http://www.olamotn.com/ProdLectures.asp?File=Family&catalogid=45

וזה עזר לי להבין

מעבר לכל העבודה שבנישואין וכל מה שמדברים,

בסה"כ הכל התחיל מ"לא טוב היות האדם לבדו" ומזה שאנחנו מחפשים אהבה..

עם כל הבלאגנים שחווים בזוגיות וכל הקשיים שיש בכלל בעולם,

אף תענוג לא משתווה לידיעה ולתחושה שיש מישהו שאוהב אותנו!

והוא לא אמא/ סבתא / דודה שנתקעו איתי בעל כורחם ואוהבים אותי מעצם היותי קשורה אליהם!

יש מישהו שבחר לאהוב אותי בלי שום סיבה מחייבת!

אין רגע שמרגש יותר, משמח יותר, שווה יותר מהרגע שבו בחור אומר לך שהוא אוהב אותך!

בשביל הרגע הזה- בני אדם מוכרים את נשמתם!

ונראה לי שבסה"כ זה מה שעומד מאחורי השאלה "למה להתחתן.."

אבל כשפוגשים את האדם המתאים אז מאד רוצים.

להתחתן.

אבל כשאת מרגישה שכל הדברים האחרים פחות משמעותיים, אם אין מישהו איתך, אז אולי זה מראה שהעבודה הזו היא כמו לחם ומים.

לא זוכרת של מי (הרב משה משהו..) יש תשובה מ-ד-ה-י-מ-ה לשאלה הזאת

מומלץ ממש..

אני זוכרת שבשבע ברכות שלנו, גם כולם הסבירו לנו שזו עבודה קשה וכו וכו,

וחשבנו - מה אף אחד לא אומר כמה זה כיף וטוב?

ואז רב אחד מתוק אמר: "אני לא יודע, כולם אומרים שחייבים לריב, וצריך לעבוד קשה וזה,

אני ואשתי אף פעם עוד לא רבנו".

אז גם לך אני רוצה להגיד - מתחתנים כי אוהבים, כי זה משמח, כי יש משהו להשען עליו ולהתקדם קדימה

בשמחה, כי יש משהו לשחנש איתו בשעות הקטנות של הלילה, ויש משהו להתקשר אליו כשלחוצים.

יש משהו שתמיד יעודד וישמח, שיחמיא ויפנק כמה שצריך, גם כשאת ממש במצברוח מעפן.

יש משה לחלום איתו חלומות ביחד, וגם להגשים אותם.

חיי הנישואים הם כיף גדול, והאהבה שרק גדלה עם הזמן נותנת כל כך הרבה.

אז נכון שיש עבודה - אבל גם העבודה היא כייפית ומשמחת.

איזה כיף לעבוד במשרה מלאה עם האדם שאתה הכי אוהב, לא?

חברה שלי פעם אמרה לי- כשהייתי רווקה- תמיד הייתי מתלבטת ומתבכבשת ומסתבכת- חברות שלי אוהות אותי? כמה הן חברות טובות? ואולי קצת פחות....?

עכשיו שיש לי בעל- אני יודעת שהוא אוהב אותי וזהו!!!! אני לא מתבכבשת יותר...

כי לעבודה שבנישואין- יש פירות!

והם מתוקים מאוד!!

כי את יכולה ללכת לכל מקום בחיים ,ולעשות כל דבר בעולם, ולהיות בכל חור, ולהתקע בכל אתגר או בעיה

ותמידיש מישו שם בשבילך, שמחכה לך, ושמקשיב לך, ושתומך בך, ושיעזור לך לצאת מכל פלונטר.. ,ושמעודד אותך

כי זה מציאות מיוחדת של "שכינה ביניהם", יש פה חיבור מדהים ועמוק הכי בעולם

כי זה ממלא את הבור הבודד שיש בנשמה

כי להיות נאהבת זה הדבר הכי מדהים בעולם!

כי רק ככה אפשר להביא לעולם ילדים צדיקים לעבודתו ית'...

כי זה העוגן והבסיס והיציבות והמסגרת לכל החיים שלך

כי העבודה של הנישואין היא עבודת-קודש! היא עבודה שמחה! אישרי מי שעובד את העבודה הזו!

