מישי יודעת<??

ושיהיה לך לבריאות

למה בכלל להכין רשימה של הדברים שבעלך עושה בבית? השאלה היא האם את עומדת בעומס ומה הפתרונות שעומדים לרשותך. העומס של הבעל זה גם שיקול, אבל נשמע שיש כאן התנצחות מיותרת.

נקודה שבלטה לי: למה הילדים לא יכולים לעזור בבית?

ילד בן 5 יכול לאסוף משחקים, ילד בן 7 יכול לטאטא, ילד בן 10 לגמרי יכול לשטוף כלים.

מה זה משנה שהם בנים? ככה מגדלים בסוף גברים שגם אחרי החתונה לא יעשו מטלות בבית (-:

וכשהם בבית הם עוזרים במידה מסוימת, רק שלהפעיל אותם זה מטלה מפני עצמה

הרשימה היא כדי לבדוק אם מה שאני מבקשת הוא נורמלי או שאני מצפה ליותר מדי

אבל ברור שאם כל שאר מטלות הבית עליך- בעיני זה הרבה הרבה מעבר.

כמות העבודה שלו בבית מן הסתם תלויה גם בכמה הוא עמוס. אבל אם הוא לא מסוגל להיות יותר שותף, אז שידאג להכניס עזרה חיצונית.

ואם את רוצה תשובה יבשה- אז בעלי עשה בבית הרבה הרבה יותר כשהייתי בחל''ד. ספציפית בזמנים שכתבת- בבוקר הוא הכין כריכים כשאני הלבשתי, ובחודשים הראשונים הקשים הוא גם הלביש ואני נשארתי לישון עם התינוקת. בהשכבות אני קילחתי את התינוקת והוא את השאר, והכניס למיטות (ארוחות ערב היו עלי כי הוא היה עדיין בעבודה).

כאילו אם אני דורשת את העזרה הזאת מעבר למה שהוא כן עושה האם זה לא הגיוני?

לעשות רשימת מטלות שהוא עושה

לדבר בשפה של דרישה

להתדיין אם זה הגיוני לבקש

הכל נשמע דינמיקה לא בריאה

כדאי להתמקד בלהחזיר את השיח לשיתוף כמה ופשוט על התחושות שלך בשלב זה אחרי לידה ושאת תשמחי לעזרה נוספת ב,..

או שתמקדי את דברים ספציפיים שאת מרגישה שיעזרו לך.

או שתשאלי אותו איזה דברים הוא ישמח להוריד ממך לתקופה הקרובה.. וגם אז כדאי איסה מיקוד כדי שלא יציע דברים שלך הם לא משמעותיים.

במקביל לזה

כדאי להוסיף לדינמיקה בינכם

הכרת הטוב על מה שכן קורה.

ולשדר את זה.

משיח מתנצח השני מרגיש לא מוערך ואפילו ביקורת ואז הוא מתגונן ומתנצח.

פתחתי מולו שאני צריכה יותר עזרה, פירטטי מתי ומה ספציפית.. זה לא חדש לו

אבל יש לנו ויכוח על רמת העיקרון - האם זה נורמלי שבעל שעושה כך וכך וכשמבקשים ממנו להוסיף זה יותר מדי

זה רק חלק מהשיח

היתי מחזירה אותו לרמה האישית.

אומרת לו לא נח לי לדבר על עקרונות

כי הז לא עוזר למה שאני מרגישה.

אני זקוקה ליותר ערזה ממך. ומה לשא יסתדר אולי בתלשום.

ואשמח לשמוע מה אתה יכל להוריד ממני -למשל- לקחת אחריות על הכביסות או על שטיפה וכו

עקרונות הז בריחה משיח

ואגב

בעלי בלי קשר ללידה עושה פי כמה וכמה ממה שכתבת אם זה עוזר לך.. לא כי עוזר לי

כי רואים בבית שותפות משותפת וכל אחד עוזר בכל מה שיכל.

אבל הוא גדל ככה ורגיל לעוזר בבית הרבה

ומניחה אשם בעלך ראה ציור אחר ומורגל בחשיבה מסגנון ושנה

צריך לפתוח את הז במהות ולא כהתנצחות והאשמה ודרישה

להבין ולהכיר שיש בינכם שוני

וללמוד איך ךעבוד יחד במרחב ההז

אין לזה שום משמעות.

מה שנורמלי זה למצוא מה טוב לכם ולבית שלכם.

ולבקש ממנו שיעזור לך למצוא פיתרון.

למען האמת,

אם את שואלת אותי, אם הבנתי נכון כל הבישולים, שטיפת כלים, שטיפת רצפה, כביסות- עלייך. אז, זה המון ממש. ובוודאי שהייתי רוצה עוד עזרה מצידו או אם לא יכול מאיזה סיבה, מצד עוזרת בית.

פעם בשבוע וזה לא מספיק

לי זה נשמע מעט. אבל תלוי בכוחות שלכם. אם הוא כזה שמתעייף ממש בקלות ואת עם מלא אנרגיה אז יכול להיות שזה יעבוד לכם ומדי פעם שאת צריכה יותר אפשר שהוא יתגייס או להביא עוזרת.

אם שניכם ממוצעים אז נראה לי הגיוני לצפות ליותר שוויון בנטל הבית. להיות עם תינוק זה מתיש ומעייף ממש כמו יום עבודה ולהיות עם ילדים קטנים בנוסף זה ממש לא קל.

