לעניות דעתי זה תלוי בך.

אני ילדתי בשערי צדק והיה לי מד הים.

יש לי בת דודה שילדה במעייני הישועה והיה לה ממש מזעזע היא טענה שהם ממש לא מקצועיים..

אני חושב שזה נורא אינדודולי לכל אשה....

אין ספק שביקור חולים לוקח בהליכה.

ייתכן שמבחינת יחס וכדומה- במעייני הישועה טוב יותר- לא בטוח.

אני יודעת שבביקור חולים עושים הכל כדי לא להגיע לניתוח- אך אני יודעת על כמה שעברו שם לידות מכשירניות, יותר מפעם אחת, כנראה כדי להימנע מניתוח.

החוויה מאוד אינדווידואלית, ותלוי גם בהכנה שלך..

ללמוד באיזה תנוחות ללדת ואיך ללחוץ בצירי לחץ וכו'..

ליוויתי בביקור חולים,במעייני הישועה עוד לא יצא לי.

מביקור חולים הייתי מאוד מרוצה מהיחס והם מקצועיים.

עשית כבר עיבוד חוויה ללידה הראשונה?

ילדתי עכשו בבלינסון, ופתאום מצאתי עצמי מעריכה את מה שהיה לי פעם קודמת בשערי צדק!

היחס באשפוז, המידע שנתנו, אפילו הלידה עצמה.

בקיצור, יש בתי חולים גרועים יותר, נא לדעת.

שערי צדק דווקא בסדר יחסית אליהם.

אבל אני אישית לא מוכנה לחזור לשם. גם נתנו לי לחכות בעמידה (אפילו לא הציעו לי כיסא! באמצע צירים עם פתיחה של 4 ס"מ!!!!) עד שיתפנה חדר לידה, בערך שלושת רבעי שעה, המיילדות היו אנטיפטיות לחלוטין, רופאה מיילדת שדיברה בטלפון תוך כדי הצירי לחץ ושהיא מחזיקה לי את הרגל, וואקום שעשו פשוט סתם סתם סתם ושגרם לכאבי תופת שאני סובלת מהם עד היום, ובחדר התאוששות היה פשוט זלזול מאסיבי בכל היולדות.

אבל כן, הלכתי לשם בגלל שכולם אמרו ששם הכי טוב, אז אני מודעת לזה שזה לא בי"ח רע. אבל ממש לא בשבילי.

אתן מחדשות לי שמעייני הישועה אולי לא כזה מקצועי... אז אפשר לשמוע עוד על ביקור חולים?

אני ילדתי את אחת הלידות שלי בעין כרם וממש נהנינו (יש כמה הערות קטנות)אבל בכללי ממש נהנינו והבנתי שלרב מי שהולכת לשם ממש מרוצה

זה לא בענין שלך עין כרם?

שמעתי שצפוף שם מאוד מאוד...

ובכלל בתי חולים- מה קורה אם אני לא רוצה לבלות שם את הלילה? אחרי הלידה אני רוצה לעבור ישר לבית החלמה איפה יש אפשרות כזו?

אבל לאן את ממהרת??

קחי את הלילות שנותנים לך שם- ורק אח"כ בית החלמה, ככה יצא לך יותר זמן מנוחה......

הרבה סמכויות יש לבתי חולים - אבל סמכות לכליאה אין להם (-:

שיש אפשרות ללכת מיד אחרי הלידה לבית ההחלמה שלהם, הדסה בייבי.

אבל במחלקת הביות המלא (לא זוכרת אם זו מחלקה א' או ג') לרוב דווקא יש שפע מקום. בביות המלא לא מתאשפזים במסדרון (-:

ילדתי ב"ה 5 פעמים בעין כרם.

יש שם רופאים ערבים, יולדות ערביות ובארבע הלידות הראשונות שכבתי במסדרון אחרי הלידה.

(בלידה החמישית ריחמו עלי, אז אירגנו לי חדר...)

אבל מה שמביא אותי לשם כל פעם מחדש זה המקצועיות.

אני רגועה לדעת שחו"ח על כל דבר שלא יהיה, הם הכי מקצועיים!

עובדה שמכל בי"ח שמעבירים חולים אחת האופציות היא עין כרם.

לאכול טוב- אוכל בבית.

לישון- מילא לא ישנים...

ילדתי 2 בש"צ ואת האחרון בעין כרם. יש שמה חצי מכמות התינוקות בתינוקיה!!!!!!!!!!!!!

לי אישית היה מעולה.

