בס"ד בר"ה
אשרייך על הזריזות בהגשמת הרעיון.. וכבר ידוע ש"העיקר הוא המעשה" (:
אני אשמח לשתתף מהו אלול עבורי.
פעם, אלול זה היה פחד - - -
ממש פחדתי. ידעתי שאני עומדת לפני משפט גדול ושה' ישקול את מעשיי וע"פ זה יפסוק אם מגיע לי שנה טובה או ח"ו לא..
עברו מאז כמה וכמה דברים, אבל כיום ההסתכלות היא שונה בתכלית.
אלול זה מתנה. אלול זה הארה של הי"ת אלינו. אלול זה אהבה.
הי"ת א-ו-ה-ב אותנו כ"כ..
הוא כ"כ אוהב אותנו, שהוא רוצה לתת לנו צא'נס, הוא כ"כ כ"כ אוהב, שהוא יורד שבעה רקיעים מטה, עד לגשמיות הארצית שלנו, ורק מחכה, ממתין ומצפה שנתקרב, קצת, אליו.
אלול נהפך לשמחה. כן! שמחה. פשוט להכיר להי"ת תודה גדולה וענקית על ההזדמנות הגדולה שהוא נתן לנו, כל שנה מחדש, לנקות את עצמנו, לטהר את עצמנו, להתחיל הכל מהתחלה..
נכון, יש גם את המקום של היראה. תכלס, אנחנו עומדים במשפט. זה פשוט. אבל- 'רחמנא ליבא בעי', והעיקר הוא איפה שהלב של האדם נמצא. אם האדם נמצא בכסופים אל הי"ת, בליבו פנימה הוא רוצה רק להתקרב, ושואף לדרגות עליונות- אזי ע"פ המקום שרצונו שלו נמצא- הקב"ה שופטו.
ו- 'ווארט' קטן:
נפסק בשו"ע שבחודש אלול, כל יהודי ויהודי באשר הוא עליו להתחזק יותר מבשאר ימות השנה. אם נניח רגיל הוא בפת עכו"ם, אזי באלול יאכל פת ישראל וכיוצ"ב.
ולכאורה, קשה. הרי, לפני מלך מה"מ אנחנו באים, שיודע תעלומות כל לב, וכי אינו יודע שכעבור יום הדין נשוב לסורנו?
אלא, שכביכול עומדים אנו בפני רבש"ע ואומרים לו: אבא, יודע הנך שבשר ודם הננו. אך הבט, וראה מהו הפוטנציאל הגלום, להיכן נוכל להגיע בעזרתך, אז אנא אבאלה, שפוט אותנו ע"פ המקום שאליו אנו שואפים ולא ע"פ מקומנו הנחות התמידי..
הלוואי שנזכה...
כתיבה וחתימה לכולנו..
יאללה, כולם משרשים ומחזקים!!!!!
