חכי עוד קצת יקירה, תני לגופך להתנקות, סבלנות!!

עצות לקיצור - שתיית מיץ לימון עוזר.

בכל אופן הרבה שמחה ונחת מהמותק!

מה?חודש זה נחשב קצר? חשבתי שאני המוזרה היחידה שנמרחת מלא זמן... טוב,אז בסדר....

ובכל מקרה אנסה בלי נדר מיץ לימון

להיטהר,אבל אם את חושבת שאת כבר מסיימת את הדימום אני ממליצה על כל כתם לשאול רב,ויכול להיות שהוא יתיר לך,מה שעוד עוזר לקצר את הדימום זה מיץ לימון ותה רועים,וגם מסטיק תימני.

בהצלחה..

חודש ויותר זה הגיוני בהחלט.... ואמרו לי שזה גם יותר טוב לגוף להתאושש קצת.

מבאס נורא אבל מכסה שלא סגור טוב גם מסוכן וגם המין לא נשארים חמים כראוי

סורי.....

ובגלל זה הידית נשברה...

זה אומר שהרבה מיחמים נזרקים עם ידיות שלמות (לפחות אחת 🙂)

השאלה איך להגיע לתפוצה מספיק רחבה שאם במקרה מישהו זורק את שלו תוכלו לאסוף בשביל החלקים.

אולי באמהות לא אוגרות.

עם מדפסת תלת מימדית של פלסטיק, אפשר לבקש ממנו להדפיס חלק דומה של ידית. יש לי חברה שבעלה מדפיס לה כל מיני דברים קטנים כאלה 😂

גם לנו קרה שבר במיחם של שבת - מהתיישנות.

של החברה שבקישור, מחולון.

קניתי מכסה חדש למיחם קיים.

י.ל. שיא בע”מ - גופי חימום, מיחמים

זרקנו מיחם בגלל שהמכסה נהרס (החיבור של העיגול נפתח קצת..) טוב לדעת!

המוצר זול, לא שווה התעסקות...

שה' יברך אותך

אמאלה בכיתי פה מההיסטריה

עוד מישהי?

פורום שאפילו לא נכנסתי אליו

לק"י

אבל אני לא זקוקה להם במועדפים🤦‍♀️

היה גם קורה לי הפוך- שפורומים יוצאים לי לבד מהמועדפים.

אני רוצה לכתוב על זה בפורום משוב.

קונג פו פנדה

לא זוכרת אם יש קטעים לצנזור.

הקול בראש

הוא גם סביב חג המולד וה'רעים' הם יהודים...

מה את יודעת על התחום שלך? כמה קשה למצוא עבודה?

האם יש אפשרות שתתפטרי עוד לפני שתמצאי עבודה?

המצב הכלכלי שלכם יכול לקחת בחשבון תקופה ללא הכנסה שלך?

אני הייתי מנסה לחשוב בכיוון.

יש משהו שקשה למצוא עבודה תוך כדי עבודה גם כי טכנית קשה לצאת לראיונות וכו'

וגם הרבה יותר קשה להתפשר על תנאים.

מצד שני המצב בשוק לא להיט עכשיו אז זה די ריסקי להתפטר בלי עבודה אחרת.

אפשרות נוספת זה לקחת את הבוס שלך לשיחה ולהגיד לו במפורש שאת לא מסוגלת עם הלחץ הזה

אולי זה יועיל קצת.

התחום אצלינו ממש ממש רווי, כבר שנים, ככה שקשה יחסית למצוא עבודה. פעם קודמת שחיפשתי לקח לי בערך 7 חודשים, וגם אז בסוף הלכתי למשהו עם שכר יחסית נמוך למה שאני מסוגלת כי נמאס לי לחפש..

יש לנו יחסית אפשרות, אבל לא רוצה להגיע לזה.

באמת קשה להתפשר על תנאים, כי יחסית עכשיו התנאים שלי ממש אחלה, הבעיה היחידה זה הבוס 🥴

וואי דיברתי איתו שבוע שעבר, וכבר אז ראיתי שלא חילחל, ואז אח"כ הוא עוד נתן לי על הראש איך אחרי השיחה שלנו אני לא מיישמת את מה שסיכמנו עליו 🤦‍♀️ הלו אדוני, חשבתי שאנחנו מדברים במה אתה יכול להשתפר!