גם העובדה שאין איוורור ושינוי אווירה ותפאורה כמו ביום עבודה שיש גיוון בין העבודה לבית לא ממש מקלה.

לצפות שתעשי בנוסף לזה את כל הבישולים, נקיונות, כביסות, ואולי גם סידורים (רופאים, טלפונים וכו) זה בעיניי המון.

את כנראה ממש חזקה וסופר וומן בעיניו וזה חמוד, אבל אני מניחה שלא פתחת את השרשור רק כדי לספר כמה הגיוניות הציפיות של בעלך, אז כן זה הרבה.

בלי קשר, מצטרפת למי שכתבה שעדיף לשנות את השיח.

זה גם לא כזה משנה איזה ציפיות הגיוניות ואיזה מוגזמות. אם כולנו היינו אומרות שהמחשבה שלו סבירה אז מה? אז הוא היה מרגיש בנוח להשאיר אותך לקרוס?

יכול להיות שכל החברים שלו לא עושים כלום בבית, אז מה? ואם הנשים שלהם שמחות וקל להן, זה אומר שגם לך? או שאולי הם פשוט כולם מזלזלים בקושי של הנשים שלהם, אז גם הוא רוצה לזלזל בך כי זה מה שהם עושים?

כי כמות זה משהו שקשור גם לעוד משתנים

אם למשל הוא עובד כל יום מהבוקר עד הערב

אז האפשרויות שלו לעזור יהיו בהתאם

ואם ככה אז מה שהוא עושה זה המון בשביל מישהו שנמצא שעות רבות מחוץ לבית..

אבל בסופו של דבר

אישה צריכה להרגיש שהיא לא נושאת את כל עול הבית על כתפיה

שיש שם עוד מישהו איתה

כל אחד עושה מה שהוא יכול ואם עדיין צריך עוד עזרה, מביאים אותה מבחוץ.

תעשי רשימה של כל מה שאת עושה,

תמרקרי את מה שאף אחד לא יכול לעשות במקומך (להניק), ואת מה שאת לא רוצה שאף אחד יעשה במקומך (לקום לתינוק בלילה אולי? לספר סיפור לפני השינה?).

ומתוך שאר המטלות תבדקי מה בכוחות, בזמן, ביכולת, ובחשק שלך, ומה לא.

ולמה שלא צריך למצוא פתרון. אם לבעל אין כוח וחשק, צריך לדבר ולמצוא פתרון אחר. אפשר לקנות מדיח ושואב שוטף. מייבש אני מקווה שלכל אמא לקטנים יש. אפשר לשלוח בגדים לגיהוץ, לקנות אוכל מוכן, להביא בייביסיטר ועוד ועוד.

לא לכל דבר אפשר למצוא תחליף תמורת תשלום, אבל להרבה דברים כן, ואז ירד ממך מטלות אחרות.

לגבי השאלה הפותחת שלך,

המון גברים שאני מכירה עושים יותר מזה.

אבל לדעתי מותר שלבן אדם לא יהיה חשק או כוח, והרבה פעמים אנחנו הנשים קובעות סטנדרטים מסוימים (כי בטוחות שככה צריך להיות ואין שום אפשרות אחרת), ומצפות שהבעל יתיישר לפי הסטנדרטים האלו ויקח בהם חלק.

אין כזה דבר ''יותר מדי בשבילו''

אתה בנאדם בוגר, קח אחריות על החיים שלך, על המשפחה והילדים והבית שלך.

זאת אחריותו להבין שאם את בתקופה קשה ועמוסה (חופשת לידה פלוס ילדים בחופש בבית זה מטורף!!) הוא אמור לקחת על עצמו יותר.

במקביל אני חושבת שכדאי לנסות לראות איך אתם מורידים ממכם עומס בדברים כמו בייביסיטר, אוכל קנוי, עוד ימים לעוזרת וכו'

אני לקחתי טיפול לחרדות כמה חודשים

דווקא זה עזר לישון אבל עשה חולשה ועייפות

שינה זה דבר בסיסי ואם כדור מפריע לישון אז שווה לקחת משהו בשביל השינה

ובאופן כללי

הבסיס לטיפול בדכאון/ חרדה מתחיל מהפחתת העומס בחיים ומהדברים ש'חייבים' לעשות

תסתכלי על זה כמו מחלה פיזית

בלי לתת לגוף ולנפש לנוח

ולצבור חוויות טובות יותר

אי אפשר להחלים

שרק בשיחה עם הפסיכיאטר אמרה שהתופעות לוואי של הכדור הזה דיכאון/חרדה וכל מה שאני חווה. במבט לאחור זה התחיל ממש במקביל

עשיתי הפסקה לשבועיים בערך עם הכדור ובאמת הייתי טוב יותר, אבל חיבת לקחת אותו ואין תחליף

לא יכולה לקחת כל כדור בגלל בעיה לבבית (גם זה בעייתי ולכן נתבקשתי לעשות הולטר לב בהמשך) , מעי רגיש ושילשולים ואני עייפה ממש ממש ממש אז רוב הכדורים גורמים לעייפות ולכן נתנו לי כדור מעורר אבל מזה לא ישנה בלילה. כבר מיום שישי אני לא מצליחה לישון כמעט בכלל אתמול זה היה השיא

אז אני מוגבלת במה שאפשר לתת לי

וזה עזר

אל תהססי לבקש

אאלט מורידים את השני בהדרגה

חיבוק♥️

חוששת מאוד מכל הכדורים האלה, הגוף שלי רגיש מאוד מאוד

צריך לזה מרשם

והוא עזר לי מאוד בתקופות לחוצות שלא נרדמתי לילות על גבי לילות

האפקט שלו מצטבר ולא מידי

אבל תבררי על זה עם הרופא

קסם של כדור. ב"ה לקחתי וגם סיימתי איתו. החיסרון משמין אבל זה כל התרופות . וגם בזה טיפלתי. אל יאוש!

