נשמע שזה זה..

אבל רק בדיקת דם תאשר סופית את העניין.

הבדיקות דם יותר אמינות.

ויש נשים שבתחילת הריון מרגישות קצת כאבים בחזה,וכאבי בטן,

הרוב יותר מרגישות עייפות,ובחילות והקאות בשלב מאוחר יותר!

בשורות טובות,ולא לשכוח לעדכן אותנו,

הראשונה- לעשות בדיקת דם

השניה- לחכות..... אחרי שלי ולבעלי הייתה אכזבה לאחר איחור, בדקנו עם מקל כמה פעמים כי איחורים לא היו אופייניים לי,

והתבאסנו קשות, החלטנו שאם זה קורה עוד פעם לא בודקים ומשתדלים לא לצפות עד שיעבור איחור יותר רציני (קבענו מס' ימים)

היה קשה לעמוד בזה אבל כשזה ב"ה מגיע אין שמחה גדולה מזו.

בהצלחה ובשורות טובות ואם לא עכשיו אז בחודש הבא בעז"ה!

עדיף לחכות בסבלנות - ואז התשובה וודאית. אני אישית, העדפתי בכלל לא לבדוק בסטיק, כי בכל מקרה תעשי בדיקת דם, וחבל להתאכזב אם הסטיק לא עובד טוב, או שהוא מראה חיובי ובעצם זה לא...

תנסי למלא לך את הזמן בכל מיני פעילויות, עבודה, נסיעות וכד', וככה לא תרגישי שהוא יעבור.

אני אישית עשיתי את הבדיקה אחרי שבועיים איחור

בשני ההריונות הראשונים שלי עשיתי רק סטיק, ובשניים שאחריהם לא בדקתי, פשוט חיכיתי לבחילות ואז כבר הייתי בטוחה שזה זה.

כי נגיד אחר כך את רוצה ממנה הפניה לאיזה בדיקה - אז היא צריכה משהו שמאמת שאת אכן בהריון, והיא לא סתם מפנה אותך...

לפחות ככה הבנתי בתחילת הדרך. מאוד יכול להיות שאני טועה

בררר.

מזכיר לי את הרופא שבאתי אליו לראשונה בחודש רביעי ורצה לעשות לי אולטרסאונד. אמרתי לו: בשביל מה? הרי אתה נותן לי עכשיו הפניה לסקירת מערכות ממילא.

כן, אבל הוא רוצה לבדוק דופק.

אני: אבל אמרתי לך שאני מרגישה תנועות.

בסוף הוא כתב בהפניה "לטענתה מרגישה תנועות".

ולמה זה מזכיר לי? כי באותו זמן חשבתי: מזל שהוא לא יודע שלא עשיתי בדיקת הריון, אחרת הוא היה כותב "לטענתה היא בהריון"...

אמנם הם לא תמיד צודקים...

מצד שני צריך לזכור שיש סיבה לבדיקות הללו.

למשל: אם אשה ניגשת לסקירה כשבועיים אחרי בדיקת הרופא הראשונה, ולא נבדקה על ידיו... תארי לך מה יקרה אם יגלו בסקירה משהו חריג בגוף האשה כגון : בעיה חמורה בשחלה? ( סליחה, פשוט מכירה סיפורים- סרטן שחלה לא כואב...)  מולה? ( גידול שפיר המפריש הורמון הריוני ברחם אך בעצם איננו כלל הריון עד כדי סיכון הרחם) אלו דברים שכל יום בהם קובע והרופא הוא בעל אחריות רפואית לכל שביצע!

בשורות טובות!

הוא לא נתן לי את הנימוקים הללו.

ומה זה יכול להיות אם לא הריון, אם אני מרגישה תנועות?!

מלבד זאת, ואני רוצה לחדד את דברייך: הרופא הוא בעל אחריות רפואית לכל מה שהפציינט אישר לבצע.

זוהי בדיוק הטעות של הרופאים. הם (סליחה על ההכללה, לא כולם, אוקיי?) חושבים שברגע שהפציינט פנה אליהם - אל יזוז ימין ושמאל מכל אשר יורו. מבחינתם, אין אמת זולת דעתם, והפציינט יכול לכל היותר להתעקש לסרב, ולקבל מהרופא פרצוף חמוץ.