אני בסיטואציה די דומה,

מאוד מאוד מתוסכלת מהעבודה (אם כי הבוס שלך נשמע ליגה אחרת...)

ומרגישה שקשה לי לחפש מקום אחר כי התנאים בעבודה ממש נוחים, יש גמישות בשעות ועבודה מהבית.

אבל בסוף זה לא שווה את זה שאני חוזרת הביתה בוכה מתסכול יום אחרי יום.

עכשיו באוגוסט הודעתי שאני בחופש 3 שבועות ושיחפשו אותי בסיבוב (על חשבוני כמובן כי אין לשום עובד במשק מספיק ימי חופשה כדי לעמוד בלו"ז החופשות של משרד החינוך).

נמאס לי לבוא לקראת ולהתאמץ ולהשקיע ולקבל בסוף רק ביקורת...

בסופו של דבר מה שהכי שווה זה הבריאות הנפשית. ויכול להיות שבחוץ נמצאת עבודה נוספת גם עם תנאים סבבה (לי נגיד אין אישור לעבודה מהבית ואם אני אמצא משהו כזה זה מיד מגמד את כל שאר התנאים שיש לי כרגע)

וואי ביקורת תמידית זה קשה 🥴

מה עם להתפטר? לתת הודעה ותאריך עזיבה? יש אפשרות?

אפילו לפני שאת מוצאת?

להצטמצם קצת, אבטלה קצת, אבל אז את יכולה להקדיש יותר משאבים לחיפוש

מתפללת שתמצאי בקרוב את הכי טוב ונעים🩷

אני גם הייתי סובלת ממש בסיטואציה הזו..

אבל אין לי כח ללחץ שזה יביא איתו 🥴

מעדיפה לחפש בנחת כשאני יודעת שלפחות יש לי משהו ביד..

למצוא עבודה יכול לקחת קצת זמן,ועכשיו באמת גם אוגוסט וחופשים אז קודם כל סבלנות. שלא יקרה מצב שמתוך לחץ תעזבי למקום דומה

דבר שני, סליחה על הישירות - אבל זה לא הוא שהורס לך את החופשה. נכון זה מעצבן ומתסכל, מובן ממש, אבל את לא חייבת לקחת את זה ללב ככ (אגב לקחת ללב - קולגה שלי לשעבר הגיעה להתמוטטות עצבים שבוע שעבר כי הבונוס השנתי שקיבלה לא משקף את העבודה שלה והיא מרגישה לא מוערכת. זה אשכרה יכול לפגוע בבריאות

אנשים שונים לוקחים אחרת דברים זה ברור, אבל במקומך הייתי בודקת מה ככ מטרגר אותך מולו ומה מונע ממך לעשות מה שבא לך ונכון בעינייך בלי לחשבן את דעתו. לא מדובר פה על לגזול או לעשות דברים לא טובים חלילה, אלא פשוט להמשיך להתנהל כרגיל למרות..

ועוד משו - כשהייתה לי הרגשה של שחיקה בעבודה זה באמת סימן את הסוף. היה לי קשה להגיע, נפשית,ובאמת הגעתי פחות. עשיתי את המוטל עליי במינימום שעות האפשרי אבל לא מעבר.

לא מגדילה ראש.

דיהיה בהצלחה ובעז"ה תמצאי מהר מקום אחר שתרגישי שאת ממצה את היכולות שלך ומרגישה מוערכת. אני יודעת כמה זה חשוב♥️

חוויתו בעבר מקום פוגע ומשפיל מאוד

האופציה להתפטר היתה תמיד על הפרק

ידעתי שלא ארעב למוות.. יהיה אולי קשוח אבל נסתדר

לא התפטרתי מכל מיני סיבות שלא קשורות לכסף. וזה כבר הוריד את הלחץ בכמה רמות.

בנוסף, עשיתי סוייץ חזק בראש שכבר לא מעניין אותי שום דבר. אני עושה את עבודתי נאמנה ולא מעבר. מה שהוא אומר לי או עלי, לא משקף את המצב האמיתי. בעלי היה מפרגן לי במקום זה.