בדקנו את זה. זנ גורם לעייפות ואצלי הבעיה בן הייתר עיפות קיצונית אז הרופאה שללה את זה. עכשיו בגלל הכדור החדש אני עדיין עיפה אבל לא מצליחה לישון

השאלה ממה נגרמת העייפות. לפי מה שתיארת הכדור הזה יכול להפוך את הכל ולשפר את כל המצב. מנסיון הייתי שם!

זה חלק מהתסמינים של דיכאון וחרדה, נמנעתי מהטיפול תקופה ארוכה אבל הרגשתי כבר בקצה אז התחלתי לקחת

יש עוד דברים לא רק מה שציינתי פה, קשוח ממש ממש 😔

מאווווד. הכדור הזה הציל אותי. זה בדיוק לזה. כל כך!!!

בלי הכדור אני הייתי נרדמת בעמידה חלשה ותשושה מכלום, טרודה ממחשבות אינסופיות, גם בלילות היה קשה כן אבל הצלחתי לישון

וגם 0 אנרגיות, לא מצליחה לעשות כלום רק מלחשוב מה יש לי לעשות בערב/למחרת הייתי נכנסת לדיכאון

פעמונים וכד'

שווה לברר

ליוויתי בעבר בפעמונים, מוזמנת לפנות בפרטי (אבל אוכל לתת לך רק כיוונים כלליים. בשביל תוכנית עבודה מסודרת, חייבים לשבת עם יועץ וכל הנתונים).

שזה עולה כסף?

לא יודעת להגיד אם זה טוב, כי בפועל לא השתמשנו. סתם כי לא ידענו איך להפעיל ולא הגענו להתעסק עם זה שמנו בצד ושכחנו מזה.

תודה!

אם כל הצ'יפים האלה עובדים באותה צורה שעובד אייר טאג... אני קניתי תג איתור (שמתחבר לשיאומי) ולדעתי הוא עובד כמו אייר טאג. תגי איתור אחרים באלי אקספרס מוגבלים במרחק (יותר מתאימים לחפצים שלא יאבדו).

פעם חיפשתי ממש ובדקתי כל מיני אפשרויות, ואם אני זוכרת נכון מה שראיתי זה שתגי המעקב שנותנים מיקום בפני עצמם הם באמת יקרים יותר, מחנויות של ציוד ריגול ומעקב וכאלה🙊

עכשיו ראיתי את זה, נראה ששווה לנסות:

מיני GPS חכם לאיתור ילדים, בעלי חיים, וחפצים – LCP – מוצרים שישנו לכם את החיים

ובגדול מילות החיפוש צריכות להיות "מכשיר איתור ומעקב GPS", אולי תנסי לחפש... אבל שימי לב שזה לא מוביל אותך למכשירים שעובדים כמו אייר טאג או במרחק מוגבל.

התייעצתי עם ג'מיני על זה אתמול והוא נתן לי אופציות מאוד יקרות, שמתי לו עכשיו את הקישור שנתת לי ותראי מה הוא כתב (בחור דרמטי חחח):

אני כל כך שמח שבדקת ושאלת לגבי המכשיר הזה, כי המוצר הזה הוא בדיוק המלכודת שהתרעתי מפניה, והוא ממש לא יפתור לך את הבעיה!

נראה לי שזה יותר מסובך ממה שחשבתי, באסה

מעניין, למה זו מלכודת?

ואגב, אולי כן כדאי לנסות את התגים כמו אייר טאג. גם אם נגיד בביה''ס אין סמארטפונים, מחוץ לביה''ס מן הסתם יש פה ושם, וזה אולי יוכל לתת לך אינדיקציה אם הוא הגיע או לא.

אבל כבר כשדיברו כאן על חיקויים סיניים של אייר-טאג, עלה לי חשש מאוד גדול.

מוצרים סיניים ידועים בזה שהם עלולים להפוך למוצרי ריגול. נגיד בארה''ב הוציאו עכשיו חוק שאסור למכור רובוטים שואבים שמיוצרים שם, מחשש שהסינים יקחו את הנתונים וישתמשו בהם. כנ''ל אפליקציית טיקטוק ועוד כאלה.

בעצם החשש הוא שהסינים ישתמשו במיקום בשביל להבין עלינו דברים, והם יכולים גם למכור את המידע הזה הלאה (נגיד- זה יכול לעזור לאיראנים לכוון טילים מדויקים על בתי ספר...).

בקיצור, לדעתי דווקא במוצר כזה שווה להשקיע יותר ולקנות משהו שיוצר במדינה מערבית מתוקנת.

וממש מעריכה אותך שעשית סטופ לזה השנה

מדהימה!

אולי להזמין לחלק מהסעודות חברים או משפחה?

