היי.
ראשית, חשוב לומר שאף אחד לא מזלזל בשום אדם, כולם צדיקים וכולם ממלאים את תפקידם ביתר שאת.
משה רבינו ורבי נחמן זו אותה נשמה, כך כותב רבי שמואל הורביץ בספרו.
התורה היא לא הדבר הכי גדול, ומשה הוא לא הדבר הכי גדול. ה' יתברך רק הוא הכי גדול לבדו. כל השאר שליחים נאמנים שעשו מלאכתם נאמנה והצליחו להסביר לפחותים כמונו שה' נמצא אתנו ואוהב אותנו.
נכון שמשה זכה יותר משלושת האבות, אבל הכל תלוי בם, שהרי אם לא היה אברהם, לא היתה לנו אמונה זכה וברה כמו שיש לנו היום. <למי יותר למי פחות>
הכל תלוי אחד בשני.
מה טעם בתורה, אם אין מישהו שיכול להסביר לי איך לקיים אותה? מה טעם בתורה אם אין מישהו שיכול לומר לי שגם אני יכול להצליח, עם כל התאוות ועם כל הטלטלות שעוברות עלי?
משל למה הדבר דומה? לתיבת מטמון שמצאת, התיבה היא הדבר הכי יקר לך, את יודעת שאם תשיגי אותה אז החיים שלך יהפכו מושלמים. אבל.. אין לך את הדרך להגיע אליה, ואת הדרך יודע רק אדם מסוים. בלעדיו לא תוכלי להגיע. אז נמצא, שהדבר העכשווי שהכי יקר לך הוא האדם הזה ולא התיבה. והוא גילה לך את הדרך אבל.. אין לו את המפתח. המפתח נמצא אצל אדם שלישי. ואת מחפשת אותו ונמצא שוב, שהדבר הכי יקר לך עכשיו הוא בעל המפתח. זו שרשרת. אין אפשרות לומר שרק משה או רק התורה.
כולם נועדו רק לעזור לך להגיע לה' ית'.
ולא יכולתי לכתוב את הרב קוק, או רבנים גדולים אחרים והסיבה היא פשוטה.
ההבדלים בין הצדיקים נובעים מכמה כל אחד מהם הצליח לגלות את רחמנות ה'.
למשל- נח, לא הצליח לגלות את רחמנות ה' כי חשב שה' בקושי יציל אותו, אז כל שכן לא את הדור אז למה להתפלל? ונח טעה.
אברהם הצליח יותר לגלות את רחמנות ה' ואכן התפלל על סדום. אבל גם לא ממש פעל.
רבי נתן אומר שאברהם יכל להציל את סדום, כמו שנח את אנשי המבול.
ומשה רבינו הצליח לגלות הכי הרבה את רחמנות ה' בכך שהשליך את נפשו על כך.. 'ואם אין מחני נא' ועוד 'וישלך עצמו מנגד'
ואכן פעל והציל את כולם.
אז למה לא יכולתי לכתוב את הרב קוק וכו'?
פעם מישהו שחוזר בתשובה בערך שנתיים, שאל את הרב- למה אתם מחזיקים ככ מרבי נחמן, הרי יש עוד צדיקים, הרמב"ם, הרמח"ל, כמו שאת שואלת.
הרב ענה לו- תגיד, כבר היתה לך נפילה?
אמר לו- אממ.. לא יודע למה אתה מתכוון, לא.
הרב ענה לו- כשתהיה לך נפילה תחזור אלי.
אחרי שלושה חודשים, הרב קיבל פון- 'אין על רבי נחמןןן, רק רבינו, רק רבינו'
מה קרה, הרב שאל-
והלה השיב- היתה לי נפילה עצומה.. התחלתי לצלול למטה.. ולאט לאט ככל שירדתי ראיתי שבאיזו נקודה הרמבם כבר עזב אותי.. הרמח"ל עזב אותי.. כולם עזבו אותי, למטה בייאוש, לאף אחד לא היתה עיצה בשבילי.. לאף אחד לא היתה נחמה בשבילי. לא יכולתי לעשות כלום. ורק רבינו צלל אתי לכל העומקים שהגעתי, לתוך הייאוש, הכעס, הפחדים, המרד הפנימי, התסכול.. רק הספר 'משיבת נפש' יורדת לשם.
ולמה?
ככל שהצדיק גדול יותר כך הוא יכול לגלות רחמנות ה' ביותר, כמו שאמרנו, נכון?