ואגב,

נניח והוא ממש חעתעצבן ויפטר אותך ואז איזה כיף!! תקבלי אבטלה במיידי ותחפשי עבודה בנחת ובשלווה...

המחשבה על זה שאת תמיד יכולה ללכת הפחית את הלחץ בעבודה?

או שזה שעדיין עבדת הפחית את הלחץ מחיפוש עבודה חדש?

באמת אני צריכה פשוט להקשיב בשקט לתלונות שלו ופשוט לחשוב עם עצמי מה הוא באמת רוצה ומה לא ואת זה לעשות (כי הוא הרבה פעמים אין לו מושג מה באמת חשוב ומה לא)

ואין מצב שהוא מפטר אותי, הוא בונה עליי לאיזה פרוייקט שהושקע בו כמעט מיליון שקל 🥴 אם אני עוזבת מחר הוא חוטף שבץ (לא שאכפת לי, אני עדיין מחפשת. הוא פשוט לא מבין שההשקעה הכי יקרה שלו זו אני)

ולא מגיעה יותר

אז הוריד ממני את הלחץ

כל בוקר שקמתי לעבודה

אמרתי לעצמי אני הולכת לשם כי בחרתי לעבוד ולעשות משהו שאני טובה בו וישלמו לי תמורתו.

לו ברצינות רבה שאת שוקלת לעזוב בקרוב?

אולי אם הוא יבין שזה רציני זה יעזור לו טיפה להתפקס ולהבין מה הוא עומד להפסיד?

כי הוא מבחינתו, בגלל שהוא חייב תמיד להגיד את המילה האחרונה, יסביר לי שוב ושוב למה הוא מתנהג ככה לטובת הפרוייקטים ובסופו של דבר לטובתי כי אם אני עובדת קשה יש לו משכורת לשלם לי 🤷‍♀️ ככה שזה לא הוא זה המציאות את מבינה...

ואני יודעת שגם אם זה יישר אותו, אחרי שאני אשתכנע להישאר הוא יחזור לסורו

כי מן הסתם בן אדם כזה יחזור לסורו, אבל עדיין אולי זה ייתן לך איזה תקופה של שקט

שכרגע סביבת העבודה לא מיטיבה איתך ואם לא יהיה שיפור תצטרכי לעזוב..?

אולי שהוא יחשוש לאבד אותך הוא יתנהג אחרת?

האמת שהיה אמור להיות לי ריאיון אתמול ובזכות שביררתי גיליתי שגם שם יש בוס לא סימפטי אז וויתרתי, באמת יכולתי ליפול מהפח אל הפחת 🤦‍♀️

אוף אני חייבת סבלנות ושלוות נפש

אבל לא יודעת איך להשיג אותה

אני ממש מקווה למצוא מקום חדש שיהיה לי כיף להגיע אליו ולא שאני אצטרך להילחם עם עצמי כדי לקום מהמיטה

גם לילד וגם מול ההורים, סוג של הדרכת הורים

דרך המושלם בטוח יש, צריך לבדוק את הרשימות ספקים שלהם ואם את מוצאת מישהו דרכם זה בעלות של בערך 40 לטיפול

אפשר גם לבדוק בבריאות הנפש ילדים אם יש טיפולים דרכם, אבל פה כנראה לא תוכלי לבחור מטפל ובגיל הזה יכול להיות שמשמעותי לך שיהיה מטפל דתי, ואת זה לא בטוח שמקבלים בקופה אז תבדקי מה חשוב לך...

הדרכת הורים או טיפול דיאדי...

אף אחד לא יטפל בילד טוב מכם.

זה גם שיחות וגם משחק. משולב עם הדרכת הורים.

את יכולה לפנות דרך הקופה או להתפתחות הילד או לבריאות הנפש כדי לבקש טיפול פסיכולוגי (כלומר לא הבעה ויצירה או משהו כזה)

דרך פסיכולוגית שיקומית, חלק מההכשרה שלהם זה טיפול דיאדי שמיועד בדיוק לילדים צעירים עם ההורים.

יכול להיות שפסיכולוג חינוכי גם יכול להתאים. שניהם דרך השפ"ח של העיר/ המועצה שלכם.