יש לך מישהי שבעלה גם טס? אולי לעשות ביחד סעודה?

אם תשארו רק המשפחה המצומצמת אולי לחשוב על תוכנית בסעודות ובמשך היום שירגישו אוירת חג וכייף

התכנון זה להיות בשקט בבית, בלי הפרעות

אולי כן אצליח קצת להתפלל בין לבין. זה באמת ניסיוני השנה

ואולי להזמין את כל האוכל מקייטרינג למרות שזה יקר ממש

אולי בתור פיצוי.

לק"י

אני בטוחה שיהיה לכם הרבה יותר טוב השנה בבית מאשר אצלם.

למרות התחושה הקשה תשמחי שחסכו לך את הצד של להיות הפוגעת. אני במקום שלא סובלת להיות אצל חמותי כבר מרוב הערות והתערבויות והיא תמיד בחיבוק דוב מתעקשת על חגים אצלה וזה גורם לי למריבות ולהרס בשלום בית כי בעלי רוצה מצד אחד לרצות אותי ומצד שלי לשמח את אמא שלו , לא משנה שהיא פקעת עצבים כשכולם מגיעים ואף אחד כבר לא רוצה להגיע , כולם מגיעים נטו כדי לרצות אותה כדי שהיא תרגיש שהיא אירחה למרות שהיא מחכה רק לשקט ורק מעירה . אז חיבוק גדול גדול אבל תראי את חצי הכוס המלאה יקרה בטוחה שאת לא צריכה קשר רעיל כזה עם הגיסות שלך ובע"ה יהיה לך ולילדים חג מהמם !!!

תני לעצמך זמן להתאושש מהשיחה ומהחוויה.

דווקא נשמע שזה לטובה שלא תהיי במקום שלא טוב לך.

ועכשיו תחשבי מה ואיפה יהיה לך הכי טוב ומוצלח ותעשי את זה הכי נעים וטוב

כמה שידעת שהן רעילות, ורעות ומתעללות המשכת להגיע ולסבול והנה, אמרו לך בפנים. אווצ'

מאמי, קחי את הנפילה הקשה הזאת רק לעלות למעלה גבוה, תעשי לכם את החג הכי כיף ומשמח ומפנק שיש.

הנה, היא חסכה לך את השיחה שאת היית אמורה לעשות בעצמך ולהגיד - לא נגיע כי סיוט לי. הבטחת לעצמך שתדאגי לעצמך השנה ולא עשית זאת אז הקב"ה דאג שתהיי במקום יותר נכון ומדויק לכם.

נשמע כואב וצורב ממש❤️

בטכני אולי יש חברה שגם לבד בחג ותעשו יחד?

מי שאני מכירה שבעלה טס הרבה עושות ככה וזה עובר יותר בטוב..

מעבר לזה לגבי החויה הזאת של הדחיה ושלא רוצים אותך, נשמע כואב ממש.

בגדול, בכל אחת ואחד יש שריטות ופצעים בנפש, והנפש מבקשת להתרפא, ובעצם יוצאת עו ועוד הזדמנויית עבורנו לדעת אותם, כדי שנתרפא, ולכן חויות ותחושות כאלה חוזרות על עצמן שוב ושוב...

ממליצה ממש להשקיע עבודה פנימית בליווי בנושא הזה כדי להרגיש אהובה ורצויה בחיים שלך❤️

שעלי לדאוג לעצמי.

בסיטואציה המשפחתית נשמע שהם בחנו אתכם, וגם אם לא בחנו היו צריכים גבול . נשמע שהמטרה של ההשתוללות היתה למתוח את הגבול.

יכול להיות ממלא סיבות, גם התרגשות חיובית ושמחה יכולות לגרום לילד להשתולל בצורה מוגזמת שצריך לעצור.

בסיטואציה של היצירה נשמע שהם עשו טעויות (מעצבנות) שילדים עושים, לא נשמע שזה דווקא.

המשפחה שלך אם אני זוכרת נכון כבר לא רגילים לקטנים, כלומר - האחים, הילדים שלהם כבר גדולים. יכול להיות שהקשיחות הזו מגיעה מזה? כבר "שכחו" מה זה ילדים...

גואש זה פוטנציאל לכלוך שדורש התארגנות מיוחדת, והסבר מאוד ברור לפני כן מה מותר ואיפה. ועדיין גם עם הסברים זה מועד לפורענות!

בקיצור, לא נעים שקורות תאונות, בטח אם זה בגלל שלא מקשיבים לכללים שהסברנו מראש, אבל לא קראתי פה משהו שנראה לי נורא או לא תואם גיל

הם פשוט... ילדים.

ילדים עושים טעויות פשוט מחוסר מיומנות, יחד עם רצון בכל זאת להיות עצמאיים, ובנוסף עדיין לא רכשו אותה רמת שליטה עצמית כמו מבוגרים.

הציפיות שלנו כמבוגרים צריכות להיות תואמות, וזה אמנם דורש הרבה סבלנות ולא תמיד קל, אבל מצד שני שינוי ההסתכלות והתאמת הציפיה עוזר להגברת הסבלנות.

מעודד וחמוד

אבל עם כל הכבוד,

יודעות כמה גואש נשפך לכיור על כל הכלים ולקח לי זמן לנקות? הייתי בהלם והלכלוך ברצפה

זה לא מצריך תגובה?

