הבת שלי בת חודש, בזמן ההנקה היא כל רגע מפסיקה כאילו משהו מציק לה, מדי פעם היא גם כמעט נחנקת, כאילו היא בולעת מהר מדי, ואחכ היא צורחת מגזים, היא עושה הרבה קקי וגם עושה גרעפסים, מה לעשות?
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
בליעת אוויר בהנקהמישמיש
מה זה הרפלוקס הזה?מישמיש
יכול להיות שבתחילתיפעת1
ההנקה יוצא לך שפריצים של חלב..וזה מקשה עליה את היניקה והיא מוציאה ומחזירה..מה שיכול לעזור זה לסחוט מעט את השד לפני כל הנקה ואז לחבר אותה.
אחרי ההנקה להרים לגרפס..
זה שיש הרבה יציאות ב"ה זה אומר שיש לך מספיק חלב..
וגזים את יכולה לנסות שינוי בתזונה להוריד מוצרי חלב,להניח אותה במנשא,לעשות עיסוי תינוקות,אופניים ברגליים
וטיפטיפות נגד גזים..
המון מזל טוב!!
.
בדיוק הבעיה שלי!מיכל אביב
הבן שלי בן שלושה שבועות ויש לו בדיוק בדיוק אותה הבעיה, עם אותם תסמינים. לא חשבתי על ריפלוקס- אבל לבת הגדולה שלי היה אז מאד יכול להיות שזה קשור, אבדוק את הענין
לתינוקות יש אינסטינקטיוקטנה
לתינוקות יש אינסטינקט לא לעשות את צרכיהם על אמא. לכן, אם היא צריכה פיפי בזמן הנקה, היא מתחילה להתפתל 
אפשר להוריד לה את החיתול ולקחת אותה לעשות פיפי מעל הכיור, או מעל סיר (או קערה), או בדשא, או בשירותים (כשאת יושבת והיא בין הרגליים שלך). אמהות יותר שמרניות, יכולות פשוט להוריד את התינוקת מהשד, ולהחזיק אותה כשהיא נשענת עליך בגבה. אם תשימי יד מתחת לטוסיק שלה, תרגישי אותו מתחמם כשהפיפי יוצא, אחרי כמה שניות אז תוכלי להמשיך ולהניק בנחת
אצל הבת שלי האינסטינקט הזה כנראה הפוךמישמיש
המון פעמים איך שהיא מתחילה לינוק היא עושה קקי, לדעתי הכעיה היא שבזמן ההנקה היא בולעת אוויר וזה מציק לה, השאלה אם יש דרך למנוע את זה ,כי כל רגע היא מפסיקה ואני מרימה אותה לגרפס שלא תמיד יוצא ומציק לה והיא ממש צורחת
זה מגיע אצלה ביחדקיפי.
כי נראה לי שגם שרירי הפה וגם השרירים למטה הם שרירים טבעתיים שקשורים אחד לשני ו"עובדים" ביחד, כשמפעילים לחץ על אחד, גם בשני מופעל לחץ.
לכן גם בלידה עוזר לצעוק או לנשום כדי ללחוץ יותר טוב..
בקיצור- זה עניין של רפלקס.
ובאמת נשמע שהבעיה זה שפריצים חזקים מדי של חלב שגורמים לה להיחנק, וגם לבלוע הרבה אוויר,
והייתי מנסה כעצת יפעת להשפריץ קצת חלב לפני ההנקה כדי לווסת את חוזק הזרם
בדקתם לשון קשורה?שושנה1
זה ממש מה שהיה לי עם שני הילדים הראשונים.
גיליתי את זה רק בילד השני ומיד אחרי הניתוק התופעות המחרפנות האלה פסקו.
המלצתי- להתייעץ עם יועצת הנקה מנוסה,
אצלי רק אחת מתוך 5 אחיות בטיפת חלב זיהתה את הבעיה,
וגם הרופא אמר שזה שטויות,
אז סבלנו המון זמן,
וחבל.
לא נעים...מיכיהאחרונה
זה נשמע באמת שיש לך זרימת חלב חזקה והעצה של יפעת ,להוציא חלב לפני ההנקה, מצוינת.(גם במקרה של גזים זה יכול לעזור כי הרכב החלב הוא שונה במהלך ההנקה ובהתחלה יש יותר לקטוז ויש תינוקות יותר רגישים לזה וזה גורם אצלם ליותר גזים)
אופציה נוספת זה להניק כשאת שוכבת על הגב ואז משחק פה כח הכובד והזרימה פחות חזקה.
בהצלחה.
שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
לא יודעת איפה את רואה שהחברה מעודדתרק טוב!
החברה מאוד לא מעודדת.
חופשת לידה היא רק 3 וחצי חודשים. להאריך זה בלי משכורת.
נשים עובדות יתקשו ללכת לעבודה עם בחילות ושאר תסמיני הריון וימשיכו לעשות זאת מחוסר ברירה כי צריך משכורת...
יוקר המחיה מקשה על משפחות ברוכות ילדים.
חינוך איכותי עולה הרבה, כנ"ל צהרונים, קייטנות, חוגים.
מוצרי תינוקות בארץ מאוד יקרים.
ארוחות ליולדות ראינו כאן בפורום כמה קשה בהרבה מקומות לארגן.
הסבתות בעצמן עובדות ולא פנויות לתמוך בצורה מלאה בבנות שלהן כשהן יולדות.
ועוד ועוד.
ממש לא קל להיות כאן בארץ בהריון ואחרי לידה.
אז מה בדיוק מעודד כאן ילודה גבוהה?! שאת רואה שלשכנה שלך יש 8 ילדים ואת חושבת שאת גם צריכה/חייבת? סגרי את החלון ואל תסתכלי החוצה ותעשי מה שטוב לך.
מי שיולדת הרבה זה כי היא רוצה בזה, או שהמניעה אולי לא מנעה לה למרות שלקחה. או שאסור לה מניעה מסיבה בריאותית.
אם גם לשכנה שלה וגם לכל החברות שלה בבניין יש בדיוק אותו מספר ילדים או לפחות מעל 6 אולי כי היא בחרה לגור במקום שתואם את תפיסת עולמה ושאיפתה.
וללדת בגלל אידיאלים או הלכה או איך שתרצי לקרוא לזה, בהנחה שזה תואם לכוחות הפיזים והנפשיים של האישה ומשפחתה, אני לא רואה בזה חיסרון. מי שרןצה לחיות בעולם נטול ערכים ומשמעות ולשים רק את עצמו, רצונותיו וצרכיו במרכז ללא שום הסתכלות ערכית, אמונית, משמעותית משום סוג- מוזמן לחיות כך. אבל שיכבד את מי שבחר לחיות עם ערכים. לחיות תחת רצון ה' לא אומר שאין לי דעה או מחשבה משלי. ולא אומר שאני עושה מעצמי סמרטוט או כפופה לרצונות החברה (מי קובע מי זאת החברה?!). יש המון המון נשים ש*בחרו* במשפחה גדולה ושמחות בזה. ולא כי מישהו כפה אותן לכך.