  המיילדות היו ממש חמודותעזרו לי בהרבה דברים בלי שביקשתי(זה יכול להיות בכל בי"ח) בחדר קבלה התיחסו אליי ממש מהר וברצינות דבר שמאוד הקל עלי

המחלקות ממש יפות יש את הדסה בייבי(ביקשתי לרדת לשם אחרי 24 שעות הלכתי לשם בשביל זה..)

סה"כ היו שליחים נהדרים מחלקה טובה שעות ביקור גמישות  , גמישות עם הישארות מלווה אחד איתי(בעלי)

אבל.. יש גם הערות הרבה מהצוות ערבי גם בחדר יילודים והפריע לי שערביה מטפלת בביתיו גם הפחיד.

והיו סיפורים בתקופה האחרונה עם עין כרם צריך להיזהר מגאוות הרופאים שם

ומעט רשמים שליליים (למרות שבגדול מאוד אהבתי את עין כרם, הרבה יותר מבתי"ח אחרים שילדתי בהם) - האוכל נורא לא טעים, וחשוב יותר - שבת שם ממש מבאסת.

בול באותו מצב,ממש כאילו אני כתבתי את ההודעה רק שאצלי זו לידה רביעית:] אנחנו כמעט גם באותו שבוע, גרות באותו מקום ובאותה התלבטות {כולל הטראומה מלידה ראשונה..} העניין הוא שכמו שבכל בית ספר גרוע תמיד יש מורה אחת או שתיים טובות כך גם בכל בית חולים את יכולה ליפול על מישהי שבזכותה כל החוויה תהיה שונה.. וזה מה שמפחיד זה לא איפה יולדים זה את מי מקבלים בסוף... על כל בית חולים שמעתי סיפורים טובים וסיפורים גרועים וזה גם מאוד תלוי באופי, יש נשים שמבחינתן התערבויות הן חלק טבעי ותומך בכל התהליך ויש כאלה שכל התערבות נראית להן אישית נגדן ולרעתן, וכך יש גם מיילדןת עם גישות מאוד לא דומות.. ולא תמיד יוצא שידוך מוצלח...

צריך להתפלל לשליחים טובים בין יתר שאר ההשתדלויות.. אני בכלל מפחדת מללדת בבית חולים כי עברתי 2 לידות בחו"ל שם מתייחסים אממממממ קצת אחרת מפה ועכשיו אני צריכה ללדת שוב בארץ ואני נזכרת בלידה הראשונה וביחס הלא נחמד ופשוט מפחדת.

זו בהחלט התלבטות רצינית נחמד לדעת שיש עוד מתלבטת באיזור:]

-העיקר להתפלל שהשליחים יהיו טובים. מעבר למצב האישי בלידה שמשתנה מאחת לאחת יש כ"כ הרבה פריטים קטנים שיכולים להיות הכי טובים או הכי לא בסדר וזה ממש לא תלוי בנו, כמו אם את מגיעה בזמן רגוע או בזמן לחוץ, תחילת משמרת, סוף משמרת וכו וכו

אני באופן אישי ילדתי 3 ילדים במעייני הישועה והייתי מאד מאד מרוצה. מהצוות, מהמקצועיות, מהיחס, מהמחלקה.

ממליצה מאד!

בהצלחה!!!

נורא חששתי איפה ללדת, על כל בית חולים מהלכים סיפורי אימה ולמזלי חברה טובה שלי עשתה סטז' בחדרי לידה של ש"צ וע"כ בביקור חולים היא ילדה וגם שמעתי מאחרות, הר הצופים לא רציתי כי זה אותו מדיניות כמו עין כרם וגם מפוצץ ערביות...

אז ככה, עין כרם יש יחס מדהים ליולדת לותינוק אחרי הלידה אחות על 5 שזה יפה, חברה שלי לא יכלה להחזיק את התינוקת שלה בהנקה בגלל ניתוח אז האחות החזיקה אך המילדות לא תמיד משהו... הם מספר 1 בארץ בקיסרי ולמעשה 1/3 מהנשים שם יולדות משום מה בקיסרי.... הם המקום היחיד שיתנו לך לעבור מיד להדסה בייבי שזה כאמור בית החלמה מדהים וקצת יקר יחסית לאחרים. הם גם יתנו לך להסתובב שם 4 ימים עד שתלדי אם לא מתפתח כלום ולא מסוכן.... 

לגבי שערי צדק, המילדות שם מדהימות התינוקיה עמוסה אבל לפחות אין ביות אם רוצים אפשר... את לא צריכה להחלית טיטול... לחברה שלי  בעין כרם אמרו טוב אז תחליפי אם את רוצה... ועוד דבר הם המקום האחרון בארץ שמנתח מבחינה סטטיסטית וגם מצד חתכים הם בקושי חותכות.... אני למעשה ילדתי שם היו לי 3 מילדות מ 3 משמרות שונות וכל אחת יותר מדהימה מהשניה.....

