וגם קוואקר, לאכול בשפע אחרי הלידה.

חוץ מזה לשתות המון.

לידה קלה והנקה קלה.

אבל הכי חשוב- הרבה שתיה, מנוחה, והנקה בלעדית אחרי לידה גם אם זה דורש ביות או הנקה כל שעתיים, גם אם צוות התינוקיה יעודד אותך "לישון בלילה" וכד'. אם אצל כולם הסתדר פרט לשביעי- יתכן שהיתה בעיה ממוקדת מאד באותה הלידה. אין סיבה שיחזור על עצמו- עצם האמונה בזה, כבר תעודד ייצור חלב .

כדורי חילבה- המצאה חביבה אך מסריחה...

הנקה בלעדית אחרי הלידה,רצוי עוד בחדר לידה כ 20 דק' אחרי הלידה,ואחרי גג 6 שעות,ואח"כ כל שעתיים או לפי בקשת התינוק/ת לא על כל בכי אבל כן לפי דרישה. יש יועצות הנקה בבית החולים ששווה לראות..ואני מאמינה שיהיה בסדר זה שלא הלך בילד השביעי ובכל ה 6 היה מצויין,אז בע"ה גם הפעם,לשלול שאין לתינוק/ת לשון קשורה וכו'.. את יכולה ללמוד תנוחות של הנקה,{מין הסתם את מכירה} מאחלת לך בע"ה לידה קלה ושפע של חלב..

את יכולה לומר מראש שאת מעדיפה שלא יבואו בכלל לבית חולים

ושיבואו לבקר אחרי שתחזרי הביתה.

לדעתי יפה לתאם ציפיות מראש, אבל גם להיות פתוחה אולי תתחרטי וכן יתחשק לך שיבואו לבקר.

הכל לגיטימי אם משקפים את זה בצורה מכבדת ולא מתחמקים בתירוצים מעליבים.

אם זו לידה ראשונה, אז תדעי שאחרי הלידה נשארים עד שעתיים להתאוששות בחדר הלידה ואז עולים למחלקה ליום וחצי בערך (שני לילות, משתחררים די מיד בבוקר שאחרי הלילה השני).

אם את לא רוצה שהם יבואו לחדר הלידה אפשר להודיע על הלידה כשעולים למחלקה,לא חייבים לספר כשיוצאים לבית חולים אם הם מבקשים מראש אפשר מראש לומר שאתם מתכננים להודיע אחרי הלידה, ואם לא אומרים כלום אין צורך להקדים, פשוט להתקשר כשאת במחלקה.

אם את לא רוצה שיגיעו בכלל לבית החולים אז שבעלך יתקשר אחרי הלידה לעדכן שילדת ויגיד שאת מותשת מאד ותעדיפו שיבואו לבית כי אתם רוצים לשבת איתם בנחת עם כוחות.

אם הם מבינים ומכבדים, אפשר להגיד להם שאת מעדיפה שיגיעו יותר מאוחר.

אם את יודעת שהם לא יקשיבו ובכל זאת יגיעו, תספרו להם רק אחרי.

אולי אפשר להיעזר גם בצוות של בית החולים, ולבקש מהם שלא יכניסו אותם.

את היולדת ועם כל הכבוד וההתרגשות שלהם את קודמת. וכדאי כמו שאמרו לפני לתאם ציפיות מראש (עדיף שבעלך ידבר איתם) ואם נראה לך שלא יכבדו את הבקשה שלך אז באמת לעדכן רק אחרי הלידה. ואם הם באים בלי הזמנה לבית חולים אפשר שבעלך יקבל אותם בלובי עם התינוק ואת תישארי בחדר לנוח בשקט שלך.

מניחה שגם את נתקלת בתופעה שבאים ממש חמולות ליולדת

לק"י

נראה לי שחלק מהמגיבות הגיבו לגבי זה.

אבל ייתכן שהפותחת התכוונה בכלל למחלקה...

לחדר לידה פחות מקובל להגיע.

אלא אם כן היא יודעת שהם כן מגיעים, ורוצה למנוע את זה מראש.

(באמת לא מבינה מה יש להגיע לחכות ליד חדר הלידה. זה לא כמו פעם שעד שיכלו לעדכן שהאשה ילדה לקח זמן. אז אולי בגלל זה הגיעו לחכות. ואולי לא🤣).

בחדר לידה לא יודעת היה נשמע לי מוזר

ואין שום סיבה שהם יבואו. שיחכו.

ברור שקודם כל היולדת, וממש לגיטימי לבקש שיבואו למחרת הלידה, אבל כותבת לרגע גם את הזוית של הסבתא, זה הנכד שלה והיא משתוקקת לראות אותו, היא יכולה להתאפק בשביל היולדת, אבל אם יש דרך לאפשר לה לבוא בכל זאת גם למעט זמן או אפילו רק לראות את הנכד , שבעלך יצא אליהם איתו ואת תנוחי, או שיבואו יום יומים אחרי הלידה לחצי שעה. כותבת מהמקום שלי כיולדת , אף פעם לא חשבתי לומר להורים של בעלי לא להגיע, והם תמיד התייצבו שעתים אחרי הלידה וראו את התינוק. וגם כסבתא ב"ה לנכדים מבת, ששם היתי בלידה, יש לי בעיקר בנים , עדין לא נשואים ומנש עצוב לי לחשב שכשלבנים יוולד תינוק לא אוכל לראות אותו עד שיצאו מבית החולים. מסכימה שהיולדת במקום הראשון( היתי שם לא מעט פעמים ב"ה), אבל מותר גם לחשב מעט על זה שיש פה גם סבא וסבתא שמאוד מתרגשים ואפשר למצא פתרון שלא יקשה על היולדת ויכבד את הרצון שלהם להיות שותפים בשמחה.

זה היה פשוט מקובל.

בעיני זה ממש לא סבבה שיולדת במצבה הגופני אחרי לידה צריכה להתחשב איך אחרים רואים אותה.

אפשר למצוא פתרונות ואפשר להבין שזה לא שייך ולכבד את זה וזהו.

יש את כל החיים להנות מהנכד בע"ה מבלי לפגוע ברגשותיה השבריריים ממילא של היולדת.

אני באופן אישי מיהרתי להשתחרר אחרי לידה, בין השאר גם בגלל השיקול הזה, שלא יספיקו להגיע לביקורים,

אמנם היה בסדר מבחינה רפואית אבל חבל מאוד שזה גורם משפיע בקבלת החלטות במקום לכבד.

זה כמו שיש עדות שבהם טבילה של כלה זה שישו ושמחו ויש עדות שממש לא וזה דבר אישי לגמרי, וברגע שזה מקובל זה לא פוגע ולא עצוב ואמא/חמות לא תרגיש שדוחקים אותה ממקום שהיא מאוד רוצה להיות חלק ממנו כי פשוט מראש לא מצפיח ומבינים שיש דברים אישיים וזה בסדר.

והיולדת מקום ראשון עם כל הכבוד להתרגשות.

לא כל אחת בנויה לארח כל כך מוקדם.

אישית אחרי הלידה הראשונה לא כיבדו את הפרטיות שלי ולקח לי הרבה זמן לסלוח וזה גרם להרבה עצב וחיכוחים עם בעלי שהיו יכולים להימנע אם היו קשובים אלי כיולדת.

