מחקר מעניין שנעשה באוניברסיטה בארה"ב. שווה צפיה.
כ"כ קצר לא ניתן ללמוד על אמינות המחקר... אבל זה חמוד בכל מקרה!
סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דורא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות.
לא, תינוק אינו יודע להבחין בין טוב לרע. נ.ק.ו.ד.ה.
יותר מדי שאלות של אמהות כאן מראות איזה שהוא אמונה של אמהות שהילד שלהן צריך לדעת איך להתנהג ולא מבינות שהוא צריך ללמוד איך להתנהג.
מה שזה אומר הוא שאני כאמא, איני המפקד המשגיח על ילדי ואומר לו כיצד לפעול, אלא אני המחנכת שלו ואני מדריכה אותו כיצד נכון לפעול.
אני כמעט בוכה עכשיו כשאני כותבת שורות אלו, כי אני נתקלת בהמון מקרים של עצבים וכעס וקשר לקוי שהיה נמנע אוילו רק היו מבינים את התינוק. באמת, הרי אם מסתכלים על המצב ממבט של התינוק אפשר להבין בכמה מתח הוא נתון. הנה משל:
אדם נחת בסין, בתחנה המרכזית, יש לו מדריך צמוד אמנם, אבל הוא מצווה עליו משהו בסינית. כשהתייר הבין שהמדריך שלו אמר לו להוציא דרכון זה מה שהוא עשה , ואז הוא קבל נזיפה! אופס, הדרכון חוזר לתיק. שוב הוראה להוציא דרכון, רגע... חושב התייר, קודם ננזפתי אז מה הוא רוצה? התייר מנסה שוב, רק פעם אחרונה ודי- להוציא דרכון- וננזף!!! טוב, טוב, בפעם הבאה אנסה משהו אחר, חשב בליבו התייר. הנה שוב הגיעה ההוראה והתייר מוציא כסף... או אז הוא חוטף "שטיפה" כנאראה המדריך מנסה להסביר לו שזה מסוכן להוציא כסף במקום הומה אדם? טוב, שוב הוראה נאמרת, הפעם המדריך כבר ממש כעוס .... אהההמ אולי אנסה שוב כסף רק אחרת? לא, הוא לא מעיז, התייר. אולי משהו לאכול? נראה מוזר, הרי הוא בכלל לא רעב...אבל... הוא כל כך תלוי במדריך שלו ככ אבוד בלעדיו, הוא חייב לנסות מה שאפשר , העיקר לא לאבד את המדריך הזה!
התינוק היקר שלנו מגיח לעולם, עולם עם תרבות , עם שפה, עם אסור ומותר והוא אינו יודע דבר מכל הנ"ל!
אנו מנסים ללמד אותו תרבות שלמה. האם אתן מתארות לעצמכן כמה זמן לוקח ללמוד תרבות? האם אינכן מכירות אנשים שהגיעו מחו"ל שטרם מסתדרים עם התרבות בישראל? אמנם לכל משפחה יש " תרבות" משלה- גבולות אותה המשפחה מעוניינת להקנות, דברים שלא אכפת למשפחה להתיר, זמנים בשגרת היומיום המשתנים בין משפחש למשפחה , אך כל זה לא משנה. העניין הוא שהתינוק שלנו צריך ללמוד מה מצופה ממנו. זה דורש מנות גדושות של סבלנות מבלי לוותר על מה שנכון בעיננו. כלומר- גם אם נאסור דברים נבין, שהוא פשוט מתנסה . האם כל פעם שיעשה משהו יקבל אותה תגובה? האם למרות שהדבר יובהר לו שזה נאסר - יבינו שהוא בסה"כ לומד?
בנוסף לתרבות- הילד צריך ללמוד עוד הרבה דברים- שפה, מוטוריקה, אקסיומות בטבע...
האם חשבתם על זה שזה ממש לא מובן מאליו שאם זורקים אוכל מהכסא אז זה מלכלך את הרצפה? (אקסיומה טבעית) האם ידעתם שזה בכלל לא מובן שיש משהו רע בכך שרצפה מתלכלכת? (תרבות) האם ידעת שכשאמא אומרת אוף... די כבר... זה יכול להשמע מצחיק אפילו? (שפה) האם חשתם פעם את המגע הנעים של מעדן שנמרח על כפות הידיים לעומת החספוס המעניין של הדיסה? מגניב.
אז לא אומרת שלא מציבים גבול. וודאי שמציבים אותו, אסור שלא להציב אותו! אבל גבול צריך להגיע ממקום של הבנת התינוק, של הבנה שהוא ממש לא מנסה להכעיס. וגם אם פעוט כבר הגיע לשלב בו הוא מוכן לעשות מעשים שאסור , בכל מחיר, גם במחיר של תגובה שלילית של האמא, זה משום שהוא נכסף לקשר עם אימו אהובתו בכל מחיר, והוא מוכן לשלם מחיר כבד מאד על זה...
ילדים לומדים, כל תקופת הילדות שלהם, הם מאתגרים יותר בתקופות שונות, ועד החתונה שלהם, זה בעז"ה עובר...
ובשבילנו- זו עבודת המידות ענקית שהקב"ה הציב בפנינו.
נכון, יש ילדים מאתגרים יותר ויש כאלה שנראים כאילו נולדו מחונכים מאליהם... אבל כל תינוק זכאי להדרכה מכוונת.
מקווה שלא הכעסתי או פגעתי באף אחד. הכל מאהבה ומכאב גדול.
בנזכה לגדל בנים ובנות חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים, זרע קודש ב-ה' דבקים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא!