ילד בן 6 לא שופך גואש בגן בכיור המטבח נכון? אז למה בבית הוא מרשה לעצמו ?הערתי מלא פעמים אבל הילד לא שפך את המים הגבוהים בכוס אלא המשיך לערבב גוונים ולהוסיף עוד מים

זה לא נקרא חוסר הקשבה???

או כשמבקשת מהם לאסוף משחק והילד לא מקשיב?

והכי דפוק שניסיתי להתמיד בלהבניס אותו לחדר שוב ושוב כשיצא, ונלחמתי בו כי רציתי להתמיד במה שאמרתי

סוף סוף ולהבהיר שהוא בחדר!

אני לא בטוחה שהייתי צריכה להכניס לחדר אבל הבית היה נראה כאוס!!!

והילד ממרה את פי ויוצא ומצפצף

הוא נלחם בי אז נהייתי יותר לוחמנית ונהיינו ראש בראש כי אצלו זה מחמיר כשכועסים עליו

אוף

אני לא יודעת איך להגיב לכל מצב

אבל בטוח השפיע עליי הכל פלוס המבט המשפחתי על הילדים והשובבות וכעסתי

תנו לי איזה כלל אצבע איך ומה להגיב לכל תרחיש? או שאני רכה מדי או שאני נוקשה למרות שגם זה לא עוזר כי נלחמתי היום בתחנות רוח

ומה נותנים כעונש כשהילד עבר גבול?

ומה עושים אם הילד יוצא מהחדר ?

אני גם עשיתי עם הילדים גואש בחופש והתחרטתי ממש

כל הזמן הייתי בלחץ שלא ילכלכו שום דבר ולא היה כזה כייף היצירה שרצינו לעשות.

יש לי מחשבה שאולי יותר להראות להם רגש מצידך שאת מאוכזבת מההתנהגות שלהם

לא כועסת אלא מאוכזבת.

לשדר להם לפני (נגיד לפני היצירה בגואש) שאת מאמינה בהם שהם גדולים ובוגרים וכשהם לא עומדים בציפיה שלך אז לפני הכעס פשוט לשדר את האכזבה.

בלי הרבה מילים.

אצלי כשאני רוצה לתת עונש ולא יודעת מה לתת אז אני אומרת שהיום בערב אני אדבר עם אבא ונחשוב איזה עונש מגיע למי שהתנהג ככה...

זה מאוד מלחיץ את הילדים ונותן לי מרווח נשימה לחשוב יותר בשיקול דעת.

ברור שמשפיעות עלינו דעות של אחרים או מה שאנחנו חושבים שהם חושבים, ברור שקשה לשמור תמיד על אורך רוח כשהילדים מייצרים לכלוך ועבודה קשה נוספת "מיותרת", ברור שלא תמיד יודעים איך להגיב נכון. זה לגמרי לגמרי אנושי וכמובן.

אבל כל אלה הם עניינים נפרדים. אני הגבתי על ההתנהגות שלהם. את דיברת על ההתנהגות שלך.

זה בהחלט ייתכן שילד יתנהג כמו ילד, באופן נורמטיבי, והורה יגיב באופן שאפשר להבין בהתאם לכל הנסיבות, ועדיין למרות שזו תגובה נורמלית בסיטואציה, זו לא בהכרח התגובה המיטבית. אלו פשוט שתי שאלות שונות: האם אפשר להבין כעס בסיטואציה? לגמרי! האם זו התגובה הכי נכונה? זו כבר שאלה אחרת. אולי כן, אולי לא, אולי באופן ובמידה מסוימים?

ומכאן עולה השאלה - אם זו לא התגובה הכי נכונה, איך אפשר להגיע למצב שבדרך כלל (לא תמיד...) נדע וגם נצליח להגיב באופן הולם?

ואחד השלבים הראשונים הוא לשים לב לכך שמדובר בשני דברים נפרדים: ההתנהגות של הילד, ההתנהגות של ההורה. ולהבין שהתנהגות נורמטיבית של ילדים כוללת גם הרבה טעויות.

ומה מעבר להבנה הזו? באופן אישי אני ממש אהבתי את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".

אצלי אין גואש, אא"כ אני ממש במצב רוח טוב להכיל את כל הלכלוך, וכמובן רק בחצר.

אבל את משווה לגן, אז בגן הילדים ממש לא נגשים לשפוך בעצמם את הכוס מים. רק הסייעת עושה את זה. וגם לגבי גובה המים בכוס - גואש באמת הוא לא הזדמנות טובה לעצמאות. כשמשתמשים בגואש רק המבוגר מכין את מה שצריך, ומפנה את מה שצריך, זה באמת לא בשביל ילדים. אני כן מצפה מהילדים לא להסתובב עם הגואש אלא רק לצבוע ואח"כ מיד לגשת לשטוף היטב ידיים.

ילדים לא כל כך כתובת להערות מילוליות.

הערת לו מלא פעמים לשפוך את המים הגבוהים מהכוס. במקומך הייתי חוששת שיישפכו לו בדרך... לא שווה לי את התוצאה. אבל גם אם מבחינתך את מסוגלת להכיל את הנזק האפשרי, אחרי שפעם אחת הוא לא ביצע, פשוט תקחי את הכוס ותשפכי בעצמך.

