בס"ד!
ביקשו ממני להגיב ל-התיעצות חשובה- של אורושקוש (אהמ... אהמ...) , אבל מרוב שגלשתי בנושא החלטתי גם להפריד את זה.
אז אני אתחיל כמוך-
בעקרון אני הולכת עם חצאיות ארוכות מאוד.
ההורים שלי שמחים (שמחים מאד, מאושרים, ויש סיבה טובה) שאני הולכת ככה ולא כמו רוב החברות שלי..אבל הם עדיין קצת חושבים שאני מגזימה..כאילו שיש גם חצאיות פחות ארוכות,כאילו 3/4 וכאלה שממש צנועות..אז למה אני הולכת עם כ"כ ארוך?!
אז הסיפור שלי אולי קצת שונה, ההורים שלי לא חושבים שאני ממש מגזימה, רק לא רוצים שאני אטאטא רחובות (=חצאית שעוברת בהרבה את סוף הנעל. עד סוף הנעל זה בסדר), כי זה רחובי ומוזנח.
לא הכל תלוי באורך החצאית ובפתח החולצה, אבל הרבה תלוי בזה. ויודעת מה, המון.
כי הכי חשוב אולי מה שאת משדרת, אבל לא לכל אדם את מצליחה לשדר. לצערנו, אנחנו כבני אדם בתקופה הזאת, מודדים יותר מידי לפי מראה עיניים. אנחנו נוטים לשפוט לפי אורך חצאית וגודל כיפה. אז אולי זה לא מדויק, אבל אין ספק שזה מציג משהו.
אז אני אחלק את מה שאנחנו משדרים ל-2- שדר לחילונים ולחרדים , ושדר לדתיים.
חילונים וחרדים:
דבר ראשון שחשוב שנזכור- אנחנו הולכים ברחוב, מתלבשים, מדברים ומתנהגים, בצורה שמייצגת משהו. את מכירה את האימרה "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה" (סוטה ה')? למה?!
כי הוא מייצג משהו, אם הוא מזלזל בו, אזי גם בתורתו. ואם אנשים מסתכלים על שהוא מזלז בעצמו, ומזלזלים בו בגלל זה, ואז בתורתו, זה חילול ה'.
הסתבכתי בהסבר, אבל המשפט מובן- תלמיד חכם צריך לדעת שהוא מייצג משהו. את, כדתיה, מייצגת משהו לעולם החילוני. וזה כולל התנהגות, דיבור, ו---כן, בגלל קילקול העולם- לבושך.
יום אחד נסעתי בטרמפ (מאורגן מראש, עם 2 חברות, ע"י רב אורח בישיבה של אבא של אחת). הרב המסיע היה חרדלניק כזה, והתעורר וויכוח- חרדי-דתי לאומי. ואני טענתי כמה שאני מסוגלת לטובת הדתי לאומי, כמובן. דרך שאני מאמינה בה בכל ליבי.
והוא אמר מתישהוא שהדתיים נראים לחוזרים בתשובה "לייט" כאלה, והחרדים- מקוריים. ואני נזעקתי לשמנו הטוב, ואמרתי שאנחנו ממש לא מתפשרים!!! והוא ואשתו (וחברות שלי בעיקר) אמרו שאני חיה בחממה. מה שנכון נכון. הוא עובד עם נוער נופל, נוער דתי, ואומר שכן- החצאיות בעיר קצרות מאד ( או שהמכנסים קצרות?!), הכיפה גרוש (אם יש כיפה) וכו'. לדתיים.
הרחבתי המון, אבל רק רציתי להגיד- ההשפעה של הלבוש שלנו גדולה מאד. עד כדי חיוב תלמיד חכם שלא לבוש מכובד- במוות.
אז את הולכת ברחוב. חילוני רואה אותך. ואת יודעת מה? הוא מעריך אותך. הוא רואה חצאית ארוכה, שרוול מכסה, אין מחשוף. מה הוא אומר?! הלוואי ככה כולם.
הייתי בשבת ב*****, עיר. הנוער- נוער... אממ..., מעשנים בשבת, ג'ינס בשבת. שמירת נגיעה זה הר האוורסט. בנות עם חצאיות מיני צנועות, בנים עם כיפת-גרוש דוסים. אבל מה- נשמה יש.
עמדתי ודיברתי עם 2 חברות ליד אנדרטה. אחת מהם צפתה, השניה דיברה איתי. אמרה שקשה לה, שהיא לא רוצה לדבר עם בנים, אבל מושכים אותה לזה. חיזקתי אותה, דיברנו.
ואז באו 4 בנים. תלתלים,ג'ינס, רייח של סיגריות. עומדים מטר ממנו.
הסתכלתי לריצפה, מפודחת. לא רוצה לדבר לידם, בטח שלא איתם. שיתרחקו ממנו!!!
חברה שלי ביקשה שילכו. אחד עשה "מה קרה, זה של אבא שלך?!" אבל השני בא ואמר "יש פה אחת שאנחנו מעריכים" חברה שלה אמרה לי שהוא הסתכל עלי ככה, עם החצאית הארוכה, וראה שאני לא מדברת לידם, ואז עשה "בשבילה אנחנו נלך".
הם כ"כ מעריכים מי ששומרת על עצמה!!!