מי שמרגישה כפייה מהחברה, שתעשה ש"ב עם עצמה למה היא מרגישה כך. (והערה אחת או שתיים מחברה בספסל בגינה או דודה באיזה מפגש משפחתי זה לא החברה. תמיד יהיו אנשים חסרי טקט)
אוף התעצבנתי על בעליהדרים
יש יום אחד בשבוע , אחד !! שאני עובדת מחוץ לבית והוא עם הילדים, אני ארבעה ימים עובדת מהבית ועוד יום אחד נוסעת למקום ממש רחוק לעבודה שלי .
תמיד יום לפני הנסיעה אני מאפסת את הבית קומפלט (בכללי אני זו שאחראית על תחזוקת הבית מתי שיש לי הפסקה בעבודה וכו זה כביסות כלים ארגון , לפעמים הכנת אוכל, מצעים וכו).
אתמול חזרתי אחרי יום עבודה ארוך פלוס קניות שעשיתי כבר לשבת, באתי לבית חורבה- אוכל שהכין לילדים על השיש , סירים על הפינת אוכל וכלים, רצפה לא נקייה אחרי שאכלו, סל כביסה מפוצץ וכו. עכשיו לא משנה שזה בדיוק חצי שעה להרים את הלכלוך , ועוד ביקשתי ממנו כשהייתי בדרך חזור שלפני שהוא מרדים אותם שיארגן קצת כי אני ממש עייפה ולא באלי מחר להתחיל את הבוקר באיפוס מאסיבי של כלים מסריחים וכו (אציין שעוד שבוע וחצי בע"ה מתחילה תשיעי וגם ככה מנסה לסחוב את עבודות הבית סלש הקריירה סלש היחס לילדים).
בקיצור לא עשה באתי ראיתי אותו ישן עם הילדים ואז הוא התעורר להביא את הקניות מהרכב ולא היה באלי להחליף איתו מילה פשוט השתבללתי ונכנסתי לישון, גם ככה הייתי על 4.5 שעות שינה מלילה קודם כי הילדים התעוררו לנו זוועה משיעולים וצמא וכו .
ועוד לבוא לבית כזה אחרי שהשארתי קו אפס פשוט ריסק אותי , לפני יומיים הוא יצא עם חברים לבילוי ישר אחרי העבודה ואני הייתי לבד עם הילדים כולל איסוף מהגנים וגם חברה שבאה לבן שלי , ותקתקתי את כל הבית הוא חזר לבית מדוגם וילדים ישנים ואוכל שהיה במקרר , אז כאילו בסדר אתה גבר ולא מפריע לך כמוני הניקיון אבל אתה לא רואה שאני משתדלת כל יום להחזיק פה שיהיה לנו נעים? קל וחומר כשביקשתי ממך בחזור לעשות את הארגון הזה לפני שאתה מרדים את הילדים (זה לא שהוא ישב איתם שעות עכשיו כן? תקע להם סרט ופשוט כנראה נח לו , שזה בסדר אבל כאילו נחת אז תתן יד יש פה מישהי שעבדה ברצף מהבוקר והלכה אח"כ לקניות פלוס מלא שעות נהיגה ).
ואני עצבנית גם הבכור שלי משתעל והוא הרדים את הילדים במיטה שלנו, שזה גם מעצבן אותי הלך לישון בחדר שלהם כמו רווק ואני כל שנייה קמה מהשיעול של הילדים, אני יודעת שהוא לא התכוון וסתם היה לו נוח להרדים אותם פה כי המיטה גדולה יותר אבל ביקשתי !!!! כשבאתי , שתעביר אותם לחדר שלהם.
אוף וכל השבוע בקושי הספקנו להחליף מילה וממש רציתי אתמול שיהיה לנו ערב כיפי והכנתי את עצמי לפניות נפשית אליו למרות שחזרתי גמורה אבל המראה של הבית שבר אותי, ועכשיו עוד הוא נעלב כי במקום להעריך שהיה עם הילדים לבד אני מתלוננת על הבלאגן, אבל מי מעריך את זה שאני ארבעה ימים זאת שמפזרת ואוספת ומתחזקת כשהוא בא ב18 בערב מהעבודה ??? ואני גם עובדת במשרה מלאה ועוד בהייטק אז מלא פעמים משלימה בערב חורים שנוצרים לי כתוצאה מזה שאני זאת שיותר זמינה לאסוף
את
הילדים וכו .
אין לה יומיים לסדר כי היא עובדת.ואז את תראי
זה שהיא עובדת מהבית, לא אומר שהיא פנויה לסדר ולנקות כל היום.
חוץ מזה שלא הייתי משווה בין ילדים ששומרים על אחים שלהם לבין בין זוג ואבא לילדים.
מסכימה איתך שלא כולם מסוגלים לעמוד בסטנדרטים האלה אבל זה לא אומר שהיא האחראית היחידה לשינוי המצב.
תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
יואו בחורציק יעיל!חנוקה
אין לי מה לומר חוצמזה שזה מכווץ את הרחם וזה בריא מאד.
ומזל טוב!!
אולי אני אחזור לגיזרה עד הברית בקצב הזהאנונימית בהו"ל
חמש דקות הוא היה בעריסה וכבר שוב בכיאנונימית בהו"ל
אולי יש משהו אחר שמציק לו?
נכון לא הגיוני שהוא יהיה רעב עכשיו אחרי 40 דקות הנקה?
מה יכול להיות הפיתרון לבכי הזה?
רק יכולה לספר על עצמי עם תינוק בן יומוממתקית
שכל הזמן ינק, כשהבאתי מטרנה של בית החולים היו רגועים יותר וישנו יותר. (קודם מניקה, ואז מביאה בקבוק מוכן של בית חולים שישלים כמה שצריך, העיקר שאהייה רגועה.
לאט עם הזמן הייתי מפחיתה בקבוקים בבית...
אין לו חוסר, הוא עלה במשקל במקום לרדת!אנונימית בהו"ל
להביא לו מטרנה זה סתם לפטם אותו... אני לגמרי רגועה שהוא מקבל מה שצריך מהחלב, פשוט בא לי רגע הפוגה
בגיל כזה אם לא נרגע על הידיים/מוצץ הייתי שוב מניקהעדיין טרייה
זה מה שאני עושה 
אבל זה קשוחאנונימית בהו"ל
יש חלב והוא יונק ורגוע, אבל כבר כולי כאובה, הפטמות, הבטן, הזרועות שמחזיקות אותו...
מזל טוב! איזה כיף שהוא ככה עולה!עדיין טרייה
מחר כבר יהיה חלב רגיל אז אולי יפתח פערים.
לבנתיים שמשהו ישגיח עלייך ותניקי בשכיבה איתו וכך תוכלי לישון/לנוח.
