אם עדיין הבסיס משותף.

הרבה פעמים משתנים והדברים שהציקו כבר פחות מציקים או שיש פרופורציות אחרות.

ולפעמים מבררים שבטוח זה לא זה, שזה גם חשוב...

אנימכירה מלא כאלו שהתחתנו עם כאלו שבעבר כבר היו בקשר.

אולי אתה לא שלם עם הפרידה, ואתה צריך לבדוק מחדש..

לא משנה אם בעבר היית שלם עם זה...

דברים משתנים, מתפתחים, גדלים...

לא חוזרים לקשר בגלל לחץ או כמענה לבדידות, אלא כי מרגישים שנכון לחזור.. (אם הבנתי נכון זו גם נקודה שעלתה בשאלה) למרות שאני מכירה מישהו אחד שעשה את זה והוא נשוי באושר, אבל לא ללמוד מזה

אלא בודקים: מה הציק והאם זה קיים גם עכשיו, האם זה משמעותי בעינינו כמו שאז זה נתפס או שרואים את זה באור אחר וכו'

ומה דעתנו על מי שחוזר- דעתנו לא משנה ביחס לזה. אם זה מרגיש לנכון ומתאים דעתם של אחרים לא רלוונטית. יש המונים שעשו זאת והצליחו...

ב ה צ ל ח ה

אם החשש הוא מה יחשבו על מי שחוזר או יותר נכון חוששים על "האם זה מוזר שאני עושה צעד כזה"

אז אולי אפשר לחשוב על זה ברמה של: אנשים לפעמים עוברים תהליכים ומגיעים לתובנות אחרות בחיים שלהם, ולכן זה טוב לחזור למי שהיה בכיוון מתאים, אחרי שעושים הפסקה. אפילו של שנה..

במיוחד אם זה הופסק בגלל סיבה טכנית כזאת., ולא משהו שתלוי בבן אדם..

יש אבל פעמים שהייתה בעיה מהותית, והיה גם נחמד מהותית...

ואז מה שקורה זה שאתה מעדיף להיות בקשר, מאשר לא להיות בכלום..

אבל מצד שני כשאתה בקשר, אתה כל הזמן אומר, מה אני לא רוצה כזאת התנהגות, וכו',

אז אני לא יודע.

מה שכן אם עבר הרבה זמן, והיה נחמד מהותית, אז אולי ההתנהגות השתנתה..

שזה יכול להראות שעכשיו כשירצה לחזור זו התפשרות

ואז כשרצה לסיים זו היתה בררנות. ושחשב בטח אמצא יותר טוב

ומאחר ולא מצא, חוזר לקשר הלא מספיק טוב ההוא. כי אומר לעצמו-עדיף מכלום

ובאמת אפשר לחשוב ככה,

ומה האמת?

על מה נפרדת?

אם זה היה על שטות או משהו לא מהותי, אז תגיד, עשיתי טעות וסתם בגלל איזה מריבה..

מה איכפת לך - אולי תרוויח את אשתך לעתיד.

אם היא באמת לא מצאה חן בעיניך.. ובאמת זאת פשרה מצדך, לא יודע.

כי גם אתה תרגיש בלב, אולי זאת פשרה, וכו'.

וגם היא תרגיש בזה, מה התחתנת איתי בלית ברירה??

אבל אם אתה שואל בטח נפרד על משהו לא נוראי,

מזה משנה מה אחרים חושבים? זה לא משנה, אא"כ הוא מתכנן להתחתן עם אותם אחרים ואז זה באמת יקשה על חייו.. אולי דווקא זו התפכחות ולא התפשרות?!

יש מצב שהוא מרגיש ככה ומסתיר את זה במסווה של "כך יחשבו"? אם כן- אז זו בעיה..צריך לא להתבייש בה בפני בני המשפחה והחברים וכיצד זה יקרה אם הוא באמת מאמין בדברים האלה וחושש?

לאט לאט הבנתי שזאת את..,

אסור שזה יקבע לך את בחירת בת הזוג בחיים.

ואם מסיימים קשר כי "בטח אמצע יותר טוב" - אני יכולה להבין שהדברים הבסיסיים היו בסדר. אז אם הקב"ה זימן את המפגש - אז הסיבה לפסילת הקשר היתה מוטעית, ואם כך יש סיבה  מצוינת לנסות לחדש את הקשר.

ולגבי "התפשרות" - לדעתי לא משנה מה הגיל - צריך לחשוב מה חשוב באמת, ומזה לא לרדת. לרדת ממה שבאמת חשוב - אסור.

לרדת ממשהו אחר - זו לא התפשרות, זה חיפוש אמיתי לבן/בת זוג.

ועוד משהו - תחשוב על הצד השני.