אז הוא רואה אותך, ובאמת- מעריך את הצורה בה את להבושה. הוא רואה צדדים חיוביים כ"כ בדתיים האלה. שהם לא רק מה שהם בתקשורת. שהם נחמדים, אדיבים. אבל זה בולט לו בגלל החצאית הארוכה. זה לא ההערכה אליך שחשובה, זה ההערכה לדרך שלך, שגורמת לו לרצות להתקרב. זה הנר שאת מדליקה בשבילו בתוך מנהרה שחורה. אולי בזכותך הוא יתקרב קצת ליהדות.
החרדי רואה אותך, ואומר ש"הדתיים הלאומיים לא מידי מחפפים". שאנחנו לא מופקרות, שאנחנו לא נופלות. שאנחנו בדרך חזקה. שאנחנו מחמירות, שומרות, צנועות וצדיקות.
החצאית הארוכה נותנת למי שסביבך את הידיעה- לאיזה ציבור את משתייכת, וההערכה לציבור, לדרך. זה להוציא את הרפש שנצמד על שולי הפריצות שבה עמדנו. זה האמירה המפורשת "אני בת של מלך. בת של מלך." זה העמידה מול העולם והצעקה "אני בת של מלך! אותי לא תיגרוף תרבות המערב!!! אנחנו עם אחר, עשוי אש!!! לא ניפול מהדרך, לא ניכנע!!!"
וזה שווה יותר מזהב. הרבה יותר מזהב.
הדבר השני- והוא לא פחות חשוב-
השדר שלך אלינו:
אלינו זה אלייך, לסביבה שלך ואל הציבור שלך.
אלייך- זאת ההפסקה של "מה אני משדרת לסביבה", ושל הדבר הבא שהוא "מה חושבים עלי". זה להתחיל עם "מי אני?! מה אני?!" מה את שואפת להיות, לא מה את מציגה ומייצגת.וזה הכי חשוב.
אז תלכי עם האמת שלך. אבל שימי לב- גם אם האמת שלך היא בגד ים, את לא תעשי את זה, נכון?! אז יש הלכה בסיסית (10 ס"מ מתחת לברך). מכאן תיקחי את עצמך לבד. וככל שתצליחי להתקדם יותר, האמת שלך תגדל. ותתעלה. ותתעצם. ותתקדש.
אל הסביבה- זה החלק המסובך. זה "מה חושבים עליי", כי החברה תופסת אותך. ואלה החברות שלך ("היא?! דוסה...") ואלה המורות ("ממך ציפיתי ליותר") וזה השבט ("היא לא מבינה בדברים כאלה")("היא, מבינה באופנה!!! איתה כדי ללכת לקניות") וזה עצוב מאד- כי כאן חשוב שתייצגי את עצמך, והשאלה היא איך תתערי בחברה, איך יתייחסו אלייך, דבר שמאד חשוב לכל אחד. וכאן יש בעיה... הדוסית היא "לא מבינה" / "סנובה" או אפילו "דוסה מידי" וכו'...
ומניסיון- זה באמת קשה... כי חשוב לכולנו מה אנחנו נחשבים... וראיתי בנות טובות שבגלל זה נפלו... חברה ממש טובה שלי היתה כזאת.
נמאס לה שקוראים לה "דוסה" ושבטוחים שהיא לא מבינה בכלום. אז היא זרקה הכל כמעט. ואני לא ארחיב כי בנות שאולי מכירות אותה יכולות לקרוא את זה. (ו-X, זאת לא את)
אז זה חשוב ללכת עם חצאית ארוכה שם!!! ולנסות לא ליפול.
ואל הציבור-
אני אתאר את זה ככה:
בתור ילדה שהיתה בודדה עם החצאית הארוכה... זאתי שמסתכלים עליה כעל חייזר... שהצניעות שלה לא
מ ק ו ב ל ת על חברות... כמה מעודד ללכת ולראות עוד אחת כמוך!!!
אבל זה לא רק זה...
בחטיבה הייתי היחידה (!!!) שמשתדלת ממש לשמור על צניעות מלאה... וכמו שאחת המורה תיארה: "פעם- חצאית קצרה היתה 
. היום- החצאית הארוכה היא 
". תצחקו או לא- אבל כשהיא אמרה את זה כולם הסתכלו עלי...
ואת יודעת מה?
גם הבנים.
אחד מהם יהיה בע"ה בעלך עוד מעט, באמת.
תשמרי עליו.
בשבילו.
בשבילך.
בשביל חברה שלך, שהוא יהיה בעלה.
בשביל הקב"ה.
ואנחנו צוברים אש!!!
משהו זז למעלה, אני בטוחה, כשרואים אותך מאריכה חצאית עד הסוף. את המאמץ, את הניסיונות- זה חייב לשנות משהו למעלה!!!
ובע"ה, שנזכה לצניעות פנימית וחיצונית מלאה.
נ.ב.
הקטע נכתב ע"י מישי באפיסת כוחות, בעלת מחסור חמור בברזל, שמתה לישון החל משש בערב (אגב, כבר הצלחתי לישון יותר מ-16 שעות ברצף, בקושי זזתי בשינה, ואחרי 6 שעות הייתי שוב עיפה). סלחו לי נא על התבטאויות סתומות, התפתלויות הסברה, שגיאות הקלדה וכו'.
בע"ה אני אשתדל לקרוא את זה כשאני אתנרמל ולערוך (בעזרתו ובעזרת המנהלות, כמובן
)
לילה טוב צדיקות!!!
!!
)