תפקיד הרופא הוא ליידע את המטופל, באופן אובייקטיבי, בסיכונים ובסיכויים של כל טיפול, ולהניח לו להחליט - ולא להכתיב לו על פי ראות עיניו!

שוב אני מבהירה: אין לי שום בעיה עם רופא שיציע לי לעשות בדיקה זו או אחרת, תוך כדי שהוא מדבר איתי בגובה העיניים ומסביר לי את הצורך בבדיקה ואת הסיכונים שבה.

יש לי בעיה עם רופא שמכתיב לי החלטה שלו לבצע בדיקה. אני בטוחה שהוא רואה את זה כמתחת לכבודו שהוא בכלל צריך לחכות שאני אסכים להתיישב על כיסא העינויים. מבחינתו הוא היה נוטל אותי ובודק אותי בלי שתהיה לי מילה.

עד סוף חייך.

אני ממש מוכרחה לענות לך כי כל כך הציקה לי התשובה שלך.

ואני לא חברה בפורום הזה. לצערי. רק קופצת מדי פעם.

אבל שתדעי לך שדעות ובדיקות של רופאים יכולות להיות כל כך חיוניות וכל כך מצילות חיים!! אז תגידי לו תודה רבה שהוא רוצה לבדוק את הדופק. תשכבי שניה ותתני לו (ולך) להבין שהכל בסדר. הוא לא מושיב אותך על כיסא העינויים ולא רוצח אותך. הוא בודק אותך ודואג לראות שהכל בסדר!!!!

זהו.

איזה חיים הוא יכול להציל, למען השם? אני חוזרת ואומרת: הרגשתי תנועות!! אז איזה דופק הוא צריך למדוד? אם יש בעיה, למה שהיא תתקיים באותו רגע שהוא בודק אותי? הרי בכל רגע עלולה לצוץ בעיה, אז למה שלא נסתובב עם מוניטור שמחובר אלינו?

מתחדשת יקרה, אין לי כל כוונה לפגוע או להציק. ברור לי שיש מקרים שבהם הפעולות הללו הצילו חיים. אבל יש גם מקרים שלא. אני בחרתי שלא לבצע את הבדיקה, מסיבותיי שלי המגובות על ידי המיילדת שקבעתי איתה ועל ידי דעת תורה.

לרופא יש זכות לכל היותר להמליץ, ולא מעבר לכך.

ולאחותו: אני מצטערת, אבל אני פשוט לא מסכימה איתך. "להציע", פירושו של דבר לומר משהו כמו "עכשיו אני ממליץ שנערוך בדיקת אולטרסאונד. בסדר? את לא מעוניינת? טוב, אבל תדעי שאני חושב שזה חיוני כי אל"ף בי"ת גימ"ל. בכל זאת לא רוצה? טוב, אני כותב לא מעוניינת בבדיקת אולטרסאונד"

"להכתיב" זה לומר "בואי אני אבדוק אותך. את לא מעוניינת? [פרצוף חמוץ] אז מה אם את הולכת לסקירה עוד שבוע, אני לפחות אראה אם זה אחד". (תאמיני לי שאם היית רואה את גודל הבטן לא היה לך ספק שזה אחד ולא יותר).

בקיצור, זה בדיוק מה שאותו רופא עשה. הייתי אצל רופאים שהתנהגו כמוהו והייתי אצל אחרים שהתנהגו באנושיות ודיברו אל הפציינט כאל בן אדם ולא כאל מכונית במוסך.

ושתזכי ללכת בדרכך ואמונתך ובתורתך.

האם זה יעזור אם אומר שאולטרסאונד-כן-או-לא הוא נקודה מאוד שולית בסיפור הזה?

היה מקומם אותי באותה מידה אם אישה היתה מספרת שביקשה אולטרסאונד או כל בדיקה אחרת והרופא סירב (בלי שיש לו סיבה מוצדקת, כגון שהקופה לא מאפשרת לו לתת הפניה בלי סיבה).

אני מסכימה איתך שכדאי שהרופא יהיה מבין ומתחשב ויסביר למה כדאי לעשות כל הליך רפואי שהוא.