וברור לי שבעזרת ה כשיהיו נכדים מהבנים, אבדק אם מתאים שאבוא ואכבד כל מה שהכלה שלי תרצה, ובכלל עוזר לקרא כאן, כי בלידות שלי חמותי וחמי הגיעו בערך שעתים אחרי לידות, באו לכמ. דקות , אמרו מזל טוב, ראו את הנכד ווהלכו ) ובאו לעוד ביקור למחרת), וזה היה לי בסדר, כי היה לי איתם קשר טוב, ולא עלה על דעתי בכלל שיש אופציה לומר להם לא לבוא, מבחינתי הם הסבא והסבתא כמו ההורים שלי. וגם כשהבת שלי ילדה, ההורים של בעלה הגיעו יום אחרי הלידה, וגם מהצד שלנו הסבתות והסבא רבה, ולבת שלי זה היה בסדרנ, גם העדיפה שיבואו למחלקת יולדות , ששם היא לא צריכה באמת לארח, ולא לבית שלה אחרי שתשתחרר. לכן היה נראה לי מוזר שאומרים לסבא והסבצא מצד האבא, אל תבואו בכלל , גם לא למחלקת יולדות, ותראו את הנכד רק בברית , כאילו אתם קרובי משפחה רחוקים. נראה לי שלקרא פה מעלה לי מודעות לזה שזו כנראה יכולה להיות אופציה לגיטימית, מצד שני, אני חושבת שיש מקום לחשב גם על הסבא והסבתא, כשיקול שני אחרי היולדת ולמצא פתרון יצירתי, כמו שיבואו לכמה דקות ויראו רק את הנכד אט משהו בסגנון, כל אחת פה תהיה , בעזרת ה סבתא גם לנכדים מהבנים שלה . תמיד היה לי חשוב לתת יחס שווה לאמא שלי ולחמותי בענין הנכדים, שתיהן סבתות שלהם באותה מידה בדיוק. ולפעמים מהתגובות פה אני נקוראת ממש זלזול בחמות, היא בכלל לא נספרת, היא רק צריכה להתחשב, גם אתן תהיו חמותות, רגישות בעזרת ה" , אבל תרצו גישה לנכד החדש , ולא תרצו להרגיש שהסבתא השניה ממש בענינים ואת לא קשורה.

לפעמים כל כך מתרגשים ששוכחים שיש יולדת

הכי חשוב זה להיות קשובים ליולדת. בעז''ה יש את כל החיים להינות מהילד ואחרי הלידה הכל רגיש.

לאמא שלי יש כמה כלות (שילדו לפני) והיא מעולם לא הגיעה לביקור בלי לבקש מהבן לברר אם זה מתאים ושייך. כי לפעמים היולדת מרגישה חוסר נעימות להגיד בעצמה שלא מתאים לה (ויש לי גיסה שהתאים לה רק שבועיים אחרי הלידה שיבואו לבקר)

והיא הסבתא הכי חמה שיש.

הנכד הראשון שהיא ראתה מיד אחרי לידה זה הבן שלי (ויש יותר מ10 נכדים לפניו)

בלידה הראשונה חמי וחמותי הגיעו

הם לא הגיעו לחדר ולא ראיתי אותם

בעלי הוציא את התינוקת למסדרון הם ראו אותה והלכו

אצלי בלידה ראשונה כן הגיעו וכן נכנסו לחדר,

אבל זה כן התאים לי. הרגשתי שמכבד אותי נוכחותם אפילו שהייתי שבר כלי.

בלידה השניה לא התאים לי ולא הגיעו.

שיבואו לבקר ולראות את הרך הנולד בלי קשר אלייך, אלא הבעל הוא המארח

אבל כמובן שזה יכול להיעשות כשהחם והחמות מגלים רגישות ומבינים גבולות ולא יבואו להתנחל ולהדחף

שיבואו לכמה דקות התרגשות וזהו

אומרת גם שלפעמים אין לי כוח לא רק לחמי וחמותי, אלא אפילו להורים שלי ואני מבקשת ובקשתי מתקבלת כי אי אפשר אחרת.

רצונה של היולדת ותחושתה הם קודם כל וגם חשוב להגיד שהתחושה יכולה להשתנות מלידה ללידה.

מה שהיה נכון אז לא בטוח שנכון עכשיו.

חמי וחמותי באו לבקר אחרי לידה ראשונה שלי, ממש לא 'אירחתי' אותם, הם באו לחצי שעה, התלהבו מהתינוק היפה והחנון ומאז אף פעם לא באו לבקר אותי אחרי לידות, ב"ה יש הרבה לידות במשפחה ואני הכי מבינה בעולם בשכל שעמוס והם מתבגרים וזה נסיעות... , אבל באיזשהו מקום בלב זה קצת כואב שלא מבקרים כאילו לא מתרגשים מהילדים הנוספים שבאים... טוב שיש אצלי הרבה בריתות שהם רואים את התינוק אחרי שבוע 😉 אבל באה להציג גם צד ששמח שבאים לבקר זה סימן שאוהבים ושמחים מהילד החדש ןמתרגשים ממנו.

כמובן שאין סיכוי שיבואו לי מחוץ לחדר לידה, ממש לא. אמאל'ה שלא ישמעו את הצרחות 🤣

בעלי עם הילדים

ההורים שלי מבוגרים..לא מגיעים

בעבר היו כן מגיעים לביקור קצר וזה היה לי כיף

ההורים של בעלי כל הילדים לא הגיעו.. ברמה שאם זה בת לא יודעת מתי ראו אותה לראשונה...

ובטח לא מתנות

אבל דוקא לאחרונה זה השתנה.. חמותי כן באה לבקר אותי רק היא במיוחד מרחוק. ופעם אחת נסעה לעזור לבעלי עם הילדים ולבשל..וזה היה מקסים מצידה

אני מודה שזה עניין של אופי

לי בודד להיות לבד אולי כי אני גם בלי בעלי

ודוקא כל כך היה בא לי משפחה שמתרגשת איתי ומתעניינת ומתפעלת

והצשפחה שלי לא כזאת

אמא שלי מתרגשת

וזהו השאר אדישים

שהמפתח פה מערכת יחסים ויכולת לראות את האחר. אם חמות באמת משתדלת להתייחס

לכלה כמו לבת שלה ( בערך כמובן ) וגם בעלת אינטליגנציה הרגשית ,היא תבין בעצמה האם כדאי לבוא או לא כדאי לבוא.

האם היא באמת חייבת לראות את הנכד או סתם לא מצליחה לשחרר.

אני יכולה להגיד על חמותי שבאמת לא סובלת אותה. בשבע ברכות היא עשתה היסטריה שלא נותנים לה צומי , אמרתי לבעלי שיעשה לה יום כיף. נתנה הערות על כל דבר , שתקתי. אבל אחרי לידה שניה שלי שבאמת הייתי במצב פגיע , אני הייתי צריכה עזרה והתחשבות , קיבלתי אותו דבר . כלומר ביקורת , דרישות , בכיות שלא מתחשבים בה , לא נותנים צומי. מאז אני פשוט הפסקתי להתחשב איתה בכלל .

ביום שישי היא בדיוק בכתה שהיא סבתא וירטואלית ואין לה דרך לתקשר עם נכדים כי הם לא מדברים רוסית . אבל אין מה לעשות. הייתה צריכה לחשוב על זה קודם.

