http://www.olamotn.com/ProdLectures.asp?File=Family&catalogid=45

וזה עזר לי להבין

מעבר לכל העבודה שבנישואין וכל מה שמדברים,

בסה"כ הכל התחיל מ"לא טוב היות האדם לבדו" ומזה שאנחנו מחפשים אהבה..

עם כל הבלאגנים שחווים בזוגיות וכל הקשיים שיש בכלל בעולם,

אף תענוג לא משתווה לידיעה ולתחושה שיש מישהו שאוהב אותנו!

והוא לא אמא/ סבתא / דודה שנתקעו איתי בעל כורחם ואוהבים אותי מעצם היותי קשורה אליהם!

יש מישהו שבחר לאהוב אותי בלי שום סיבה מחייבת!

אין רגע שמרגש יותר, משמח יותר, שווה יותר מהרגע שבו בחור אומר לך שהוא אוהב אותך!

בשביל הרגע הזה- בני אדם מוכרים את נשמתם!

ונראה לי שבסה"כ זה מה שעומד מאחורי השאלה "למה להתחתן.."

אבל כשפוגשים את האדם המתאים אז מאד רוצים.

להתחתן.

אבל כשאת מרגישה שכל הדברים האחרים פחות משמעותיים, אם אין מישהו איתך, אז אולי זה מראה שהעבודה הזו היא כמו לחם ומים.

לא זוכרת של מי (הרב משה משהו..) יש תשובה מ-ד-ה-י-מ-ה לשאלה הזאת

מומלץ ממש..

אני זוכרת שבשבע ברכות שלנו, גם כולם הסבירו לנו שזו עבודה קשה וכו וכו,

וחשבנו - מה אף אחד לא אומר כמה זה כיף וטוב?

ואז רב אחד מתוק אמר: "אני לא יודע, כולם אומרים שחייבים לריב, וצריך לעבוד קשה וזה,

אני ואשתי אף פעם עוד לא רבנו".

אז גם לך אני רוצה להגיד - מתחתנים כי אוהבים, כי זה משמח, כי יש משהו להשען עליו ולהתקדם קדימה

בשמחה, כי יש משהו לשחנש איתו בשעות הקטנות של הלילה, ויש משהו להתקשר אליו כשלחוצים.

יש משהו שתמיד יעודד וישמח, שיחמיא ויפנק כמה שצריך, גם כשאת ממש במצברוח מעפן.

יש משה לחלום איתו חלומות ביחד, וגם להגשים אותם.

חיי הנישואים הם כיף גדול, והאהבה שרק גדלה עם הזמן נותנת כל כך הרבה.

אז נכון שיש עבודה - אבל גם העבודה היא כייפית ומשמחת.

איזה כיף לעבוד במשרה מלאה עם האדם שאתה הכי אוהב, לא?

חברה שלי פעם אמרה לי- כשהייתי רווקה- תמיד הייתי מתלבטת ומתבכבשת ומסתבכת- חברות שלי אוהות אותי? כמה הן חברות טובות? ואולי קצת פחות....?

עכשיו שיש לי בעל- אני יודעת שהוא אוהב אותי וזהו!!!! אני לא מתבכבשת יותר...

כי לעבודה שבנישואין- יש פירות!

והם מתוקים מאוד!!

כי את יכולה ללכת לכל מקום בחיים ,ולעשות כל דבר בעולם, ולהיות בכל חור, ולהתקע בכל אתגר או בעיה

ותמידיש מישו שם בשבילך, שמחכה לך, ושמקשיב לך, ושתומך בך, ושיעזור לך לצאת מכל פלונטר.. ,ושמעודד אותך

כי זה מציאות מיוחדת של "שכינה ביניהם", יש פה חיבור מדהים ועמוק הכי בעולם

כי זה ממלא את הבור הבודד שיש בנשמה

כי להיות נאהבת זה הדבר הכי מדהים בעולם!

כי רק ככה אפשר להביא לעולם ילדים צדיקים לעבודתו ית'...

כי זה העוגן והבסיס והיציבות והמסגרת לכל החיים שלך

כי העבודה של הנישואין היא עבודת-קודש! היא עבודה שמחה! אישרי מי שעובד את העבודה הזו!