מסכימה איתך לגמרי!!

ולא רוצה להכנס לזה יותר.

ומאחלת לך שתהיה לך בריאות ושמחה והריון בריא וקל.

שנה טובה!!

כל רופא מציע לך ולא מכתיב לך.. אלא שיתכן שנימת דיבור שלו יוצרת הרגשה כאילו הוא מכריח אותך.

בין אם הוא מציע ובין אם הוא מכתיב, אם אינך מעוניינת לעשות בדיקה שבשגרה לבצעה אזי הוא חייב חוקית לרשום זאת. ולא כי הוא " נוזף" בך בתיק הרפואי שלך. יש לכך השלכות משפטיות. כמו בתביעות רפואיות למשל... וכאלו, לא חסרות. ולכן גם אם התביעה מגיעה אחרי שנים רבות- הרופא אחראי לא רק על הבדיקות שהפציינט אישר לבצע, אלא גם על אלו שהוא סירב לבצע .( היו כבר טענות משפטיות ש "הרופא/אחות לא הסבירו לי את חשיבות ומהות הבדיקה. ואלו התקבלו כמוצדקות בבית משפט!)

הגבתי לך כבר בתגובה למתחדשת, אבל אני רוצה להוסיף: שהרופא לא, ולא, ולא הסביר לי שום דבר על סיכון שאני כביכול לוקחת. 

בנוסף, מה העניין עם הרישום שסירבתי לבדיקה? איפה כתבתי שהיתה לי בעיה עם זה? הבעיה שלי היתה שהוא כתב "לטענתה מרגישה תנועות".

הרופא האנושי שלי לעולם לא היה כותב כך, אלא "מרגישה תנועות". ותמיד היה שואל על הרגשתי וכותב הכל: "מרגישה בחילות ועייפות".

ודבר אחרון: גם אם הייתי מחליטה לעשות את הבדיקה, הוא יכול לחלום שאני אתן לו לעשות אותה!

הוא אמור לפחות להסביר למי שמתלבטת מהי משמעות הבדיקה.

הבנתי כנראה לא נכון, חשבתי שהצרת על כך שרשם את סרובך.

ולגבי תנועות- הוא לא יכול לרשום "חשה תנועות"!!! הוא לא מרגיש את זה, זה לא כמו לחץ דם שזהו ערך נמדד. ולכן הוא חייב להגיד שזה לפי דברי הלקוח. אמנם נכון שיכל לכתוב "לדבריה" ולא "לטענתה" זה אכן ניסוח יותר מכבד ופחות מתנשא...

גם אני לא הייתי מסכימה להבדק אצל מתנשא (או כמו כמה שאני מכירה: מספרי בדיחות גסות, ריח של עישון, לועסי מסטיק בפני, ...)  ויש לי רשימה כזו לצערי. מצד שני יש לי גם מבחר רופאים נחמדים ואדיבים, ובעיקר- לא מתנשאים.

אני מסכימה שיש הרבה רופאים טובים, אנושיים ומצויינים, וגם הייתי מטופלת אצל כאלה.

לצערי, נפלתי על יותר מדי כאלה שלא...

מה תגידי על רופאה  שכשאמרתי לה שאני לא מעוניינת בבדיקות מסוימות בגלל השקפות שונות, היא צעקה עליי :

אני מכירה אתכם, (זה היה פגישה ראשונה שלי איתה !!) זה לא השקפות אלא פשוט הזנחה!!!

אמרה הרופאה שבטח השאירה את הילדים לבייבסיטר עד הלילה ל"מטופלת" שילדיה בחינוך בייתי...

אני מפגישה לפגישה עם עולם הרופאים והאחיות מפתחת פרנויה נוראית לצעקות והטפות.

והכי דיכאון זה לבוא ללידה בבית חולים כשתוך כדי צירים יש לי הטפות ופרצופי לימון נוראיים....

אם רק היה לי אפשרות כלכלית הייתי מזמן עושה "ויברח" גם משם .

סתם הקל עליי לשתף...