אם אתה רוצה לחזור אליה כי "עדיף מכלום" - אז אך תחזור, היא לא סחורה סוג ב' שאתה מתייחס אליה כברירת מחדל.

אם אתה רוצה לחזור אליה כי "אני רואה שאיתה אני יכול להקים בית - והיא ראויה להיות חברתי לחיים" - זה כבר משהו אחר לגמרי...

בהצלחה

נראה לי סימן של בגרות, התפכחות, הבנה רצינית יותר. ממש לא פשרנות.

ראיתי כמה וכמה שעשו זאת בעבר והיה להם נהדר. רק- להתחיל מנקודה גבוהה יותר של בירור שהרי את הבירור הבסיסי כבר בצעתם ואתם מכירים זא"ז. לכן - לחזור לקשר מתוך כוונה אמיתית לחתונה בעז"ה.

בהצלחה.

זה קשרים קודמים שלא נסגרו עד הסוף.

ואם בא לך לחזור זה בהחלט נכנס בהגדרה הזו.

אני ממש מקפיד על זה, ולא התחרטתי על שום פעם שבדקתי שוב, למרות ששום דבר לכאורה לא יצא מזה.

ואין מה להתבייש!

וכמה הסיבה רלוונטית היום. (נראה לי פשוט...)

לגבי החלק השני - כאן אני לא מבינה: מדוע צריכה להיות לי דיעה מיוחדת על מי שחוזר?

ממש לא ברור לי

במקרה הטוב- יהיה לכם ערב שתהנו עם קפה,

במקרה המצויין- תתחתנו!

רק לשים לב שבוחנים את הקשר ממקום אמיתי, ולא שופטים עדיין לפי העבר.

דבר ראשון- 'שנים' זה מספיק זמן בשביל להשתנות ולהשתכלל. הראיה שלנו על דברים משתנה,

הפרספקטיבה במיוחד. כך שאני מסכימה עם 'ימבמבם' וכל עוד הבסיס הוא אותו בסיס(מתאים,כמובן), למה לא?במיוחד אם זה קשר שהיה טוב(כך ציינת)

דבר שני- אני מכירה מישהי שיצאה עם מישהו ונפרדה ממנו בגלל סיבה קצת שטותית, אחרי שנה היא ביקשה לחזור אליו. שנה. לא כזה הרבה זמן. הוא היה תפוס. איי באסה. סתם. עבדתי עליכם.היא יצאה איתו שוב ובסוף נשברה הכוס. אחלה סיפור...

דבר שלישי- דעתי על מי שחוזר- תותח על. מה ז"א? זה שהוא לא התבייש ונתן צ'אנס שוב?! אשריהם של החוזרים [בתשובה]

שאדם חייב לעשות כדי למצוא את אבידתו. לכן עם כל הטעינות שבדבר, לא הייתי שוללת סיבוב נוסף. מכירה זוג שנפגשו רציני, בסוף אחד מהם סירב, עברו הרבה גילגולים, ואחרי 10 (!!!!!) שנים החליטו לנסות שוב, והם מאוד מאוד מאושרים והקימו משפחה לתפארת.

זאת נקודת פתיחה מצוינת,

אם יכולתי הייתי עושה את זה, בהחלט (רק שזה היה הצד השני שאמר לא בפעם ההיא...באסה .) 

ועוד בעיה: אם עכשיו ממש רוצים לחזור, זה נראה שסתם אמרנו לא בפעם הקודמת,

חשבנו שנית ורוצים לנסות שוב, חושבים שהשתנינו...

"מודים" שטעינו בפעם הקודמת.

אבל כשחוזרים זה די נתפס כאיזושהי התחייבות, כאילו - זה כנראה כן היה זה ורק עכשיו גיליתי...

ואז יותר קשה להחליט שוב שאולי זה לא זה ויותר עצוב לגלות שבכלזאת... יותר קשה להגיד לא. 

חוצמזה תמיד יש את המחשבה שאנחנו טועים. וטעינו. ונטעה...

ואם סתם נחזור, ונגלה שזה באמת לא זה? זה שווה את זה?

סתם פאדיחה, לא? ובכלל, אין לי מושג למה החלטתי ומה חשבתי, כבר לא זוכרים מה בדיוק...

לא יודעים למה עכשיו זה נראה פתאום,

מאבדים את הביטחון בהחלטה, הרי כבר אמרתי לא, למה להתחרט? 

ומה, אם כל פעם שנגיד לא, נתחרט, וכל פעם שנתחרט גם נחזור, מה יהיה?

איזה חוסר החלטיות... למה אמרתי לא כלכך מהר?...

*נו, האמת, כשחושבים על זה, נראה לי צריך כל פעם לחזור.

א- מה כבר אפשר להפסיד?

ב- אם זה לא זה, לפחות נהיה בטוחים .

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.