאכול. והם אכלו. והמשיכו עם ה"דודו" שלהם. ולי המשיך השקט המקסים הזה, חוץ מ"הביאו את הקוביות אנחנו כאן הולכים לבנות... שייבנה בית המקדש שייבנה שוב מחדש!! יחד נעלה לירושלים!!!"
וזהו. בארבע- המושיעה- הנקראת בפי כל- אמא שלי הגיעה.
ופה מתחיל הכיף
בארבע ומשהו יצאנו למספרה, ואחי התספר (כפרה עליו, נראה לי שמאז ל"ג בעומר הוא לא הסתפר
)
טוב. ואז-- טדם טדם-
התחלנו בקניית הבגדים!!
שוב, עם שני הקטנים, שאר האחים לא בבית.
אז נכנסנו לאיזה חנות.
ו- שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב:
מצאתי שם דברים!!!
והכל היה של מעצבים ב- 50 %! מאמינות?!
חצאית ג'ינס, שמלה לשבת, וחולצה!
חח, כשמדדתי את השמלה, כל הבנות שהיו בחנות הסתכלו עלי.. איזה פאדיחות..
ואז איזה מישהי מבוגרת עושה לי: "סליחה שניה, אפשר?"
הסתכלתי עליה במבט של "מה את חושבת שאת עושה?" אבל הנחתי לה לסדר אותי איך שבא לה...
ואז היא עושה כזה: "איזה ילדה יפה! תראי תראי, תראי איך כולן פה מסתכלות עלייך. ויש להן על מה להסתכל, איזה יפה, טפו טפו טפו ברוך ה'..." ואני, כולי אדומה מטורף, כזה: "תודה..." ואמא שלי נקרעת ומתמוגגת מנחת... פאדיחות...
ואז שילמנו וזה.. ואח שלי התחיל:
"כואבות לי הרגליים, אני צמא, אני רעב, אין לי כוח..."
טוב. אז יצאתי איתו ועם אחותי מהחנות ורציתי לקנות להם ארטיק. אבל הם לא מצאו ארטיק שהם אהבו. אז לא קנינו.
ואז אמא שלי ואני הלכנו ל"הילה", ומדדתי חולצת בסיס מידה 1, ויכולתי להכנס בה פעמיים, ולא היה להם 0, אז לא קנינו.
ובינתיים אח שלי שיעשע את המוכרת
אח"כ הלכנו ל"ממנה" וקנינו לאחותי שתי חולצות ושתי חצאית לכיתה א'
ואז נפגשנו עם אבא שלי בפלאפל.
ואכלנו ושבענו האוכל היה טעים. ואז בירכנו והודנו לאלוקים.
ו-גם לאבא שלי, שלקח את הקרציות החמודות הביתה ב"ה, ונתן לאמא שלי ולי להמשיך בסבב הקניות
ו-איזה יופי לי!!!
מצאתי שלוש חולצות בסיס לבנות!!!
איזה אושר!!!
וזהו. ואז חזרנו הביתה.
ויופי טופי לי.
בראש ובראשונה תודה לבורא עולם, שנתן להורים שלי את הכסף לקנות לי בגדים יפים
אז ככה: בשבע וחצי בבוקר דופקים לי על הדלת. "אביה, קומי."
אני: |במבט של מי זה ומה לעזאזל הוא רוצה ממני| "למה?"
-"כי את צריכה לשמור עלינו"
אני: "???"
אוקי. ברגע זה נזכרתי, שאני אמורה לשמור על אחיי הקטנים (6,3) והחמודים מהשעה הזאת. עד ארבע. בערך.
אמרתי כמובן "עוד רגע", התהפכתי שמונה פעמים, אמרתי "מודה אני" ודידיתי לפינת נטילת הידיים..
נטלתי, ברכתי, צחצחתי שיניים.
והלכתי לחדר של ההורים שלי שם שכבתי חצי-רדומה, כשהאחים שלי עסקו במשהו לא מזוהה זה או אחר.
בסביבות שמונה וחצי, קמתי כולי מלאת מרץ, וקראתי בקול הכי סימפטי שיכולתי לגייס בשמונה בבוקר: "בואו, רוצים להכין כדורי שוקולד?"
יופי. התחלנו בלישת החומרים.
ואז הסברתי להם איך עושים כדורים, והם עשו, בערך, ותוך כדי גלגול ה"כדורים" הם מעכו אותם עוד יותר.
ואח שלי, בן 3 וחצי, החליט שהוא עושה נחש. אז הוא פשוט עשה מהעיסה נקניק. ועשה לו ראש. ותקע בראש המקסים אצבעות כדי שיהיו עיניים. ואז זה אחלה נחש. ואז הוא שם אותו ב"בית" (=מנג'ט) וכיסה אותו בשמיכה (=אבקת סוכר)
טוב, הידד, הקטנטנים מתעסקים עם זה במשך שעה ורבע ולי יש זמן לבהות בהם במבט עייף, וגם להתפלל.
השעה: 10:20.
החלטתי להתעורר קצת, ולכן הצעתי להם: הבה ונעשה בריכה!!
כל אחד קיבל גיגית והתיישב בתוכה, כמובן עם בגד ים, ואז הגיע הרגע שלי
התחלתי להשפריץ עליהם מים קרים ומרעננים
וגם על עצמי. אבל קצת.