חמותי באמת הגיעה לבקר בבי''ח (בתיאום מראש וממש לא בחדר לידה. היא לא מסוגלת להיות הלידות ואני צריכה את הפרטיות אז זה הסתדר)

אבל חמי- ביקשתי שלא יגיע לבי''ח. בבי''ח אני עם החלוק של בי''ח, עדיין עם הדימויים המאסיביים מהלידה ומרגיש לי לא צנוע ולא נעים שגבר ייכנס לי למקום הזה

אחרי הלידות אני ממש מותשת,פיזית ונפשית ולוקח לי כמה ימים להתאושש. אני צריכה כל דקה של מנוחה, בלי הגזמה. זה היה נכון בלידה הראשונה וזה נכון פי כמה מאז הלידה השניה כשאני חוזרת הביתה לילדים נוספים. ראיתי הבדל משמעותי בכוחות הפיזיים והנפשיים שלי בין לידות שבאו לבקר אותי (אפילו ל10 דקות) ובין לידות שלא התאפשר מסיבות כאלה ואחרות.

מבחינתי שאף אחד לא יבוא, כולל אמא שלי. בעלי עוזר אז ברור שאני שמחה, והביקור של הילדים זה מבחינתי הקרבה בשביל לתווך להם את הסיטואציה ולתת להם כמה דקות אמא בתוך הבלבול הזה. כל אדם אחר מבחינתי יכול לחכות לברית ואף אחר כך. גם הסבים והסבתות.

אני יודעת שזה נשמע מרושע ולפעמים אני מאפשרת לבקר כדי לתת להם את הסיפוק אבל יש לזה מחירים והשפעות על הגוף ועל הנפש שלי.

אחריי הלידה האחרונה שלי היו לי ביקורים נימוסיים גג שעה והלכו....

אצל השכנה מהבוקר עד הערב חמותה הייתה .

ממש באה להתנחל...

תוך כדי הצטרפו עוד ועוד אנשים

והתחלפו..

זה היה פשוט סיוט!

לא היה דקה אחת של שקט למנוחה..

איך אני לא חוזרת על הסיוט הזה בלידה הקרובה שלי אוף אני בטראומה

לי אישית זה פחות קשה כי אני יכולה לשכב במיטה ולנוח, אבל כשמדברים בלי הפסקה מהצד השני זה מתיש..

במצב כזה הייתי מבקשת לעבור חדר. או שיעבירו אותך או שישתיקו/יוציאו אותם. אמורות להיות שעות ביקור, מי שרוצה יותר שתצא החוצה

בלידה הראשונה חמי ואשתו הגיעו בשלב הצירים ושה היה פחות מגניב.. אחר כך הגיעו שוב שעתיים אחרי הלידה (זה היה בשבת, הם לא ידעו שילדתי, באו לבדוק מה קורה) וחמותי באה רק במוצ"ש.

אבל בלידה השניה היא יצאה מיד כשהודענו לה והתקשרה מהדרך לשאול מה להביא לי לאכול (שווארמה בלאפה)

אני לא מארחת אף אחד, היא באה לראות את הנכדים שלה ולראות מה שלומי.

אני מניחה שאם הייתי שבר כלי אחרי לידות או אם היחסים איתה היו לא טובים הייתי צריכה להידרש להתלבטות אבל אם היחסים סבירים ממש לא הייתי מסרבת.

אני מציגה דעה קצת חריגה אולי אבל לא הפריע לי בכלל שיהיו שם. והם היו

מבחינתי הם כמו ההורים שלי. ב"ה.

העדפתי גם ביקורים במחלקה ולא בבית ובכללי היה לי נחמד שאם אני רוצה שעתיים לישון אני שמה את התינוק אצל חמתי שתנשנש ותתרגש ולהתעלף לי לנוח. גם לפני הברית גם אחרי לא אכפת לי

עשיתי תיאום ציפיות עם חמותי לפני הלידה שאני ממש לא רוצה שתבוא לבקר בבית חולים ולא עזר לי.

התקשרה אחרי הלידה לבעלי שהיא ממש רוצה לבוא לבקר ושמצידה שאני לא אצא מהחדר והיא רק תראה את התינוק.

בסוף כמובן שאני גם יצאתי אליה, התארגנתי והתלבשתי להראות נורמלי ואירחתי אותם קצת.

בדיעבד היה לי בסדר.

בלידה שניה היא באה אלי הביתה יום אחרי שחזרתי מהבית חולים (השתחררתי מהר מידי ולא הספיקה לבוא לבי"ח) וזה היה קטסטרופה.

הרגשתי זוועה ולא הצלחתי אפילו לשבת.

והייתי בלחץ לפני שהבית יהיה מסודר ושיהיה כיבוד.

במחילה לא חושבת שיולדת צריכה להתעסק בזה.

מקווה שבלידה הבאה אהיה יותר חזקה. ואין על מה לדבר על ביקורים לפחות שבועיים אחרי הלידה.

אחרי הלידה הרגשתי זוועה ממש ולא רציתי שאף אחד יבוא וחמותי אמרה שכולם כולל חמי רוצים לבוא אחרי תחנונים היא הגיעה עם אמא שלי לבד והבינה מייד למה לא רציתי מבקרים ולא ביקשה עד שהוזמנו ( פשוט כמה חודשים לפני גיסתי ילדה ואתה שכל העולם יבוא לבקר )

בלידה השנייה היא לא ביקשה אבל אנחנו אמרנו שהיא והבנות יכולות לבוא ביום השני ( הפעם באמת הרגשתי יותר טוב אבל ממש לא מתלבשת )

בלידה הראשונה היה זוג דודים מבוגרים שבאו לבקר פשוט תיאמו מול אמא שלי ואני לא ידעתי וכעסתי ממש! ( נס שהביאו לברית צ'ק מכובד מאוד שעזר לי להתגבר חחח הייתי ממש נסערת הורמונלית )

לק"י

בגדים לברית לתינוק ולילדים- אפשר לקנות לפני, או אם זה באזור החגים אז לקנות לחגים ולהשתמש גם לברית.

או בכלל לא לקנות, ורק לדאוג שיהיו בגדים במצב טוב.

בגד לתינוק- יש כאלה שמלבישים שמלה של ברית. הבנים שלנו לבשו בגד 2 חלקים. לפעמים אחרי הברית משאירים בלי מכנסיים, או מלבישים מכנסי טריקו שיהיה נוח יותר.

ממליצה לא להלביש חולצה מבד נוקשה, שקשה להלביש לתינוק פיצי.

לשני הקטנים קניתי בגולף קידס בגדים חמודים בעודפים.

אולי יהיה לך ממי להשאיל.

אנחנו עשינו בריתות בצהריים. ככה גם המשפחה יכולה להגיע בנחת. אלא אם כן כולם גרים קרוב.

ממליצה לדאוג לאנשים שיארגנו לפני ואחרי (בתשלום או בני משפחה אם זה מקובל ונוח).

לק"י

ואפשר לבדוק אם הוא מוסמך או מומחה ברשימה של משרד הבריאות:

אתר השירותים והמידע הממשלתי

נהוג שמוהל לא אומר כמה לשלם לו.

התעריף.של משרד הבריאות הוא 1000 למוהל מוסמך, ו-1500 למומחה (לא יודעת מה ההבדל ביניהם).

תקחו מישהו שאתם מכירים , שיהיה גם זמין לשאלות , עדיף מאזור שלכם.

