וחלק מההתבגרות, פיתוח האישיות הגדולה וכו' זה לומר להם בשיא הכבוד הראוי ובעדינות שאתה מעונין עכשיו לצאת וכך תעשה!

ולהמשיך בלו"ז שלך ועל פי מה שמרגישים ואם אתה בוגר או לא זה רק אתה צריך להחליט

מתקיימת בין רגע

לא פוגשים אותה תוך יום (בד"כ)

חוצמזה שאתה אומר שכבר עבר כמה זמן

אז מקסימום תחכו קצת

אני מכירה רבה זוגות שהתחתנו חצי שנה אחרי

ובאמת לפעמים זה לוקח הרבה זמן

אז אם אתה מוכן לזה ומעונין בזה

תצא

ואם כל כך קשה להם הם לא צריכים לדעת על כל קשר שיש...

אם תמצא אותה בעז"ה מהר! תציב עובדה בשטח שאתה מתחתן!

תאמין לי שההורים יקבלו את זה בסוף ויזרמו על זה!

א. חשוב מאוד לא לגרום צער להורים. גם אם בסוף תחליט לצאת, אל תעשה את זה בהתרסה (ואז זה אומר שבאמת אתה עדיין לא בוגר)

ב. תחשוב מה יקרה אם אבא שלך לא יוכל לרקוד/לשמוח בחתונתך (או שזה אמא..)

ג. עדיין לא יצאת, ועברו כבר כמה חודשים, אז כמה כבר נשאר? מקסימום תתחיל לצאת לקראת הסוף.. אז מה הסיפור? 4 חודשים בערך? שווה את הצער להורים?

ד. אתה לא נשמע לחוץ חתונה, לא מזדקן, בכלל לא כתבת מה הצד שלך וכמה אתה רוצה בכלל (שמשמע מזה שאין כ"כ?), צריך להתבגר... "מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.."

לדעתי נשמע שאתה עדיין צעיר וההורים שלך מחפשים תירוצים למה לעקב את החתונה

ועכשיו לשאלות שלי:

האם אתה בשל ?

האם יש לך מקצוע?

האם סיימת ללמוד ואתה יודע איך לפרנס את משפחתך?
 

נישואין זה לא פיקניק וכבר אמרו שהכסף לא נכנס לבית האהבה יוצאת מהחלון(טוב לא אצל כולם אבל..........)

כמה זמן אתה מכיר אותה?
האם היא בגיל המתאים ? האם היא גדולה מדי וזה לא נראה מתאים להורים שלך ?
 

ככלל אם אתה בגיל המתאים ובשל(לא כי אתה חושב אלא כי כולם יודעים) אין סיבה לשאול את ההורים שלך אבל

אם אתה לא ותחשוב טוב לפני שאתה עונה על השאלות למעלה אז אל תעשה את זה

ורק תדע ..........שאמא שלי תמיד היתה אומרת........" מי שמקשיב להורים תמיד מרוויח"- טוב לפחות על ההורים שלי זה עובד

בהצלחה שילה

דחיתי המון הצעות בשנה האחרונה.3 בזמן האחרון.ויש עוד הצעה בפתח שבימים הקרובים אני אדע יותר פרטים.

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות.

אח התחתן בשנת אבל, אני התארסתי בשנת אבל של אבי על אביו, בת דודתי אף התייתמה מאם והתחתנה בשנת אבל.

אין שום איסור הלכתי להתחתן אפילו אם החתן/ כלה אבלים! (ויתכן שאף להיפך- אין היתר לדחות...) ודאי אם הוריהם אבלים. מותר להורים להשתתף בחתונה כמעט בכל תנאי, יש המקפידים על מנהג של לעבוד במשהו בזמן חגיגת החתונה.

אני חושבת שממש לא לדחות בגלל כזה דבר... לחברה שלי היה חבר ממש הרבה זמן והם רצו להתחתן.. ופתאום סבא שלה נפטר.. הם נאלצו לדחות הכל בשנה כי היא לא הצליחה לתאר את זה שאמא שלה לא תהיה בריקודים וכו... בערך חודשיים לפני שנגמרה השנה סבתא שלה מהצד השני נפטרה...