ו'זה כנגד זה ברא אותם' לפי הירידות שלך ככה את יכולה לדעת כמה גדולה את בקדושה. אז תארי לך צדיק עצום, ככל שהוא יותר קדוש כך יש לו כח לרדת יותר למטה. לאחרים אין את הכח הזה.
אתן לך דוגמא- אדם שרוצה להיות איש כשר באמת, אבל אין לו כח לכלום.. מה תאמרי לו?
הוא אומר לך- אני גמור, אין לי כח להזיז את עצמי, אין לי כח להתפלל, לדבר עם ה', לשמור שבת.. לכאורה הוא נראה חילוני לגמרי, אבל הוא רוצה מאד להיות איש כשר, לא פחות מאחד שמקיים את כל התורה, מה תאמרי לו?
כל ספרי המוסר יאמרו- כנראה שאתה לא באמת רוצה. נכון?
סליחה, למה אתם אומרים שאני לא רוצה? אני רוצה! רוצה מאד! תנו לי עיצה מה לעשות!
ואז מנסים לתת לו עיצות- תתפלל- אין לי כח. שמור שבת- אין לי כח. דבר עם ה'- אין לי כח.
האדם נמצא בייאוש וקטנות המוחין. אבל באמת הוא רוצה להיות איש כשר, תנו לי עיצה!
אין.
כנראה שאתה לא באמת רוצה.
סליחה, אדוני הצדיק, אם אין לך עיצה שוות נפש בשבילי שיהיה לי הכח לקיים לפי המניעות שלי ובמקום שאני מונח, אז זוז, תן למישהו שכן יש לו עיצה. אל תפריע.
ולרבינו כן יש עיצות במקומות האלו. ועוד אילו עיצות, כל אחת פצצת אטום יותר מהשניה. והוא היחיד שיש לו את העיצות האלו. למה? כי השיג את רחמנות ה' כל כך, עד שראה שה' סמוך וקרוב לנופלים מאד מאד. וחיזק אותנו שגם שם אנחנו יכולים לפעול דברים עצומים! איפה זה שם? בתוך המועדון בערב שבת, בכל המסיבות הכי גרועות בעולם, בהודו, בתאילנד, אם כבר הגעת לשם, גם שם אתה יכול לעבוד את ה'. <לא לכתחילה, כן?>
כמו שכתוב- אם יאמר לך אדם, איה אלוהיך, אמור לו- בכרך גדול שברומי. - יבוא מישהו וישאל אותך, איפה ה'? אל תגידי לו- שים כיפה, שמור שבת, ה' נמצא בבית הכנסת. לא. אתה יודע איפה ה' נמצא? ברומא, בותיקן. במסיבות הכי גרועות בתל אביב בערב שבת.. שם נמצא ה'. שנאמר- מלא כל הארץ כבודו. ועוד 'אלי קורא משעיר' <שעיר=אדום>
ה' נמצא בכל מקום. ואת זה רבינו השיג לפי גדול קדושתו.
את חושבת שאת בסדר, לכן זה לא מפריע לך, לכן יש שאלות של- למה רבינו. כי את עדיין לא נמצאת במקום הזה. את לא רוצה באמת להיות אישה כשרה. <כולנו כך>
נח לנו להיות במקום של- 'המחפש'.. 'החושב'.. 'הרוחני'.. 'המואר'.. כל אחד במקום שלו. זה דמיון. אם לא תעורר ותבכה על החיים שלך, ותצעק ותבכה ותצעק- ה' אני רוצה להיות איש כשררררר!! אז אף פעם לא תהיה איש כשר!
אבל נניח שאדם באמת רוצה להיות איש כשר. כתוב- צריך כל אדם לשאול- מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי-
אז נניח שאני רוצה באמת. באמתתתתת רוצה להיות איש כשר. כמו אברהם, כמו משה..
אוקיי, אני מתחיל מעכשיו. הולך לישון, שם שעון מעורר באמצע הלילה, כי זה מה שמשה היה עושה, נכון? ברור שהיה מתפלל לפני עלות השחר. ואני הרי רוצה להיות איש כשר, מתי יגיעו מעשי וכו'.. אז אני שם שעון לארבע בבוקר.. ומתעורר.
בארבע אחה"צ.
אז קצת לא נעים כי אכזבתי את עצמי ולא עמדתי בצפיות שלי אבל אני לא נופל בדעתי וקם מחדש להתחיל להיות כמו משה, כי אני באמת רוצה להיות איש כשר.
