הנה ציטוט מפורום באתר תפוז:
באחד הסדנאות של הנחיית הורים אצל הרבנית דבורה שנייציר היא דברה על הנושא של אלימות בין ילדים בתלמוד תורה וכיצד לתת כלים לילד שלא יציקו לו.
היא אמרה שאחד הדברים הנחוצים ללמד את הילד, היא: עקביות ב"לא לתת להציק לו", ואם ילד עושה לו משהו שמציק לו ולא משנה מה הדבר ומי הילד, שיטפל בו בלי רחמנות או פחד.
כדי להמחיש לנו היא סיפרה לנו על אחיה, (היא שמעה את זה מהמורה שלו)
אחיה למד בתלמוד תורה של בנים והוא היה ילד שהילדים גם מהשכונה פחדו להציק לו - כדרכם של ילדים לפעמים. ולא שהוא היה "בריון" הוא דוקא היה עם נתונים פיזיים רגילים ביותר, ובכל זאת פחדו להתעסק איתו. מה היה הסוד שלו? הוא היה עקבי ב"לא לתת להציק לו". - לדוגמה - היא המשיכה לספר: הוא היה מגיע לתלמוד תורה מוקדם עם ההסעה, ועד הצלצול הוא היה משחק עם חבריו. בוקר אחד, החליט אחד מחבריו להציק ולעצבן אותו, הוא הזהיר אותו שאם לא יפסיק הוא יישב עליו עד הצלצול, ולמרות שהזהיר אותו הוא עצבן אותו שוב, והוא אכן קיים, הוא השכיב אותו והתיישב עליו עד הצלצול ולא נתן לו לקום במשך כחצי שעה! (בלי להרביץ לו חס וחלילה) ולמרות שלא היה לו נעים מכל הילדים שהתאספו סביבו הוא היה עקבי עד הסוף ולא נתן לילד להשתחרר עד הצלצול.
היא גם סיפרה משהו שראתה בעיניה, אחד הילדים בבית הכנסת התיז עליו מים בהפסקה של ראש השנה אחרי תפילת שחרית, הוא לא היסס ורדף אחריו עד לפרוזדור שלפני העזרת נשים שם תפס אותו, הפיל אותו והתיישב עליו למשך זמן רב ולא שם על כל הילדים ואף המבוגרות שהתאספו לראות, הוא אף התמודד עם צעקות של אחת האמהות שיקום מעל הילד, אך הוא לא קם!
זה אולי לא פוליטיקלי קורקט אבל זה מה שצריך ללמד את ילדינו כדי שלא יסבלו מנחת רשעותם של חברם.
מה דעתכן???