בדברים האלה פשוט צריך ללכת באמונה ולדעת שרק רק ה' מכוון ת'דברים..

לא יודע איפה אתה חי, אבל ההבדלים, במיוחד בדורנו בין ההורים לילדים, הוא כמעט בלתי ניתן לגישור, ברמה כזאת, שאני לדוגמא, לא מתייעץ עם ההורים שלי כמעט על כלום... פשוט הבדלים עצומים במנטאליות ובצורת החיים...

אני לא אומר שרע להתייעץ עם ההורים, רק שצריך לדעת את מקומם.

ותתייעץ עם מישו שאתה סומך עליו ומכיר אותך ואת הקשר עם ההורים- מקרוב, זה רק יכול להועיל..

בהצלחה!

(איפה כל הבינישים? איפה?!?!)

א. אם בכלל יש בעיה להורה להיות בחתונת ילדו כשהוא בשנת אבל

ב. אם בכלל יש להורה יכולת לבטל את ילדו ממצות נישואין. וכן מה הגבולות של מצוות כיבוד הורים.

???

בחיים לא שמעתי על הורים שחוששים מטובת ילדם.

אני הייתי פונה להתייעץ עם הרב שלהם- כדי שישפיע עליהם לצאת מהסרט של עצמם....

אבל ממה שאני יודעת:

א. להורה מותר להיות בחתונת ילדו כשהוא בשנת אבל.

הוא צריך לעשות איזה משהו קטן, כאילו שהוא מעובדי האולם (למשל להגיש פעם אחת שתיה, וזהו.)

[קרוב משפחה שלי שהוא דיין עשה את זה..אז יש על מי לסמוך ]

הבנתי שאפילו בשבעה מותר לקום בתנאים מגבלים. אבל את זה תקחו בערבון מוגבל.

ב. בנושאים כאלה לא חייבים לשמוע בקול ההורים.

פעם שמעתי את הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאמר לבחור שאין להורים זכות להחליט עליו.

והשאלה הייתה על נושא פחות חשוב אאל"ט.

[ובודואי שצריך להקשיב בכבוד, ולא לעשות דברים מתוך התרסה..]

וצדיקה- כל הכבוד!

לא קראתי את כל השרשור, אבל ממש חשוב להתייחס לזה..

ז"א למה שלא ירצו לראות בשמחתך, במיוחד לאור האבל שאתם מצויים בו?

אני חושבת שלא צריך לדחות, אלא להפגש וברגע שתהא- במידה ו.. מישהי מתאימה אפשר לשוחח עם ההורים על כך. אני מתקשה להאמין שהם יסתכלו על זה בעין לא טובה. אפשר ואולי רצוי להתייעץ עם רב המבין לליבך, ולליבם..

בשורות משמחות

לא כדאי לדחות הצעות או לוותר על הזדמנויות שנשמעות טובות. 

אבל... כדאי שזה לא ייראה להורים כאילו אתה עושה להם דווקא. לא צריך לדון בזה איתם כשזה בגדר העיקרון. כשיהיה משהו ממשי- הצעה רצינית או מישהי ספציפית, אז לדבר על זה לגופו של עניין (או בכלל לא לדבר על כך ... תלוי בטיב ובאופי היחסים עם ההורים.)

אני התחתנתי בתוך השבעה על סבתי מצד אימי. אימי השתתפה בחתונה- לא ישבה ולא רקדה, אבל היתה (לאחר התייעצות עם רב קרוב משפחה). לאחר החתונה נסענו מיד- בעלי הטרי ואני לבית האבלים להראות את עצמינו לדודים שלי ולדודים של אימי שישבו שבעה... גם בחופה הזכירו כמובן את סבתי ז"ל. 

ולמה לא נקבה? אתגר לפמניסטים שבתוכנו!.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.