הרבה אמהות סלחניות לעצמן הרבה יותר ממה שהן סולחות לילדיהן.
כמה פעמים אנחנו מקבלים החלטה ונפלים? כמה פעמים קבלנו על עצמנו להמנע מהנהגה רעה ולא הצלחנו? אז מה? נהיה ממורמרות על עצמנו בלי סוף?
אדם מבוגר עושה חשבון נפש, מבין שטעה ומנסה שוב. 7 פעמים ייפול צדיק... אבל מי שאינו צדיק (ואני לפחות לא כזו) אז כמה פעמים הוא נופל????
למה לתינוקות שלנו אנחנו לא נותנים את הצ'אנס הזה?
זהו. אני בוכה סופית. כל טוב לכם
אני חושבת שהתינוק כן יודע להבדיל בין "טוב" ו"רע", אבל איננו מכיר את הנורמות החברתיות אליהן הוא נולד, ואותן חובתינו להורות לו.
בנוסף, אני חושבת שתינוק שבודק גבולות, דווקא ההתנהגות הזו מעידה עליו שהוא מבין היטב מה "טוב" ומה "רע" (ובשלב הזה גם מכיר כבר פחות או יותר את הנורמות החברתיות של השבט שלו), ודווקא משום שהוא מבין, הוא יודע היכן ומה לחקור 
אך אינם מבינים אותם.
חוץ מזה שהרבה שאלות היו כאן על תינוקות שלא בדיוק בודקים גבולות אלא סתם מתנסים בכל מיני דברים בחייהם.
בודקי גבולות הם בד"כ כבר פעוטות או ילדים. לא תינוקות
(אוף, אין מה לעשות בלילה חוץ מלחשוב?...)
"לכוון ילד", אמרה לי כאן מישהי.
אבל המושג לכוון יכול להיות קצת בעייתי אם לא מבינים אותו נכון. אלא אם כן אני כמו מכוון תנועה ומותר לי להטיל סנקציות על מי שאינו נשמע להוראות...
יש שלקחו את ה"מכוון" כדוגמת איזה מורה דרך הנותן לילדיו להתנסות ואולי ליפול, ואני ראיתי עם הזמן שזה יכול להיות מאד מסוכן.
אם ניקח תינוק לדוגמא, שם זה פשוט, אני חייבת כהורה לתת לו להתנסות וליפול- בנסיון שלו ללכת, בנסיון שלו לרכב על הבימבה, בהתנסות שלו בלאכול לבד מכפית, ואפילו אם משליך אוכל- אלמד אותו להרים ואהיה הדוגמא האישית שלו כיצד אוכלים, והיכן אוכלים...
אבל בשום אופן לא אתן לו לנסות לטפס לבד על סולם 3 מטר! לא לנגוע בחשמל! ולא בתנור הלוהט...
גם לגדולים יותר- אני יכולה להיות שם עבורם למשל, בענייני לימודים, פנויה לעזור להם בשיעורי הבית, להציע כיבוד קל כשיושבת עם הגדולים בערב ללמוד או לחזור לקראת מבחן כדי לעורר להם החשק להשקיע, ואם לא ימשכו הלבבות אחרי- יפלו עד גבול מסוים. אבל בשום אופן לא אתן להם להתנסות בחוצפה למורים ! בשום אופן לא להתנסות בשוטטות בשעות משונות ובעייתיות או עם טיפוסים בעייתיים- זו התנסות מסוכנת מדי . וגם אם אסביר להם מדוע ולא יבינו זה פשוט לא מעניין אותי! יש כללי התנהגות בבית , הם לטובת כולם, וזהו.
מקוה שהובנתי נכון. אנחנו מבינים את הילד, אך לא משחררים את הילד לעשות ככל העולה על רוחו או לפי הבנתו, אלא כן מציבים בפניו את גבולות ההתנהגות עבורו.
זה כ"כ יפ לראות ש 'אלוקים ברא את האדם ישר' כבר מגיל קרוב ל0, יודע האדם הקטנטן (בלשוננו תינוק) להבחין בין טוב לרע!
זה כ"כ יפה! וכמו שאמרה יוקטנה זה לא קשור לנורמות חברתיות, אלא לטוב ורע במובנם האבסולוטי!!!
אם אח"כ זה 'מתקלקל' והרבה פעמים לצערנו זה מתקלקל, זה כבר 'באשמת' הסביבה כי במקור נפש האדם נמשכת לטוב.
כ"כ מרגש לראות את הקטנטנים הללו מזהים את 'ברנש הטוב' שבכל קטע! חמוד ומרגש!! עלינו נותר רק להמשיך את החינוך שלנו לכיוון החיובי, לאהבת הזולת, לחסד לעזרה ולאחוה.
לגבי נורמות חברתיות זה כבר סיפור אחר, אבל זה בהחלט לדעתי לא קשור ל'טוב ורע' מקס' ל'מותר ואסור'
שהכותרת רק עוררה ועודדה אותי לכתוב תגובה שיושבת בליבי זמן רב לאור שרשורים אחרים כאן...
הנה- שוב משפט הפתח\יחה של מה שכתבתי: (העתק- הדבק)
סרטון נחמד זה המראה שיש לתינוק (כמעט פעוט ליתר דיוק) יכולת להבחין בין רגשות שליליים לחיוביים הוא נחמד אבל אני מרגישה שמשפט הפתיחה שלך דוקא דחף אותי סופסוף לכתוב משהו שאני מרגישה זמן מה בפורום הזה, עד כדי שאני נמנעת מלענות. לפעמים, מחוסר סבלנות...
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...