אמן! תודה על העידודאנונימית בהו"ל
כל הלילה הנקתי בשכיבה מתוך שינה בלי השגחה אפילו, לא הייתה ברירה, אבל עכשיו פחות מעדיפה כי בהנקה בשכיבה התפיסה שלו פחות מוצלחת וזה יותר כואב לי, מאמינה שעוד כמה ימים זה כבר יהיה הרגיל שלנו...
וציון לשבח לכל הצוות פה שלא נזפו בי על זהאנונימית בהו"ל
סה"כ זה היה ממש בטיחותי כי למיטה בבית חולים יש מעקה משני הצדדים, אבל לא מובן מאליו שאף אחת לא כעסה שהוא ישן לידי ולא בעריסה שלו...
מעניין ממש באיזה בית רפואה זהלומדת כעת
עושה חשק ללכת לשם 
מזל טוב! איזה מרגש!לומדת כעת
אם הוא יסכים לקחת מוצץ זה יכול להיות הפתרון
ולביינתים, הרבה כוחות! לא קל
תבדקי אם תקוע לו גרעפסיום שני
הם גם לפעמים בולעים מי שפיר בלידה.
תניחי על הכתף ותטפחי, אולי זה מה שמציק והוא מבקש לינוק עוד כי זה מרגיע
תניחי על הכתף ותטפחי, אולי זה מה שמציק והוא מבקש לינוק עוד כי זה מרגיע
מזל טוב!!זריחה123
אצלי גם ככה, מהלילה השני בערך לא יורדים ממני לרגע עד שחוזרים הביתה (וישנים בנסיעה הארוכה חח)
ממש קשוח, אם יש אפשרות למלווה שיעזור אז מצוין, ובכל מקרה-זו מן קפיצת גדילה כזו, זה עובר
אצל האחרון שלי אחכ הקפיצות גדילה הבאות לא הורגשו, אולי כי החלב הגיע יפה בגלל היומיים האלו...
בבית יהיה הרבה יותר נוח מן הסתם
בהצלחה וגידול קל ונעים!!
מזל טוב!!רק טוב!אחרונה
אני מבינה שהוא בן יומיים?
זה היום הקשוח שהם בוכים הרבה. מוכר מאוד.
אצלי בשלב הזה השכבתי לשינה על הבטן ועזר.
ואם לא, אז באמת לתת לי לינוק כמה שצריך. זה יתאזן. הוא רק נולד. הוא צריך להרגיש אותך ולהתרגל לעולם.
ולגבי גודש- אני יודעת שהדעה הרווחת היא נגד, אבל אני ראיתי על עצמי יותר מפעם אחת שכן עוזר לי לשאוב בימים של הגודש. לא מרוקנת את השד, אבל כן שואבת להקלה. זה לא גורם לייצור חלב מוגבר בהמשך. ומאוד עוזר לכאבים.
מתארחים בע"ה בשבת.ממתקית
ואני לא יודעת ולא מצליחה לקרוא נכון אם לא באמת רוצים לארח אותנו (משפחה גדולה עם פעוטות ובני 18 +-) וכביכול הזמינו אותנו כי לא התראנו כמעט שנה, ובכל זאת...סבא וסבתא והקטנים מתגעגעים.
או שבאמת שמחים בבואנו, ומצפים לבואנו, ומתגעגעים ומכינים בשבילנו את תבשילי השבת בשמחה.
לצערי אפשרות ראשונה נראית יותר, מקווה והלוואי שאני טועה, לא כיף ככה.
(מביאה גם תבשילים, חלות, קינוח) אבל הכל נראה שנו טוב בואו אין ברירה. פעם בשנה נראה אתכם.
מה אני יכולה לעשות שיהיה כיף לארח אותנו? כלומר שיהיה שווה לטרוח בשבילנו? שלא יסתכלו על הקטנים, והבלאגן, אלא על החוויה המשותפת, הכיף, האווירה איתנו.
(מידי פעם אומרת לילדים, תביאו לסבתא חיבוק, תציעו עזרה,(הגדולים תמיד עוזרים, מנקים, יוצאים עם הקטנים אבל עכשיו יהיה גשום, אין לאן לצאת) תקשיבו, תנו לסבתא את הספייס שלה וכו, אבל לא רוצה לומר שוב ושוב כי זה משדר שצריך להתאמץ כדי שיהיה כיף איתנו וירצו לארח אותנו אחת ל...)
השאלה איך עושים את זה טבעי? שסבא וסבתא יהנו בנוכחותנו, ובמוצ"ש יחשבו לעצמם באסה שהם הולכים (חחחח זה לא יקרה לעולם, הלוואי!!)
וואו חיבוקחנוקה
ממש קשה לבוא בכזו חוויה.
י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?
אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה
מאד אוהבת לארח
וגם אסור להביא כלום
התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב
)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(
הלוואי והיו באים אלינו, טרחה בשבילם.ממתקית
אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם.
אולי רק בית מלון ...חחח
אז באמת אולי להגיע קצרחנוקה
אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.
כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.
זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...
וואו לא ראיתם את ההורים שלכם כמעט שנה?רוני 1234
זה באמת המון זמן…
כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.
אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.
לא יבואו אלינו, זה לא רלוונטי מבחינתם.ממתקית
אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)
וואו מבאססטודנטית אלופה
להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?
גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.
מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲
אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..
בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.
ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה
איזה באסהכורסא ירוקה
תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..
אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.
את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.
אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.
לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.
דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.
ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.
אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין
עדיף להזמין אותם אליכם, זו אופציה?ואז את תראיאחרונה
סיפור לידה (טריגר הריון מורכב וסיבוך בלידה)אנונימית בהו"ל
מקווה שזה בסדר פשוט לשים את זה פה, מרגישה שצריכה לספר את הסיפור הזה עכשיו כדי לעבד לעצמי מה קרה לי.
הריון שלישי, התחיל רגיל. בלי תופעות לוואי בלי בחילות בלי הקאות בלי כאבי ראש. קצת עייפות, הבטן קצת מתנפחת.
בערך בסוף הטרימסטר הראשון סביב טריגר בטחוני התפרץ אצלי דכאון.
פשוט הפסקתי לתפקד.
בעלי חשב שאני לא מרגישה טוב. הייתי פשוט כל היום במיטה, הודעתי בעבודה שאני לא מסוגלת להגיע בגלל הריון,
למזלי מאד כבדו את זה
וזהו.
ככה הזמן עבר אני משובללת בעצמי לא עושה כלום,
בעלי מחזיק את הבית את הילדים.
ריחמתי עליהם קצת אבל לא היה לי שום כח. שקעתי.
בעלי חשב שאולי מגיעה לי שמירה. אבל לא היה בי שום כח ללכת לשום רופא.
באיזשהו מקום בלב ידעתי שזה לא תקין. ידעתי שיש דבר כזה דכאון בהריון
לא היה לי כח להגיד לו.
נוצר איזה שקט קפוא סביבי כמו בועה, התרחקנו מאד.
לא היה לי טיפת חשק. אליו. לאוכל, לחיים. לכלום.