אנחנו לא ממש התכוננו לברית מראש

בגדים לבשנו בגדי שבת יפים שהיו לנו

לא ידענו מראש כלום

לא איפה לא מתי לא מי יגיע וכו'

החלטנו הכל תוך כדי

אנחנו עשינו בצהריים כי זה מתי שהמוהל היה פנוי

קחי בחשבון שבצהריים יש הרבה יותר אורחים כי בבוקר כולם עובדים

בבוקר יש עניין לעשות מבחינת זריזים מקדימים למצוות

אנחנו לקחנו מוהל מומחה ממש

לא רופא אבל היה לנו נס שלקחנו אותו

כי היה סיבוך נדיר בברית ואמרו לנו שאם זה היה מוהל רגיל היו מטיסים אותנו לבית חולים

אני מתארגנת מה שאפשר לפני הלידה , למען האמת אחרי הלידה אני לא מתעסקת בכלל בכלום, רק מעצבת הזמנה וזהו.

מה אפשר להתארגן לפני לידה?

לקנות לך בגד/ מטפחת

בגדים לילדים - לא חייב חדש אם יש להם כבר משהו יפה ומסודר.

לחשוב על מקום- לברר עלויות, לברר על קייטרינג, מחיר, הובלה, כשרות, אם אתם קונים חג פעמי לקנות כבר עכשיו (בלידה האחרונה קניתי חדפ, מפיות.. הכל... בסוף יצאה ברית בשבת והיה צריך הכל לקנות שוב... אבל זה סיכוי של אחד לשבע ... ) לברר על מוהל אחד או שניים שאתם רוצים, מיד אחרי הלידה לצלצל אליו לשריין אותו- כמובן בעלך ולא את..

הוא ישלח לכם רשימת תרופות/ משחות לקנות , אז אפשר לקנות לפני הלידה.

אם את רוצה איזה עיצוב או מזכרת או ברכה בשעת בכי התינוק וכד', זה הזמן להכין☺️

בכל אופן שום דבר לא בלחץ, אפשר גם להתארגן על ברית ביומיים, כבר נתקלתי בברית כזו.

מניסיון מר מאד!!!!!

3 בנים

את הגדולים מלו מוהלים מנוסים.

את השלישי מל מוהל רופא זה היה מזעזע.

לא היתה לי ברירה ככ כי הברית יצאה בשבת.

פירטתי פה בעבר ממש.

השאיר לו חוט קשור ולא היה זמין אלי בכלל כי הוד מעלתו רופא. ביקש שאסע חצי מדינה להגיע לקליניקה שלו. נאלצתי ליסוע עד קרית אונו (אני מהדרום) לאורולוג במיוחד שישחרר את זה. זה היה חוט שלא נמס במים.

כתוצאה מכך גם הפין של הילד מעט התעקם..מיותר לציין שהילד סבל בלי סוף כל פעם שהתעסקו לו שם.

ממש טראומתי ברמות.

ד"ר סודי נמיר הוא רופא וגם מוהל.

אנחנו לקחנו בזמנו את הרב אשר יעקב אבידן מזרחיה. אם זה רלוונטי לכם.

לתת לקב"ה לתכנן ולדעת שדברים עלולים לקרות לא כפי שתיכננו.

בילד הראשון שלי הייתה לי התקפת בכי נוראית מרגע הלידה ועד אחרי הברית מהפחד.

שלחתי את בעלי לבית הכנסת, למול את הילד בבוקר עם מתפללי בית הכנסת (מוכרים ושאינם מוכרים), הוא חילק שם קצת כיבוד וסוכריות וזהו.

הוא החזיר את הילד לבית וזהו נגמר.

לאותה התקופה זה התאים לי,

כי לא הייתי מסוגלת לראות אף אחד.

התיכנונים שלי מראש היו מסיבה גדולה,

והזמנתי אביזרים מראש וגם משפחה.

בסוף אמרנו שאני לא בטוב וקיבלנו בהמשך מתנות בדואר, עם שליחים והעברות בנקאיות וכל זה.

ברוך ה' שאחר היו לנו עוד שמחות ויהיו לנו עוד בעזרת ה' אבל לאותו הרגע זה הדבר שהיה עבורנו הכי נכון ומתאים.

וחוץ מזה ממליצה ממש על רב מוהל מוסמך בשביל הבריאות והבטיחות של כל ההליך.

לבשנו בגדי שבת רגילים

לך חשוב בגד נוח להנקה.

או לקנות מראש, או ללבוש בגדים שכבר יש בבית.

בגד לתינוק לברית- הרבה פעמים אפשר לקחת מגמ"ח.

אם את רוצה מזכרות, תתארגני על זה לפני.

לגבי השעה, זה תלוי בכם.

מה הכי חשוב לכם, ואיך יסתדר עם האורחים.

קחי בחשבון שיכול לצאת גם בשישי/ שבת, ואז זה לוז שונה.

בכל מקרה, כדאי לתכנן מראש מה רוצים. מקום, קייטרינג, מוהל, אם רוצים צלם.

ואחרי הלידה לסגור לפי הנתונים הספציפיים.

חשוב שיהיה מישהו שידאג לכל הארגון, בתשלום או מהמשפחה. שזה לא יפול עלייך.

לא רואה צורך בנוהל שהוא גם רופא.

אם הוא מספיק מקצועי, הוא יודע מה לעשות.

לגבי בגדים- לא קניתי חדשים.

משהו שנוח להנקה.

בגדים לתינוק- את יכולה לצלם בחנות לפני הלידה ואחרי הלידה לשלוח את הבעל. בתקוו שזה עוד יהיה שם. או לקנות מראש. או לקחת משכנות/חברות/גיסות.

או אם יש סבתא זורמת שאוהבת לקנות דברים לנכדים ואת סומכת עליה אז זה גם אופציה.

מוהל- ללכת רק למי ששמעת עליו המלצות. ועדיף לא רופא. מוהל עוסק בזה כל הזמן. רופא פחות. את צריכה מישהו עם נסיון וכמובן עם רשיון.

לגבי שעה- לא הייתי מחליטה עכשיו. תלדי ותראו מה יותר נכון. אם זה ביום חופש של מוסדות חינוך יותר אנשין יוכלו להגיע. אם ביום רגיל ולא שישי, אנשים יגיעו יותר אם זה בצהריים. גם שעון חורף/קיץ משפיע.

אפשר בכללי רק לדבר על מקום. אבל בסוף סוגרים אחרי הלידה. ותשארי את זה לבעלך להתעסק. את לא אמורה אחרי לידה להתעסק עם ארגוני אולם, טלפונים, עיצובים. מה שיהיה יהיה טוב. זה לא חתונה.

לגבי מזכרת בעייני מיותר.

היו לי שתי בריתות

אחת עם מוהל מנוסה מאוד

אחת עם מוהל רופא, יחסית מנוסה (אבל פחות מהראשון) שסמכתי עליו, וגם היה זמין לי (בניגוד למה שכתבו פה).

אבל במבחן התוצאה אני חושבת שהמוהל המומחה היה יותר טוב. בחוויה שלי, התינוק בכה פחות בברית ואחריה, והיה יותר נינוח בהחלמה לעומת עם הרופא.

בהצלחה ובשעה טובה❤️

יש מסעדות חלביות שעושות בריתות בבוקר

מזכירה לי אותי ממש! כמה התבחבשנו... בסוף ילדתי בשבת...

גם הבדל בין ספרדים לאשכנזים...

עוד נקודה לגבי השעה- אם אתם גרים במקום מרכזי, בבוקר זה פקקים מטורפים להגיע לאיזורכם...