אז אני מגיע להתפלל מנחה ופתאום כבדות כזו נוחתת עלי, אין לי כח לזוז.. לא מסוגל ללכת לשום מקום.. ופתאום מגיע הערב. ושוב אני מתעורר, עם קצת אכזבה, כי אני רואה שעדיין אני לא במדרגת אבותי, כן? ואני מצליח להתפלל ערבית ומגיע חצות לילה..
אני רוצה להיות איש כשר, זה אומר שאני צריך לקום חצות, נכון? ואין לי כחחח לזוז.. איפה אני ואיפה חצות.. אז אני נשאר בבית, על המחשב.. ומאוכזב מעצמי כי אני עדיין לא במטרה שהצבתי לעצמי- מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי- ובבוקר, שוב לא מתעורר.. ושוב חוזר חלילה..
ובאמצע היום מתבטל כמה שעות, אז רגע, משה הרי לא היה מתבטל, אברהם לא היה מתבטל, היו אומרים תהלים, לומדים.. אז אולי אגיד תהלים, כי אני באמת רוצה להיות איש כשר.. ושוב אין לי כחחחח. אז הולך לטלויזיה לראות סרט. הא, רגע, למשה לא היתה טלויזיה, אז אזרוק אותה.. וגם מחשב לא, אז גם אותו צריך לזרוק..
ואני רואה שבמקום להיות צדיק, אני הולך אחורה, נופל בתאוות לבי שוב ושוב ושוב ושוב, אני לא מתקדם לשום מקום.. ובהנחה שממש רציתי משהו, והוא לא קורה, איזו אכזבה זו.. ומי ינחם אותי, מי?
אז מה כולם עושים?
או שעוזבים את היהדות לגמרי, כי סהכ זה לא נעים ליפול, ואם אני לא הולך להיות לפחות הבבא סאלי אז לא שווה.
או שנשארים דתיים חיצונית, אבל.. אם אני לא מסוגל להגיע למטרה שהצבתי לעצמי –להיות איש כשר כמו אבותי- אז לפחות אוריד את המטרה ואת הרצון שלי למה שאני כן מסוגל. כי למה לשאוף גבוה? הרי ברור שאני לא מסוגל להיות משה רבינו. אז אני אהיה דתי מסורתי. והרצון נכבה. היצר גנב לנו את הרצונות.
בזמן הנפילה מה קורה לנו? זה לא נעים ליפול ולא להיות מסוגל לעמוד אחר המטרה שהצבת לעצמך, נכון? ומהי המטרה? כל היום לעסוק בתורה ומצוות. כמו אבותינו. מתי יגיעו מעשי וכו'.
אז אני מתייאש.. אז או שיבוא מישהו ויתן לי עיצה שאוכל לקיים, שוות נפש בשבילי,
כתוב- כי לא בשמים היא ולא מעבר לים, כי בפיך ובלבבך לעשותו.
אז אם תתן לי עיצה- שמור שבת, ואין לי הכוחות לכך, נמצא ששמת לי את התורה בשמים. והרי לא בשמים היא.
אז תן לי עיצה שאוכל כן לקיים ועדיין להיות שמח.
כי אם אשמור את כל המצוות אבל אני לא במדרגה הזו, אז זה ימשוך שלושה חודשים גג, בלי חיות ובעצבות ואחכ אעזוב את התורה לגמרי.
והכלל- כל מה שגונב לך את החיוך, זה לא הדבר שלך עדיין.
אז במקום הזה, של נפילה אחרי נפילה.. ומה הכוונה נפילה? אם עכשיו אתה לא לומד או מתפלל או מקיים מצוות, זו נפילה. אם את יושבת שעות על המחשב בלי לעשות כלום, זו נפילה, אז במקום הזה של נפילה אחר נפילה בלי סוףףףף, מי יכול לתת לי עיצה שעדיין הרצון שלי יהיה חזק להיות כמו משה, ועם זאת להשאר במדרגה הפחותה שלי?
נניח שאת רוצה משהו מאד מאד מאד מאד מאד ואת לא מצליחה להשיג אותו, ככל שאת מנסה יותר, עדיין לא מצליחה. לא תתייאשי? הרי כולנו שם, כולנו מתייאשים מזה.
אז מי בכל זאת יוכל להבעיר לנו את האש להמשיך לרצות ולרצות ולרצות?