כי זה לא עבודה של להרגיש כמו חמור- זה עבודה של להיות בנאדם יותר אוהב! יותר מקשיב! יותר תומך!

יותר דן-לכף-זכות את הבנאדם שהכי היית רוצה לזכות אותו!!

ויש עוד...

אין לי בעיה לשמוע שזו עבודה, וגם לעבוד בע"ה

אבל אני חושבת שצריך לשמוע גם קצת דברים טובים.... למרות שאני ממש לא חושבת שרק זו הסיבה!!! יש עוד כמה מצוות בחיי שקצת יותר קשה ופחות נחמד לי לקיים... זה לא אומר שאני לא אקיים, אבל אם אפשר למצוא את הצד החיובי - למה לא??

ועבודה זה לא נושא כזה מבהיל, עבודה זה ברמה של לתת עבור הצד השני, לגלות הבנה, להקשיב, להתפשר כשצריך, לעזור

כך שזו עבודה, ועבודה זה טוב,

משמע נישואין זה טוב, נחמד ושמח

בעזהי"ת.

מה עדיף, להיות רווק?

את לא יכולה להתעלם מהקשיים שיש בזוג.

אתה צריך לחלוק את כ-ל החיים שלך עם אדם אחר, לקום בבוקר וללכת לישון לצידו כשהוא באמת מעורב בכל היבט בחייך.

זה לא קשר של- וואו, איך בא לי עכשיו שמישהו יהיה לצידי ויבין אותי..

הוא כל הזמן לצידך. לא תמיד מבין, אבל לרוב מעודכן.

מה אם את רוצה את השקט שלך, את הפרטיות?

ומהר מאוד כשנכסים למשוואה גם ילדים- וכל זה הופך לקשה פי כמה. לא בלתי אפשרי, אבל קשה הרבה יותר.

שלא לדבר על שיקול דעתך, שצריך עכשיו להתפשר במקרים רבים.

צריך לבוא מוכנים לכל העניין האלה. אם לא, במקרה הטוב, הוא/ היא פשוט ישטפו בזרם החיים שלהם ובסוף ימצאו את עצמם בודדים בתחושות וברצונות שלהם.

בעזהי"ת.

פשוט עושה רווח מול הפסד.

ובודקת איפה המאזן חיובי..

[ולא, אני לא לומדת חשבונאות ]

כן, זוגיות זה דבר קשה, ומחייב המון קבלה והכלה של השני. תקשורת טובה, זרימה.

זאת עבודה, אבל הרווח שלה לצידה.

נכון, לא תמיד דעתך האישית היא הקובעת, אלא מקבלים החלטות ביחד.

והוא גם לא תמיד מבין. בפרט בהתחשב בעובדה שאנחנו הולכות להתחתן עם בן-- "מה אין לך ממה ללבוש?? תראי איך הארון מלא!!!" או "יאלה, אז תגידי לה דוגרי...".

אבל זה חלק מהכיף. מהאתגר...

וכמו שכתבת בסוף הודעתך- "צריך לבוא מוכנים לכל העניינים האלה".

פשוט לדעת לקראת מה אתה הולך. כמו בכל דבר בערך...

יותר מדי מדברים על העבודה שבנישואין ופחות מדי על השמחה, הערך, הקדושה, האושר...

זה לא שלא צריך להתחתן! וברור שיש בזה הרבה עבודה, אבל זה לא ה"אישו", זה לא המילה הנרדפת.

ואם מעניין אותך באמת לדעת- יש אצל הרב  קוק פסקה (בטח יש יותר, רק שאני לא מכירה) שהוא מסביר שהדרך שהאדם יכול לצאת מהאיגואיסטיות הטבעית שלו- זה ע"י הפניית החיים שלו לזולת-(לדאוג שלמישהו אחר יהיה נעים, לא לחשוב כל הזמן מה יהיה נעים לי) והדרך הכי טובה ושלמה לעשות את זה זה להתחתן.

אבל האמת היא, שזה פשוט שיא הכיף להתחתן. עזבי אותך מהסברים מלומדים....

הוא אמר: זה ממש עול להתחתן, וילדים... כאילו, בשביל מה?

ואני ככה: זה כ"כ כיף, ממש לא מרגיש עול...