מצד שני בצהריים למי עובד, זה די תקוע באמצע היום... בסופו של דבר, תעשו מה שנכון לכם.

כן יש עניין עם זריזים מקדימים למצוות...

ונחמד להיות אחרי הברית כבר...

בקיצור כל אפשרות שתבחרו יש יתרונות וחסרונות, העיקר שתבחרו מתוך נחת בינכם🙂

גם בעד לקחת מוהל מומלץ! תחפשו המלצות, תשמרו בפלאפון של בעלך ומיד מיד לאחר הלידה שבעלך יתקשר לשריין...

תחשבו על אפשרויות של 2 קייטרינגים (גם, מהמלצות)

חלבי ובשרי... ותחליטו בנחת לאחר הלידה...

בגדים-אני דאגתי מראש.... קניתי מה שהיה לי חסר ועשה לי טוב.... אה, ואנחנו לא מסתירים שזה היה בן ככה שנעזרתי גם לפני במה שהייתי צריכה...

בטח בקיץ

לק"י

לא בארבע, שזה בין ארוחה לארוחה.

אז אולי כן היה תקוע😅

מצד שני, רוב האורחים בברית האחרונה שלנו בלאו הכי בפנסיה או כמעט שם. ולא חושבת שבשעות אחרות היו באים הרבה יותר.

עד שהגעתי חעבןדה הייתי צריכה להיות שעתיים גג וכבר לצאת כדי להגיע לאסוף מהבית את כולם ולצאת לברית...

חוץ מלהתאושש

בעלי סגר אולם ודאג להודיע למי שצריך ופשוט באתי

מודה שגם לא עניין אותי איך אני נראית ולבשתי בגד פשוט מהבית

אני אישית התכוננתי לברית ככל שיכולתי לפני הלידה.

בעלי ואני תיכננו מראש מה יהיה, מי ניקח קיטרינג ואיפה הברית תתקיים.

הדבר היחיד שלא התכוננתי אליו זה לידה בשבת, אמרתי שגדול עלי לתכנן ברית בשבת. וב"ה ילדתי ביום חול.

אצלי זה היה בכור אז לא הייתי צריכה להתעסק עם בגדים לילדים.

אבל אני חושבת שזה דבר שיחסית קל להתארגן עליו לפני הלידה.

ואם את צריכה ללדת נגיד אחרי החגים אז הייתי קונה סט יפה לילדים לחגים ושומרת עליו לברית וכו'.

לא צריך בגד הרבה יותר חגיגי מאשר בגד שבת יפה.

לעצמי לא תיכננתי ויום לפני הברית שלחתי את בעלי להביא את כל הארון בגדים שלי ופשוט מדדתי בגד אחר בגד מה הכי מחמיא לי.

וזה לא היה בגד חגיגי כל כך. העדפתי בגד פשוט ומחמיא מאשר בגד חגיגי שיושב עלי זוועה.

לגבי שעת הברית אני אישית לא אוהבת ישר על הבוקר ולדעתי צריך לתת זמן לאורחים להגיע מרחוק.

וגם בבוקר זה מוריד הרבה אנשים שהם בעבודה ולא יכולים לבוא.

אבל בסוף מה שנח ומקובל עליכם ועל האורחים.

הכי הכי הכי חשוב שזה יהיה קרוב אליכם.

כמובן מוהל מנוסה ומומלץ.

אבל שיהיה זמין אליכם ושיוכל לבוא לבדוק את התינוק.

ובשום אופן לא לעשות ברית רחוק מעיר המגורים שלכם/ המקום שתהיי אחרי לידה.

פשוט התעללות לקחת יולדת עם תינוק פיצי לנסיעה ארוכה לברית הלוך וחזור.

תזמיני בגדים לפני, בשבילך שמלת הנקה/הריון- לדעתי הכי מוצלח

אני הזמנתי שמלה אבל אחד הבנים הרטיב אותי כשהחלפתי לו לפני הברית ובסוף מצאתי משהו אחר.

סה"כ את אחרי לידה, קחי בחשבון שיכולים להיות דברים לא צפויים...

בע"ה תעשו את הברית בזמן ובבריאות, אבל גם אצל אחותי הם קיבלו אישור לעשות ברית רק ביום עצמו. אז היה קצת מאולתר אבל כן הביאו גם קייטרינג בסוף.

לקחת מוהל עם המלצות! אפשר בינתיים לארגן שניים/שלושה מספרי טלפון של מוהלים מומלצים

כל שאר האירגונים יהיו כבר אחרי הלידה. לך אין עוד עיסוקים, את לא עובדת על המסביב! תתרכזי בהחלמה שלך ובתינוק. או מקסימום קצת טלפונים לאירגונים כשאת במחלקה...

לדעתי אם הייתי צריכה לארגן ברית שוב, הייתי הולכת על מסעדה נחמדה שהם כבר דואגים לאוכל. המקום תלוי בסדר גודל של האורחים.

אבל את הברית של הבנים שלי עשיתי בבית כנסת ואז היה צריך גם לארגן קייטרינג בנוסף....

לגבי בוקר או צהרים, לא כזה משנה בעיניי, אבל תעשי כמו שבעלך חושב....

ראינו אותם השובע שנסענו בכביש שם ובאמת תהיתי לעצמי מה עושים אנשים נופסים שמגיעים לחניון.

וגילינו שאנחנו עם מחנה של הצופים..

היה מלא רעש והשירותים (של הבנות בעיקר) היו מלוכלכים ועמוסים ממש כל הלילה..

מבאס.. אם מפריע לכם רעש ולכלוך, נראה לי שהייתי בודקת לעבור למקום אחר, יש לכם עוד זמן עד הלילה

זה לא מאד רחוק

או למשהו אחר בסביבה

סתם מחיפוש בגוגל, תבדקי מה רלוונטי- חניון לילה נחל צובה, חניון לילה נס הרים, חניון 101, חניון האקליפטוסים

קרן קימת לישראל - קק

נס הרים, שבעיקרון הכי קרוב לאיפה שירדנו. בינתיים מסתבכים...

אולי באמת נלך בסוף לסטף, אף שאנחנו חוששים שבגלל הקרבה למעיין יש שם חוסר צניעות...

מהחניון למעיין זה הליכה של איזה שעה נראה לי

(חניון הר איתן)

בכניסה ליער של הסטף יש חניון כזה עם שולחנות ומסעדה אבל זה לא ללילה, לפי מה שהבנתי. וגם משם המעיין ממש לא קרוב וצריך ללכת הרבה עד אליו.

מחילה ממהרת ולא קראתי בעיון

אנחנו היינו בחניון הקסטל לפני כשנתיים היה לא עמוס ,נעים ונקי

(ותודה לג'מיני)

וב"ה הקמנו אוהלים ואנחנו לבד פה וממש נחמד.

(רק הקטנה מחורפנת מעייפות, אבל לא מוכנה לישון באוהל אלא רק להיות עליי🥴)

תהנו!

מקום מושלם מבחינת מזג האוויר, תהנו!

בינתיים אנחנו לומדים איך נכון להתנהל בשטח, ומפיקים לקחים לפעם הבאה...

האמת שה"גילוי" הגדול שהיתרון של הפרטיות הוא חיסרון בלילה - היה קצת מפחיד לחשוב על זה שאנחנו ישנים פה לבד, ועוד בלי נשק...

