לנסות מכתב?

מצד אחד להבהיר בו את עמדתך הנחרצת על דבריה ומצד שני להבהיר שלא התכוונת שהדבר יגרום לנתק וחבל לך שכך ארע.

היתרון במכתב הוא שהוא מאפשר לך לנסח את הדברים במלואם מבלי שהיא תיכנס לדבריך ותנסה לחלוק עליך וכו' וגם - הוא מאפשר לה לא להכנס מיד לעמדת התגוננות אלא לשקול את הדברים ולהגיב לאחר שיקול דעת.

ואח"כ? לחזור לומר לה שלום, ולראות איך הדברים יתגלגלו.

בהצלחה.

מכתב אי אפשר להחזיר ......אי אפשר להתחרט

ואולי השכנה תעשה מזה מטעמים

שאולי אתקשר אליה שבוע הבא בטלפון (ולא פנים מול פנים) ואאחל לה שנה טובה ועוד כמה איחולים מתאימים,

אבל לא להתייחס לנושא כי אני לא צריכה לבקש את סליחתה,

ואח"כ לחזור להגיד לה שלום ולראות לאן המצב מתפתח?

מה דעתכן?

תודה לכן שילה ודידי. אתן נותנות לי מרחב חשיבה.

אנא, מי עוד תוכל להוציא אותי מהפלונטר כאן??????

אני ממש מתפעלת ממך

כל הכבוד!

אני חושבת שהרעיון של בעלך ממש מוצלח

להתקשר ולהגיד שנה טובה

ככה שהיא תראה שאת מבחינתך לא "ברוגז" איתה

ועכשיו הכדור יעבור לצד שלה, אם היא תפשיר ותשתף פעולה מה טוב

ואם לא, חבל, אבל זו כבר בעיה שלה, אני לא יודעת אם את אמורה "להשתגע" בשביל להתפייס איתה

 בהצלחה

זה רעיון ,

הבעיה איך היא תסתכל על זה,

אפילו אם סתם אתקשר להגיד לה שנה טובה,

היא תגיד אח"כ לשכנות אחרות:

אתן רואות איך  המצפון שלה עובד?

עד שהיא כבר אפילו מתקשרת להגיד "שנה טובה" - היא לא מרגישה עם זה נעים.. (זה הסגנון דיבור שלה)

יש אנשים שלא קולטים שהם הבעייתיים, אלא השני..

ולכן הבעיה עדיין איננה נפתרת.

נשמע באמת טיפוס קשה...

יכול להיות שהפתרון הוא להמשיך לשמור על שקט הדדי וזהו

ואולי אין מה לצפות להשכנת אהבה אחווה שלום ורעות

יכול להיות שיש מצב, כמו בסיפורי צדיקים,

שאם תשקיעי המונמון (לדוג' תכיני לה עוגת דבש..) אולי תצליחי בסוף להמיס אותה

לי אישית זה נשמע גדול מידי

אז אני הייתי שומרת על המצב הקיים כמו שכתוב

"לא מדובשך ולא מעוקצך"

מה עושים? הצילו!!!!!!!

להמשיך להגיד לה שלום - רצוי בחיוך.

וזהו.

כי נראה לי שלך ממש אין מה להתנצל - לא רואה שעשית משהו שאת צריכה לתקן...

יש משהו בדבריך. אני לא רגילה כנראה להתעסק עם אנשים מעין אלו...ב"ה... אולי אני תמימה מידי.

.

השכנה הזו לא מתכוונת להגיד שלום, ואני בינתיים שומרת על עצמי שלא אפגש בה, ואם אנו נפגשות במדרגות, כל אחד מסתכל הלאה או לכיוון שני.

איזה רע!!!!!!

איזה באסה!!!!

אנא, איך אני יוצאת מזה בשלום????