חברה טובה הגיעה אלי בחודש חמישי והאמת די הצילה אותי. היא לא דברה הרבה,
אבל היא פשוט הבינה מה קרה.
בלי להגיד לי מילים כמו דכאון שפשוט היו מבהילות אותי,
שכנעה אותי ללכת למטפלת אלטרנטיבית שממש הרימה אתי על הרגליים.
זה הדבר היחיד שעשיתי, בגדול, אבל זה החזיר אותי לאט לאט לחיים.
בסוף שביעי כבר הצלחתי לתקשר לבעלי קצת מה אני חווה,
הוא קיבל כל כך בהבנה ובהכלה (ונדמה לי בעיקר בתקווה שאם כך אחרי הלידה הכל יעבור..)
הזמן עבר לאט אבל המטפלת תרגלה איתי קצת לקראת הלידה,
עזרה לי להאמין שאני מסוגלת, שאני אצא מזה
שזה יעבור.
הזמן עבר
שבוע 39+2, אני הולכת לשירותים. רטיבות.. מוזרה.
אני קוראת לבעלי אומרת לו תקשיב נדמה לי שיש חי ירידת מים. לא בטוחה.
מתלבטת מתלבטת מפה לשם שעה עוברת הספק הופך לודאי. יש מים, נקיים, בזרימה קבועה. אין צירים.
מתלבטים קצת מה אמורים לעשות.
אני מרגישה חזק בלב שאין צירים כי אין לי כח ללדת אומרת לו
אין לי כח ללדת... בבקשה...
הוא צוחק לא מבין אומר לי מה את חיה, ילדת פעמיים בלי אפידורל, את מלכה
אני בשלי- אין לי כח ללדת. מרגישה את הנפש החלולה שלי חסרת כח אומרת לו אני הולכת לישון.
נכנסת למיטה, 5 דקות
ציררררר ציר של החיים. ילדתי כבר בלי אפידורל פעמיים נכון אבל זה ציר שפשוט טורף אותי
אני שואגת.
בעלי מבין שהגיע ה'מאני טיים'. מסביר לילדודס שעכשיו הולכים לשכנים. מוריד אותם חוזר אני בבית נכנסת לאמבטיה צועקת לו תזמין מדא
והוא לא למה, את רוצה שנלך לבית חולים? נלך (הביח הקרוב 5 דקות מהבית ברכב) אבל תמיד את אומרת שעדיף לחכות
מכוון לי את המים החמים על הגב מחכה שזה יעזור ואני צועקת מרגישה מתערפלת מכאב אומרת לו תקשיב,
זה לא משהו שאני מכירה. אני אומרת לך.
אני לא יכולה לעשות את זה
והוא 'בטח שאת יכולה את אלופה'
אני יוצאת מהאמבטיה נשכבת על הרצפה ככה בלי כלום בוכה מכאב כבר לא רואה כלום הכל מטשטש לי.
הוא עוזר לי לשים קפוצון וחצאית ארוכה ומדרדר אותי לאוטו.
מגיעים למחלקה הפדים לא עוזרים אני משאירה שובלים נהרות אחריי
בקבלה רואים את מצבי מכניסים בלי שאלות לחדר לידה, המיילדת מנסה לחבר מוניטור אני מתפתלת
היא
אני לא רואה כלום ככה
אני
אין מה לעשות לא מסוגלתתתתת. לכי תביאי אפידורל מרדים משו
אני תכף מתעלפת מכאב כל ציר נושך אותי והם באים מהר מהר צפופיםםםםםםםםם
היא קוראת לאחראית מחליטות להכניס ניטור עוברי מלמטה, יש פתיחה 5, מחיקה מלאה
מחזיקות אותי 2 ועוד אחת מכניסה את ה--דבר הזה
מחכים דקה, שתיים. אין דופק.
לוקחות מדדים. לא יודעת מה היה אבל החדר מתמלא. משו לא טוב
אני כבר אין לי כח לבכות מכאב
לא רואה כלום הכל מעורפל לי לא עומדת בעצמת הכאב כפשוטו
בעלי מנסה להחזיק לי את היד ללטף אותי לרגיע אני לוקחת את היד שלו ונושכת חזקקקקקקק אולי זה יעזור.
דוחפים לי דף מול הפנים תחתמי ניתוח חירום
בעלי לוקח לי את היד חותם איתי (אני כבר לא כשירה לכלום)
משכיבים על מיטה סניטרים מסיעים אותי ומבעד לערפל אני שומעת את האחות שעוד מנסה לפתוח לי וריד צועקת שניה אני צריכה לפתוח לה וריד.
חדר ניתוח.
הרדמה כללית.
אני זוכרת באיזשהו מקום בתודעה שלאכול לפני הרדמה כללית זה מסוכן וכמובן שגמרתי צהריים תוך כדי שהתחילה הירידת מים הזאתי
מנסה להגיד משהו אבל אני באמת מעורפלת והם בינכה לא מקשיבים לי
בעלי מדבר אלי. אני בליבי נפרדת ממנו. ברור לי שאני הולכת למות מההרדמה הזאת.
והתינוק ממילא בלי דופק.
מתעוררת מטושטשת בחדר התאוששות. הכל כואב.
שואלת מה עם התינוק
יהיה בסדר.
בפגיה.
עבר החיאה בלידה ועכשיו מחובר לחמצן בפגיה אבל נראה בסדר.
בראש שלי אני כזה 'אני חיה אוקי אז הוא לא הם בטח סתם אומרים'
בוכה שיתנו לי לראות את בעלי הוא נכנס אחרי תחנונים מרובים ל2 דקות להביא לי משקפיים
אומר שהתינוק בפגיה ולא נותנים לו להכנס עכשיו אבל הרופא ילדים אמר שהןא יהיה בסדר. שהיה לו נס.
עוד כמה דקות כבר לא היה מה לעשות.
כולי כאבים.
מבוקעת.
לא מעיזה לגעת בצלקת. לא מעיזה להרגיש.
אבל הוא חי ואני גם.
אחרי 24 שעות נותנים לי להכנס לפגיה לראות אותו.
הוא חמוד וענק ושוכב שם מחובר לצינורות אבל האחיות חמודות ומראות לי שהוא אוכל ממש יפה מבקבוק
אני מנסה להניק, אין ממש מה וגם הוא כבר לא הכי בקטע
נו מילא העיקר הוא חי..
ונראה בסדר. מסתכל עלי!
ברוך השם.
כמה ימים עוברים.
אני מתאוששת לאט לאט. הכל כואב.
הכל בשוק כזה. הלם לגוף. ללב.
ממש מרגישה שהניתוח הזה לא קרה בגלל כלום.
פשוט כי לא היה לי כח ללדת את הלידה הזו, נפשית.
מרגישה אשמה.
מרגישה כועסת.
זהו.
עכשיו הוא כבר קצת גדל, מתפתח טוב, מחייך!!