אבל ב"ה הלילה עבר בשלום, אם לא מחשיבים את זה שהקטנה כמה באמצע הלילה כאילו אחרי שנת צהריים (כי הרי היא לא הצליחה להירדם בצהריים), והילדים ברובם שמחים ומאושרים😊

גם אם זה היה בגיל ממש צעיר.

רק צריך לקחת בחשבון שיכול לקחת זמן הסתגלות של להשאר במיטה.

לא הבנתי למה זה עלול לפגוע. אצלנו זה תמיד ארוע מרגש ושמח (או לפחות ככה יחצנו את זה)

חדש

היא ממש זקוקה ליחס שלנו בתקופה הזו שאחרי הלידה ומקנאה

לכן מתלבטת אם כדאי זה עוד משהו שיהיה חדש עבורה

מבחינת גיל ודאי מתאים

אני העברתי את הקודם בגיל שנה ורבע

הקטנה בת כמעט שנתיים ועדיין לא...

אבל הם עברו ישר ממיטה זוגית (כלומר מיטת שלישיה) לא לול.

ואם היא לא יוצאת כרגע מהמיטה, זה עוד יותר מרגש שהיא יכולה להופיע אצלכם פתאום

אז אם אין לך פניות לזה - הייתי דוחה

אני שמה דגש על לנשום עמוק עמוק ולהזכיר לעצמי 10 פעמים ביום שעוד 20 ימים בסך הכל זה נגמר.

לעבוד עם קטנטנים בחופש זה אחד הדברים הקשוחים שיש😐

ממש בהצלחה לך!!

ותהיי גאה בעצמך. לא כולם מסוגלות לזה. אז אם את עושה את זה את גדולה מהחיים!

היום היה היום הראשון בלי מעון והיה מזעזע.

באמת אחד הימים הגרועים שהיו לי מאז שהיא נולדה.

היא הפסיקה לבכות ולשגע אותי בערך רק כשאני בכיתי...

ולנסות לעבוד בתוך כל זה.... דיכאון.

והתחלנו לעבוד על שעות שינה.

אנחנו במצב של כוננות לחזרה לשגרה כי יש כאן בנים שמתחילים מוקדם.

אז עכשיו צריך להחזיר גם תפריט מסודר.

ולעבור על הרשימה לראות שכל החלומות התגשמו

על להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות שזה יעבור כבר

באחד על אחד כמה שאפשר

סתם לשבת לבהות בקיר ולדבר, להתחבק ולשחק איתם במשחקים שלהם

להכיל את השעמום

ולהספיק לקחת אותם לעוד לפחות אטרקציה אחת שהם אוהבים וביקשו

מעבר לזה - להחזיר אותם לישון ב8 😵‍💫

לק"י

אני רוצה להספיק דברים בבית.

לצאת עוד עם הילדים, להפגש עם המשפחה.

ללכת לים.

למצוא זמן ללכת לקנות בגדים לעצמי.

למצוא זמן לעצמי בכללי, וגם להיות יותר עם הילדים ולעשות איתם דברים.

למה כל כך חם שלצאת החוצה בבקרים זו לא אופציה בשבילי?! כלומר רק בערב עוד נעים לצאת.

ומקומות ממוזגים למיניהם- מה שבדקתי קצת יקר..

פיתוח תחומי עניין

קידום הנקודות החלשות כשיש פניות

פיתוח הנקודות החזקות כשיש פניות

מבחינה טכנית- הערכות לקראת שנה הבאה.

ציוד כבר קנינו, צריך לבדוק שלא חסר שום דבר.

צריך לעטוף ספרים ומחברות, לסיים לארגן קלמרים ומה שצריך, לכבס תיקים.

צריכה גם להתקדם עם הגמילה של הקטן.

חוץ מזה, בעיקר להיות נוכחת עם הילדים.

לשחק איתם, לעשות יצירות, לספר סיפורים.

ואם מספיקים להתפנות לדברים בבית, אז מצוין.

יש לנו משחקים שמחכים מפסח שיסדרו אותם, ועוד כל מיני פינות שצריך לסדר.

לק"י

כשנגמרו הקייטנות באופן סופי.

אחרי שהקטן סיים את המעון, ואני לקחתי חופש מהעבודה.

לפני זה הגדולים היו בבית עם בעלי.

התחלנו לאחרונה מבצע קריאת ספרים. היא מקריאה לנו ספרי ילדים כמו של הגן וכל ספר זה שקל. יש רשימה על המקרר שהיא מוסיפה אליה כל ספר שקראה.

זה ממש מעודד אותה לקרוא ספרים. היא רודפת אחרינו שנקשיב לה.

מנסיון לכיוון השני עם ילדים גדולים יותר שהיו בכיתות א-ב בקורונה ולא קראו הרבה בשנים האלה, החוסר הזה הולך איתם גם בכיתות גבוהות בעל יסודי (קריאה לא נכונה, חוסר הכרות עם מילים, שגיאות כתיב, המנעות מקריאה יום יומית כגון הוראות וכו).

ואני מתכוונת לזמן שלא היו קייטנות בכלל והם היו איתי בבית מבוקר עד ערב.

השתדלתי שכל יום תהיה תוכנית נחמדה.

ואני רוצה בסוף החופש להדפיס קאפה עם תמונות שלנו מהחופש שתהיה מזכרת נחמדה.

אצלי הילדים קטנטנים אז ממש קל לרצות אותם.

גינה מול הבית זה כבר חוויה, הלכנו לגינה רחוקה מיוחדת וואו! עשינו את היום.

חוץ מזה יום בריכה (קטנה, במרפסת), יום יצירה, יום עם חברים, יום אחד נסענו ברכבת, יום אחד ביקרנו אצל סבתא.

בעז"ה ראשון הקרוב זה נגמר ויש קייטנות סוף סוף לפחות לחצי יום.

לגבי ההזרקה אם מסתדר תראי את סרטון ההסבר לפני, אפשר שבעלך יזריק לך אם הוא מוכן.

לגבי ההזרעה עצמה, תלוי כמה אתם גרים רחוק מבית החולים, אבל צריך לתכנן כמה זמן העסק ייקח, ולקום בהתאם. לתכנן אם בעלך מתפלל לפני או בבית חולים. זה כולל הרבה טרטור בין מחלקות וטפסים.

לפחות ההזרעה והשבחה שלכם באותו אזור ולא בערים שונות כמו שיצא לנו כבר פעמיים.

והאם ההזרעה הייתה יעילה אצלך?

לצערי עדיין לא.

הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים.

בטבעי זה בערך 25% סיכויים הצלחה (אחת מתוך 4), בהזרעה הסיכויים הם 28%-30%, ובIVF זה 33% אחוז. (אחת מתוך 3)

הכל בהנחה שאין בעיה מוכרת שפוגעת עוד יותר בסיכויים לטבעי (או גם להזרעה), אני מדברת על המקרים ה"בלתי מוסברים".

בכל מקרה, אם אין לך בעיה מוכרת צריך לעבור לפחות 3 הזרעות כדי שיאשרו לך להיכנס לIVF, שזה עוד יותר מסובך ולא נעים, ועדיף לנסות קודם את התהליך ה"קל" יותר.

מהתגובה האחרונה שלך זה נשמע כאילו את שוקלת לוותר על התהליך?

הכל תלוי עד כמה את רוצה להתאמץ עבור המטרה. אף רופא לא יעביר אותך טיפולי פוריות אם את לא מעוניינת.