לגבי ביקור חולים שמעתי על כמה לידות  שהתחליו רגילות ופתאום הסתבכו כמו שאמרו למעלה ללידה מכשירנית ואף לניתוח... אבל האוירה שם מאד ביתית, יותר בית יולדות מאשר בית חולים....

תתפללי שיהיו לך שליחם ושליחות טובים, המון הצלחה וס"ד.

בכמה זה יותר יקר מבית החלמה רגיל?

לגבי עין כרם שמעתי דברים טובים וכמובן היתרון של המקצועיות.

לגבי מי שאמרה שאפשר לנוח בבית חולים- על מה את מדברת?? גם מי שעברה לידה נורמאלית יוצאת מבית החולים מותשת. לא נותנים לך לישון {גם אם את לא מניקה} חדרים צפופים, אורות מודלקים באמצע הלילה, מבקרים של השכנות לחדר... שלא נדבר על מצב שאת "נחה" אחרי לידה במסדרון.

אהי אשמח לדעת אם מישהי יודעת על משהו בסגנון הדסה בייבי בבתי חולים אחרים.

אגב הבנתי שמי שיולדת בביקור חולים מקבלת 2 לילות חינם בטלסטון..

הדסה ביבי זה בסביבות 550 פלוס לעומת טלזסטון/מעון צביה ביירושלים שמתחיל ב 350/450

ביקורחולים נותן יומיים המעון צביה ברח' סורוצקין דוקא נחמד,שקט וחמים...

לא מכירה במעיני הישועה

שמעתי מחברה שילדה בביקור חולים שאין שם אפשרות לביות מלא (אולי בחדר פרטי כן? אבל זה נורא יקר) ושהאחיות מאוד להוטות לתת תמ"ל.

אני לא יודעת איך מעייני הישועה מהבחינה הזאת.

המקצועיות והאנושיות של הצוות הכי חשובים לי

בס"ד

גיסתי ילדה שם לפני כמה חודשים, והיחס של חלק מהאחיות היה ממש נוראי גם אליה וגם לתינוק.

היו המון המון טעויות רפאיות שהתבררו לה אח"כ אצל הרופא משפחה.

לדוג' דחו את הברית כי בדיקת שתן שעשו לתינוק יצאה לא תקינה. אצל הרופא משפחה התברר לה שהם היו צריכים לקחת בדיקה סטרילית ולא משקית!

יש עוד כל מיני סיפורים עליהם...

אבל על כל בית חולים יש את זה. יש לי 2 שכנות , הראשונה לא מוכנה לחזור לשם בחיים והשניה הולכת רק לשם (יש לה כבר 7 ילדים...)

בכל אופן, אני מאד מאד ממליצה על לניאדו. ילדתי שם כבר פעמיים, וגם בלידה הקרובה בעז"ה אני מתכננת ללדת שם.

אני מאד הייתי מרוצה מהצוות, מהאוכל, מהאווירה...

ללניאדו יש נשים מכל הארץ. מגיעות מצפת, נשר, חיספין, באר שבע, קרית ספר...

זה מה שעולה לי ככה בראש..

מה שהכי הכי חשוב זה שאיפה שבסוף תלכי, תהיי שלמה עם זה ושיהיה המון בהצלחה ובקלות!!!!!!!!!!

אבל אני גרה בבית שמש...קצת רחוק לא?

היתה גם אחת מבית שמש שבאה במונית ספיישל דווקא לשם אחרי נסיון מר בלידה הקודמת שלה בבי"ח אחר (לא יודעת איזה).

ילדתי 3 פעמים במעייני הישועה ב"ה, ועוד היד נטויה.

הרופא נשים שלי שהוא רופא בכיר בתל השומר, המליץ בלי בעיה על מעייני הישועה מבחינת המקצועיות שלהם.

ולהלן החויות שלי:

לידה שניה - רופא נשים נכנס מיזמתו לחדר (לכאורה ללא סיבה, סתם עבר לביקורת) התחיל ליילד ונשאר כל הלידה. התפתחה מצוקה נשימתית - זה היה נס שהוא היה שם. הלידה הסתיימה בוואקום. היחס היה מדהים, נשארה חויה חיובית לחלוטין - אפילו שהיתה לידה לא קלה בכלל.

--- למפרע התברר לי שהרופא הזה מנהל מחלקת הריון בסיכון גבוה בבי"ח מפורסם במרכז.