מטופלת שלי  נשאלה על ידי אם יש בכוונתה לבצע שקיפות עורפית או סקירה מוקדמת. הסברים לא נתתי לעומק כי זה כבר לא היה הריון ראשון .. אלא שכשהיא אמרה שהיא ממש לא בטוחה , ולא כי לא מעוניינת בבדיקה , אלא בגלל טראומה שיש לה מרופא מאשדוד... אז הרמתי גבה ???

וזה הסיפור ( הזוי משהו) :  הבחורה התמימה, הריון ראשון, נכנסה לרופא הסוקר. כלומר בחורה אחראית ורצינית הוא היה צריך לחשוב, לא? אלא שהוא, שכנראה לא ממש רגיל לדוסים פתח את פיו וגער בה: בשביל מה אתם עושים בדיקה?!? אתם ממילא לא תעשו כלום אם אגלה לתינוק שלכם מום?!? מה אתם תעשו הפלה??? הרי סתם תלדו ילד חולה גם אם תדעו על זה בזכותי!!! בקיצור, דפוק מוחלט. ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות... מה אומר לה עכשיו? שיש ב"ה רופאים הרבה יותר נורמלים ממנו? חוץ מלהסביר לה מה באמת מהות הבדיקה... מה נשאר לי לעשות?

טוב, במקרה שלה היא דוקא התעניינה ברופאים שפויים והפניתי אותה. והפדיחה הגדולה- היא הלכה לרופא מדהים (מזל) שגילה מום הדורש מעקב משמעותי אך בר טיפול. מזל שהלכה אליו... שירגיע , שיסביר באמת מהם אחוזי הגילוי המדויק באולטראסאונד, שלא ילחיץ מבחינת האבחנה ויתן לה להחליט על ההמשך.

היום יש להם ילד חמוד, הכל הסתדר ב"ה במהלך מעקב ההריון.

ואם יש לך פרנויה מאחיות, את מוזמנת לפנות אלי, לא נראה לי שנבחתי כאן על מישהיא אי פעם... (קצת נעלבתי מההכללה למען האמת )

למה אנחנו בוחרות להיעלב ולכעוס, כשאפשר לזרום ולקחת את הדברים יותר בקלות?

הייתי אצל רופאה לפני תשעה באב לבידקת נוכחות פטריה, ועל הדרך, בלי לשאול אותי היא עשתה לי אולטרא סאונד (וממש לא הסבירה למה). אחרי זה היא כעסה עלי כשאמרתי לה שאני הולכת לצום בט' באב.

וכל זה היה יכול להעצבן ולהכעיס אותי - אבל זה בעיקר הצחיק אותי (אולי בגלל המבטא הרוסי שלה... ). הרי השתי שניות של האולטרא סאונד מזיקות לעובר הרבה הרבה פחות מאשר כשאמא שלו כועסת או במצב רוח לא טוב...

לפעמים הם אומרים ועושים דברים שאנחנו בטוחות שהם מיותרים, ויכול להיות שזה באמת כך, אבל לדעתי, מתוך דרך ארץ וכבוד לאדם שמשקיע המון מחייו למען בריאות הציבור, צריך להנהן ולדלג על דברים ולא לקחת אותם כל כך קשה, או פשוט לשאול בנימוס לָמה ולְמה.

באמת שזה לא פשוט להיות רופא בישראל היום אז אל תחמירו איתם יותר מדי.

בס"ד

מוזר אבל גם לי היה את אותו סיפור,וחשבתי שאני היחידה בעולם שהתחיל לי ככה ההריון.

גם אצלנו היה איחו של יומיים,התלהבות ומחזור,ולאחר מכן סדיוק כמו שקרה לך.

גם אצלי התחילו כאבים חזקים בצד .עשיתי שתי בדיקות דם והתשובות היו שליליות.

אותי זה הלחיץ מאוד מכיוון שהמחזור שלי לא מאחר אף פעם ומצד שני אני לא בהריון,וגם יש את הכאבים האלה..

הלכתי לרופא ,הוא עשה בדיקה פנימית ואמר שהכאבים זה בגלל הלחץ של הביציות שמחכות למחזור,אבל ב"ה אני כבר בחודש שישי-שביעי....

אז מה שאני ממליצה זה לעשות בדיקות דם ולהתפלל הרבה הרבה. בהצלחה ובשורות טובות!