כי זה לא עבודה של להרגיש כמו חמור- זה עבודה של להיות בנאדם יותר אוהב! יותר מקשיב! יותר תומך!

יותר דן-לכף-זכות את הבנאדם שהכי היית רוצה לזכות אותו!!

ויש עוד...

אין לי בעיה לשמוע שזו עבודה, וגם לעבוד בע"ה

אבל אני חושבת שצריך לשמוע גם קצת דברים טובים.... למרות שאני ממש לא חושבת שרק זו הסיבה!!! יש עוד כמה מצוות בחיי שקצת יותר קשה ופחות נחמד לי לקיים... זה לא אומר שאני לא אקיים, אבל אם אפשר למצוא את הצד החיובי - למה לא??

ועבודה זה לא נושא כזה מבהיל, עבודה זה ברמה של לתת עבור הצד השני, לגלות הבנה, להקשיב, להתפשר כשצריך, לעזור

כך שזו עבודה, ועבודה זה טוב,

משמע נישואין זה טוב, נחמד ושמח

בעזהי"ת.

מה עדיף, להיות רווק?

את לא יכולה להתעלם מהקשיים שיש בזוג.

אתה צריך לחלוק את כ-ל החיים שלך עם אדם אחר, לקום בבוקר וללכת לישון לצידו כשהוא באמת מעורב בכל היבט בחייך.

זה לא קשר של- וואו, איך בא לי עכשיו שמישהו יהיה לצידי ויבין אותי..

הוא כל הזמן לצידך. לא תמיד מבין, אבל לרוב מעודכן.

מה אם את רוצה את השקט שלך, את הפרטיות?

ומהר מאוד כשנכסים למשוואה גם ילדים- וכל זה הופך לקשה פי כמה. לא בלתי אפשרי, אבל קשה הרבה יותר.

שלא לדבר על שיקול דעתך, שצריך עכשיו להתפשר במקרים רבים.

צריך לבוא מוכנים לכל העניין האלה. אם לא, במקרה הטוב, הוא/ היא פשוט ישטפו בזרם החיים שלהם ובסוף ימצאו את עצמם בודדים בתחושות וברצונות שלהם.

בעזהי"ת.

פשוט עושה רווח מול הפסד.

ובודקת איפה המאזן חיובי..

[ולא, אני לא לומדת חשבונאות ]

כן, זוגיות זה דבר קשה, ומחייב המון קבלה והכלה של השני. תקשורת טובה, זרימה.

זאת עבודה, אבל הרווח שלה לצידה.

נכון, לא תמיד דעתך האישית היא הקובעת, אלא מקבלים החלטות ביחד.

והוא גם לא תמיד מבין. בפרט בהתחשב בעובדה שאנחנו הולכות להתחתן עם בן-- "מה אין לך ממה ללבוש?? תראי איך הארון מלא!!!" או "יאלה, אז תגידי לה דוגרי...".

אבל זה חלק מהכיף. מהאתגר...

וכמו שכתבת בסוף הודעתך- "צריך לבוא מוכנים לכל העניינים האלה".

פשוט לדעת לקראת מה אתה הולך. כמו בכל דבר בערך...

יותר מדי מדברים על העבודה שבנישואין ופחות מדי על השמחה, הערך, הקדושה, האושר...

זה לא שלא צריך להתחתן! וברור שיש בזה הרבה עבודה, אבל זה לא ה"אישו", זה לא המילה הנרדפת.

ואם מעניין אותך באמת לדעת- יש אצל הרב  קוק פסקה (בטח יש יותר, רק שאני לא מכירה) שהוא מסביר שהדרך שהאדם יכול לצאת מהאיגואיסטיות הטבעית שלו- זה ע"י הפניית החיים שלו לזולת-(לדאוג שלמישהו אחר יהיה נעים, לא לחשוב כל הזמן מה יהיה נעים לי) והדרך הכי טובה ושלמה לעשות את זה זה להתחתן.

אבל האמת היא, שזה פשוט שיא הכיף להתחתן. עזבי אותך מהסברים מלומדים....

הוא אמר: זה ממש עול להתחתן, וילדים... כאילו, בשביל מה?

ואני ככה: זה כ"כ כיף, ממש לא מרגיש עול...