לידה שניה - שוב רופא נשים יילד, תינוק במשקל 4.200, הרופא עבד יותר קשה ממני. 3 דקות והתינוק היה בחוץ. אחר כך המיילדת אמרה לי - תגידי לו תודה, בלעדיו היית לוחצת 3 שעות (!!)

פעם הבאה בעזרת השם, בלי התלבטות למעייני הישועה.

בהצלחה בכל מקום בו תבחרי

בשבילי זה הריון ראשון ותאמת הצלחתם להפחיד אותי עם הלידות בבתי חולים אנ ימקווה שאצלי יעבור בשלום.

רציתי לשאול אותכן מזה ביות?

ביות- שהתינוק נשאר צמוד לאמא כל הזמן, הוא איתך בחדר.

יש אפשרות לביות מלא שזה גם בלילה ויש אפשרות לביות חלקי שזה רק ביום ובלילה התינוק נמצא בתינוקיה..

(אם מתאים לך- אני ממליצה בחום! עם שני הילדים שלי הייתי עם ביות וזה ממש כיף ונוח (וממש טוב לתינוק וגם לאמא, שוב מי שמתאים לה)

ואל תפחדי, בעז"ה תהיה לך לידה קלה, מהירה, טובה ושמחה!

זה שאר הנשים בחדר. אם הן לא גם בביות.

לי היה ממש לא נעים שאני מפריעה להן לנוח כשהתינוקת בכתה (עד שהתארגנתי עם הכריות להנקה) - וזה רק בשעת הנקה... (לא נתנו לי ביות בגלל הירידת מים).

משתדלים לשים נשים עם ביות באותו חדר..

אם יש עומס אז זה לא תמיד מצליח.

באיזה בתי חולים יש ובאיזה אין? והאם רק בעין כרם זה במחלקה נפרדת?

פעם ראשונה שאני שומעת את המושג הזה... ובאמת לא חשבתי על זה קודם...

מיד כשאת עולה מחדר לידה- התינוק צמוד אלייך, לטיפול מלא, 24 שעות ביממה.

אין בכלל חדר תינוקות, אלא רק לתינוקות שצריכים טיפול מיוחד(פגים/ מונשמים וכד').

פעמיים והייתי עם ביות. בלידה הראשונה הייתי במחלקה הישנה והיינו בחדר שתי נשים עם ביות ושתיים לא.

כי היה עומס מטורף ולא היתה אפשרות להפריד..

ובפעם השניה הייתי עם עוד משהי אחת עם ביות במחלקה החדשה והיה פשוט מדהים.

ממש ממליצה על לניאדו.

וחיפושית- מצטרפת לאברכית. גם אני אשמח אם תסבירי למה לא איפשרו לך ביות..

אלא אם יש עומס

ב"ה זכיתי ללדת שש לידות בביקור חולים, והייתי מאוד מרוצה. שלוש פעמים הייתי על סף ניתוח- וב"ה, בסופו של דבר ילדתי רגיל בזכות הרופאים שעשו היפוך!

שלום.

אני ילדתי 3 לידות בשערי צדק. אצלי חדר הלידה תמיד היה מצויין והמיילדות היו מקסימות וקשובות, כנראה  זה תלוי על מי את נופלת... אחר כך במחלקת יולדות היחס היה ממש אדיש, אבל אחרי מהלידה השניה כבר הרגשתי טוב יותר אחרי הלידה ולא ממש הייתי צריכה אותם. גם הגמישות של התינוקיה היתה לי ממש טובה, אפשר לקחת את התינוק כמעט תמיד, הן מוכנות להעיר אותך באמצע הלילה אם את מבקשת ואני לא רוצה לחשוב על בית חולים שאינו שומר מצוות בשבת או בחג (עוד לא יצא לי ב"ה).

בהצלחה בהחלטה

זהר כבר בדקה    http://www.zoharbadka.co.il/Site/Templates/homePage.asp

ילדתי בשערי צדק 4 פעמים: 1 הפלה מאוחרת, 3 לידות, 2 פגים, 2 קיסריים. מצבים מסובכים, לידות לא נעימות ולא טובות, ובד"כ לא באשמת הבי"ח. לא הכל מושלם בשערי צדק, אבל מבחינתי ובטח בירושלים, למצבי המסובך, אין להם תחליף.

כמו שרבות לפני אמרו- תפילה תפילה ושוב תפילה

אני כרגע בחודש תשיעי- מתכוונת בעז"ה ללדת במעייני הישועה את בני הקודם ילדתי שם והייתי סה"כ מרוצה

הגעתי למסקנה- שלא כ"כ משנה איפה יולדים- צריך להתפלל שתיהיה לך מיילדת טובה- בכול בי"ח יש צוות יותר טוב ופחות טוב. לי חשוב שיהיה לי נוח במחלקת היולדות  ואין על מעייני הישועה- מחלקה חדשה ( כול עוד היולדת לא בסיכון ושהכל עבר בטוב- אז נמאים במחלקה הישנה) ממש נוחה, 3 לילות שלי זה ממש חשוב, צוות, אוכל טוב...