בס"ד

לא רוצה לבאס, אבל גם לי היה את זה, איחור של שבועיים וחצי... וגם אני חשבתי שיש לי את כל הבחילות ורגישות  וכו'...

בסוף קיבלתי..

הגוף שלך עובר שינויים עכשיו, העיקר שהכל יהיה בנחת ובשמחה!

אני כ"כ שמחה לקבל ממכן עידוד בהחלט, תשובה שלילית..

לא עשיתי בדיקות דם זה פשוט קרה לי כמו בפעם הראשונה!! 

בפעם הראשונה קבעתי תור אחרי איחור של יומיים וקיבלתי!

בפעם האחרונה היה לי איחור של שבוע כמעט שבחיים זה לא קרה לי גם בהיותי רווקה.. ויום למחורת קיבלתי!!

הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אני כבר לא קובעת לעצמי בדיקות דם כ"כ מהר אני כנראה עוברת תהליכים בגוף אחרי קבלת זרעים.. וכתוצאה מכך זה קורה לי. 

לא נורא עדיין לא הגיע הזמן. 

נשמת התינוק שלי עוד מחכה בעולם הנשמות ולומד תורה לא כ"כ ממהר לבואו של עולם זה.. כייף לו!! 

ועוד משהו - בפעמים הבאות את יכולה להשתמש רק במקל שקונים בבתי מרקחת.

יש לו תוצאה נכונה, אף אחד לא יודע שאת עושה את זה, את יכולה לנסות כל כמה ימים מחדש ואף אחד לא יודע.

וגם מבחינת הקופ"ח זה תקין ובסדר ולא חייבים לעשות בדיקת דם..

עלי הסתכלו כאילו נפלתי מהירח כשבאתי לעשות בדיקת דם וידעתי כבר את התשובה...

(לגילוי הריון, כמובן)

ויש פעמים שגם על הבדיקה הביתית ויתרתי.......

לשאלתך: הבדיקה הביתית מאוד אמינה ואפשר לסמוך עליה.

ולדעתי, מהנסיון הרחוק שלי ככלה צעירה- בשנה הראשונה אנחנו מקשיבות פתאום לגוף- אז כל תופעה רגילה הופכת להיות בעינינו סימן, אבל זה לא באמת אומר משהו.....

בשורות טובות!!!

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.

אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.

ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.

אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.

הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.

בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.

אני לא משאירה להם פתקים.

כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.

גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.

צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.

הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..

אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

עיסת נייר,

בצק משחק,

אוהל משמיכות בסלון,

להנביט קטניות ולעקוב אחרי זה,

לבנות מגדל הכי גבוה שאפשר מקפלות/לגו/מגנטים וכדו,

פקניק,

ללכת לגן משחקים שונה מהרגיל,

אמבטיה עם קצף/משחקים/צבעי ידיים, אם לובשים בגד ים ומשקפת אפשר למתג כבריכה.

בריכה קטנה אם יש.

צבעי גואש.

לשטוף רצפה ולהרטב תוך כדי,

להכין עוגיות/עוגה/חלות לשבת,

להכין לחם פרצוף לארוחת בוקר/ ערב (את שוטפת וחותכת ירקות, הילדים מסדרים בצורת פרצוף על פרוסה עם גבינה/טחינה וכדו)

להזמין חברים.

אני בגיל הזה לא הייתי בונה לוח חופש אלא אוספת רעיונות לעצמי ושולפת לפי מה שמתאים לי כל יום.

ולא חייב כל יום משהו, עדיף ללמוד להנות גם מסדר יום רגיל בלי משהו מיוחד.

את הלוחחופש הוא הביא מהגן שעשו להם כל יום ציור ביום שלו ולפי זה הם חיכו למחר..

יום מים, יום עוגיות, כאלה..

תודה!

פיקניק בפארק קרוב או גן משחקים או אפיחו במרפסת

להכין כדורי שוקולד

בר בצק/פלסטלינה

פארק מזרקות אם יש באזורכם

אוהל בבית- אם יש אוהל של טיולים שקל לפתוח זה הכי פשוט

ספר ילדים עם המחשה או יצירה בהקשר

שיפודי פירות

לק"י

פעילויות זולות אם יש דרך המועצה/ עיריה.

