כ"כ קצר לא ניתן ללמוד על אמינות המחקר... אבל זה חמוד בכל מקרה!

סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק  (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דורא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות.

לא, תינוק אינו יודע להבחין בין טוב לרע. נ.ק.ו.ד.ה.

יותר מדי שאלות של אמהות כאן מראות איזה שהוא אמונה של אמהות שהילד שלהן צריך לדעת איך להתנהג ולא מבינות שהוא צריך ללמוד איך להתנהג.

מה שזה אומר הוא שאני כאמא, איני המפקד המשגיח על ילדי ואומר לו כיצד לפעול, אלא אני המחנכת שלו ואני מדריכה אותו כיצד נכון לפעול.

אני כמעט בוכה עכשיו כשאני כותבת שורות אלו, כי אני נתקלת בהמון מקרים של עצבים וכעס וקשר לקוי שהיה נמנע אוילו רק היו מבינים את התינוק. באמת, הרי אם מסתכלים על המצב ממבט של התינוק אפשר להבין בכמה מתח הוא נתון. הנה משל:

אדם נחת בסין, בתחנה המרכזית, יש לו מדריך צמוד אמנם, אבל הוא מצווה עליו משהו בסינית. כשהתייר הבין שהמדריך שלו אמר לו להוציא דרכון זה מה שהוא עשה , ואז הוא קבל נזיפה! אופס, הדרכון חוזר לתיק. שוב הוראה להוציא דרכון, רגע... חושב התייר, קודם ננזפתי אז מה הוא רוצה? התייר מנסה שוב, רק פעם אחרונה ודי- להוציא דרכון- וננזף!!! טוב, טוב, בפעם הבאה אנסה משהו אחר, חשב בליבו התייר. הנה שוב הגיעה ההוראה והתייר מוציא כסף... או אז הוא חוטף "שטיפה" כנאראה המדריך מנסה להסביר לו שזה מסוכן להוציא כסף במקום הומה אדם? טוב, שוב הוראה נאמרת, הפעם המדריך כבר ממש כעוס .... אהההמ אולי אנסה שוב כסף רק אחרת? לא, הוא לא מעיז, התייר. אולי משהו לאכול? נראה מוזר, הרי הוא בכלל  לא רעב...אבל... הוא כל כך תלוי במדריך שלו ככ אבוד בלעדיו, הוא חייב לנסות מה שאפשר , העיקר לא לאבד את המדריך הזה! 

התינוק היקר שלנו מגיח לעולם, עולם עם תרבות , עם שפה, עם אסור ומותר והוא אינו יודע דבר מכל הנ"ל!

אנו מנסים ללמד אותו תרבות שלמה. האם אתן מתארות לעצמכן כמה זמן לוקח ללמוד תרבות? האם אינכן מכירות אנשים שהגיעו מחו"ל שטרם מסתדרים עם התרבות בישראל? אמנם לכל משפחה יש " תרבות" משלה- גבולות אותה המשפחה מעוניינת להקנות, דברים שלא אכפת למשפחה להתיר, זמנים בשגרת היומיום המשתנים בין משפחש למשפחה , אך כל זה לא משנה. העניין הוא שהתינוק שלנו צריך ללמוד מה מצופה ממנו. זה דורש מנות גדושות של סבלנות מבלי לוותר על מה שנכון בעיננו. כלומר- גם אם נאסור דברים נבין, שהוא פשוט מתנסה . האם כל פעם שיעשה משהו יקבל אותה תגובה? האם למרות שהדבר יובהר לו שזה נאסר - יבינו שהוא בסה"כ לומד?

בנוסף לתרבות- הילד צריך ללמוד עוד הרבה דברים- שפה, מוטוריקה, אקסיומות בטבע...

האם חשבתם על זה שזה ממש לא מובן מאליו שאם זורקים אוכל מהכסא אז זה מלכלך את הרצפה? (אקסיומה טבעית) האם ידעתם שזה בכלל לא מובן שיש משהו רע בכך שרצפה מתלכלכת? (תרבות) האם ידעת שכשאמא אומרת אוף... די כבר... זה יכול להשמע מצחיק אפילו? (שפה) האם חשתם פעם את המגע הנעים של מעדן שנמרח על כפות הידיים לעומת החספוס המעניין של הדיסה? מגניב.

אז לא אומרת שלא מציבים גבול. וודאי שמציבים אותו, אסור שלא להציב אותו! אבל גבול צריך להגיע ממקום של הבנת התינוק, של הבנה שהוא ממש לא מנסה להכעיס. וגם אם פעוט כבר הגיע לשלב בו הוא מוכן לעשות מעשים שאסור , בכל מחיר, גם במחיר של תגובה שלילית של האמא, זה משום שהוא נכסף לקשר עם אימו אהובתו בכל מחיר, והוא מוכן לשלם מחיר כבד מאד על זה...

ילדים לומדים, כל תקופת הילדות שלהם, הם  מאתגרים יותר בתקופות שונות, ועד החתונה שלהם, זה בעז"ה עובר...

ובשבילנו- זו עבודת המידות ענקית שהקב"ה הציב בפנינו.

נכון, יש ילדים מאתגרים יותר ויש כאלה שנראים כאילו נולדו מחונכים מאליהם... אבל כל תינוק זכאי להדרכה מכוונת.

מקווה שלא הכעסתי או פגעתי באף אחד. הכל מאהבה ומכאב גדול.

בנזכה לגדל בנים ובנות חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים, זרע קודש ב-ה' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא!