לי היה ממש נעים והעיקר שאין יולדות ערביות וכל החמולות שלהם שממש סבלתי מזה בלידה הראשונה ( ילדתי במאיר בכפר סבא) . ולמי שחשוב אפשר ביות חלקי ואו מלא.

שיהיה בבריאות ובשמחה

והעיקר לא לפחד כלל- הרי הלידה הוא חלק מהטבע שלנו - וה' אתנו לאורך כול הדרך

רק טוב

שמים הרבה דגש ותשומת לב ליולדת.

מבית שמש ביקו"ח יותר מהר להגיע מאשר מעיני הישועה.

וכמו שאמרת וצדקת-ביקו"ח ממש לא בעד לידות מכשירניות. והרבה מעדיפים אותם ולו בגלל זה.

יש המון שמרגישות ששע"צ זה כמו בית חרושת ליולדות ולכן הן לא מתחברות לשם. (למרות שהם באמת טובים).

אבל כל אחת צריכה ללדת רק איפה שנוח לה.

בהצלחה!

פוטר את כל ההתלבטויות...דוקא נחמדים מדא בית שמש...

למה שלא תנסי לקחת דולה (סייעת לידה) זה יכול לפתור הרבה התלבטויות וחוץ מזה אפשר גם לקחת מילדת פרטית בביח תל השומר

קודם כל שיהיה בשעה טובה ובבריאות!!!

כמו שאמרו הרבה לפניי זה הכל משמיים, ברגע שתאמיני בלב שלם שכל דבר שיתרחש בתהליך הלידה הוא הדבר הכי טוב בשבילך אז הכל יתגמד.

לגבי ההחלטה בת'כלס:

אני אישית ילדתי בהר הצופים אחרי המון המלצות חמות. הלידה הייתה נוראית, צירים נוראיים במשך 15 שעות. בסוף הקטנטנה נולדה בוואקום אבל הייתי מרוצה מהכל!!! הצוות בחדר לידה, במחלקת יולדות, בתינוקיה, כולם נעימים עם סבלנות וחיוך. הגענו עם תכנית לידה מאוד מפורטת והמיילדת הייתה פשוט מקסימה ועשתה הכל כדי שנלד כמו שקיווינו. כשלא הסתדר היא הסבירה בנעימות מה השלבכרגע ומה יקרה הלאה. הייתי במחלקה ב' (ממוקמת פנימה יותר) כך שיחסית היה לנו שקט. השבת הייתה נעימה מאוד, יש תמיד דוסים צדיקים שעוברים ודואגים לאווירה. האוכל ממש טעים במחלקה ובשבת יש איזה חסידות שמארגנת ארוחות. הם מאוד קשוחים עם זמני הביקור ואני חושבת שזה רק לטובת היולדת, למרות שאני אישית לא כ"כ זכיתי לביקורי משפחה בגלל שהם גרים רחוק. כמובן שהם לא כל הזמן לידך. את צריכה להיות אקטיבית ולדבר ולשאול ולא לחשוב שהכל ברור מאליו (כמו שמותר לבקש מיילדת אחרת כי זו שהגיעה אלייך מעצבנת או לא נעימה, ויש כאלה גם בהר הצופים). אני אישית לפני שהשתחררתי במוצש"ק ישבתי יותר מחצי שעה עם אחת האחיות על יותר מ-20 שאלות שרשמתי לי במהלך שהותי שם והיא הייתה מקסימה ומלאה נחת. (ושוב- תלוי באחות).

יכול להיות שזה היה משהו חד פעמי אבל אני יודעת שבע"ה ללידות הבאות, אם נגור עדיין באיזור, אגיע לשם.

זה לא שאין צוות ערבי,יש. אבל לא נראה לי כמו בעין כרם. שמעתי ששם זה כמו בית חרושת, ואולי לכן היחס כזה, וגם האוכל....

לגבי מעייני הישועה- יש לי חברה שלומדת רפואה והחבר'ה מהשנה שלה שהיו שם בסטאז' התרשמו לרעה, הם קצת לא מפותחים טכנולוגית ובמקרה חירום, לא עלינו, זה עלול להיות לא נעים.

לגבי שערי צדק- גיסתי הייתה ממש מרוצה מהלידה אבל לא מכל השאר.