מה שיותר מתאים לדעתי, זה לומר שיותר לא נוכל לצבוע בגואש עד חודש תשרי, ואז נבדוק אם כבר גדלו מספיק כדי להיות ממושמעים לכללי הצביעה בגואש. כי עכשיו הם לא מספיק גדולים ומבינים את הכללים של הגואש, וגואש מאוד מלכלך, ולכן צריך כללים מיוחדים של זהירות. אז בחודש הקרוב יוכלו לצבוע רק בצבעים רגילים, ונקווה שבעוד חודש כבר יהיו מספיק גדולים כדי להצליח לצבוע לפי כללי הזהירות.

להציק למבוגרים, לקפוץ על ספות בבית של אחרים, לא לנעול סנדלים כשמסוכן, לא להקשיב להוראות לגבי כוס שתיה, לדבר לאחרים באופן שלא נעים להם.

וכל זה, בשבת אחת.

כלומר כל ילד בן חמש עושה משהו מזה מידי פעם, אבל לא את כל זה יחד ב24 שעות.

ילדים שעולים לכיתה א'.

לדעתי, צריך טיפול מהשורש דרך הדרכת הורים, וזה לא תקין.

א.כתבח לך כמה וכמה פעמים ממש כדאי הדרכת הורים.. נשמע שיש פה אתגר שחוזר על עצמו וצריך ללמוד איך להתמקם מולו. ופגישה אחת לא תספיק כנראה..סוג לש ליווי לתקןפה.וזה שווה כל שקל.

ב. אקח רק דוגמא אחת ממה שכתבת- על האיצוטרובל שטבל בצבע.

דבר ראשון - אם נותנים להתעסק בצבעי גואש או צבעי מים - זה אומר שאת במצב רוח שיכל להכיל קצת לכלוך כי כמעט תמיד נשפכים מים והאזור מתלכלך. אם את לא במוד המתאים- אז פשוט לא.

ולגבי מה שקרה-. תראי מבינה למה הקפיץ אותך באמת מבאס שמלכלכים שטיח וספה!

אבל

פה התגובה שלך נבעה מהלחץ שלך. והיא ממש לא היתה אקט חינוכי מועיל

זה מובן. אבל אם את שואלת כדי לקבל כלים לאיך כדאי להגיב בסיטואציות כאלה-

הגיוני שכשאת רואה משהו כזה תגיבי ב- מה אתה עושה? אתה מלכלך את הספה אל תלך משם! הז הגיוני שזה יצא טבעי..

אבל אז אפשר להסביר את התגובה- שהיחד ילמד לתמלל רגשות- אויש אני רואה שהספה התלכלכה זה ממש מצער אותי כי היא חשובה לי וחבל שהיא תהרס"

ובכללי כשבאים 'לחנך' לחשןב לפני מה בעצם את רוצה ללמד את הילד.

אם המטרה פה היא ללמד אותו להיות זהיר יותר על הספה והשטיח וללמוד איך לעבוד עם צבעי מים באופן פחות מלכלך-

אז תנמשי רגע..תזכרי שזאת המטרה לשך.

זה לא משהו שהוא אמור לדעת מראש.

הוא טעה..ילד מרוכז במטרה שלו- לשים את היצירה להתייבש בחוץ. הוא לא עוצר לחושב על הספה. ושאולי יכל לטפטף.

כדי שזה יטמע בתוכו- את צריכה לחזור על הכללים-

כל פעם לפני שמוציאים צבעים- מזכירים את כללי ההתנהגות. גם תוך כדי אפשר.

אין טעם להכניס אותו לחדר לעונש. מה זה עוזר? מזה הוא ילמד להיות זהיר? לחפש שירגיש אשם זה לא חינוך.

זה רק מחליש.

הוא לא התכוון ללכלך הוא פשוט היה מרוכז במשהו אחר

זה טעות

אבל לא מצריכה עונש

רק שיתוף ברגשות שלך- שהספה היא יקרה וחושבה לך ולכל בני המשפחה ותזכורת על הכללים. זה הכל.

אפשר גם לשתף אותו מצד לקיחת אחריות בנקיון.

אבל המטרה היא לא להרגיע את הסערה או להפסיק את ההתנהגות השלילית אלא להעביר את המסר שאת באמת רוצה שילך איתם הלאה

כל הזמן ההתנהגות והשתוללות והקשיים

נהיה לא כיף איתי ובכללי

אני לא רגועה ויותר עצבנית

אתם כל הזמן מפנים פצועים מתחת לגשר, זה באמת נורא מתיש וסיזיפי.

הדרכת הורים טובה אמורה לתת לך את הנקודת מבט הכללית, המהותית איך להבין כל ילד ומה ההתמודדות הרגשית שלו ומה האתגר שלו ומה הוא צריך ממך ומה את בוחרת לתת לו בכל סיטואציה.

וכשמבינים מהותית אז לאט לאט לומדים ליישם גם בכל הרגעים הקטנים והמשתנים.

נשמע שאת מנסה להבין דרך סיטואציות קטנות..בלי לקלוט את הנקודות מהות.

אבל זה לא נותן לך הבנה אלא סוג של ניסוי וטעיה אקראי

לדוגמא כשאנחנו הלכנו להדרכת הורים לגבי בת אחת עם סצנות בכי ומניפולציות רגשיות

המטפלת שמעה מאיתנו על הכל

ואז שאלה אותנו

הרי מה שאתם רוצים לומר לה -כבר אמרתם. היא חכמה ומבינה. אז למה היא לא מפנימה ומיישמת..?