הרבה אמהות סלחניות לעצמן הרבה יותר ממה שהן סולחות לילדיהן.

כמה פעמים אנחנו מקבלים החלטה ונפלים? כמה פעמים קבלנו על עצמנו להמנע מהנהגה רעה ולא הצלחנו? אז מה? נהיה ממורמרות על עצמנו בלי סוף?

אדם מבוגר עושה חשבון נפש, מבין שטעה ומנסה שוב. 7 פעמים ייפול צדיק... אבל מי שאינו צדיק (ואני לפחות לא כזו) אז כמה פעמים הוא נופל????

למה לתינוקות שלנו אנחנו לא נותנים את הצ'אנס הזה?

זהו. אני בוכה סופית. כל טוב לכם

אני חושבת שהתינוק כן יודע להבדיל בין "טוב" ו"רע", אבל איננו מכיר את הנורמות החברתיות אליהן הוא נולד, ואותן חובתינו להורות לו. 

בנוסף, אני חושבת שתינוק שבודק גבולות, דווקא ההתנהגות הזו מעידה עליו שהוא מבין היטב מה "טוב" ומה "רע" (ובשלב הזה גם מכיר כבר פחות או יותר את הנורמות החברתיות של השבט שלו), ודווקא משום שהוא מבין, הוא יודע היכן ומה לחקור 

אך אינם מבינים אותם.

חוץ מזה שהרבה שאלות היו כאן על תינוקות שלא בדיוק בודקים גבולות אלא סתם מתנסים בכל מיני דברים בחייהם.

בודקי גבולות הם בד"כ כבר פעוטות או ילדים. לא תינוקות

זה כ"כ אמיתי האמת צועקת מהכתוב אנחנו גם ממש מאמינים בזה ורק רואים מזה טוב ב"ה

למי שמעוניינת יש קלטות של ב בשם הרב יעקובסון מד-הימות בחינוך ילדים מומלץ!

(אוף, אין מה לעשות בלילה חוץ מלחשוב?...)

"לכוון ילד", אמרה לי כאן מישהי.

אבל המושג לכוון יכול להיות קצת בעייתי אם לא מבינים אותו נכון. אלא אם כן אני כמו  מכוון תנועה ומותר לי להטיל סנקציות על מי שאינו נשמע להוראות...

יש שלקחו את ה"מכוון" כדוגמת איזה מורה דרך הנותן לילדיו להתנסות ואולי ליפול, ואני ראיתי עם הזמן שזה יכול להיות מאד מסוכן.

אם ניקח תינוק לדוגמא, שם זה פשוט, אני חייבת כהורה לתת לו להתנסות וליפול- בנסיון שלו ללכת, בנסיון שלו לרכב על הבימבה, בהתנסות שלו בלאכול לבד מכפית, ואפילו אם משליך אוכל- אלמד אותו להרים ואהיה הדוגמא האישית שלו כיצד אוכלים, והיכן אוכלים...

אבל בשום אופן לא אתן לו לנסות לטפס לבד על סולם 3 מטר! לא לנגוע בחשמל! ולא בתנור הלוהט...

גם לגדולים יותר- אני יכולה להיות שם עבורם למשל, בענייני לימודים, פנויה לעזור להם בשיעורי הבית, להציע כיבוד קל כשיושבת עם הגדולים בערב ללמוד או לחזור לקראת מבחן כדי לעורר להם החשק להשקיע, ואם לא ימשכו הלבבות אחרי- יפלו עד גבול מסוים. אבל בשום אופן לא אתן להם להתנסות בחוצפה למורים ! בשום אופן לא להתנסות בשוטטות בשעות משונות ובעייתיות או עם טיפוסים בעייתיים- זו התנסות מסוכנת מדי . וגם אם אסביר להם מדוע ולא יבינו זה פשוט לא מעניין אותי! יש כללי התנהגות בבית , הם לטובת כולם, וזהו.

מקוה שהובנתי נכון. אנחנו מבינים את הילד, אך לא משחררים את הילד לעשות ככל העולה על רוחו או לפי הבנתו,  אלא כן מציבים בפניו את גבולות ההתנהגות עבורו.

זה כ"כ יפ לראות ש 'אלוקים ברא את האדם ישר' כבר מגיל קרוב ל0, יודע האדם הקטנטן (בלשוננו תינוק) להבחין בין טוב לרע!

זה כ"כ יפה! וכמו שאמרה יוקטנה זה לא קשור לנורמות חברתיות, אלא לטוב ורע במובנם האבסולוטי!!!

אם אח"כ זה 'מתקלקל' והרבה פעמים לצערנו זה מתקלקל, זה כבר 'באשמת' הסביבה כי במקור נפש האדם נמשכת לטוב.

כ"כ מרגש לראות את הקטנטנים הללו מזהים את 'ברנש הטוב' שבכל קטע! חמוד ומרגש!! עלינו נותר רק להמשיך את החינוך שלנו לכיוון החיובי, לאהבת הזולת, לחסד לעזרה ולאחוה.

לגבי נורמות חברתיות זה כבר סיפור אחר, אבל זה בהחלט לדעתי לא קשור ל'טוב ורע' מקס' ל'מותר ואסור'

שהכותרת רק עוררה ועודדה אותי לכתוב תגובה שיושבת בליבי זמן רב לאור שרשורים אחרים כאן...

הנה- שוב משפט הפתח\יחה של מה שכתבתי: (העתק- הדבק)

סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק  (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דוקא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....