ובעלי ענה תשובה שממש אהבתי:

גם תינוק שנגמל מטיטול, זה עול בשבילו, הרי הרבה יותר נח לו לשכב במיטה ולעשות בטיטול, או איפה שיוצא במקום לרוץ לשרותים כל פעם. זה עול! בשביל מה?

אנחנו בוחרים ורוצים לא להיות תינוק עם טיטול, אלא עולים מזה, מתקדמים, למרות ובגלל שזה עול!

יש לך עוד סיפורי טיטולים בשבילנו?

אם רק תרצה

אין לי שום ענין שתתחתן, אז אם לא בא לך, בכיף...

אלו החיים גבר!

כי חוץ מהעבודה- ויש כזו בשפע,

יש את ה"ביחד" וה"שותפות" וה"אתגר" והמפעל הענק של יש מאין -ילדים.

וחוץ מזה- מי היה מוותר על העבודה שלו?

עם ל הכבוד- גם עבודת המידות היא סוג של כיף,

לדעת שהצלחנו, שאנו עושים את רצון ה' וגדלנו בעוד אלפית המילימטר.

תתחתנו- ממליצה!

"אתה צריך לחלוק את כ-ל החיים שלך עם אדם אחר, לקום בבוקר וללכת לישון לצידו כשהוא באמת מעורב בכל היבט בחייך.

זה לא קשר של- וואו, איך בא לי עכשיו שמישהו יהיה לצידי ויבין אותי..

הוא כל הזמן לצידך. לא תמיד מבין, אבל לרוב מעודכן."

אדם חי את חייו עם אדם אחד כל חייו (עם עצמו) עם כל הקפריזות והרצונות והקשיים והקלקולים ובע"ה מתקן אותם.

נישואין מושלמים באמת זה שהוא לוקח את אשתו\ היא נישאת לאיש והקשר ביניהם הוא לא של "זוג" אלא של אחד ואחת.

זכר ונקבה ולא מפחיד בכלל להיות יחד, ולא נמאס ולא מציק. איך אני ככה היא (הוא) כממו שאני עם עצמי כל יום אני עם אשתי כל יום.

ועוד דבר אל תצפי להבנה אם את לא מבינה, אל תצפי לכבוד אם את לא מכבדת וכו'. הכל יחסי.

ספר מומלץ ממש!

הוא פותח את הספר בדיוק עם אותה שאלה. ואפילו מקשה אותה קצת יותר.

תקראו!

שזה מה שצריך לעשות... אז באמת צריך לעצור רגע, ולחשוב - למה לי?

זה כל כך הרבה עבודה, פיזית ונפשית,

זה להכניס מישו לחיים שלי, והוא לא יצא כך כך מהר!

זה שיחיה איתי מישו שלא תמיד יהיה ברגעים הטובים שלו,

חיים, נשרטים, מתחככים... למה לי בכלל?

למה לא להישאר בתוך סרט?

כלומר, זוגיות של חבר-חברה? כמה סיפורים יש של זוגות במערכת יחסים ארוכה של שנים, שכמה חודשים אחרי החתונה התגרשו... יש המון, המון. כן, נישואים זה קשה. זה לעלות רמה.

כל מה שאמרו פה נכון. ויותר. זה מצווה, וזה מה שכדאי לך לעשות בשביל להתעלות, בשביל לשפר את עצמך. וזה גם יהיה נחמד לחצי השני שלך למצוא אותך...

ומה שלי נראה - זה שהסיבה להתחתן זה כי זה מה שצריך לעשות. אין, את לא מרגישה שלמה לבד. הנשמה שלך מחפשת את החצי שלה, את מחפשת את הבן זוג שלך. את צריכה את זה.

שיהיה במזל טוב

כי בורא עולם קבע שצרכים ריגשיים יכולים לקבל רק מבן זוג אחד, וקבוע!! בעוד שצרכים פיזיים יכול היום כ"א לספק לעצמו בכוחות עצמו. כמובן שאנחנו המצווים לחיות לפי דת משה וישראל צריכים להיות נשואים גם בשביל הצרכים הפיזיים, אבל רק על פי זיהוי ומילוי הצרכים הריגשיים יקום או יפול דבר. כ"ט

שלום רב,

במחילה אומר, כי אני לא מבין את השאלה.

הרי כל החיים הם עבודה.

עבודה על עצמי, על המדות וכו'.

אדם לעמל יולד.

