תשובות.

א. לא רלוונטיים.

הולכים ומקצינים.

חברתיים באופן אישי, באופן ציבורי - לא מספיק(לא ביחס למישהו אחר, פשוט לא מספיק).

לא שומעים את קולינו.

אבל אני חושבת שלהתייחס ל"ציונות-הדתית" כציבור אחד זה כבר קצת לא נכון. אישית, אני לא רואה את הציבור שנקרא דתי-לאומי כציבור אחד,פעם היינו ציבור אחד,אבל מאז הציבור גדל ונוספו בו זרמים,והיום זה ציבור שמורכב מכמה וכמה ציבורים שונים מאד אחד מהשני. להתייחס לכולם אותו דבר רק כי יש לנו כיפות דומות, זה פשוט להתעלם מהמציאות. מה שנכון לציבור אחד לא נכון לציבור אחר. [ציבור הכוונה לזרמים,אבל הם כבר כ"כ שונים, וגם די רחוקים אחד מהשני ולכן נראה לי שהמילה ציבור כבר יותר מתאימה מ'זרם'].

שוב-לא קראתי את דברי הרב, אין לי מושג מה הוא אמר, רק נתפסה לי העין השורה של "דברי הרב שרלו בהתייחסו לציונות הדתית" וזה מה שגרם לי לכתוב את זה^. אם דבריי לא קשורים- עמכם הסליחה..  

ואני חושבת שיש בדבריו המון אמת וצדק.

וזה היה מגעיל מצד הערוץ לצאת במבזק פרובוקטיבי עם שורה שיוצאת מהקשרה ולהוסיף עוד שנאה.

אנחנו נוכל להיות רלוונטיים, ודי לחכימא!

ציונות דתית שדוגלת במפעל עצום של הפרת חוק אנטי דמוקרטית שנקרא "מאחזים" יכולה להיות רלוונטית?

ציונות דתית שמתוכה יוצאים הפוגרומיסטים של "תג מחיר" ומנפצים ופוצעים כל מי/מה שבא ליד והיא לא עושה כמעט כלום יכולה להיות רלוונטית?

ציונות דתית ששולחת את מיטב בניה לשרת פחות מהחילונים בחצי שירות יכולה להיות רלוונטית?

ציונות דתית שמשקיעה את כוחה במאבק אבוד - רוצים יו"ש אבל לא רוצים טרנספר של הערבים - יכולה להיות רלוונטית?

ציונות דתית שמשקיעה את מיטב כוחה ביו"ש(המאבק האבוד הנ"ל) כאילו אין ערים מעורבות, אין הנגב והגליל, אין פשע ואין שכונות מצוקה יכולה להיות רלוונטית?

ציונות דתית שלא מייצרת תרבות באופן ציבורי יכולה להיות רלוונטית?

דתיים לאומיים מהסגנון שלך, שמתנגדים אחרי 1900 שנות גלות לנס הכי גדול שקרה לעמנו מזה 2000 שנה - סוף כל סוף מדינה עצמאית - יכולים להיות רלוונטיים?

זה הזמן המיטבי בו בחור ישיבה יכול לתרום לצבא וגם לרוחניות שלו.

ולא ישלחו את החילונים למות בשבילם.

אבל זו אכן רק נקודה אחת.

וכ-85% מההסדרניקים הולכים לקרבי. לידיעתך.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/208303

אז מה???

למה אני צריך להיות רלוונטי לציבור החילוני???

אני צריך להיות רלוונטי רק לקב"ה!

ואני-שאני נגד הרג ערבים-קראתי סיכום של "תורת המלך"(-שכתב אותו תלמיד של הרב שפירא)

וכל מהשכתוב שם זה בסדר גמור חוץ מאולי שני משפטים שאני לא מסכים איתם אלא בשעת הדחק-אבל הספר הזה הוא בסדר גמור!

(אע"פ שלדעתי לא היה כדאי לפרסם אותו-בגלל תגובות שהוא עלול לעורר-ומשום שגויים עלולים להתרגז) 

אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאם העם כועס עלינו אז גם ה' כועס עלינו.

אם כך אתה לא ציוני דתי.

היהדות החרדית רואה את מצבנו כגלות ולכן מאמינה שעלינו להתבצר בקופסה ולקיים את דבר הנביא "חבי רגע עד יעבור זעם", בקיצור - מלחמת הישרדות.

הציונות הדתית מאמינה שאנחנו בדור שבו צריך לצאת מהמגננה ולהתחיל להשפיע על על העם ועל העולם.

אם אתה באמת חושב שצריך להיות רלוונטים רק לקב"ה ואפח'ד אחר לא מעניין אותך, למה אכפת לך שגויים יתרגזו אם תפרסם את הספר??
אולי באמת כן אכפת לך,אבל זאת בריחה נוחה לפעמים להגיד שלא אכפת, כי זה מאפשר לך לא להתאמץ להסתדר עם אנשים, כי זה אומר שבעצם אתה המ-ו-ש-ל-ם פה,וכל השאר סתם דפוקים ואין לך מה ללמוד מהם, וזה הופך ללגיטימי כי "אני רלוונטי רק לה'. מי שמנסה להסתדר עם אחרים הוא סתם טועה. אני לא צריך להקשיב לאף אחד".

יותר מדויק לומר שהוא סותר אותך.ובאופן יחסי אנחנו באמת מושלמים,אנחנו יהודים,וגם אם אנחנו לא מושלמים (מה שנכון-נכון) אנחנו לפחות שואפים להיות כאלו ויחסית לגויים אנחנו מושלמים. ואנחנו לא אמורים למצוא חן בעיני הגויים אלא בעיני ה' ואדם,קודם ה' ואם אפשר אז גם בעיני אדם.לא תמיד צריך (ואפשרי) למצוא חן בעיני הסובבים.את תלכי לא צנוע רק כי הלבוש שלך לא מוצא חן בעיני החילונים? יש להניח שלא.אז למה בדברים אחרים את לא מתייחסת ככה? מה ההבדל?

לכל העולם.

המשימה שהקב"ה הטיל עלינו היא לגרום לכך שכל העולם יגיע למצב יותר טוב ומתוקן.כל העולם,ולא רק כמה מאות אלפים עם כיפות סרוגות.ובשביל זה צריך להיות רלוונטיים גם למי שיש לו כיפה קטנה בס"מ אחד או גדולה ב2.גם לחילונים וגם לגויים.

יש זמנים יוצאי דופן שבהם אנחנו נהיים לא רלונטיים,בעקבות מה שהקב"ה מצווה אותנו,אבל המטרה הגדולה,שוב ממצות ה',היא שנהיה רלוונטיים"והלכו גויים לאורך"

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!