זה מעלה את הסיכויים, לא בהמון, אבל כן מעלה. כמובן שהכל נתון בידי הקב"ה, אבל כדאי לפעול להגדיל את הסיכויים בדרך הטבע.

מוכנה לעשות הכל.

פשוט אני אחרי הפלה אז הכל נשמע מייאש ומתיש.

אבל תודה על התגובה שלך היא סייעה לי. ואני מתפללת שידייך יתמלאו במהרה בעה

טכנית זה קצת שונה בכל מקום ובכל קופה.

אבל בגדול מביאים זרע למעבדה. אם אתם לא רחוקים אז מהבית. אם רחוקים אז צריך למצוא פתרון.

ואז אחרי שמוכן מהמעבדה מחדירים עם צינורית דרך הנרתיק. אח''כ אני הייתי צריכה קצת מנוחה סתם כי החומר של המעבדה והתחושה יוצרת חוסר נעימות. אבל לא משהו היסטרי.

ללכת לפה להגיע לשם.. וכמובן צריך גם אוביטרל קודם.

וזה עזר לכן בכלל?

אני לקחתי גם גונאל וגם אוביטרל.

אם זה עזר? לי לא. אבל יש כאלה שעוזר להם. בסוף זה לא אחוזים כ''כ גבוהים. אבל הקופה מחייבת שלוש הזרעות עם תרופות לרוב לפני ivf.

כל כך מהר

יש לנו שלושה ילדים ולכאורה אין בעיה להיקלט אלא להחזיק הריון

הצלחתי להכנס להריון אבל זה היה נופל ממש בהתחלה. עשינו הזרעות וגם lvf במטרה לחזק את הביצית והזרע בפועל זה לא עזר וההפלות המשיכו.

בין הטיפולים נקלטתי להריון טבעי קיבלתי תמיכה חזקה להריון וב"ה ילדתי, כך ב 2 הריונות

אבל נשמע כמו משהו שיכול לקרות.

היית בצום לגמרי כולל שתייה?

בדרך כלל לפני בדיקת דם מותר וכדאי לשתות מים.

את עם בחילות והקאות?

זה יכול להתגבר בצום.

בהפניות של הבדיקות שלי גם כתוב בצום (8 שעות) וכששאלתי את הרופאה היא אמרה לי שאין צורך למעט בדיקות מסוימות. אז אולי כדאי לברר להבא מול הרופא שלך אולי את לא בטוח צריכה לצום וזה יקל עלייך להבא (לא יודעת להשליך על כל הבדיקות דם של ההריון, אצלי זה ככה היה)

תרגישי טוב!

בדרך כלל בבדיקה של גלוקוז בדם צריך צום.

בדיקה של מאגרי ברזל בעיקרון כתוב צום, אבל לי אמרו כמה פעמים שלא חייבים.

ותודה רבה

ואני עם בחילות והקאות אבל כמה ימים שרגוע ב"ה

פתאום זה תקף אותי שוב אחרי הכריך

גם בלי צום או היריון. אחרי הפעם הראשונה כבר ידעתי מיד לשכב ברגע שהתחלתי להרגיש רע. היום אני מבקשת מהאחות לשכב עשרים דקות אחרי כל בדיקת דם.

אחרי פעם אחת שהרגשתי מסוחררת ועל סף עילפון בעקבות בדיקת דם (אחרי שחזרתי הביתה), מאז אני עושה את כל הבדיקות דם והחיסונים בשכיבה. בכל חדר אחות יש מיטה או כורסא נשכבת, רק צריך לבקש.

יכול להיות מכל מיני סיבות..

הורמונים של ההריון משתנים

וירוס זמני

וגם חוסר איזון של בלוטת התריס יכול לגרום לזה וזה בדרכ נובע מתקוה לחוצה או מתוחה...

לפחות מה שאני יודעת מהניסיון שלי

והכל הגיוני חחח

זה נובע מתקופה של מתח ולחץ וכשהמצב נרגע גם הבלוטה חוזרת לתפקוד נורמלי יש איך לתמוך תזונתית

אבל זה שכיח והרופאים לפעמים בכלל לא נלחצים מזה וטיפול תרופתי כנראה נותנים אם לאורך זמן אין איזון או שממש יש תופעות

לא עם האוכל אבל נשמע שזה לא קשור פשוט.

קמתי גם ישר מהאחות ויצאתי,

התעלפתי במדרכה אחרי הליכה של 2 דקות כזה.

החזירו אותי למרפאה להירגע..

אבל פרקטית מבחינה שכלית הייתי מתעלמת.

מתייחסת לזה כאילו זה כן תקין והם נשואים וזהו.

כן לסבא יש אישה חדשה.

הילדים לא חייבים לדעת שזה אסור הלכתית או שהם לא התחתנו.

חושבת שזה מה שהייתי עושה.

ילדים בכלל לא מכירים שיש אופציה לבני זוג מאותו המין והם יחשבו שמדובר בחבר טוב של סבא.

כמו שהם מביאים חבר לפעמים.מאותו המין.

היום הילדים חשופים למידע שלא היה פעם, נשמע מהסבא שחשוב לו לנרמל את הזוגיות הזאת

זוגיות יכולה להיות דביקית וזה יכול להיות יותר גרוע אם ילד יחשוב שזה כמו שלו עצמו יש חבר מאותו המין.

ובכלל אם יש בני דודים סביב גיל 15-16 בטוח הם יודעים מספיק כדי לזרוק הערות ליד הקטנים.

האמת שגם גיל 12-14 זה גיל שבעיני כבר יודעים מספיק.

מה גם שזה לא מפגש חד פעמי. בסוף הם יבינו שזה לא רגיל וזה יכול להיות יותר גרוע הבלבול הזה.

לק"י

נראה לי שיש פה שאלה הלכתית, והכי טוב לשאול רב איך להתנהל.

(יכול להיות שיגידו לכם לסדר להם 2 חדרים, ושזה לא בשליטתכם אם הם יחליטו אחרת. או פתרון בסגנון).

ומבינה ממש את חוסר הנוחות שלך מכל העניין. ובטח לעניין בר המצווה.

נראה לי הייתי מתעלמת. שהילדים יחשבו שסבא התחתן (אומרת איזה משהו על האישה החדשה שלו).

אם מדובר שהוא עם גבר- וואלה, לא יודעת מה הייתי עושה. קשה בטירוף.

רק אומרת שגם סבי החילוני היה בזוגיות בלי נישואין אחרי שסבתי נפטרה. זה אחרת, כי הוא היה מבוגר וחילוני ולכאורה יכל להתחתן איתה, אבל עדיין.

התייחסנו לזה בטבעיות ככל האפשר, אף שזה הציק לנו. והזמנו את שניהם יחד לאירועים (אני כוללת את הוריי ב"הזמנו") והערכנו אותה מאוד כשהיא נשארה איתו עד הסוף כשהיה חולה. וגם התאבלנו עליה כשהיא נפטרה.

בכל אופן, אצלכם זה הרבה יותר מורכב, ואני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב על כך...

מדובר בזוגיות עם גבר?

אם כך ממש לא הייתי מזמינה את שניהם, אלא רק את אבא. וזה בחירה שלו אם לבוא או לא.

חיבוק

לק"י

אבל אולי זה נכון גם למקרה שמדובר ב"חבר" גבר.

היא מספרת לכל אורח את כל תולדות חייה?