"תשמעי אני לא רוצה לפגוע בידדיות שהיתה בננו (או מה שזה לא יהיה) אמרתי את מה שאמרתי לא כי אני לא רוצה את החברות בננו אלא כי אני חושבת שביתי הוא מבצרי ואני לא חושב שמשהו צריך לדבר עליו או כד' - באמת לא נעים לי המצב שנקלענו אליו אבל אני חושבת שאם נחזור להיות כמו קודם ייטב לשננו"

אני ממליץ לעשות את זה מסיבה פשוטה

כשיש מריבה בין נשים זה יכול להתקע שנים ואחרי השנים האלה הן כבר נכנסו לתאוריות וסרטים כאילו מה קרה ולכן "הכה בפטיש כל עוד הוא חם"

תהיי נחרצת לגבי רצונתך- שאף אחד לא ידבר עליך ותהיי נחרצת לגבי כך שאת לא רוצה כלל מריבה

ואם צריך להגיד סליחה------אז מה - גם אם זה יהיה משפה ולחוץ--אם זה יפתור את הבעיה......

דרך אגב האם את באמת יודעת שהשכנה דיברה עליך או שאת יודעת את זה רק מהצד ג' של הלשון הרע

אולי השכנה שבאה אליך אמרה סתם דברים שאינם אמת? ובמידה וזה נכון- אז את כן חייבת את סליחת השכנה

ותחשבי על זה

ולסיכום- תסגרי את המריבה הזאת כמה שיותר מהר- גם אם מחירה "השפלה"- והמעביר על מידותיו - מעבירים לו כל פשעיו

מהמצפה לישועות

שילה

וזה היה מכתב מאד נוגע ללב ולא מאשים בכלל. מאז החלטתי שזבש"ה למרות שזה מאד לא נעים.

בהצלחה!!!!

הצד שלה. כאילו פנית אליה בתוקף אך ורק על סמך דברי השכנה השניה. לדעתי כן תכתבי לה מכתב שבו את מביעה את רגשותיך ואת צרכיך - יהיו אשר יהיו. אני תמיד אומרת שלפני שמעירים למישהוא משהוא צריך לצום חצי יום, לגמור את כל ספר תהילים, לתת צדקה ואח"כ לחשוב עוד פעם אם כדאי להעיר או לא. תמיד יודעים איפה זה מתחיל ולא יודעים איפה זה נגמר. ולפעמים שב ואל תעשה עדיף.

דבר חשוב שצריך לדעת! גם אם שום דבר לא יעזור, לא לקחת ללב, בשום אופן לא לפתח נקיפות מצפון וכו'

זכרי: גם לאנשים הכי טובים והכי נחמדים קרו להם מקרים שבעל כרחם הם הסתבכו במריבה מטומטמת, בלי יכולת להיחלץ, זה יכול לקרות ברעש לשכנים שהשכן מתעצבן ופשוט אין מה לעשות!!!!!! יש לי הרבה סיפורים באמתחתי!ואם יהיה ביקוש אני יתחיל לשפוך!

ושוב: גם האישם הכי טובים והכי צדיקים לא הצליחו לשמור על שלום עם כולם ושלא באשמתם!!!!

לא להיות נזיר בודהיסטי!!!!!!!!!!!!!!

שהסתבכה עם שכנה אחרת וצעקה עליה בחדר מדרגות.

ותשמעו על מה:

שכנה החתימה אותה על בינה על הגג,

וזו החליטה לא לחתום רק אם היא מתחייבת שלא יהיה רעש ויהיה נקיון בחדר מדרגות (הכל כמובן מקנאה אוכלת על זה שהשכנה בונה).....

השכנה ניסתה לדבר איתה בנועם ואומרת לה : אבל למה את צריכה לצעוק עלי כך שכולם ישמעו??

וזו התחילה לברבר: דווקא עכשיו אני אריב איתך!