והעמל הזה מעלה את האדם וממלא את חייו. (ולא במשמעות של עול שמכביד עלי.)

וכמו שקראנו לא מכבר (בפרשת עקב) "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך - כי אם ליראה את ה' וכו' ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ה' וכו' לטוב לך. אנו בוחרים ללכת בדרך ה' על אף העבודה ו'הקשיים' שבה - לטוב לנו.

גם בפרשת נצבים מזהיר משה "החיים והמות נתתי לפניך ... ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". על אף שהבחירה בחיים מצריכה דרך קשה, וכידוע כי הצדיקים תחילתן ייסורים וסופן שלוה ואילו הרשעים תחילתן שלוה וסופם ייסורים. אבל בכך אנו בוחרים בחיים.

גם לבנות בית איש ואשה הוא דבר נפלא, הנותן חיים ושמחה, אהבה ואחוה. אלא שדבר זה לא קורה מעצמו, וגם כאן התוצאה מַגיעה מִיגיעה והשתדלות שלנו.

אלא אם כן מישהו מחפש לשבת בטן-גב כל היום ולא להתאמץ בשום דבר. אכן הוא לא ייגע אך גם לא יגיע רחוק. וחזקה שאף אחד מאתנו לא מעונין באמת בדרך הזו.

בהצלחה, ויה"ר שתזכי לבנות בית נאמן בישראל בקרוב.

(זאת תשובתי הדלה על קצה המזלג וודאי שרבים וגדולים כבר עסקו בה כמו שמוזכר בחלק מן התגובות).

בהחלט החכמתי....

"שמח תשמח רעים אהובים" מוכח מכאן שהחתן והכלה אוהבים אחד את השני, למרות שאפשר להסביר שרעים אהובים זה הקב"ה ועם ישראל וכו' וכו' אבל לפי פשוטו זה החתן והכלה.

אם זה קשה לך ..........סימן שלא למדת איך מתנהלים נכון................

ועכשיו לשאלות..........האם  הלכת להרצאות של זוגיות ?
האם למדת איך מתנהגים עם האישה?
 

מי שלומד את הכללים מצליח מאוד בקלות עם הנישואים לדוגמא:

האם אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שהיא מספרת לך משהו ......זאת אומרת שהיא מחפשת פתרון....(חשיבה של גבר) או שהיא רק רוצה לשתף אותך (חשיבה של אישה)

ידידי .......אם תלמד את הכללים תראה ש"אין יאוש בעולם כלל" בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

שילה, אתה נשוי????

מי שלומד את הכללים מצליח מאוד בקלות עם הנישואים????

ללא ספק, חשוב ללמוד, אבל אתה באמת מאמין שהקשר בין בעל לאשתו מתמצה ברשימת כללים שיש לעקוב אחריהם?

בני אדם הם מורכבים והחיים הם מורכבים. לכל כך הרבה דברים אין כללים ובוודאי שלא כללים שמתאימים לכולם.

כן, יש הנחיות טובות שיכולות להועיל. אבל לחשוב שמספיק "ללמוד את הכללים" כדי להצליח בקלות מאוד בנישואים זו אשליה שעלולה להתנפץ לך בפנים יום אחד. כבר בדוגמא שנתת יש טעות קלה. לא מעט נשים דווקא כן מצפות מהבעל להציע פתרונות ובשביל זה הן פונות אליו.

חוץ מזה, אני חייבת לומר לך שלהגיד למישהו בעניין הזה "אם זה קשה סימן שלא למדת איך מתנהלים נכון" זה בעיני כמעט אכזרי, כי לא תמיד קל ולפעמים אפילו קשה מאוד. לכולם. ככה הקב"ה מתכנן עבורנו בטובו הגדול. ואני מסיימת כאן כי מתחשק לי לכתוב כמה דברים חריפים, אבל אני מתאפקת.

נראה לי ששילה מתכוון שיש דברים טובים שאנחנו חותרים ומנסים להגיע אליהם. 

כמובן שהכול מורכב וצבעוני, אבל יש עקרונות טובים שרוב הפעמים יש להם מה להגיד על המציאות. 

כמובן שאפשר להאשים את המשודכים בהרבה דברים. 

אלו שפסלו על סמך הבירור - האם הם באמת ידעו על מה הם פוסלים?