אם זה עם אישה, אז הייתי מזמינה ומתנהגת כאילו הם נשואים

תהיה מן הסתם..

האמת שגם יכול להיות גבר אבל אולי גם אישה

מכל מקום אם זה ממש בעייתי בעיני הפותחת הייתי מבקשת שיבוא לבד וזהו

זה גם לתת חדר אחד לזוג לא נשוי, בעיה הלכתית אולי

אין שום סיבה שזה מה שיזכרו מהאירוע, אלא אם כן תעשו מזה אישיו.

הם לא מבינים את המורכבות ההלכתית (כל עוד לא מדובר בזוגיות עם גבר).

לגבי הילדים, אם זו אישה, אומרת 'האישה של סבא' (למילה אישה יש שתי משמעויות... לא אשתו של סבא, אלא האישה החדשה של סבא),

ואם זה גבר, אומרים 'חבר'. כרגע הילדים מפרשים חבר במובן הכי פשוט.

אם הם לא ממש חיים יחד 24/7, אני חושבת שאולי כן שייך להזמין אותו לבד, מקסימום יבחר שלא לבוא. אבל זה ממש רגיש. אם הם לגמרי חיים יחד, כנראה שזה ממש בלתי אפשרי. אוף, זה כל כך מורכב.

אני חושבת שאפשר לומר לו משפט כמו 'זה מעורר אצלנו חוסר נוחות', או 'תבין אותנו, זה לא נעים לנו מול הילדים'. כן, שיהיה מודע להשלכות של הבחירות שלו, הוא לא יכול לכפות עליכם חוסר נעימות. הרי אתם המארחים... כשהוא מארח, אתם לא יכולים לבוא בדרישות, אבל כשאתם המארחים, אתם לא חייבים להזמין את החלק המורכב של הסיטואציה. לא יודעת בדיוק איך להתנסח, צריך המון רגישות, אבל אני חושבת שמותר לבטא את חוסר הנוחות, ולא צריך להתעלם מהחוסר נעימות שייגרם לכם.

לדעתי ממש כדאי להתיעץ עם רב שמבין מורכבויות.

אולי יש הבדל בין אירוע ערב לשבת בר מצוה מבחינת ההתנהלות מולו...

שולחת חיבוק

מסבירה לו שהז נושא מורכב לכם כאנשים שומרי תורה ומצוות. וגם חינוכית.

ואתם לא מתערבים לו בבחירות בחייו הפרטיים אבל שלא יכולים לשתף פעולה עם הבקשה שלו להזמין גם אותו/אותה לארועים .

אבל וואלה באמת סיפור מורכב.. חיבוק על התמודדות ❤️

שילדים לא נשרטים מחשיפה לדברים לא מקובלים

אולי להיפך

אבל אם זה משהו שממש מציק לכם

אפשר להגיד לו בפשטות שיגיע לבד

והוא יבחר אם להגיע

אמיתית ונוכחת.

אבל נראה לי שהייתי בוחרת בדרך של אהבה ושלום ועין טובה על פני לפגוע באבא ולא להזמין אותו.

ואם יתעוררו שאלות מהילדים אז כל אחד לפי גילו אומרת מה שיכול להבין. ומי שמבין שזו זוגיות, הייתי מציינת שזו זוגיות שאסורה על פי התורה, אז קשה להבין את הבחירה הזו שלו. מצד שני כשמוצאים מישהו שאוהבים ורוצים לחיות איתו זה סבל גדול לא לממש את זה וניסיון קשה מאוד. אז אנחנו נתפלל על עצמנו שלא יהיה לנו ניסיון כזה, ושנבין שאם יש בתורה איסור על זה סימן שזה לעולם לא טוב לנו כזה קשר, אבל אנחנו לא מחנכים את סבא. וגם לא רוצים חלילה לא להזמין אותו לשמחות שלנו. ואנחנו אוהבים אותו ומכבדים אותו גם כשחושבים שיש משהו שהוא עושה וזה לא כל כך טוב.

ככל שאתם תתייחסו לזה בצורה טבעית/ תתעלמו מהפיל ותתנהגו אליו כמו שמתנהגים לאבא/ סבא ותשמרו על כבודו- אני מאמינה שככה זה פחות יהיה נושא לשיחה על ידי אחרים.

ואני מאמינה שיש ערך חינוכי גבוה מאוד בלהמשיך להיות בקשר ולכבד ולהתייחס אליו כבן אדם וכאבא. לא חייב במשמעות של להחזיק ממנו וללמוד ממנו אם המקום הזה מחוק אצלך כרגע, אבל כן במידה שהתורה מצווה על כיבוד הורים (ואם יש מצווה כזו, כנראה שזה לא תמיד מובן מאליו שכולם כולם תמיד מתנהגים בכבוד להוריהם. עם כל הטבעיות שבציווי הזה, זה דוקא מדגיש שהחובה קיימת גם כשזה לא נוח לנו הילדים...)

חיבוק גדול, אני בטוחה שזו מחשבה שמעוררת בך הרבה פרפרים לא נעימים בבטן, אולי תנסי להתמקד בשמחה עם הילד שלך ואיך היית רוצה שהוא יחווה את הארוע הזה שלו- וזה יכול לעזור לכוון יותר בקלות איפה להיות ממוקמת. מזל טוב!

אני רוצה להפגיש אתכם- לעשות מה שטוב לכם בעניין הזה.

אם זה כל מיני שיתופים מעבר, לחסום. אבא זה לא משהו שאני אמורה או רוצה לשמוע עליו חוויות ממך. זוגיות זה עניין פרטי ותשאיר את זה בבקשה בינכם. לא להתייעץ איתי ולא להנכיח את זה בדרך שגורמת לי לחוסר נוחות. כמו שאני לא רוצה לשמוע מה קורה בינך לבין אמא כנשואים או כגרושים ולא רוצה לשמוע חוויות שלכם סביב זה, כי זה החלק שהוא שלכם. אם אתה צריך כתובת לשתף בה לך למטפל או לחבר טוב שמוכן לשמוע. לא להכניס את הילדים לעסק הזה כאילו הם חברים שווי מעמד לכאלה עניינים.

הייתי עושה ארוע ערב שבה דברים כאלה לא בולטים.

ואם רוצים שבת כלשהי רק עם בעלי והילדים.

אצלכם בשבת בר נצווה.

לכאורה הפתרון הוא לתת לו את ההכרה הזו בהדרגה,

ולבקש ממנו רגישות בשבת בר מצווה שלכם.

לדעתי זה בסדר שהוא יבוא עם זוגתו, אבל בלי לעשות מזה עניין, ובלי להבליט ובלי להציג אותה קבל עם ועדה ולהציג אותה כשיחת היום.

אם הוא לא יכבד את זה,

לבקש ממנו להגיע לבד לטובת ילד הבר מצווה בלבד ולהבטיח לו שתפצו על זה בזמן אחר.

לעניין החדרים זה לא עניין שלכם.

מה שהוא רוצה זה הכרה שלכם בבחירה שלו, אתם לא חייבים להסכים איתה, אתם כן חייבים לכבד אותה.

אם תעשו את זה, הוא לא יצטרך לעשות מזה אישיו.

תחשבי אם היית בסיטואציה הפוכה שאת מחתנת ילדיח ואחד הילדים היה נוהג כך, האם היית לומדת לכבד את מרחב הבחירה שלו או מתכחשת אליה על רקע של חוסר הסכמה עם עולם הערכים שלו.