מקווה שלא הלאיתי...

בהצלחה בהחלטות ולא לשכוח שהכל מה'!!! לזרום עם הטוב שהוא משפיע עלינו

היתה אחת ביילודים היא היתה כח עזר לא אחות . מן הסתם יש עוד אבל לא נראה לי בית חרושת

ודאי שמת לב שלכל אחת מה להגיד על מקום אחר...

לכי לסיורים תראי את המציאות וכך תחליטי...

בהצלחה!!

אני ילדתי 3 לידות בהר צופים. בעז"ה הרביעי בדרך. קרוב לבית, מודעים הלכתית (דחו לי זירוז פעם ראשונה בשל השבת)כמובן שלא היתה סכנה)

ממש משתדלים לא לשים ערביות ויהודיות יחד בחדר רק אם ממש אבל ממש צפוף שומרים על שעות ביקור. מקצועיות לא רק   של הרופאים גם  של המיילדות וכל היתרונות שכתבו קודמותי.

באחת הלידות שוחחתי עם המיילדת על הסבלנות הרבה ואיך מיילדת בוחרת את מי ליילד. והיא ענתה לי תשובה שאני משתדלת להפיץ.

כשנכנסת יולדת לחוצה עם המון דרישות ובקשות וכולה חמוצה בדרך כלל המיילדות לא ששות לקחת אותה.

אבל (אם כמובן אין סיבה ללחץ) אם נכנסת יולדת עם חיוך וסבלנות המיילדות רוצות ליילד אותה והן באות עם כל הסבלנות בעולם. אז אם את יכולה זכרי שגם המיילדת עובדת תחת לחץ עם המון אחריות ועם המון רצון רק לסייע ולהקל עלייך (בגלל זה היא בחרה במקצוע הזה) חייכי והרגעי קחי בקלות ואי"ה הכל ישתקף אלייך חזרה וגם הדברים הקטנים והמציקים לפעמים יהפכו לשוליים ואת תשארי עם חוויה טובה ותינוק חדש. שיהיה שעה טובה.

תל השומר, איכילוב, שערי צדק, בני ציון (חיפה).

תלכי עם התחושות שלך, כי בת'כלס- לדעתי הכל אותו דבר וזה תלוי על איזו מיילדת נופלים, האם זה יום חול או שבת, באיזו שעה, וכמה עומס היה למיילדות לפניךוכו' וכו'.

כמובן שזה גם תלוי בגישה שלך.

אני באה בגישה של "ללדת וללכת הביתה", כלומר כל עוד לא נעשה משהו ממש דרסטי שעלול לפגוע בבריאותי או בבריאות התינוק- לא אכפת לי כל כך היחס והתנאים.

בכל מקרה- בשערי צדק היחס היה נהדר גם בלידה (שהיתה מוקדמת) ואומנם במחלקה הייתי במיטה שהוסיפו לחדר, וגם שמו אותי ליד התינוקות ובני היה בפגיה וזה היה קצת חוסר רגישות מבחינתם, אבל הכל שטויות מבחינתי. כמה ימים ועפים משם הביתה. "זכינו" גם להיות בשם פגיה לא מעט זמן ואז באמת היחס חשוב ביותר כי את משאירה את בנך למשמרתם ולטיפולם ברגעים קריטיים של חייו. כולם היו נהדרים. לא מושלמים, אבל מי כן?

שתי הלידות האחרונות ילדתי בהדסה עין כרם והייתי מאוד מרוצה.

בשורות טובות ובהצלחה.

שביה"ח באילת הוא טוב, כי מי שבמילא כבר שם, זה ביה"ח הכי קרוב בטווח של שעתיים נסיעה. בין סורוקה בבאר שבע ליוספטל באילת אין עוד שום בי"ח. כך שלאילתיות בעצם אין בחירה. אבל מי שלא גרה באילת והסביבה, לא תיסע ולא תטוס לאילת רק כדי ללדת.

והייתי מ-א-ו-ד מרוצה!

בי"ח מקצועי ביותר!

החסרון היחיד זה כמובן שיש שם המון בדואיות ( שמביאות את כל הילדים שלהם לאכול ארוחת צהרים בחדר אוכל של המחלקה....איכס...)

וגם הביות המלא שיש שם.רק ביות מלא. אין אפילו תינוקיה.

יש שיראו זאת כיתרון אבל לי בתור לידה ראשונה היה לי מאוד קשה גם נפשית וגם פיזית להיות מיד אחרי הלידה במשך 48 שעות צמוד לתינוק. הייתי זקוקה ממש למנוחה וכמעט לא נחתי במשך שהותי שם. עד שבלילה התינוק כל שניה קם וכבר לא יכולתי לתפקד מרוב עייפות אז פשוט באתי לאחות שישבה בקבלה ואמרתי לה- קחי אותו!!! בבקשה!! אני רוצה קצת לישון!!! אז היא שמרה עליו בקבלה עד 4 בבוקר....