נגיד לפי צבעים ואז גם אם אין משהו מיוחד זה מיוחד שהיום היום אדום- אכלנו תפוח אדום, צבענו דף צביעה של דברים אדומים, הרכבנו פאזל עם כבאית בצבע אדום ובנינו מגדל אדום ממגנטים וכן הלאה...

יום אפיה - כובעי טבחים, סינר גדול (אפשר לקשור מטפחת ישנה). ללוש בצק יחד, לעקוב אחרי התפיחה ובסוף להכין פיצות או לחמניות.

יום שוקולד - מציירים קווי מתאר של תמונה על דף, שמים מעל נייר אפיה. ממיסים שוקולד לבן ושוקולד חום ומכניסים לשקיות זילוף. מזלפים עם החום על קווי המתאר וממלאים עם החום או הלבן. דרושה עמידות גבוהה לליכלוך

יום מים

יום חדי קרן - לגדול יש סרטונים שמראים קיפולי נייר של חדי קרן. להכין כתרים עם קרן ולהסתובב ככה. הכנו פנקקים והילדים קישטו כמו חד קרן. אפשר להוסיף כיד הדמיון הטובה

לקחת סיפור ילדים וללמוד בעקבותיו. למשל שנה אחת לקחתי את איילת מטיילת - יום חיפושית, יום ציפורים, יום חילזון, יום צב וכו' בכל אחד מהימים עשינו יצירה קשורה ולמדנו על החיה. איפה היא חיה? מה היא אוכלת? מה שעות הפעילות? בנוסף ציירתי על קרטון ביצוע ילדה עם שמלה, הם צבעו. כל יום הם צבעו את החיה של אותו יום ושמנו סקוטצ'ים. בסוף היתה לכל ילד איילת עם סקוטצ'ים ואת כל החיות והם יכלו לשחק ולהמחיש את הסיפור.

לאפות עוגיות לחיילים

חפש את המטמון

מסיבת פיג'מות

אם צריך קונים חלקים משלך ורק את המנוע לוקחים מבית החולים

חבל ממש לקנות מראש

לק"י

נראה לי שרוב אנשים לא זקוקות לזה מיד אחרי הלידה.

בד"כ לא צריך מיד אחרי הלידה לשאוב, ואם כן- יש את של בית החולים.

אני חושבת ששווה לחכות שההנקה קצת מתבססת ואז יותר בהיר מה הצרכים ואיזו משאבה הכי מתאימה

לפעמים (אצלי נגיד ככה היה) הייתי צריכה לשאוב כדי להתחיל הנקה, להגביר ייצור חלב וזה. תכלס קניתי משאבה יום אחרי שהשתחררתי, הייתי רגועה יותר אם היתה לי לפני.

אז לא יודעת אם כדאי לקנות מראש כי אולי באמת לא תצטרכי אבל כן הייתי ממליצה לבדוק מאיפה נוח לך לקנות ואיזה סוג מומלץ לאישה צורך כדי לייעל אח''כ את הקניה. זה לפעמים יכול להיות לא פשוט להתעסק בזה אחרי לידה, תלוי במצב שלך, של התינוקי ושל מי שסביבך.

יש לי ידנית פשוטה פשוטה מאליאקספרס

ונוחה מאוד

גם השאיבה היא לא כמויות מטורפות זהמיותר לעיסוי פטמות אומגירןי להנקה בימים הראשונים

לבית כדאי חשמלית שנוחה לך לשאיבות לכמויות

לא בכל לידה צריך אבל קרה לי ב2 הלידות האחרונות שהייתי צריכה

בבית חולים יש משאבות וגם אח"כ יש הרבה גמחים שמאפשרים לשאול משאבות לתקופות קצרות, עד שתביני מה הצורך שלך. יש נשים שלא צריכות בכלל, יש נשים שצריכות רק בחזרה לעבודה, יש כאלה שצריכות בהתחלה בגלל בעיה נקודתית ויש כאלה שצריכות כל הזמן... ולכל צורך יש גם משאבה אחרת שמתאימה. אז לדעתי עדיף לחכות ולראות מה הצורך שלך ולפי זה לקנות, כי בסוף זה דבר יקר. ולגבי הנקי- גם בבית חולים וגם כששוכרים יש לך סט נקי משלך שמתחבר למנוע.