@מתיכון ועד מעון היא פסיכולוגית, וקראתי שהיא כתבה לא מזמן שטיפול בילדים עובר דרך משחק

אני בכלל מכירה פה מהפורום שטיפול בגיל הזה הוא דרך הדרכת הורים

היא בטח תעשה לנו סדר כשתקרא

זה נניח 2 פגישות הילד ופגישה להורים לסירוגין.

גם פסיכולוגים בגיל כזה משלבים משחק או כלי השלכתי אחר.

נדיר שילד בן 6 יכול להחזיק בפגישה של שיחה

היינו כבר בבריכה ובטיפול באומנות אז עכשיו מחפשת טיפול קצת יותר יעיל כי זה היה נחמד אבל לא קידם אותנו.

אז בעצם אני צריכה להתחיל מרופא משפחה?

גם בשביל טיפול משותף וגם רק בשביל הילד?

ודרך הקופה אני יכולה לבחור למי ללכת?

היא לא בכלי שמשתמשים אלא בהבנה הדינמית של המטפל. טיפול בבריכה הוא פחות טיפול רגשי יותר מחזק בטחון אבל לא נוגע בעומק הלא מודע, וטיפול באומנות, תלוי מטפל.

בגיל 6 ילדים בד"כ מתקשים להחזיק טיפול של שיחה, זה גם הרבה פחות נגיש עבורם, ולכן כפי שהוזכר לרוב הטיפול יהיה במשחק, אבל אם למטפל יש הבנה דינמית עמוקה הוא יצליח לזהות מה התכנים ולעבוד איתם.

טיפול בגיל צעיר ילווה בהדרכה אינטנסיבית עבורכם, ואולי אם טיפול בילד פחות קידם שווה להשקיע כרגע רק בהדרכה עבורכם.

השפ"ח בהחלט יכול להיות כתובת טובה, אבל לאתוכלי לבחור את המטפל

(שפ"ח) כמו שהציעו כאן.

בשירות הציבורי לרוב אין אפשרות לבחור את המטפלים

זה רק כשיתחיל בית ספר?

תבקשי מהגננת לדבר איתה...

יש בכל רשות.

ויש שם גם טיפולים באופן פרטי, בעלות מופחתת יותר

אפשר להתקשר למזכירות של השרות ולקבל פרטים

אם כן, למה לא כולם הולכים דרכם?

נשמע שזה זול יותר, הבנתי שאי אפשר לבחור את המטפל, יש עוד חסרונות?

האם בית הספר מודע לטיפול אם הוא דרך השפ"ח?

פוגשת את הילד ל50 דקות פעם בשבוע.

אתם נמצאים איתו כל יום, שינוי שההורים עושים משפיע על כל האווירה בבית (והרבה פעמים לא רק עם הילד הזה)

טיפול בגיל 6 (אצל תרפיסטית במוזיקה ואומנות) לא קידם הרבה...

לעומת זאת עם אותה ילדה חזרנו לטיפול אצל עו"סית קלינית יחד עם הדרכת הורים בסיבות גיל 10,והיה שינוי מטורף לטובה.

טיפול יעיל זה הרבה פעמים פונקציה של גיל. ובגיל הצעיר כשהם לא בשלים לשתף פעולה זה לא כ"כ עובד...

אז דווקא אצל הצעירים הייתי הולכת על הידרו', רכיבה טיפולית וכדו' שלא מצריכים שיח ויכולים להועיל מעט,

ומחכה לשלב בו הילד בשל יותר.

אבל למטפלת טובה יש כל מיני כלים.

אבל אולי באמת עדיף לא מטפלת באומנות אלא עו''סית קלינית /פסיכולוגית חינוכית שיש להם כל מיני כלים.

אני מאוד ממליצה על טיפול דיאדי, אבל גם בעיניי טיפול לילד עם הדרכת הורים צמודה יכול לעשות מאוד טוב, אני פחות בגישה של הדרכת הורים בלבד, למרות שהרבה מאוד מקרים זה לבדו יכול לעשות שינוי של שמיים וארץ. אבל בגיל 6 כן הייתי מחפשת יותר דיאדי.

כדאי לברר דרך הקופה וגם דרך השפ''ח.

