"ד
סיפור הלידה של..
את ה וד' הכרתי כבר בהכנה ללידה,זוג מקסים עם המון אהבה אחד כלפי השני והערכה.. לה' התחילו צירים מוקדמים בחודש שמיני והיא התאשפזה ונשלחה לשמירה בבית עד חודש תשיעי..וגם שלחו אותה למעקב גדילה כי העובר קטן מידי.
במעקב גדילה הרופא אמר שהכל תקין והערכת משקל בשבוע 36 2.100 ה' כל הזמן מצרצרת,ולפני שבת כהרגלנו אנחנו מדברות,ואני מזכירה לה' נוהל שבת. יום כיפור ושבת קודש נכנסו הלכתי ל"כל נדרי" חזרתי והשכבתי את הילדים ונרדמתי איתם בשעה 20:00 בערב {נס ראשון שהלכתי לישון כ"כ מוקדם} ב01:30 בלילה הפלאפון מצלצל וה' על הצג התחלתי להתארגן ליציאה וה' מתקשרת שוב,עניתי לה-ה' מודיעה לי שירדו לה המים והם צלולים. הנחתי אותה מה לעשות ושהיא תצא לביה"ח ותתקשר כשכואב לה והיא צריכה אותי.
אחרי כמה דק' ה' שוב מתקשרת ואומרת שהמים ירוקים קצת ועם דימום ושהצירים התחזקו,וגם שהם לא משיגים מונית כנראה חברת המוניות לא עובדת ביוה"כ.
התארגנתי ויצאתי לדרך,אספתי אותם מהבית,כשבבית היו עוד איזה 2 צירים,ויצאנו לכיוון עין כרם ה' עמדה בעמידת 6,ופתאום נזרקה אבן עלינו {ערסים זרקו אבנים איך אנחנו מחללים את היום הקדוש} בדיוק איפה שהראש של ה' היה {היא עמדה בעמידת 6 במושב האחורי},ב"ה לא קרה כלום לא לה' ולא לרכב.
ה' התיישבה היא קצת פחדה לעמוד שוב ברכב..הגענו לביה"ח בשעה 3 בלילה מוניטור תקין ב"ה חוץ מירידה אחת קטנה בדופק,בדקו שבוודאות ירדו המים לא שהיה לנו מקום של ספק.
פתיחה 1.5 בכל ציר אני לוחצת לה' בסקרום,ומנחה אותה להוציא קול נמוך,בין הצירים ד' גורם לה' לחייך ומעודד אותה..
פשוט זוגיות יפה. בשעה 4 בערך פתיחה של 2 ה' כבר כאובה,נכנסנו למקלחת בזכות המיילדת המקסימה קרן צדיק,ששיחררה אותנו מהמוניטור ל 40 דק'.
המקלחת עשתה לה' טוב,בין הצירים היא אפילו נהנתה מהמים,ובצירים לקחתי את התוש וכיוונתי לאזור הגב התחתון והבטן.
יצאנו מהמקלחת התחברנו למוניטור המיילדת בדקה פתיחה,פתיחה 3.
השתחררנו שוב למקלחת כבר היה לה' פחות נח,והיה לה בחילות והיא רצתה להקיא,יצאנו וה' התקדמה לפתיחה 4,סופסוף ה' הצליחה להוציא קול נמוך מהבטן,וכבר חשבה על אפשרות של אפידורל,תמכתי בה' בבקשה של אפידורל,מכיוון שכבר הגיע הבוקר והיא מאוד כאובה ועייפה.
ה' הייתה שלמה עם עצמה המרדים הגיע,והיה מאוד מתחשב ועדין חיכה בין הצירים והסביר לה' את כל התהליך.
האפידורל התחיל להשפיע וקיבלנו ה' חדשה עם כוחות..והתחלנו לדבר אפילו על שידוכים.. בין החברים שלהם לחברים שלי...
ה' רעדה כתוצאה מהאפידורל,והרגליים היו עם הרגשת נימול,עשיתי לה' קצת רפלקסולוגיה וחיממתי לה את הרגליים.
ד' ואני נימנמנו קצת.
בדקו שוב פתיחה והפתיחה עדיין עומדת על 4,התחילו להביא לה' פיטוצין,אבל היה ירידות בדופק.
הפסיקו עם הפיטוצין ובדקו שוב פתיחה עדיין 4,אבל הראש נמוך.
מכיוון שהלידה לא מתקדמת ואין איך לזרז,כי יש ירידות בדופק,התחילו לחשוב ברצינות על ניתוח ולהכין את ה'.
אמרתי לה' שתנשום קצת נשימות בלומות..להוריד את התינוקת.
הרופא הגיעה וראתה את הירידות בדופק והחליטה להעביר את ה' לחדר ניתוח,ולפני זה בדקה פתיחה ונס ראשון ה' בפתיחה מלאה!!!!
כ"כ התלהבנו ד"ר שגיב אמרה לה' ללחוץ וראתה שהיא לוחצת נהדר,עודדתי את ה' והזכרתי לה לכוון למטה ולפתוח לתינוקת שלה..הרופאה ואמרה שהם ינסו וואקום.ויצאה
הרופא גם בדק פתיחה ואמר שהוא מרגיש רק 8,9 ואולי הרופאה בדקה בזמן ציר.
החתימו את ה' על אישור לניתוח,ה' הייתה מאופקת,ורגועה חשבה רק לטובת הקטנה בבטן,למרות שכ"כ חלמה על לידה וגינלית.
הכניסו את ה' לחדר ניתוח,ד' ואני נשארנו בחוץ,והרופאה אמרה שהיא תנסה בח.ניתוח וואקום.
התחלתי לבכות בחוץ ולהתפלל,וגם ד' כמובן התפלל בחדר לידה,פתאום הרופאה יוצאת ואומרת לי שהם מכניסים אותה לניתוח כי יש ירידות בדופק והם אפילו לא מנסים וואקום,ד' חזר מהחדר ואמרתי לו שעושים לה ניתוח.
ופתאום אנחנו שומעים את הרופאים אומרים לה' תלחצי,את נהדרת,מדהימה,יופי את לוחצת מצויין,כ"כ התרגשתי,הרופאה פותחת את הדלת ולוקחת את ד' לראות את הבת הקטנה שלו יוצאת בוואקום. ע' נולדה בוואקום במשקל 2.150
ד' עלה עם ע' לפגיה,ואני נכנסתי לחדר ניתוח לראות את ה' ולהחזיק לה את היד בתפרים,והנס השני לא חתכו את ה',והיה לה רק 2 תפרים פנימיים קטנים. {בדר"כ בוואקום עושים חתך יזום}
והנס השלישי,והכי חשוב ע' בריאה ב"ה.
נשארתי אחרי הלידה עם ה' וד',הם עלו לפגיה להניק ואני נימנמתי קצת במסדרון. אח"כ ירדנו וה' אכלה א.ערב {אנחנו עדיין בצום}
ירדתי לשמוע תקיעת שופר של נעילה,ובכיתי מהתרגשות על כל הלידה הניסית הזאת.
"מה רבו מעשיך ה'..."