אני מלאת תקוות על בריאותו למרות האפגר הלא מעודד בכלל
עוד לא מסתכלת במראה, מפחדת לראות את הצלקת.
זה יעבור לי, נכון?
וואוו אחותי! איזה סיפור!השקט הזה
חיבוק על החוויה 
יש פה ככ רבות חכמות ממני שיכתבו דברים מהממים, אבל רק אגיד- אל תאשימי את עצמך. לכל תינוק יש את הדרך שלו לרדת לעולם. זה זו הדרך של התינוק שלך, וזה מה שהייתם צריכים לעבור!
אמאלה יקירה איזה נס!Doughnut
אני כולי בהתרגשות אחותי את מהממת!!! מלכה שהבאת חיים לעולם, והשם הציל אותו ברגע האחרון בנס כי ידע איזו אמא מהממת מחכה לו!
ריגשת ממש עם המסע שעברת, ומאחלת לך שההחלמה תהיה חלקה ומהירה, ותדאגי לעצמך עכשיו במקסימום. עברת אירוע מטלטל ואת צריכה את הזמן להתאושש.
אל תכעסי מאמי, את לא אשמה! לא אשמה! לא אשמה! את שומעת? את אמא לביאה שאחרי כזה הריון מאתגר ולידה טראומטית מגיע לה רק טוב בעז"ה💕
ממליצה לך ממש אחרי ההחלמה מהלידה ללכת לעבד את ההריון והלידה שחווית, שזה ילך אתך סגור ושלם ולא ישארו דברים פתוחים.
חיבוק והרבה מזל טוב!
וואווווווואמא לאוצר❤
קראתי בנשימה עצורה ודמעות
את גיבורה
את לביאה
את אלופה
אין לי מילים!!! איזה סיפור! איזה נס! איזה מדהימה את!
ממליצה ממש על עיבוד לידה והמשך טיפול נפשי ...
ויהיה טוב בסוף!!!🩷 ובעז"ה תתאוששי ותגדלי מזה 🤍
וואו חיבוקשמ"פ
ממש עלה לי דמעות שקראתי את כל מה שעברת בהריון ובלידה 🫂
אין לי ניסיון עם צלקת קיסרי אבל מה שכן את ממש ממש לא אשמה
ואני אכתוב את זה שוב. את ממש לא אשמה
מקווה שיהיה לכם גידול קל, התאוששות פיסית ונפשית לך והרבה נחת ממנו בע"ה.
חיבוק, חוויה מטלטלת מאודשופטים
בעייני את ההפך מאשמה, בזכות התושיה שלך להגיד לבעלך שצריך להתפנות הגעתם בזמן לבית חולים.
היתה לך סיעתא דשמיא גדולה, ה' איתך.
בעלך תומך ואיתך, כל כך לא מובן מאליו
בע"ה תתאוששי ותתחזקי מזה ותזכו לנחת גדולה מהילד הזה ומכולם.
(אם זה בסדר לשאול, אשמח לדעת אם ראו סיבה למה שקרה).
שוב חיבוק גדול, תשמרי על עצמך!
אפשר להגיד שממש מורגש כמה בעלך סובב אותך?רקלתשוהנ
בכל הזעזוע הזה, שהתחיל מטלטלה נפשית קשה שמתרחשת רק בפנים - ובחוץ שקט
גם כשלא יודע מה הוא יכולה לעזור
כמה הוא איתך, כמה הוא שלך, להושיט יד מה שיכול.
רעדתי כשקראתי את הסיפור שלך
תמיד לידה (בטח בלי אפידורל) היא על שער השפיות, שער החיים, שער העולם הבא
אבל אצלך התחושות של הפרידה, של ההבנה המוחלטת שקורה אסון - שזה או את או התינוק, כי ככה זה, כי אי אפשר גם וגם.
איזה זעזוע נורא לנפש
וברור שיש את המציאות שברוך השם את בסדר, והפלא הקטן שלך בסדר
אבל הנפש לא בקלות מתנערת מרושם כזה.
לגבי הדכאון
לא כתבת כמה זמן את אחרי הלידה
אבל אני מניחה שלידה כל כך מטלטלת אחרי הריון עם דיכאון היא מנבא לדיכאון גם אחרי הלידה
אז חס וחלילה שלא תקרסי
תטפלי בעצמך, אם המטפלת ההיא עשתה לך טוב - לכי אליה. לא הבנתי אם דיברתן או שזה רק היה טיפול פיזי כלשהו.
לדעתי חובה ללכת למקום שאת מדברת ומעבדת במילים את מה שחווית.
חיבוק גדול גדול!יעל מהדרום
לק"י
(ילדת בקיסרי בגלל מצוקה של העובר. זה לא משהו שאת אשמה בו.... גם לי זה קרה בהריון הראשון. ב"ה מאז ילדתי בכמה לידות רגילות).
עברת חוויה לא קלה.
מאחלת לך הרבה מזל טוב! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה! והתאוששות מהירה🙏
(ילדת בקיסרי בגלל מצוקה של העובר. זה לא משהו שאת אשמה בו.... גם לי זה קרה בהריון הראשון. ב"ה מאז ילדתי בכמה לידות רגילות).
ואוו איזה סיפור ❤️❤️לפניו ברננה!
אחותי אל תאשימי את עצמך!!
את לגמרי מלכה ולביאה.
הבאת אתכם לבית חולים בזמן. ידעת לומר לבעלך שמשהו ממש לא תקין.
הפוך - זה שהוא נולד חי זה לגמרי בזכותך!!💗
תודה ששיתפת, את כזו גיבורהגלי מטר
איזה סיפור עוצמתי. את אישה גיבורה ומיוחדת. מאוד התרשמתי מהחיבור שלך לעצמך, ידעת מה את מרגישה ואמרת את זה גם כשזה לא היה רגש נעים שרגילים לומר. אני לקחתי מהסיפור שלך את האמון בתחושות ובגוף, כמה חשוב להאמין למה שאנחנו מרגישות ולצפות גם מהסביבה לא לבטל את זה. מדהים שמהציר החזק הראשון ידעת שמשהו פה לא רגיל ולא תקין וביקשת להזמין אמבולנס. זה מזכיר לי שהדולה שלי אמרה לי בפגישה שלפני הלידה שממש חשוב לסמוך על אינסטינקטים של יולדת, שאנחנו נאמין לעצמנו ונקשיב למה שיש לנו לומר גם אם אין לזה הסבר הגיוני, כי הרבה פעמים בלידה מדובר על תחושה שונה בגוף, או למשל על ריח שמעורר אצלנו חשד שמשהו בעייתי ואנחנו לא יודעות בהכרח להצביע על ההסבר הרציונלי לבעיה או על הסימפטומים שהתעוררו, אבל הגוף יודע מתי הוא במצוקה וגם להיפך, כשיש לנו וודאות שהכל בסדר, וצריך לקבל את זה ולהקשיב לו בכל מצב.