ילד בן 6 לא מצליח לרוב להחזיק קשב ורצינות ככ הרבה זמן

יש שהמטפלת יושבת ומשחקת איתו והם מדברים תוך כדי. זה יותר "שיחתי" מאשר נגיד רכיבה טיפולית, אבל זה גם לא שהם יושבים אחד מול השני ורק מדברים.

טיפול במשחק קיים גם בגילים צעירים יותר

אחיין שלי בכזה מגיל 3 דרך התפתחות הילד של הקופה

כתבת שעולה לכיתה א, שווה לדבר כמה שיותר מוקדם עם הצוות החינוכי ולנסות להשיג דרך שפ"ח (אם לא טועה, זה יכול גם להתבצע פיזית בגבולות בית הספר וזה נוח גם טכנית מבחינת להסיע וכו)

טיפולים בגילים הצעירים תמיד מלווים בהדרכת הורים (אבל זה ממש לא אומר שההורים נמצאים בכל הפגישות של הילד)

ראינו אותם השובע שנסענו בכביש שם ובאמת תהיתי לעצמי מה עושים אנשים נופסים שמגיעים לחניון.

וגילינו שאנחנו עם מחנה של הצופים..

היה מלא רעש והשירותים (של הבנות בעיקר) היו מלוכלכים ועמוסים ממש כל הלילה..

מבאס.. אם מפריע לכם רעש ולכלוך, נראה לי שהייתי בודקת לעבור למקום אחר, יש לכם עוד זמן עד הלילה

זה לא מאד רחוק

או למשהו אחר בסביבה

סתם מחיפוש בגוגל, תבדקי מה רלוונטי- חניון לילה נחל צובה, חניון לילה נס הרים, חניון 101, חניון האקליפטוסים

קרן קימת לישראל - קק

נס הרים, שבעיקרון הכי קרוב לאיפה שירדנו. בינתיים מסתבכים...

אולי באמת נלך בסוף לסטף, אף שאנחנו חוששים שבגלל הקרבה למעיין יש שם חוסר צניעות...

מהחניון למעיין זה הליכה של איזה שעה נראה לי

(חניון הר איתן)

בכניסה ליער של הסטף יש חניון כזה עם שולחנות ומסעדה אבל זה לא ללילה, לפי מה שהבנתי. וגם משם המעיין ממש לא קרוב וצריך ללכת הרבה עד אליו.

מחילה ממהרת ולא קראתי בעיון

אנחנו היינו בחניון הקסטל לפני כשנתיים היה לא עמוס ,נעים ונקי

(ותודה לג'מיני)

וב"ה הקמנו אוהלים ואנחנו לבד פה וממש נחמד.

(רק הקטנה מחורפנת מעייפות, אבל לא מוכנה לישון באוהל אלא רק להיות עליי🥴)

תהנו!

מקום מושלם מבחינת מזג האוויר, תהנו!

בינתיים אנחנו לומדים איך נכון להתנהל בשטח, ומפיקים לקחים לפעם הבאה...

האמת שה"גילוי" הגדול שהיתרון של הפרטיות הוא חיסרון בלילה - היה קצת מפחיד לחשוב על זה שאנחנו ישנים פה לבד, ועוד בלי נשק...

אבל ב"ה הלילה עבר בשלום, אם לא מחשיבים את זה שהקטנה כמה באמצע הלילה כאילו אחרי שנת צהריים (כי הרי היא לא הצליחה להירדם בצהריים), והילדים ברובם שמחים ומאושרים😊

זוכרת מהודעה אחרת שלך שכתבת שלא קל לך בכל מיני סיטואציות של טיול וזה מדהים איך את זורמת

אבל עכשיו עבדתי על עצמי חזק שנהנה בכל מצב (כולל לעבוד עם ילדים שהחליטו שלא נחמד להם בקמפינג).