את לא יודעת מה בדיוק תצטרכי אחר כך.

את יכולה לבדוק בבית החולים שבו את מתכננת ללדת, מה אפשר לקבל שם.

באחת הלידות שלי קיבלתי ערכת שאיבה חד פעמית שמתחברת למשאבה של בית החולים.

יצא לי לצאת מבית החולים ישר לבית מרקחת לקנות משאבה, למרות שהיו לי משאבות בבית. כי באותו זמן הייתי צריכה משאבה לשאיבה בלעדית, ולא יכולתי להסתפק המשאבות הידניות שהיו לי.

בזמן שהייתי מאושפזת עשיתי בירור מה ואיפה לקנות, ומיד כשהשתחררתי הלכתי לקנות, כי בעלי הסתבך עם זה.

יכול להיות ממש שלא תצטרכי אותה בכלל

המשאבות של הבית חולים הם מעולות ומצוינות ואם צריך תשתמשי בהם.

אם הייתי משקיעה כסף לפני הלידה, הייתי עושה הכנה להנקה אצל מישהי מהתחום (בדכ מה שיש בתוך הקורס הכנה ללידה לא מספיק רחב..)

וגם הייתי מבררת איזה משאבות יש לקופה שלי להציע, ואיזה מהם יותר מומלצות כדי שאם יהיה צורך תוכלי לשלוח את בעלך/מישהו אחר לקנות לך בבית מרקחת במחיר מוזל.

ואת נשמעת מאוד רגועה יחסית למצב.

מה עם לבקש לבטל את ההזמנה? לפעמים זה יכול לעזור להם לגרום לזה להגיע... במיוחד מקרר. עם המיטות עוד אפשר להסתדר עם מזרון משכנים..

הם כמו מופתעים

מה לא קיבלתם שירות???

חח בעלי כבר ממש התעצבן עליהם…

הרים קצת צעקות

אמרו לו שעד היום לא היה לזה התקן שבת ולכן זה התעכב ומחר הם יקבלו זמני הפצה, שידאגו שנשובץ לשלישי

קרציות לא יכלתם להתקשר להגיד שמתעכב??

למה צריך לרדוף אחריכם שבוע כשידעתם כל הזמן את התשובה?

הייתי מחליטה על יום שעוברים בו לא משנה מה

ומסתדרים בינתיים

עם מזרונים ואיזה מקרר קטן או לשים חלב אצל השכנים כמה ימים

תחשבי כאילו יש לכם חוזה שנגמר מתישהו

האי וודאות יותר מעצבן מלחיות כמה ימים בלי מקרר

וכן הייתי כמובן משגעת את החנות שישלחו את זה

אולי גם דורשת החזר כספי מלא אם זה לא מגיע תוך מספר מסוים של ימים

בדרך כלל איומים כאלה עוזרים לזרז

אז אנחנו כאילו 'חבל' לנו לעבור מהר ובסוף הבית לא מאורגן ואין חלב ואין מצרכים לצהריים וכו וכו

(וגם תכננו להעביר את הקטנה מהמיטת תינוק למיטת חבר עם הגדולה ולא להעביר גם מיטת מעבר אז זה תוקע אותנו כי למזון לדעתי יותר קשה להתרגל, זה פחות תחום

אומרים להם תעשו לי ביטול עסקה יש לי ספק שמביא לי את זה מחר. עשיתי את זה פעם אחת ולפתע פתאום יכלו להגיע יום למחרת והסאגה הסתיימה

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

זה באמת קשה. אבל אפשר נראלי להפריד ברמה כלשהי בין אבא לאמא.

מצד שני גם לא כזה משנה שזה קשה. אם זה מה יש, מה אפשר לעשות?

אין לנו איך לשנות את ההורים שלנו. יש לנו לבחור איך להתנהל מולם.

היא לא רוצה להתערב בינינו

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

תמיד אני לא בסדר אם נפגעתי

כבר התייאשתי ומנסה לשמור על קשר טוב