אלו שפסלו על סמך משהו שבאמת לא היה עקרוני, אבל...

אלו שלא הגיעו מוכנים לפגישה - וזה יכול לכלול כל דבר. 

אלו שלא פועלים בשביל למצוא, וכו..

כוונתו של שילה, שיש הרבה שתלוי בנו, שיש הרבה שאנחנו יכולים לשפר ולעשות. להגיד שזה סוף פסוק? כמובן שלא, זהו עולמו של הקב"ה, ורק הוא יחליט מה יהיה, מתי ואיך, ובו ב100% הכול תלוי. 

כד"א זו תחושה מאוד מנחמת לדעת שהקב"ה הוא זה שאחראי- אפשר להיות רגועים ולישון בשקט (עד ששוכחים את זה, או שמתנהגים בצורה אנושית מידי). 

בכל מקרה, אני חושב שיש לקחת את הדברים של שילה כסמן ימני- ולראות מה אנחנו יכולים לשפר בגישה ועבודה שלנו בכל העניין של השידוכים וזוגיות. וזה בגדר של השתדלות. וכמובן שזהו עולמו של הקב"ה.  

*הדברים פה על דעת עצמי, יכול להיות שלא הבנתי נכון את כוונתו של שילה. 

תודה על העין החיובית. למדתי ממך, גם אם במקרה אני לא מסכימה עם הפרשנות שלך (:

ברור שאין כללים קבועים לכל דבר.......ברור שיש גמישות בחיים וצריך לראות את הדברים לאופנם

אבל להגיד שנישואין זה דבר קשה.......להיות מיואש בנישואין------איפה אמונה , איפה ביטחון, איפה כל מאן דרחמנא עביד לטבא עביד......

תחשוב טוב יהיה טוב...........

אם קשה לאדם הוא צריך לבדוק את עצמו ...למה ה' נתן לו את הניסיון הזה?!.....איכה .......אדם?!

ה' לא מצער אדם סתם?!

ואני מאמין שאם אדם שלם עם עצמו מול ה' (ולכן זכה עזר , לא זכה כנגדו),

אז קושי בנישואין זאת אומרת .....חוסר תקשורת נכון--ולמי שאין לו את זה הוא צריך ללמוד איך מתקשרים נכון ואז הוא יבין כי לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ...........

ואגב כן .........אני נשוי ...........וגם אני פעם לא ידעתי את הדרך הנכונה וגם לי היה "קשה"-למדתי להוריד את האף- לקבל את האחר וראה איזה פלא- נהיה קל.

מי אמר להיות מיואש?

עבודה קשה היא לא מילה גסה. עבודה קשה יכולה להיות גם כיף חיים.

אני מסכימה איתך לחלוטין, צריך ללמוד שהקשיים שלנו הם הזדמנויות מאת ה' להתקדם.

אני לא חושבת שנכון לומר שצריך ללמוד את "הכללים" ואז לא יהיו לאדם קשיים כלל. יש בחיים הרבה מעבר ל"להוריד את האף" ולקבל את האחר. גם זה כמובן חשוב ביותר. אבל מה לעשות, ב"ה שיש עוד התמודדויות וסליחה אם אני נשמעת כבדה וזקנה. נראה לי שזוגיות (יהודית) היא הרבה הרבה יותר מללמוד לקבל את האחר.

אולי אתה נמצא בשלב אחר ממני בחיים וכרגע זו הנקודה שמתבררת אצלך. אבל זה לא הכל.

להוריד את האף, ללמוד על התנהלות נשית לעומת גברית, ללמוד איך לתקשר - הכל נחמד וטוב ויפה ונכון. הלוואי וכולנו נלמד את זה ונפנים.

א-ב-ל- הלוואי ובכך היו מסתכמות בעיות הנישואין...

כולי צער על כך שאדם מכנה את עצמו "נשוי מיואש" וכותב "עבודה קשה מאוד...", אבל יתכן והוא נמצא במצבים לא פשוטים שאתה לשמחתך לא מכיר. אני מכירה מקרוב (ב"ה לא ממש מקרוב..) זוגות שהבעיות ביניהם הן הרבה מעבר לאגו, הבדלים בין המינים ושאר העניינים הרגילים...

מאחלת לכולנו רק טוב בחיינו כפרטים וכזוגות...

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב