שזה בכלל לא אמור ליהות מסבך תנסי לרגיש שאת על הרכב ומה את צריכה לעשות.

זה ממש מובן וקל.

מקווה שעזרתי ולא חפרתי.

אין פתרון קסם...

אל תדאגי, בסוף את תדעי לפנות יפה מאוד!

העיקר שתזכרי את העיקרון שמנחה את כל הקטע של פניות בצמתים: המכונית צריכה להיות מינימום זמן בצומת.

השאר זה פשוט הגיון.

את ההבדלים בין כביש לכביש? (חד סיטרי, דו סיטרי וכו') 

בקצרה..

מדו לחד- מהימין לשמאל

מחד לדו- מהשמאל לימין

מדו לדו- מהימין לימין

מחד לחד- מהשמאל לשמאל

בכללי כשאת על הכביש, את אמורה לראות את זה וללכת לפי ההגיון..

קראתי על איזשהי שיטה שלי ממש עזרה לזכור:

יש דו ויש חד, נכון? מסתכלים על הד' של המילה ולפי זה יודעים את הצד.

ז"א": במילה דו הד' נמצאת בצד ימין ובמילה חד הד' נמצאת בצד שמאל.

ולכן: מדו לדו- מימין לימין

      מדו לחד- מימין לשמאל

      מחד לחד- משמאל לשמאל

      מחד לדו- משמאל לימין.  

מקווה שהובנתי...

בהצלחה

אולי אני אפילו ימליץ למורה שלי על השיטה הזאת

ורק ביום של הטסט המורה אמר לי את השיטה הזאת.

והוא טען שזה כתוב בספר תאוריה. (לא שטרחתי להציץ בספר תאוריה לפני שעשיתי תאוריה...)

הסבירו לי את ההיגיון-ועכשיו זה יותר מובן..

כל העניין הוא שאת צריכה לשהות כמה שפחות זמן בתוך הצומת..

דבר ראשון-תמיד את צריכה לצאת מהנתיב הכי ימני שמותר לך להיות בו..

בחד סטרי את צריכה להגיע לשמאל-(כי אם תגיעי לימין את תעכבי את אלה שמאחורייך כי תשהי יותר זמן בצומת)

ובדו סטרי את צריכה להגיע לימין-כי בנתיב השמאלי זה הנתיב של הצד השני,אבל אם יש בדו סטרי כמה נתיבים לכיוון שלך אז את צריכה את השמאלי ביותר מבינהם-שוב כדי לפנות את הצומת כמה שיותר מהר...

לי זה ממש עוזר..

מקווה שהבנת..אם לא אנסה להסביר שוב..

יומעולה

סוף סוף הבנתי את הקטע עם הלהשאר כמה שפחות זמן בצומת...ואני לתומי חשבתי שהתכוונו ל- העיקר שתחשבי כמה שיותר מהר באיזה כביש את ולאן את מגיעה ותסעי

והיום בשיעור המורה לא הצליח להבין מה אני ממלמלת לעצמי כל פניה עד שהסברתי לו

חח.. אני שמחה שזה עזר לך..

פשוט גם אני ממש ממש הסתבכתי עם זה עד שגיליתי את השיטה הזאת...

כל הזמן כשהייתי בחוץ [בנסיעה או הליכה]

שמתי לב בדיוק איך כל מכונית צריכהנ לפנות וכ"ו..

[כנ"ל לגבי תמרורים,

"תרגמתי" אותם כל הזמן עד שאנשים לידי השתגעו]

בהצלחה

בס"ד

גם אני התבלבלתי בזה כמה פעמים עד שעברתי על האפשרויות בראש והן:

קודם כל את בודקת אם את נמצאת בחד סיטרי או דו סיטרי.

1. פניה שמאלה כאשר את בכביש חד סיטרי - תמיד מהצד השמאלי של הכביש ( הנתיב השמאלי)

    ( זה גם הגיוני בגלל שזה חד סיטרי, אף מכונית לא תגיע מולך מהנתיב השמאלי

      וככה את עושה קשת כמה שיותר קטנה)

2. פניה שמאלה מדו סיטרי - תמיד מהנתיב הימני אבל במרכז, יותר נכון, יחסית צמוד לנתיב השמאלי מבלי לעבור נתיב. ( גם זה הגיוני מהסיבה ההפוכה לחד סיטרי-  פה כן יכולה לבוא מכנית ממול...)

עכשיו את בודקת לאיזה כביש את נכנסת:

1. חד סיטרי - לשמאלי ביותר

2. דו - לימני ביותר ( כנ"ל אותו הגיון)

סיכומון:

*מדו לדו- ממרכז הכביש לימין

* מדו לחד- ממרכז לשמאל

* מחד סיטרי לדו - מהשמאלי  לימני

* מחד לחד - משמאל לשמאל

אלו הן 4 האפשרויות.

הרעיון הוא פשוט כל פעם לפני שאת פונה, לשים לב באיזה כביש את ולאן את נכנסת.

מקווה שעזרתי

בהצלחה!!!

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.