ובעלי ענה תשובה שממש אהבתי:

גם תינוק שנגמל מטיטול, זה עול בשבילו, הרי הרבה יותר נח לו לשכב במיטה ולעשות בטיטול, או איפה שיוצא במקום לרוץ לשרותים כל פעם. זה עול! בשביל מה?

אנחנו בוחרים ורוצים לא להיות תינוק עם טיטול, אלא עולים מזה, מתקדמים, למרות ובגלל שזה עול!

יש לך עוד סיפורי טיטולים בשבילנו?

אם רק תרצה

אין לי שום ענין שתתחתן, אז אם לא בא לך, בכיף...

אלו החיים גבר!

כי חוץ מהעבודה- ויש כזו בשפע,

יש את ה"ביחד" וה"שותפות" וה"אתגר" והמפעל הענק של יש מאין -ילדים.

וחוץ מזה- מי היה מוותר על העבודה שלו?

עם ל הכבוד- גם עבודת המידות היא סוג של כיף,

לדעת שהצלחנו, שאנו עושים את רצון ה' וגדלנו בעוד אלפית המילימטר.

תתחתנו- ממליצה!

"אתה צריך לחלוק את כ-ל החיים שלך עם אדם אחר, לקום בבוקר וללכת לישון לצידו כשהוא באמת מעורב בכל היבט בחייך.

זה לא קשר של- וואו, איך בא לי עכשיו שמישהו יהיה לצידי ויבין אותי..

הוא כל הזמן לצידך. לא תמיד מבין, אבל לרוב מעודכן."

אדם חי את חייו עם אדם אחד כל חייו (עם עצמו) עם כל הקפריזות והרצונות והקשיים והקלקולים ובע"ה מתקן אותם.

נישואין מושלמים באמת זה שהוא לוקח את אשתו\ היא נישאת לאיש והקשר ביניהם הוא לא של "זוג" אלא של אחד ואחת.

זכר ונקבה ולא מפחיד בכלל להיות יחד, ולא נמאס ולא מציק. איך אני ככה היא (הוא) כממו שאני עם עצמי כל יום אני עם אשתי כל יום.

ועוד דבר אל תצפי להבנה אם את לא מבינה, אל תצפי לכבוד אם את לא מכבדת וכו'. הכל יחסי.

ספר מומלץ ממש!

הוא פותח את הספר בדיוק עם אותה שאלה. ואפילו מקשה אותה קצת יותר.

תקראו!

שזה מה שצריך לעשות... אז באמת צריך לעצור רגע, ולחשוב - למה לי?

זה כל כך הרבה עבודה, פיזית ונפשית,

זה להכניס מישו לחיים שלי, והוא לא יצא כך כך מהר!

זה שיחיה איתי מישו שלא תמיד יהיה ברגעים הטובים שלו,

חיים, נשרטים, מתחככים... למה לי בכלל?

למה לא להישאר בתוך סרט?

כלומר, זוגיות של חבר-חברה? כמה סיפורים יש של זוגות במערכת יחסים ארוכה של שנים, שכמה חודשים אחרי החתונה התגרשו... יש המון, המון. כן, נישואים זה קשה. זה לעלות רמה.

כל מה שאמרו פה נכון. ויותר. זה מצווה, וזה מה שכדאי לך לעשות בשביל להתעלות, בשביל לשפר את עצמך. וזה גם יהיה נחמד לחצי השני שלך למצוא אותך...

ומה שלי נראה - זה שהסיבה להתחתן זה כי זה מה שצריך לעשות. אין, את לא מרגישה שלמה לבד. הנשמה שלך מחפשת את החצי שלה, את מחפשת את הבן זוג שלך. את צריכה את זה.

שיהיה במזל טוב

כי בורא עולם קבע שצרכים ריגשיים יכולים לקבל רק מבן זוג אחד, וקבוע!! בעוד שצרכים פיזיים יכול היום כ"א לספק לעצמו בכוחות עצמו. כמובן שאנחנו המצווים לחיות לפי דת משה וישראל צריכים להיות נשואים גם בשביל הצרכים הפיזיים, אבל רק על פי זיהוי ומילוי הצרכים הריגשיים יקום או יפול דבר. כ"ט

שלום רב,

במחילה אומר, כי אני לא מבין את השאלה.

הרי כל החיים הם עבודה.

עבודה על עצמי, על המדות וכו'.

אדם לעמל יולד.