ותקלטו טוב: היא יכולה להיות נחמדה רק למי שהיא לא מקנאה,

מי שמצליח יותר ממנה , זה כבר אוכל אותה לגמרי!!!!!!!!!!!

לגבי העצה של פנים אל פנים כנפגש - זה לא לענין, היא יכולה לפתח מזה צעקות ובלגנים.... ואני מידי עדינה בשביל זה.......

יתכן ומכתב יעזור ,אבל אני לא יודעת איך אני לאורך המכתב משדרת חוזק ואיך אראה אצלה נקיה מנקיפות מצפון??

אולי יש כאן מוכשרת שתנסח לי מכתב כמו שצריך שיבטא את צדקותי ויושר דרכי, ומצד שני אראה בעיניה חביבה, היא צריכה לקבל נקיפות מצפון עלי ולהוריד שנאה שבוערת אצלה,

כי אתן יודעות קנאה גורמת לשנאה.........

תודה לכן מתוקות!!!!!

מה הייתי עושה בלעדיכן????

אבל צריך זמן, מה שאין לי הרבה בלשון המעטה... ודרך אגב אפשר לללמד זכות על השכנה - היא כנראה מאוד מכוערת וזה גורם לה תיסכולים.

הכל זה מהשכנה שמספרת על השכנה ומזוית ראיה שלה, למה סיפרו לך על הבניה? את יכולה להועיל במשהו? אם לא- אז הרי זה לשון הרע! אז לשם מה? זה דורש זהירות רבה מאד, לפעמים עולמות נחרבים מדברים כאלו.

מצד שני אם את מרגישה שעשית הכל והיא לא מעוניינת להתפייס איתך אז למה לרדוף? מה את קדוש מעונה?

אני כנראה הייחידה שלא עובדת על המידות פה. 

יש אנשים הזויים. מעט, אבל קיימים.

עדיף לדעתי שלא יתייחסו מאשר להיות איתם בקשר. (אני אישית מעולם לא פגשתי רמה כאת של חטטנות) 

אנשים כאלה לצערי מפרשים כל נסיון לקשר כחולשה

זה מוזר ועצוב ועוד יותר קשה כשזה שכנים אבל זה מה יש.

אני אישית הייתי בוחרת להשאיר את זה ככה (כמובן אחרי בדיקה שבאמת היא דיברה )

זה נכון שזה אחד הדברים הכי מבאסים אבל כנות כנראה לעולם לא תהיה פה והדיבור לא נראה לי שיביא למקום יותר בריא אז עדיף  למתוח קו ברור .

אלף הצלחות ו70000 חיבוקים 

 אפשר אולי לנסות לדבר עם בעלה (במידה והיא נשואה...) כמובן שבעלך יעשה זאת
מנסיון זה עוזר ממש

                               מבינה לליבך נשיקות והרבה חיבוקים!!!

ומאוד הגיוני שהיא נשואה

אמא לששה ילדים......

והקנאה בוערת כמו אש אוכלת!!!!!!!!!!!!1

א) כאשר השכנה אמרה לך שהשכנה ההיא דיברה עליך - אסור לך להאמין!!! (עייני בחפץ חיים). מותר לך לחשוש ולא לשתף אותה אבל לא להאמין באופו מוחלט ובודאי לא ללכת ולכעוס עליה על סמך הרכילות ששמעת.

ב) ואם היא אמרה שקנית ויטרינה באלפי שקלים - אז היא אמרה. מדוע זה אמור כל כך להרגיז? לא נעים שאנשים מדברים עלינו בפרט דברים לא נכונים אבל את יכולה לבחור לקבל זאת כמחמאה - הצלחת לקנות ב300 ש"ח ריהוט שנראה כשווה אלפים.