מאוד התחזקתי מזה ואני מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להחלים ולהתאושש בקצב שלך, שתעבדי את החוויה הקשה שעברת בזמן שנכון לך ותהיי בחמלה כלפי עצמך. העניין עם החיבור לגוף שלך כרגע נראה לי מאוד סימלי, הוא חלק מתהליך הקבלה שזה מה שעברת וזו התוצאה שנרשמה בגוף. לא קל לקבל ולהפנים דבר כזה.
והכי חשוב, תזכירי לעצמך שברגע האמת עשית הכל בשביל התינוק ובשביל עצמך, את ממש הצלת את חייו כשנענית למה שהגוף שלך אמר לך והתעקשת על זה.
והלוואי שעכשיו יהיו לך הרבה חוויות של שמחה והנאה מהגוף שלך ומעצמך, מהתינוק ומכל המשפחה, בעז"ה.
וואווו וואוווו וואווווווו קראתי בנשימה עצורה.אמהלה
איזו גיבורה את
כמה עברת
בטח שלוקח זמן להתאושש מכזו דרמה
גם בלי סיפור הלידה היה לך להתאושש מתקופת הריון קשה.
חיבוק גדול יקרה
מציעה לך בהמשך ללכת לעיבוד לידה, שזה קצת יותר יתיישב לך על הלב
ורק שתדעי
שאת אמא לביאה
הצלת את הילד שלך באינסטינקטים שלך
ובזכותך הוא חי
עולם שלם הקמת
מאחלת לך, לכם
רק בריאות, אהבה ושמחה
נשמע שיש לך בעל תומך ומבין
ואני בטוחה שמכאן רק תתחזקו ותעלו
קחי את הזמן להתאושש
להחלים
להפנים
ולהרפות
מזל טוב יקרה
וואו. איזה סיפור מטלטלצלולה
קראתי פעמיים. רק מהקריאה הרגשתי שצריך להתאושש, אז מה את עברת...
איזו מדהימה. אין לי מילים. להתמודד עם כל כך הרבה, ובסוף עם ראיה אופטימית שרואה תינוק מתפתח ומחייך ב"ה.
מזל טוב יקרה. שיהיו לך המון שמחות ונחת בע"ה❤️
וואווו!!! חיבוק ענק!!!!גלויה
היה לי קצת דיכאון בהריון והרבה אחרי לידה...
אז כמו שהציעו כאן - ללכת לטיפול, "רשת ביטחון".
ואם אפשר- כידוע אני לוקחת תרופות לזה
אני קוראת לזה "המשקפיים שלי" - נותנות לי לראות את המציאות נכון,
בלי החרדה והדיכאון.
יש לי 2 ילדים ב"ה,
אחרי הלידה של הגדולה
היה לי קשה לתפקד
ברמה שהשכנים שמעו אותה בוכה ולא היה לי כח לקום...
מעודדת שאפשר לצאת מזה
תחזקי את עצמך
תפנקי את עצמך
בלי רגשות אשמה!
את מהממת
לביאה
תראי מה שרדת
ואת חיה
והתינוק חי!!!
אסור לי להניק בגלל התרופות
אבל כמו שמישהי חכמה אמרה לי - "לפני החלב, צריך אם"!
וזה נותן גם הקלה כשאחרים יכולים לטפל פה והוא לא צמוד רק אלייך.
מזל טוב יקרה.
וואווו איזה אלופה!!!כרם ענבים
חיבוק ענק!!!!❤️🩹❤️🩹❤️🩹❤️🩹שיפור
גם ההיריון, גם הלידה, נשמעים קשים כל כך כל כך.
את לא אשמה. לא אשמה בכלל. יש מקרים שיש האטות וניתוח חירום גם בלי דיכאון. וגם אם נאמר שזה קשור לדיכאון, וזה שלא היה לך כוח ללדת- הדיכאון גם לא אשמתך!!!! בכלל בכלל!!!!!
על מי את כועסת? על ה'? שעברת דברים כל כך קשים? הגיוני לכעוס, מותר לכעוס. תני לכעס מקום. הכעס מגיע ממקום של כאב. והגיוני שאת כואבת, עברת דברים כואבים כל כך!!!!
אולי יעזור לך לדבר עם ה', מתוך המקום של הכעס והכאב. לפעמים זה עוזר לנקות את הלב.
לא בטוח שכל הקודי הזה יעבוא לבד, נשמע לי שכדאי לעבד את החוויות הקשות שעברת, אולי עם המטפלת שעזרה לך עד עכשיו.
והפחד מהצלקת- אני ממש יכול להבין את זה. אם זה לא מפריע לך אז אולי בינתיים זה בסדר שזה המצב. אם זה מפריע, אולי יעזור לך לפגוש אותו בהדרגה, אולי קודם לגעת, ואז להרים קצת את החולצה ולהסתכל רק על הקצה, וככה כל פעם קצת יותר, עד שתראי הכל ולאט לאט תתרגלי.
ושוב. כל כך חשוב לי לומר לך, את ממש בסדר!! את מתמודדת עם דברים קשים כל כך כמיטב יכולתך!!! ושוב דבר מזה לא אשמתך!!
ואו איזה סיפורSeven
ב"ה שאת התינוק בסדר !
מרגש לשמוע שיש לך בעל ככ תומך שהולך איתל יד ביד ❤️
תהי קשובה לעצמך הריון עם דיכאון + לידה מאתגרת יכול לגרום אחכ לכל מיני דכדוכים...תיהי קשובה אם את צריכה עזרה/עיבוד לידה בהמשך/טיפול
וואו, חיבוק גדול, מה עברת 💗קופצת רגעאחרונה
נשמע קשה כל כך.
כתבו לך יפה, גם אני רק מוסיפה לחזק, העובדה שהתינוק היה צריך החייאה היא לא אשמתך!! בכלל בכלל בכלל.
להפך, עשית כל מה שהיה אפשר ותפקדת מעולה ובזכותך הוא חי.
תינוקות נולדים גם כשאמא שלהם לא מעוניינת בהם ובלידה, בכלל בכלל בכלל. הם פשוט נולדים והגוף של האמא לא שואל אותה האם היא רוצה תינוק או לידה.
מקווה שתתאוששי בקרוב, קחי לך את הזמן לנוח הרבה ולהתפנק ולהתחזק. ואם יהיה צורך תרופות נגד דכאון זו לא מילה גסה וזה עוזר להמון אנשים.
מזל טוב והרבה בריאות
מורות-- הגיוני שהודיעו לי שלא אמשיך שנה הבאה?אנונימית בהו"ל
חדשה, מנסה לתת את כל כולי,
הביה"ס שונה מהסגנון שלי אבל באתי בראש ללמוד ולהצליח,
הביאו לי כיתה אחת סופר קשה, הבנות בה בכיתה ט-י יוצאות בלי לשאול, לא שמות עלי,
כל שיעור אני מלמדת איזה 5 בנות השאר בחוץ..
שלחתי הודעות להורים, עדכנתי מחנכת..