בבריכה המקסימה הם בילו שעה וארבעים, עד 12:00 בערך.
ואז הם התלבשו והתנגבו. ובינתיים סידרתי את הבלאגן מכדורי השוקולד. (זוכרות?
)ואז- עשינו יצירה!! והיא יצאה ממש יפה! באמת! אני אעלה תמונה בעז"ה בהמשך.
ואז היה קצת זמן מנוחה (בעיקר לי)- הם ראו איזה "דודו" או משהו, ולי היה קצת שקט בזמן שהארוחת צהריים בתנור- צ'יפס ושניצלונים (שיפס ושליסלונים כמו שאח שלי אומר
)והיה יופי-טופי.
ואז אח שלי החליט שהוא צריך להתקשר לאמא שלי. אמרתי לו: "לא, אמא לא יכולה עכשיו" אז הוא התחיל לנסות לחייג. אז אמרתי לו: "שוב אתה לא מקשיב?" אז הוא עשה לי: "שוב את מיצעבננת?" (מתעצבנת..) ואז לא יכולתי לעמוד בפניו, והתקשרתי לאמא שלי.
ואז הוא מדבר איתה, וזה, ועושה לה: "אמא, איך סוגרים?" טוב, אמא שלי הסבירה לו- ואז הוא סגר ת'טלפון, ושוב קירב אותו לאוזן: "אמא! סגרתי!" XD
אחרי זה קראתי להם לאכול. והם אכלו. והמשיכו עם ה"דודו" שלהם. ולי המשיך השקט המקסים הזה, חוץ מ"הביאו את הקוביות אנחנו כאן הולכים לבנות... שייבנה בית המקדש שייבנה שוב מחדש!! יחד נעלה לירושלים!!!"
וזהו. בארבע- המושיעה- הנקראת בפי כל- אמא שלי הגיעה.
ופה מתחיל הכיף
בארבע ומשהו יצאנו למספרה, ואחי התספר (כפרה עליו, נראה לי שמאז ל"ג בעומר הוא לא הסתפר
)טוב. ואז-- טדם טדם-
התחלנו בקניית הבגדים!!
שוב, עם שני הקטנים, שאר האחים לא בבית.
אז נכנסנו לאיזה חנות.
ו- שימו לב שימו לב שימו לב שימו לב:
מצאתי שם דברים!!!
והכל היה של מעצבים ב- 50 %! מאמינות?!
חצאית ג'ינס, שמלה לשבת, וחולצה!
חח, כשמדדתי את השמלה, כל הבנות שהיו בחנות הסתכלו עלי.. איזה פאדיחות..
ואז איזה מישהי מבוגרת עושה לי: "סליחה שניה, אפשר?"
הסתכלתי עליה במבט של "מה את חושבת שאת עושה?" אבל הנחתי לה לסדר אותי איך שבא לה...
ואז היא עושה כזה: "איזה ילדה יפה! תראי תראי, תראי איך כולן פה מסתכלות עלייך. ויש להן על מה להסתכל, איזה יפה, טפו טפו טפו ברוך ה'..." ואני, כולי אדומה מטורף, כזה: "תודה..." ואמא שלי נקרעת ומתמוגגת מנחת... פאדיחות...
ואז שילמנו וזה.. ואח שלי התחיל:
"כואבות לי הרגליים, אני צמא, אני רעב, אין לי כוח..."
טוב. אז יצאתי איתו ועם אחותי מהחנות ורציתי לקנות להם ארטיק. אבל הם לא מצאו ארטיק שהם אהבו. אז לא קנינו.
ואז אמא שלי ואני הלכנו ל"הילה", ומדדתי חולצת בסיס מידה 1, ויכולתי להכנס בה פעמיים, ולא היה להם 0, אז לא קנינו.
ובינתיים אח שלי שיעשע את המוכרת
אח"כ הלכנו ל"ממנה" וקנינו לאחותי שתי חולצות ושתי חצאית לכיתה א'
ואז נפגשנו עם אבא שלי בפלאפל.
ואכלנו ושבענו האוכל היה טעים. ואז בירכנו והודנו לאלוקים.
ו-גם לאבא שלי, שלקח את הקרציות החמודות הביתה ב"ה, ונתן לאמא שלי ולי להמשיך בסבב הקניות
ו-איזה יופי לי!!!
מצאתי שלוש חולצות בסיס לבנות!!!
איזה אושר!!!
וזהו. ואז חזרנו הביתה.
ויופי טופי לי.
בראש ובראשונה תודה לבורא עולם, שנתן להורים שלי את הכסף לקנות לי בגדים יפים
ותודה לאמא שקנתה לי והיתה לה סבלנות אלי
ותודה לאבא שלקח את אחים שלי הביתה כדי שלאמא שלי תהיה סבלנות אלי
ותודה לכל מי שקראה את החפירה הארכיאולוגית הזאת.
שיהיה לכן יום מדהים!
ובשורות טובות בעז"ה!
אני הולכת להתלבש
ותודה לאבא שלקח את אחים שלי הביתה כדי שלאמא שלי תהיה סבלנות אלי
ותודה לכל מי שקראה את החפירה הארכיאולוגית הזאת.
שיהיה לכן יום מדהים!
ובשורות טובות בעז"ה!
אני הולכת להתלבש
ביי