אבל חוצמיזה ממש ממש מומלץ ללדת שם!

כל הלידה היתה מאוד מאוד חיובית עם הרגשה מעולה ומרוממת! היתה גם מיילדת מקסימה!

הלידה השניה במאיר בכפ"ס והייתי פחות מרוצה...

הדסה עין כרם היה נראה הכי מוצלח חוץ מזה שאין שם טיפול נמרץ יילודים - במקרה הצורך מסיקים אותם להר הצופים. זה היה נראה קצת מפחיד אז הלכתי להר הצופים וגם בלידה השניה. סה"כ הייתי מרוצה. לידה קלה!

טיפול נמרץ יילודים..

א. בזמנו התקשרתי לשם והם אמרו שאין.

ב. חברה של חברה שלי ילדה שם לפני כשבועיים והסיקו את היילוד לטיפול נמרץ בהר הצופים.

ילדתי לפני שנה והייתי צריכה טיפול נמרץ צמוד וזה הבי"ח היחיד עם טיפול נמרץ ילודים.

אני ממש ממליצה מעיני הישועה השירות שם אחלה(= ושיהיה מזל טוב..

הבי"ח חיכה איתי יממה שלמה עד שהגיעו לניתוח (התינוק היה גדול)

ניסו ה-כ-ל לפני הניתוח- ובסוף אחרי הכל.... מלמעלה מחליטים מה יהיה לך..

ממליצה עדיין בחום

ב"ה

שהמיילדות היו קשות בעת הצורך?

ב"ה

כוונתי הייתה קשובות.

הייתי היום בסקירת מערכות מאוחרת, עם רופא מקסים ממש בשערי צדק. הוא שאל אותי איפה אני רוצה ללדת, אז אמרתי לו את ההתלבטות. הוא ממש הבין למה אני לא רוצה לחזור למקום הפורענות (כן, אני יודעת שצריך הרבה תפילות, אבל המיילדת שנפלתי עליה הייתה עד כדי כך מזעזעת וגרועה, שאני בכלל לא מבינה מה היא עושה ברדיוס של 5 ק"מ מיולדות, קל וחומר ממש ליילד אותן. פשוט... מזעזעת), ואמר לי שלמרות שמעייני הישועה וביקור חולים הם בסדר הכי טוב זה...

ואז השלמתי לו את המשפט- לניאדו!

אז הוא צחק ואמר שנכון מאוד, והוא מאוד ממליץ למרות שלא גרים קרוב. אז ככה, כל המשפחה המורחבת שלי גרה בנתניה, אבל בעלי ממש לא היה מבסוט מהעניין, ואמר שיהיה קשה לבקר (מי רוצה שיבקרו אתה אחרי הלידה בבי"ח?! ועוד חברות?! מילא משפחה...) ושיהיה לו קשה... בכל מקרה, אנחנו עוד בהתחבטויות ויש עוד זמן ב"ה.

שלום, אני ילדתי 4 לידות במעייני הישועה, הראשונה בניתוח והשאר רגילות ברוך ה'. אני מאוד נהנית שם(כמה שאפשר להנות מבית חולים...). חשוב לדעת שמלידה ללידה יותר מעריכים את זמן השהות בבית חולים, והיום אני מאוד מעריכה את הלילה הנוסף, אם כי זה לא צריך להיות שיקול עיקרי. אני מאוד התרשמתי מהמקצועיות של רוב הצוות. מעיייני הישועה מאוד התקדמו בשנים האחרונות, וצריך לדעת שיש בו יותר מ 600 לידות בחודש, אז כנראה שהם בסדר. הפגיה שם עדיין לא ברמה של בלינסון אבל היא גם בסדר, אז אם את לא הולכת ללדת בשבוע 33 אלא באה בשבוע 35 ואילך את יכולה בשקט ללדת שם, האוכל גם טעים!

עוד דבר, אם יש לכם משפחה באזור מסוים, תתחשבי בבעלך ותלדי קרוב למשפחה הטירטור של הימים הללו לא פשוטים גם לו.

אני ילדתי עכשיו לידה שישית ב"ה

הייתי בשערי צדק ובמשגב לדך.