ג) בקריאה ראשונה - הבעיה שלך מעוררת הזדהות ושותפות כי את במילכוד שלא רצית להיכנס לתוכו. בקריאה שניה - היא זו המסכנה והזקוקה לרחמים. אם הבעיה שלה היתה פיזית, למשל, היא עם כסא גלגלים וצריך לפנות לה את המעלית תמיד והיא לא משתתפת בתורנות של ניקיון חדר המדרגות וכו' - האם על שכנה כזו כועסים או מרחמים? גם לשכנתך יש נכות. הרמב"ם אומר שהמידות הרעות הן חולי הנפש. היא סובלת - וגוררת אתה אנשים נוספים. התיחסי אליה ברחמים! אדם שטוב לו בביתו ובמשפחתו אינו נזקק לחיטוט הזה בקרבי הזולת. 

ד) היחס שלך אליה - גם כשהשתדלת להתנהג יפה הוא יחס מזלזל ומשפיל! מהיכן אני יודעת? קראי באילו תיאורים השתמשת. "סקרנית ברמה בינלאומית, קנאית בטירוף, ברברנית משועממת"

כאשר את חושבת עליה במונחים כאלו - את בהכרח משדרת לה זלזול וריחוק. אם תנסי לחפש גם מעלות שיש בה - ובכל אחד יש ותחשבי על כך ברצינות - גם בלי לאמר לה בפרוש, היחס שלך אליה יהיה טוב יותר - וכמים הפנים לפנים כן לב האדם....

שנה טובה

ובהצלחה

להתרחק מלשון הרע ומהוצאת שם רע כמו מאש!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם רק חלילה תספגו פעם מהצד השני... כבר תבינו על מה ולמה השוו חזל לשון הרע לשפיכות דמים!

ולא משנה אם את חושבת שהשכנה גם ריכלה וכד'- דברים היוצאים מפיך הם רק לאנשים ובמצבים שיוכלו להביא שינוי לתועלת כולם. כל דיבור אחר בעניין הוא פשוט לשון הרע. אין לזה שם עדין יותר...

סליחה, אני יודעת שזה נשמע תוקפני אבל זה נכתב מלב מאד כואב.

ולכן יש מביניכן שחושבות שאני אולי טיפוס שמדבר ולכן אני נכנסת לכאלו מקרים.

אני שוב מבהירה.

הפעם היחידה בחיי שדבר כזה קרהכ לי בין שכנות זה עכשיו!!!!!!!!

וכולם כאן יודעים כמה אני לא יכנאית ודברנית,

ולא מדברת בחיים על אף אחד.

אבל מצער מאד שגם לי אישית השכנה המדוברת סיפרה לי בימים יותר טובים כל מיני חשבונות על שכנות אחרות,

ורכילויות שאני בקרושי רציתי לשמוע.

ואגב,,, בדיוק אתמול שכנה אחרת שאלה אותי - למה אני בקושי יורדת לגינה.

השבתי לה שהרכילויות הם לא לרוחי וזה לא כייף בשבילי.

אני מרגישה בגהינום כשמדברים על מישהו אחר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אגב, בעלי הוא תלמיד חכם גדול (ב"ה שזכיתי) וזה דבר ידוע כאן שזו השפה של השכנה עם כל אחת. ואז אחרי ששמעתי את הרכילויות עלי, שאלתי את בעלי מה לעשות. הוא ענה: או שאת סובלת בשקט ולא אומרת לה כלום... או שאם זה נורא כואב לך ואת מרגישה שתתפוצצי עליה - תרימי אליה טלפון בעדינות ותבקשי ממנה שלא תלכלך עליך יותר. וזו זכותי המלאה!!!!!!!!

לכן  רק בקשתי עצה מה לעשות עכשיו, שהשכנה החליטה שבעצם אני הרעה כאן........ ואני לא הטיפוס שאפשר לריב איתי.........

אין שום בעיה של לשון הרע כיון שלא מכירים, למרות שזה שאמרת שבעלך הוא תלמיד חכם גדול זה היה קצת מסגיר.

אבל לדבר על זה עם שכנה, כפי שהיא מספרת שעשתה.. זה צרם לי מאד.