הבעיה היא שזה לא מזיז לך בכלל, כי אין לך רצונות אמיתיים להיות איש כשר באמת.
למשל- מתי בפעם האחרונה הורדת דמעות על כך שירושלים תבנה כבר?
מתי בפעם האחרונה הורדת דמעות והתחננת על לקום חצות?
מתי בפעם האחרונה הורדת דמעות על כך שאת מבזבזת המון מהזמן שלך במקום לפרק ספר תהלים פעם אחר פעם חמש, שש, עשר פעמים ביום?
עכשיו, בהנחה שכן היית רוצה ולא משיגה, זה היה מייאש. ובייאוש, מי יתן לי נחמה ויאמר לי להמשיך?
הלא הרמב"ם יאמר לי- קיים את התורה. ולזה אין לי כח.
ספרי המוסר יאמרו לי שאני צריך סיגופים ותעניות וכמה אני חולה. ולזה אין לי כח.
עם כל הכבוד לך, אדוני הצדיק, אני לא צריך אותך בשביל שתספר לי כמה אני חולה, כמה אני שקוע בבוץ עם כל התאוות שלי, את זה אני יכול לספר לך, את זה אני יודע יותר טוב ממך.
אבל בוא נראה אותך מצליח להגיד לי איפה אני בריא, ולגרום לי להאמין לך.
רבינו אומר- וכי זו חכמה להרוס בן אדם? זה הרי הכי קל, תרד עליו קצת, על כמה שהוא דפוק ובלי תורה ומצוות, קח לו את הבטחון והוא מרוסק. זו חכמה לבנות בן אדם.
כל הצדיקים מעולים, תלוי מתי. כשיש לי כח ואני בהתעוררות ומרגיש חזק, אני אלמד הלכות ותורה ורמב"ם והרב קוק, אבל כשאני מרוסק?
ואין אדם שאינו מרוסק ומיואש ועצוב כאשר הוא רוצה באמת להיות איש כשר. זו מלחמה קשה מכולן. והכי קל לוותר או להנמיך ציפיות. כי אז אוכל לקבל את עצמי. אבל אני לא רוצה לוותר. אני רוצה הכל, זקן, פיאות, תורה, להיות כמו אבותי. רוצה את המקסימום.
אמרת שרבינו לא השפיע על כל ישראל.
רבינו אומר- כל הרהור תשובה שיש בעולם, זה ממני. בין ביודעין בין שלא ביודעין.
לרב קוק היו הרהורי תשובה? השגת אלוקות? תורה? הכל נמשך אליו מרבינו. וכך לכולם, קטנים וגדולים. בכל הדורות, פעם והיום. אפילו החולקים עליו, גם הם מקבלים ממנו. כולם מקבלים מרבינו.
לסיום, נעשה נסיון.
נסי מעכשיו להיות איש כשר באמת. אין יותר טלויזיה, רדיו, מחשב. כל היום כולו זה רק תורה, תפילה ומצוות. אין שיחות חולין.
וכשתפלי, נסי שוב. ושוב. ושוב. אחרי חודש תגידי לי איך זה מרגיש. האם הצלחת באמת לקיים את מה שקיימו אבותינו, או שהיו לך המון נפילות ובטלה?
ובבטלה, כשלא היה לך כח לקרוא תהלים וללמוד.. למה לא פתחת רמב"ם? או שאר צדיקים? הא, נכון, כי אין לך ראש לזה עכשיו.
אז לרבי נחמן יש עיצות גם לזמנים האלו. גם כשאתה מרוסק ואין לך כח לזוז.
ושוב, נניח שמשה יותר מרבינו. לא באתי להילחם את המלחמה שלו, פשוט, לא מבין במה זה יועיל לך להתעסק בזה? אם משה יותר מרבינו, זה יקרב אותך לה'? או שזו סתם לשם המחלוקת?
נאמר- לא קם כמשה עוד נביא. אבל שלא נביא, קם. ובאמת אין נביא כמשה. אבל לא נביא, יש. יש נביא, יש חכם, יש מלך.
אל תתעסקי בשטויות, תתמקדי ב- מה אני עושה עכשיו בכדי להתקרב לה' ית'. ותו לא.
אם זה יקרב אותך לה' שמשה גדול יותר מרבי נחמן. לכי על זה. העיקר שתתקרבי לה'. באמת.
תודה רבה!