והעמל הזה מעלה את האדם וממלא את חייו. (ולא במשמעות של עול שמכביד עלי.)

וכמו שקראנו לא מכבר (בפרשת עקב) "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך - כי אם ליראה את ה' וכו' ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ה' וכו' לטוב לך. אנו בוחרים ללכת בדרך ה' על אף העבודה ו'הקשיים' שבה - לטוב לנו.

גם בפרשת נצבים מזהיר משה "החיים והמות נתתי לפניך ... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". על אף שהבחירה בחיים מצריכה דרך קשה, וכידוע כי הצדיקים תחילתן ייסורים וסופן שלוה ואילו הרשעים תחילתן שלוה וסופם ייסורים. אבל בכך אנו בוחרים בחיים.

גם לבנות בית איש ואשה הוא דבר נפלא, הנותן חיים ושמחה, אהבה ואחוה. אלא שדבר זה לא קורה מעצמו, וגם כאן התוצאה מַגיעה מִיגיעה והשתדלות שלנו.

אלא אם כן מישהו מחפש לשבת בטן-גב כל היום ולא להתאמץ בשום דבר. אכן הוא לא ייגע אך גם לא יגיע רחוק. וחזקה שאף אחד מאתנו לא מעונין באמת בדרך הזו.

בהצלחה, ויה"ר שתזכי לבנות בית נאמן בישראל בקרוב.

(זאת תשובתי הדלה על קצה המזלג וודאי שרבים וגדולים כבר עסקו בה כמו שמוזכר בחלק מן התגובות).

בהחלט החכמתי....

"שמח תשמח רעים אהובים" מוכח מכאן שהחתן והכלה אוהבים אחד את השני, למרות שאפשר להסביר שרעים אהובים זה הקב"ה ועם ישראל וכו' וכו' אבל לפי פשוטו זה החתן והכלה.

אם זה קשה לך ..........סימן שלא למדת איך מתנהלים נכון................

ועכשיו לשאלות..........האם  הלכת להרצאות של זוגיות ?
האם למדת איך מתנהגים עם האישה?
 

מי שלומד את הכללים מצליח מאוד בקלות עם הנישואים לדוגמא:

האם אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא מספרת לך משהו ......זאת אומרת שהיא מחפשת פתרון....(חשיבה של גבר) או שהיא רק רוצה לשתף אותך (חשיבה של אישה)

ידידי .......אם תלמד את הכללים תראה ש"אין יאוש בעולם כלל" בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

שילה, אתה נשוי????

מי שלומד את הכללים מצליח מאוד בקלות עם הנישואים????

ללא ספק, חשוב ללמוד, אבל אתה באמת מאמין שהקשר בין בעל לאשתו מתמצה ברשימת כללים שיש לעקוב אחריהם?

בני אדם הם מורכבים והחיים הם מורכבים. לכל כך הרבה דברים אין כללים ובוודאי שלא כללים שמתאימים לכולם.

כן, יש הנחיות טובות שיכולות להועיל. אבל לחשוב שמספיק "ללמוד את הכללים" כדי להצליח בקלות מאוד בנישואים זו אשליה שעלולה להתנפץ לך בפנים יום אחד. כבר בדוגמא שנתת יש טעות קלה. לא מעט נשים דווקא כן מצפות מהבעל להציע פתרונות ובשביל זה הן פונות אליו.

חוץ מזה, אני חייבת לומר לך שלהגיד למישהו בעניין הזה "אם זה קשה סימן שלא למדת איך מתנהלים נכון" זה בעיני כמעט אכזרי, כי לא תמיד קל ולפעמים אפילו קשה מאוד. לכולם. ככה הקב"ה מתכנן עבורנו בטובו הגדול. ואני מסיימת כאן כי מתחשק לי לכתוב כמה דברים חריפים, אבל אני מתאפקת.

נראה לי ששילה מתכוון שיש דברים טובים שאנחנו חותרים ומנסים להגיע אליהם. 

כמובן שהכול מורכב וצבעוני, אבל יש עקרונות טובים שרוב הפעמים יש להם מה להגיד על המציאות. 

כמובן שאפשר להאשים את המשודכים בהרבה דברים. 

אלו שפסלו על סמך הבירור - האם הם באמת ידעו על מה הם פוסלים?