גם המילים החריפות בהן השתמשה בשרשור הזה לא נותנות מקום של סיכוי לשכנתה להיות בסדר. לא שצריך תמיד לתת סיכוי לכולם , יש מקרים שבהם להתנתק משכן רע זה הפתרון, אבל אז צריך ממש להתנתק ממנו ולא לסחוב את המרירות הזו .

ומתוקה- אם את ככ טעונה כלפיה ורואה שאין מנוס אז רדי מהנסיון הזה לגשר. לעיתים המרחק יוצר בעתיד הרחוק יותר איזושהיא שלווה ליצור קשר סביר ברמה בסיסית שאינו מלווה במטען כה גדול...

שתהיה שנה טובה לכולנו!

בעלי נותן רעיון להתקשר אליה, או לגשת בדלת (שאני לא כ"כ אוהבת שזה במדרגות.....) ולהגיד לה שאני רוצה לאחל לה שנה טובה, ולאחל ככה בלב רחב את כל הברכות שבעולם, שלא יחסר לה כלום וכו' וכו'.

בעלי טוען שכתוב שקנאה מגיעה מזה שלשני לא הולך טוב בחיים, ולכן הוא מקנא ומכניס עין הרע. ומעשה כזה - סגולה שלא תקנא יותר. כי אני מפרגנת לה בחזרה את כל העולם וכל האיחולים....

מה דעתכן?

ואם כן - איך אני עושה את זה.

האם להמשיך איתה בשיחה על נושאים אחרים? לשאול מה היא עושה בחג וכו'?

או רק להגיד ולאחל וזהו?[

חמודות, אתן כמים קרים על נפש עייפה,

תהיה לכן זכות עצומה ליום הדין להפחית שנאה וקנאה בעולם!!

עזרו לי ושכרכן גדול משמים!!!!!

כתבתי לך תגובה ביום חמישי ואז המחשב נתקע קצת ואז ב"ה (!) הצלחתי לא להגיע עוד למחשב... התכוננתי ליו"כ, ב"ה..

אז אני לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי אבל אכתוב מה שכתבתי...

לצערי בילדותי עשינו בכיתה חרם על אחת החברות (התנהגות מחרידה ) ואז לפני ראש השנה בשנה שאחרי(!), החלטתי שאני מצידי מפסיקה את החרם (תודה ה'...) ונתתי לה כרטיס שנה טובה ומאז ב"ה הכל שב למסלולו. זה לא אותו הדבר כי במקרה שלך את לא אשימה (בניגוד אלי ), אבל השכנה מבחינתה חושבת שאת כן אשימה.

ימים נוראים הם זמן של חזרה בתשובה ויו"כ- אין יו"כ מכפר על עברות של בין אדם לחברו עד שיפייס את חברו, ולכן, אפילו שאת לא אשמה(!!) אני גם הייתי מציעה לאסוף כוחות נפש, לגשת בנחמדות ובפשטות (???...) להגיד שנה טובה ולפתוח דף חלק בלי יותר מידי להתפלסף על מה שהיה...

בהצלחה וגמר טוב!!

שסוף יוזם את בקשת הסליחה והפיוס?

אני כל שנה נאבקת עם השאלה הזו.

גם אני שואלת את השאלה הזו מדי פעם.

הילדות שביקשו ממני אחר כך סליחה על ההפרעות היו בדיוק הילדות הטובות והמלאכיות ביותר בכיתה. איך זה? ככה זה! כי מי שנוהג להעליב ולפגוע באופן קבוע, הוא לא סוג האדם שיבקש סליחה.

לעומת זאת, מי שמעליב באופן חד פעמי, בדרך כלל או שישאיר את זה כארוע נקודתי ומערכת היחסים תישאר כשהיתה, או שהוא באמת יקום ויבקש סליחה אם הבין שפגע.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....