ב"ה היה נחמד מאוד @חילזון 123 - התאורה שהייתה לנו בלילה הורכבה מפנסי ראש, פנס חירום מגמגם והפנסים של הטלפונים. אחר כך גם עשינו מדורה קטנה, אבל הרחק מה"מחנה", במקום בלי עצים מעל. היה מאתגר, אבל ב"ה הצלחתי אפילו "לקלח" ככה את הקטנות (שהתלכלכו נורא). באמת אחד הלקחים העיקריים לעתיד הוא להביא תאורה חזקה. (וגם להביא מטען נייד לטלפונים - הסוללה בטלפון שלי אזלה במהירות, ורק ברכב היה אפשר להטעין אותה, כשהוא פועל)

בסופו של דבר לא היינו הרבה. בבוקר אחרי ארוחת בוקר ומדורה נוספת עם תפוחי אדמה כבר התקפלנו ונסענו בנגלות הביתה, כי היה חם (חשבנו לטייל, אבל לא היה שייך). בצהריים כבר היינו כולנו בבית.

לי זה לגמרי הספיק... הבנים רצו יותר.

נראה מה נעשה בשנה הבאה...

תודה שהייתן איתי!

אנחנו נוסעים שבוע הבא ואני מתלבטת בין בגד דק ארוך לקצר.

לגבי הלילה כמובן

ביחס למזג האוויר בחוץ.

היינו לפני כמה ימים בקמפינג במקום קריר (אחד הילדים אפילו לבש סוואצ'ר) ובתוך האוכל היה נעים פלוס.

איך שזרחה השמש (על האוהל) כבר היה בפנים ממש חם.

אצלנו ישנו עם קצר אבל הבאנו שמיכות למקרה הצורך.

טוב לדעת. לא לקחתי בחשבון.

וועליה יעירו אותי בזריחה אני עייפה מעכשיו

גם אצלנו היה הבדל בין הימים - ביום ראשון היה מזג האוויר מצוין, וגם בלילה היה נחמד ולא ממש היינו זקוקים למאווררים הקטנים שהבאנו איתנו (כמובן, השארנו את הדלתות פתוחות).

ביום שני כן היה לנו חם, ולכן החלטנו להתקפל מהר וגם ויתרנו על המסלול שחשבנו לעשות.

בכל אופן, אלה הרי ירושלים, אז ודאי פחות חם שם מאשר בכינרת, למשל...

לילה אח"כ הזמנתי צימר. יש גבול למה שאני יכולה להכיל🤣🤣🤣

אז תצטיידו במאוורר נטען קטן וגם בשמיכה קצת חמה - למרות שלדעתי לא יהיה בה צורך.

ועצם היציאה היא חוויה.

כל הכבוד!

ושאלה, סתם תהייה בקול, יש לך בנים גדולים, אי אפשר היה לשלוח את הבנים למסלול המשך והיו חוזרים לבד?

או באוטובוס לים נפרד?

ככה היו מרגישים שהחופשה נמשכת עוד קצת..

תחשבי על זה לשנה הבאה. אפשר לקנות קצת אוכל במכולת סמוכה בשביל ההמשך שלהם.

אנחנו הרבה פעמים ביום האחרון מתפצלים כי חלק זקוקים לקפל את העניינים וחלק רוצים להמשיך עוד קצת אווירה של חופשה.

התאומים כבר יהיו בני 15 ואחרי שנה שלמה של מגורים מחוץ לבית, ומן הסתם יהיו בוגרים יותר ואחראיים יותר (מקווה. כרגע הם די בשיא גיל ההתבגרות, עם כל הכלול בכך🤭. בכל אופן, אמנם יש לי בן 17, אבל עליו אי אפשר להטיל אחריות עצמאית כזו, כי הוא על הרצף... הוא מתנהל לבד לגמרי ב"ה, אבל בדברים חדשים שדורשים שיקול דעת אנחנו עדיין חוששים)

בכל אופן, כרגע זו הייתה התנסות ראשונה שלנו בקמפינג, ואני חושבת שכהתנסות זה היה לגמרי יפה וממצה בשנה הבאה נחשוב איך לתכנן את זה בצורה שתתאים לכולם...

ולא ברור מאליו שהמתבגרים משתפים פעולה עם קמפינג משפחתי,

אז ממש כיף שיצא לפועל!

הבנות האמצעיות היו אלה שהתלוננו, אבל זה גם קשור לאופי, לא רק לזה שהן בנות או לגיל שלהן. לבת הגדולה היה קצת קשה מסיבה מסוימת, אבל סך הכול היא נהנתה.