מה בעצם לדעתכן היא צריכה מכם...? מה היא זקוקה לקבל שבגללו היא חוזרת על אותו הדפוס שוב ושוב?

ולא. התשובה היא לא רק- חום ואהבה. זה נכון תמיד

אבלהיא עזרה לנו לדייק את הנקודה הספציפית שלה.

ואז הבנו גם מה התפקיד שלנו בסיטואציה. ומה לומר. ומתוך איזה מקום פנימי.

וואלה זה עבד מדהיםםםם

מסתכלת אחורה..פעם זה היה קורה כמה פעמים ביום

היום פעם בכמה שבועות

ולזה אני מתכוונת

את כל הזמן בעמדת אני לא יודעת מה לומר איך לומר איך להגיב

את מנסה ליישם עצות מבחוץ

אבל בלי להבין

את הילד שלך

מה עובר עליו מבפנים ולמה הוא זקוק ממך

ובלי להבין את עצמך מבפנים-

את מדברת על מתי לתת עונש-למה בכלל לתת עונש?

החיפוש שלנו זה לא להראות לו הנה טעית התנהגת לא יפה.

המטרה בחינוך זה לתת לילד כלים לגדול ולהיות עצמאי רגשית- להבין את המציאות נכון, להגיב אליה באופן מתוקן. לדעת לעבוד עם הרגשות שלו ולווסת אותם לפעמים.

ולהבין מה הגבולות ומה לא מקדם אותו.

ברגע שיש הבנה מהותית

עסוקים בתיקון

במה אני רוצה ללמד אותו וילך איתו הלאה-דרך הסיטואציה שנוצרה. מה שקרה זה לא הנקודה.

אלא מה הוא ילמד ממנה.

עונש ומאבקי כח גורמים לילד לצאת ממצב לומד וקשוב למצב מתגונן ונאבק על שליטה.

גם אנחנו לא פנויים ללמוד כשמישהו מנסה ללמד אותנו משהו בכעס או ביקורת או אשמה.

הלב נחסם ומתגונן.

אם תביני לאן את רוצה לנווט את הספינה תלמדי לומר את אותו מסר באופן שלא חוסם.

נגיד בסיטואציה של הצבעי גואש-

מה עוזר לסגור בחדר עונש מאבקים

הוא לא ילמד להיות זהיר מזה. מבטיחה.

תביני שהם מתנהלים וחושבים על הכיף שלהם וזה הגיוני.

זה לא חוצפה שהוא מילא מים עד הסוף או הלך לבד למלא בכיור או לייבש איצטרובל בחוץ

הוא רק צריך הכוונה תומכת תוך כדי. לא באיומים.

לפני-הסברה של כללי הזהירות בגואש ולהסביר שזה חשוב כי אלו צבעים שלא יורדים בכביסה ועלולים להרוס בגדים וחפצים חשובים לנו.

לדבר בכבוד לפנות למקום הבוגר שלהם.

תוך כדי להזכיר. נגיד הוא בא למלא יותר מדי- להזכיר- ממלאים את הכוס רק לחצי.

הוא בכל זאת ממלא יותר?

''אויש איזה באסה אני רואה שאוד רצית למלא את הכוס ולא הצלחת להתגבר ולהקשיב לכלל שאמא הסבירה.. אבל בגואש מי שלא קשוב לכללים פשוט לא יכל לצייר...כי אחרת כולנו נצטער שנהרסו דברים חשובים .אז בוא נקח כוס חדשה ואני בטוחה שתמלא אותה רק עד החצי כי אתה בטוח רוצה לצבוע ולהנות..''

הרעיון זה לא לבא במתקפה.

אלא להיות מרוכזת במסר שאת רוצה שיעבור אליו

ולא לפי הכוונה של הילדים...

כמו שכתבו לך, עניין הגואש שטפטף היה טעות, זו לא הייתה הכוונה של הילד, ועל זה החלטת להעניש בחומרה.

לעומת זאת, כשהילד מילא יותר מדי מים, לא הגבת בחומרה ולמעשה לא הגבת כמעט בכלל, חוץ מ'לבקש' ממנו לשפוך. את יודעת שהבקשות שלך לא כל כך מתקיימות, ולכן זו לא ממש תגובה.

במקרה הזה המשכת בפעילות עד שהמים נשפכו. הילד כנראה רצה להמשיך בפעילות ולא כל כך עניינו אותו הכללים שלך והבקשות שלך, מבחינתו סך הכל הגיוני. זה התפקיד שלך לאכוף את הכללים שאת קבעת, ולנהל את הפעילות בתנאים שלך. אם את רואה שעוברים על הכללים ולא מגיבה על כך, ומענישה רק על תוצאות, הילדים חווים עולם קצת כאוטי ולא צפוי: ילדים באופן כללי לא כל כך טובים בלהעריך תוצאות. מבחינתם אפשר להמשיך בפעילות בסבבה, למלא המון מים ולשפוך גואש באיזה כיור שרוצים והכל יהיה מעולה, הרי גם את ממשיכה את הפעילות. הם בכנות לא חושבים שהמים ישפכו או שהכלים יתלכלכו, וכשזה כן קורה זה מבחינתם לא כל כך צפוי, אבל כשזה קורה, בלי כוונה מבחינתם כי הם הרי לא תכננו לשפוך מים או ללכלך את הספה, אז הם נענשים בחומרה, לא על ההתנהגות אלא על התוצאה שלה. זה מבחינתם לא צפוי הרי אין להם באמת שליטה על מתי מים ישפכו ומתי לא, זה קורה בטעות גם למבוגרים. אז מבחינתם הם נענשים באופן אקראי.