אלו שפסלו על סמך משהו שבאמת לא היה עקרוני, אבל...

אלו שלא הגיעו מוכנים לפגישה - וזה יכול לכלול כל דבר. 

אלו שלא פועלים בשביל למצוא, וכו..

כוונתו של שילה, שיש הרבה שתלוי בנו, שיש הרבה שאנחנו יכולים לשפר ולעשות. להגיד שזה סוף פסוק? כמובן שלא, זהו עולמו של הקב"ה, ורק הוא יחליט מה יהיה, מתי ואיך, ובו ב100% הכול תלוי. 

כד"א זו תחושה מאוד מנחמת לדעת שהקב"ה הוא זה שאחראי- אפשר להיות רגועים ולישון בשקט (עד ששוכחים את זה, או שמתנהגים בצורה אנושית מידי). 

בכל מקרה, אני חושב שיש לקחת את הדברים של שילה כסמן ימני- ולראות מה אנחנו יכולים לשפר בגישה ועבודה שלנו בכל העניין של השידוכים וזוגיות. וזה בגדר של השתדלות. וכמובן שזהו עולמו של הקב"ה.  

*הדברים פה על דעת עצמי, יכול להיות שלא הבנתי נכון את כוונתו של שילה. 

תודה על העין החיובית. למדתי ממך, גם אם במקרה אני לא מסכימה עם הפרשנות שלך (:

ברור שאין כללים קבועים לכל דבר.......ברור שיש גמישות בחיים וצריך לראות את הדברים לאופנם

אבל להגיד שנישואין זה דבר קשה.......להיות מיואש בנישואין------איפה אמונה , איפה ביטחון, איפה כל מאן דרחמנא עביד לטבא עביד......

תחשוב טוב יהיה טוב...........

אם קשה לאדם הוא צריך לבדוק את עצמו ...למה ה' נתן לו את הניסיון הזה?!.....איכה .......אדם?!

ה' לא מצער אדם סתם?!

ואני מאמין שאם אדם שלם עם עצמו מול ה' (ולכן זכה עזר , לא זכה כנגדו),

אז קושי בנישואין זאת אומרת .....חוסר תקשורת נכון--ולמי שאין לו את זה הוא צריך ללמוד איך מתקשרים נכון ואז הוא יבין כי לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ...........

ואגב כן .........אני נשוי ...........וגם אני פעם לא ידעתי את הדרך הנכונה וגם לי היה "קשה"-למדתי להוריד את האף- לקבל את האחר וראה איזה פלא- נהיה קל.

מי אמר להיות מיואש?

עבודה קשה היא לא מילה גסה. עבודה קשה יכולה להיות גם כיף חיים.

אני מסכימה איתך לחלוטין, צריך ללמוד שהקשיים שלנו הם הזדמנויות מאת ה' להתקדם.

אני לא חושבת שנכון לומר שצריך ללמוד את "הכללים" ואז לא יהיו לאדם קשיים כלל. יש בחיים הרבה מעבר ל"להוריד את האף" ולקבל את האחר. גם זה כמובן חשוב ביותר. אבל מה לעשות, ב"ה שיש עוד התמודדויות וסליחה אם אני נשמעת כבדה וזקנה. נראה לי שזוגיות (יהודית) היא הרבה הרבה יותר מללמוד לקבל את האחר.

אולי אתה נמצא בשלב אחר ממני בחיים וכרגע זו הנקודה שמתבררת אצלך. אבל זה לא הכל.

להוריד את האף, ללמוד על התנהלות נשית לעומת גברית, ללמוד איך לתקשר - הכל נחמד וטוב ויפה ונכון. הלוואי וכולנו נלמד את זה ונפנים.

א-ב-ל- הלוואי ובכך היו מסתכמות בעיות הנישואין...

כולי צער על כך שאדם מכנה את עצמו "נשוי מיואש" וכותב "עבודה קשה מאוד...", אבל יתכן והוא נמצא במצבים לא פשוטים שאתה לשמחתך לא מכיר. אני מכירה מקרוב (ב"ה לא ממש מקרוב..) זוגות שהבעיות ביניהם הן הרבה מעבר לאגו, הבדלים בין המינים ושאר העניינים הרגילים...

מאחלת לכולנו רק טוב בחיינו כפרטים וכזוגות...

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.