המחנכת בכללי לא כל כך התחברה אליי ולא עזרה לי עם הכיתה.. מה ש"דפק" אותי..
שאר הכיתות עברתי תהליכים מדהימים וטוב לי.. אוהבות את הבנות ומרגישה הדדיות..
אממה.. היום כמו עוד יום שבו בכיתות ט-י הבנות לא שמות עלי ויוצאות מהשיעור מול העיניים שלי,
אני פונה למנהלת.. ורוצה לציין שמרגישה שהיחס שלה השתנה אלי.. וששאלתי אותה היא אמרה שהכל בסדר ואין כלום..
ובפועל מהשפת גוף שלה והיחס היא לא מתייחסת אלי וקרירה אלי ובקושי מדברת איתי.. עם אחרות כן..
וכשאני מנסה לדבר עם המנהלת שאלתי אותה כבדרך אגב- "את מרוצה ממני? לא בקטע של אישור.. להבין"..
והיא אמרה: "עברת תהליך מהמקום הקודם שלימדת בו לביה"ס כאן.." "אגב- סיכמנו מתחילת שנה שאת מחליפה תקנים של מורות,
אין לך משרה משלך, את על תקן מילוי מקום ושנה הבאה כנראה לא יהיה לי שעות בשבילך"..
אני בהלם.. מחווירה...
אמרתי לה- "מה, שום שעה?"
אמרה:- "יש פה מורות ותיקות זה השעות שלהן, אין לי שעות.."
אמרתי לה-"מה, אז כל המורים החדשים, בגלל שאין להם קביעות נדפקים"
לא היה לה מה לומר..
אמרתי לה בקריצה: "אתם מפסידים אותי.."
אמרה חצי בהתכווצות- "חד משמעית" (נראה שזה היה באוטומט וממקום מתגונן)
כי אחרי שאמרה את זה, לא אמרה לי כמה אני מקסימה ותודה רבה,
השיחה הסתיימה באי נעימות ובהרגשה ממש ממש לא נעימה.
עם המידע הזה הלכתי.
היא לא סגרה את זה בטוב ובאהבה.
ויש לה אופי כזה ומולי היא התהפכה.
אני חייבת להישאר שם עד סוף שנה כי אני מחליפה מורה שממלאת מקום..
מה אני עושה?
אני כ"כ משקיעה ומתאמצת ואולי בגלל הורים (היה אסיפת הורים לא מזמן) זה השתנה לחלוטין.
פשוט כואב
אני אתחיל מהסוף- את לא חייבת להישארמקרמה
מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום
יש חוק
ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר
אם זה חכם? לא יודעת להגיד
בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד
לגבי הכיתה הבעיתית
מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?
בכנות?
בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת
אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן
וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת
זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור
ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים
אבל היא עושה את זה כ"כ מגעיל, ואני לא מבינה למה...אנונימית בהו"ל
והיא מתחמקת ממני..
ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,
שהרגשתי שמשהו השתנה..
ופתאום הפצצה הזאת..
ממש פוגע, אבל רגע- לפי החוק היבשיעל...
תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.
מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!
אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.
תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך
לא יודעת מה לעשות.. מרגישה זילזול עמוק....אנונימית בהו"ל
לא בטוח שהיא באמת התכוונה לומר שלא תמשיכי אצלםיראת גאולה
בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,
לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.
לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.
אבל למה להתנהג ככה? גם אם אין כרגע שעות אפשר לפרגןאנונימית בהו"ל
אפשר לסיים שיחה בטוב..
צודקת לגמרייראת גאולה
יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.
יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.
כן, כל עוד אין קביעותהשקט הזה
הם "חייבים" קודם למורות הותיקות.
(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)
זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת
(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)
אני מתלבטת אם פשוט אני לא באה לה בטובאנונימית בהו"ל
ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי
יכול להיות שאתבאה לה לא בטוב.נעומית
ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.
ואז מה?
בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.
בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.
אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים
אם באמת איןשומשומ
לה שעות להביא לך שנה הבאה, אני לא רואה טעם להשלות אותך. דווקא הוגן מצידה לעדכן עכשיו שתתכונני ותגששי על אופציות נוספות…
בהצלחה עכשיו ובהמשך
אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.
בהצלחה עכשיו ובהמשך
ממש מצטערתמקקה
ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה
אחר כך מתפלאים שאין מורים
ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ
חיבוקים
לצערי זה ככה בהמון מקומותדרשתי קרבתךך
אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש
אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה.
בנוסף למה שכתבו לך-יעל מהדרום
לק"י
וחיבוק על התחושה הלא נעימה!
בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.
וחיבוק על התחושה הלא נעימה!
לדעתי הפרשנות שלך לא מדוייקת..נשואה למלך
היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת
היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.
בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב
וואי ממש לא נעים🥺❤️🩹❤️שיפור
לדעתי את יכולה לקחת את האתגר בשתי ידייםאמאשוני
הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה
במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.
אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,
אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.
את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.
את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)
ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)
אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.
אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.
אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:
1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות
2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.
זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.
אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:
1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך
2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.
אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.
ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.
מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.
בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.
צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.
את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.
(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)
אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt
כדי להדגים מעט את הגישה.
אנונימית אחרת, ממש מעניין מה שכתבתאנונימית בהו"ל
אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.
מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.
את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).
זה באמת נשמע לא בשליטה שלונעומית
איך אצל עוד מורים אחה''צ?
זה תלוי בשנתון, אצל הקטנים יותר באיםאנונימית בהו"לאחרונה
הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.
בכל שכבה אין נוכחות מלאה
שתי שאלות לא קשורות: סבוריאה ובגדיםנעמה301
1. איפה אפשר לקנות סריגים חלקים/ חולצות חורפיות לילדות בגיל 7 ו- 12, במחירים לא יקרים?
2. יש לתינוק סבוריאה ואני מסתבכת עם לשים שמן זית לילה שלם על השיער, זה נוזל על הפנים ומלכלך מסביב גם אם אני משכיבה על מגבת, וכשאני מאכילה בלילה זה מלכלך אותי. יש פתרון אחר לריכוך הקרקפת? או דרך איך לשים את השמן?
תודה!
לגבי 2Wwwo
לא בטוח שצריך לילה שלם, נראה לי שמספיקות כמה שעות.
בכל מקרה לא צריך לשים כמות כזאת גדולה כך שזה נוזל, אני שמתי, שפשפתי טוב טוב לעור ואז רק השיער קצת שמנוני אז כשאת מניקה אפשר אולי מגבת עליך
חולצות חלקות?יעל מהדרום
כן, חלקות כי כך צריך בביה"ס..נעמה301
אז בכל מקום שיש בגדי בית ספר.יעל מהדרום
לק"י
את יכולה לבדוק מחירים באינטרנט.
אצלנו גם הבנים וגם הבנות לובשים פוטר חלקקופצת רגע
לבית הספר, מעל חולצה ארוכה.