את שואלת מה היית צריכה לעשות? ( אני כמובן ממש לא טוענת שאצלי או אצל כל אחד אחר כל כלל נאכף בצורה משולמת, אבל שאלת אז אני מנסה)

מראש כשמילאו יותר מדי מים, את בתור המבוגר האחראי היית אמורה לדעת שהמים עלולים להשפך, והיית צריכה לוודא שהמצב תוקן לפני שממשיכים בפעילות. אפשר לקחת את כל הצבעים והמכחולים ולא לאפשר להמשיך עד שהילדים עצמם לא שופכים את המים העודפים לכיור המתאים. ואפשר פשוט להצהיר בקול: 'ככה אני לא מרשה' , לקחת שניה את כוסות המים ולדאוג בעצמך לכמות מתאימה, ואז להחזיר לשולחן ולאפשר להמשיך בפעילות. יש שיחלקו עלי ואולי זה מתאים לילדים צעירים יותר, אבל זה תלוי גם במידת שיתוף הפעולה של הילדים ועד כמה הם כבר שקועים בפעילות וקשה להם להפסיק, אני חושבת שבהחלט במצב כזה של פעילות מלהיבה באוגוסט, עדיף לא להתקע על מי בדיוק יעשה ורק לוודא שהפעילות מתרחשת לפי הכללים שקבעת.

ולגבי השבת המשפחתית: עכשיו אוגוסט, לכולם חם ודביק ומעצבן מדי פעם, גם למי שהילדים שלו כבר גדולים( או רק גדולים בעיניך), ולאף אחד אין סבלנות לילדים שמפריעים וההורים שלהם חושבים שזה לא נורא או אפילו חמוד. בהחלט היה מקום להגיב לעניין הבובות בפרצוף (!) והקפיצה על הספות. אם הם לא מקשיבים (קורה לפעמים גם לילדים הכי רגועים ומחונכים) פשוט לקחת את הילדים משם ולהיות איתם במקום אחר, בחדר אחר או מחוץ לבית. והמסר הוא, שוב, שאפשר להמשיך בפעילות ( =להיות עם כולם) רק כשעומדים בכללים. לא צריך עונשים דרמטיים בדווקא, לפעמים העונש הוא באמת פשוט התוצאה הטבעית של ההתנהגות שלהם.

תראי, יש ילדים שיותר קל לגדל ואחרים שפחות. לי יש אחד מכל סוג 😅, ומהנסיון הזה אני אומרת לך, יש ילדים שגם אם לא תהיי עקבית ולא תדעי בדיוק מה את עושה, הם יגדלו מצויין ויסתדרו בכל מקום. ויש את הילדים הקשים יותר שלא יודעים לווסת את עצמם, ולא יודעים להעסיק את עצמם, והם מפעילים אותך בלי שאת מבינה למה וזה קשה אובייקטיבית. והם צריכים כל כך הרבה הכוונה ותיווך וכללים שקשה כבר לדעת במה להתמקד ומה כאן העיקר ומה הטפל. בהחלט ייתכן שהילדים שלך הם מהסוג הזה, וזו הסיבה שאומרים לך ללכת להדרכת הורים. כי זה באמת קשה ובאמת צריך את המבט החיצוני ו האובייקטיבי, כי את עצמך יותר מדי מופעלת מהם. זו לא בושה, גם אם יש כאלה שגידלו ילדים מצוין בלי זה. כשצריך זה עוזר ממש! וגם זה מנסיון.

זו לא ביקורת, זו עצה ממישהי שגם מגדלת ילד שלפעמים קשה לו וקשה איתו, לכי להדרכת הורים טובה 🙏

דבר ראשון לעשות סדר יום, איזה פעילות פחות או יותר מתי, ולהכניס לזה זמן סיפור, זמן משחקי דמיון, זמן משחקי קופסה, זמן יצירה

רעיונות לתעסוקה-

דפי צביעה ומדבקות, אמבטיה ארוכה עם משחקים, עזרה בבית- להכניס ולהוציא כביסה, לשטוף כלים, לטאטא. לעזור לך לבשל, לחתוך סלט עם סכין חד פעמי, ג'ימבורי מכריות ומזרונים, להכין עוגיות, לרקוד עם שירים לפי תנועות, להזמין אליכם חברים עם ילדים בגיל, לגזור ולהדביק דפים עם ציורים

זה כל מה שעולה לי בינתיים😅

משחקי קופסא כמו לוטו, פאזלים, משחק זיכרון וכד'.

משחקי הרכבה- מגנטים, לגו דופלו, קוביות וכד'.

משחקי תנועה- מסלול, הליכות של חיות, כדור, בימבה.

גם אנחנו בשלב הזה. לרוב הוא משחק עם האחים הגדולים.

נגיש בתחב''צ ושקט לא הולך ביחד.

כי הנגישים הם המועדפים על בני נוער...

אם את מעדיפה את הנגישות לכי לכינר (או דוגה אם אתם כל המשפחה יחד).

אם השקט- אני אוהבת את סוסיתא.