פתחתי משתמש חדש בשביל זה כי לא רוצה להיחשף.
אני בשבוע 8 ב"ה הריון שלישי.
הריון ראשון תקין, הריון שני דרמטי מאוד מתחילתו מלא בבעיות עם שמירה הרמטית בחלק גדול ממנו ולידת פג שאחריה גילו בעיית קרישה.
לקח לי די הרבה זמן להירגע, לנשום עמוק ולהחליט שאני רוצה עוד הריון... אני מאוד אוהבת ילדים ותמיד רציתי בית מלא והחלטתי להיות אופטימית ולנסות.... כ"כ שמחתי כשגיליתי שאני בהריון והחלטתי שבהריון הזה אני אעבוד על האמונה וביטחון, ואני לא אפחד מכל דבר, ומה שהיה בהריון קודם לא אומר שיחזור על עצמו ובעז"ה לא יהיו שום תקלות בכלל בכלל. ממש השתדלתי להאמין בזה.... ולמרות הזריקות שאני צריכה לקחת כל יום בהריון ועוד כמה דברים עדיין שמחתי כ"כ ובאמת הייתי אופטימית....
אני אחרי אולטרה סאונד ראשון, כמובן שיליה קדמית בדיוק כמו בהריון הקודם, איך לא.... והמטומות, שתיים. אמנם קטנות ואפילו בקושי התייחסו אליהן (ס"מ כל אחת) אבל עדיין.... זיהיתי את זה לבד על המסך ממש היה לי משהו מוכר עד כאב מהריון קודם ואפילו לא הייתי צריכה לשאול אותה מה זה אבל שאלתי וכן, צדקתי....
ובמקום להיות מאושרת שראו עובר! בתוך הרחם! ודופק! וכל השאר תקין! וההמטומות באמת קטנות ואין לי שום דימום שזה טוב! אני לא יכולה לעמוד בלחץ....
אני ממש ממש מנסה להאמין.
ממש מנסה לא לפחד בכלל.
להיות חזקה כי לבעלי היה ממש קשה כל הפחד והלא נודע בהריון הקודם והוא בעיקר דחף למנוע קצת עד שהחלטנו שיש לנו כוח לעוד אחד.
אני מנסה לא לדבר על הלחץ הזה ולא לחשוב על כלום כל פעם שאני מרגישה עוד דקירה או הולכת לשירותים ובטוחה שהנה עכשיו יקרה משהו....
לא מצליחה...
הבטחתי לעצמי שאני לא אבדוק אונליין כלום ולא אשאל את ג'יפיטי למה אני מרגישה דקירות וכמה זמן לוקח להמטומה להיספג וכמה אחוזים סטטיסטית יש בכל דבר וכו'.... אבל זה לא עוזר... אני לא יכולה להסיח את הדעת ולחשוב על שום דבר ואין לי כוח.... פשוט אין לי כוח....
למה חשבתי שאני יכולה תוך יום אחד להפוך למאמינה ובוטחת כשאף פעם לא הצלחתי להגיע לדרגה הזאת?
מורכב לי נורא למרות שההריון הזה הוא באמת ברכה וכ"כ משמח.....
(ועדיין לא עשיתי רענון להגשת עזרה ראשונה לתינוק, מאז הלידה).
)