הילדים שלי בדרך כלל מעדיפים רק חולצה ופוטר קפוצ'ון כזה עם רוכסן מעל, אבל יש גם פוטרים רגילים שהרבה ילדים לובשים תלוי כמה קר.
אם זה מה שאת מחפשת ממש בכל מקום יש, אני אוהבת את של פוקס בעיקר.
תודה! הן לא אוהבות פוטר משום מהנעמה301
אז אני לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת,
כי בכל מקום יש פוטר ופחות חולצות אחרות.
נראה לי יותר סריגים/ משהו חורפי אחר.
@יעל מהדרום בטח גם את התכוונת לפוטר. לא כתבתי ברור שאני מחפשת משהו אחר..
בכל אופן אחפש במקומות שהציעו, תודה רבה!
רק כדאי לשים לב שסריג בלי כלום מתחת זה לא מחמם.מוריה
ועם גופיה מתחת?מנגואית
אם ארוכה אז זה סבבה.מוריה
כן. פוטר...יעל מהדרום
לק"י
אצלי הגדולים לובשים קפוצ'ון עם רוכסן מעל חולצת מעבר.
אצלי הגדולים לובשים קפוצ'ון עם רוכסן מעל חולצת מעבר.
1. בבאזרים השונים. ביגוד, סלקשיין, תמנון יש לפעמיםמוריה
2. להשתמש באקווזום. זה על בסיס מים, ולא משאיר כתמי שמן.
גם חמאת שיאה יכול להיות אחלה. לא זוכרת אם זה משאיר כתמים או לא.
2. שמן קוקוס נראה לי קצת יותר חביב מהבחינה הזויראת גאולה
(גם שמן תינוקות, אבל הוא לא בריא)
וכמו שענו, לשים פחות שמן.
1. בלידר יש דברים מקסימים (יש להם גם אתר-מגיע מהר)אמהלה
2. המלצתי הקבועה- לחפוף בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה, למרוח את הקרם לחות שלהם יום יום לאחר האמבטיה
מעלים את הכל ללא צורך בסירוק
כן. תשתמשי בשמן. אבל יותר מזה חשוב למרוח את הקרםאמהלה
לחות. זה הקסם...
את מורחת על השיער או על הפנים?נעמה301
גם וגם וגם. לתינוקות בהחלט על השיער ומנסה לעסותאמהלהאחרונה
את הקרקפת עם הקרם.
על הפנים בודאי
וכמובן על כל הגוף
עצות! איך אתן מכבסות גופיית ציצית בלי להרוס אותה?ממשיכה
הן יוצאת מהמכונה (על תכנית כביסה עדינה/ביד) כשהחוטים מפוררים קצת בקצה
והן נהרסות אחרי 2 כביסות.
אני שמה בתוך שקית רשת את הציציות ועדיין יוצאות ככה.
חשבתי שזה העובי של הפתילות אבל גם בעבות זה קרה
עצות?
סוג של עונהכנה שנטעה
אני מכבסת ציציות ביד, ולקצה של הפעילות יש מן ג'ל כזה שמורחים (נראה כמו לק) שאמור לתפוס את זה ולמנוע פרימה
איך את מכבסת ביד?ממשיכה
שמה בכיור/גיגיתכנה שנטעה
שוטפת, שמה במים חומר כביסה, מרכך ומלבין, מערבבת ומשפשפת (סוג של לשה חח) את הציציות, משרה לכמה זמן ואז לשה אותן שוב, שוטפת ותולה.
מגלגלת בתוך גרב ארוכה שליטרכיאדה
וקושרת את הגרב
גם אני ככה יוצא מצוין!דיאן ד.
עבודה מעצבנת.. אבלאחת כמוני
טובלת כל קצה של פתיל בדבק מגע לפני השימוש הראשון.
זה שומר לתקופה דיי ארוכה
לי זה ממש לא עזרלפניו ברננה!
כי הם קורעים את הפתילים אז מה עשיתי בזה..?
חושבת שאמרו לי שיש חומר באבקת כביסה שהורסיעל מהדרום
לק"י
את הפתילות.
אולי "ביו"?
אני משתמשת בג'ל.. גם בזה?לפניו ברננה!
לא מדי משקיעה בבחירה של איזה ג'ל..
לא יודעת....יעל מהדרום
ביו גם לא טוב לתינוקות ובעלי עור רגישרק טוב!
ביו באבקת כביסה
לא יודעת לגבי הציציות.
למה לא טוב לתינוקות?יעל מהדרום
לק"י
לא בדקתי אם יש באבקת כביסה שלנו, ואני מכבסת לתינוק באבקה רגילה.
לא בדקתי אם יש באבקת כביסה שלנו, ואני מכבסת לתינוק באבקה רגילה.
אין בעיה לכבס באבקת כביסה רגילהרק טוב!
רק לבדוק שאין ביו.
פשוט לפי מה שאני יודעת זה לא טוב לעור העדין שלהם. יכול לגרום לגירוי.
תודה!יעל מהדרוםאחרונה
צריךoo
שקית רשת איכותית ועבה
לגלגל כל ציצית לגליל שהחוטים מוגנים בפנים ולהכניס לשקית
^^^ככה אני מכבסת כבר תקופהקופצת רגע
למדתי כאן בפורום,
בתוך שקית רשת עבה כזו,
מקפלת כל ציצית כך שכל הפתילות יחד, ומגלגלת לגליל כזה כשהפתילות בפנים, ומניחה מסודר אחת ליד השניה בתוך השקית רשת. מכבסת על תכנית של צמר, וכשתולה גם מיישרת את הפתילות כי לבן שלי זה חשוב
אני מכבסתoo
בתוכנית רגילה של 40 מעלות
זה יוצא טוב
הרבה שנים הרבה ציציות
אני מכבסת רגיל ורק לא מייבשת במייבשעכבר בלוטוס
ברגע שהפסקתי מייבש אז הן התחילו להחזיק יותר
את עם מייבש?
ואני מכבסת בין 20-40 מעלות
פעם בחודש בערך יוצאת לי ציצית מהמחזור הכללי (3 ילדים(
אני מכניסה את הפתיחות לתוך גרב(אהבת עולם)
וסוגרת עם גומייה.
אמא שלי עושה את זה כבר שנים והציציות מחזיקות לה מעולה.
בעלי שם גם לק על הפתילות, אז זה נשמר עוד יותר.
(מסייגת שלפעמים פתיל תכלת טיפה נפתח בלמעלה דווקא)
מגלגלת את הפתילותנשימה עמוקה
עוטפת עם קצת מהבד של הציצית ושמה על החלק הזה עם הפתילות בתוכו גומייה.. נשמר מעולה
אני מכבסת עם 'מגן ציצית' תגגלירק טוב!
מאז שמשתמשת בזה הפסיקו לההרס ציציות בכביסה
תכבסי על תכנית צמראר
עם סחיטה נמוכה -400 סלד
לא צריך בתוך שקית רשת
יוצא מעולה