והפעם ילדתי בעין כרם, היה מדהים, היתה אחות אחת לכל 5 נשים יחס אישי ומדהים, כל הבדיקת של התינק נעשו לידי, כולל ביקור הרופאים לתינוקות, יש יועצת הנקה מדהימה . מילדות ממש מקצועיות ומנהל חדרי הלידה דר דוד מנקוטה ,ממש מלאך,

בכל שנותי בחדרי לידה לא קיבלתי יחס כמו שקיבלתי בעין כרם.

בהצלחה ובריאות לכולם.

שלום ורד.
לשאלתך היכן ללדת אין תשובה חד משמעית שמישהו אחר יכול לתת לך. קשה למצואבי"ח שבו יהיה הכל בדיוק כמו שאת רוצה .כדאי לך להבהיר לעצמך מה בדיוק את רוצה ולעשות סדרי עדיפויות.

האם את רוצה משכך כאבים מהר ככל האפשר, האם את רוצה לידה טבעית , האם אתרוצה לידה פאסיבית או לידה פעילה. האם את רוצה את תינוקך לידך בתקופת האישפוז, האם את רוצה את תינוקך עליך "מגע עור לעור" או דוקא מעדיפה קצת לנוח, האם חשוב לך שתהיה לך מקלחת בחדר האם את רוצה לנהל את הלידה שלך או שאת רוצה לבוא לביה"ח ומה שיחליט הצוות זה מה שיהיה. ועוד כהנה וכהנה .(הכל אפשרי)
ראשית בררי עם עצמך את כל הנקודות הקשורות אליך ללידה ולביה"ח, ולאחר מכן עשי סדרי עדיפויות.

אני יכולה לספר לך (כתומכת לידה , כמתנדבת קבועה בביה"ח ב"תמיכת לידה", כאמא וכחמות המלווה את בנותיה וכלותיה (דבר שפחות מקובל) שלכל בי"ח שתגיעיאת יכולה למצוא דבר והיפוכו.
גם במעייני הישועה ראיתי לידות נפלאות שנתנו ליולדת מכל טוב וגם לידות שהיו מאוד קשים עם היולדת.
כך גם בעין כרם, כך גם בלניאדו, כך גם בהר הצופים וכן הלאה.

מאוד משמעותי על איזו מילדת את "נופלת" ומיהו הרופא שבאותה משמרת. באותו בי"ח יכולה להיות לך חוויה נפלאה וחוויה טראומטית.

הייתי עם יולדות רבות בלידה חוזרת באותו בית חולים שבו עברו לידה קודמתטראומטית והלידה החוזרת   היתה חוויה חיובית ושמחה.(אם תרצי אוכל להפנות אותך אל נשים שעברו חוויות מתקנות. כמובן שרק בהסכמתן .ויש לי רשימה)

מאוד משמעותי איך את באה ללידה. עד כמה את מוכנה עם עצמך ללידה. האם הגישהשאת רוצה  ללדת בי"ח פתוח לקבל אותה, והאם המילדת והרופא שבמשמרת פתוחים לגישה שלך.

כמובן שיש גישה כללית לבי"ח אבל אני חוזרת ואומרת לך: בכל בית חולים אתיכולה למצוא דבר והיפוכו והשאלה היא את את מנתבת ומובילה לחוויה הטובה (וזה אפשרי).

זכרי שלידה היא לא פתולוגיה היא לא מחלה. היא פיזיולוגיה טבעית. וב"ה בדרך כלל מתנהלת באופן טבעי .(אומנם קשה )

חשוב שיהיה טיפול רפואי טוב ומקצועי  למקרה של חס וחלילה בעיה וזה יש בכל בתי החולים.

אשמח מאוד לתת לך עוד אינפורמציה ולענות לך על שאלות ותהיות נוספות.
אני חושבת שאוכל לעזור לך ובשמחה.

בברכה רבה ,
ובהצלחה

מיכל 052-4493977

אני ילדתי 3 פעמים בשערי צדק. הפעם הראשונה היתה בגלל שהרופא היה שם. ב"ה!! יש לי לידות קצרות ובל"ע בלי סיבוכים מיותרים... ובכל 3 הפעמים היה ממש טוב! אפשר לומר אפילו כייף אולי רק בקבלה יש הרגשה של קצת חוסר "לחץ", אבל אני לא יודעת אייך זה בשאר בתי החולים. בחדר לידה היה מעולה ומיילדות מקסימות.

במחלקת יולדות היה גם מצויין ונוח. כל הזמן שאלו אייך אני מרגישה והאם אני זקוקה לדברים. והאוכל - בכלל אין מה לדבר, ארוחת בוקר כמו בבית מלון....

ודוקא טוב שאין תחושת לחץ, זה רק מלחיץ את היולדת עוד יותר...

אתן מתוקות לאללה, באמת, כולכן, אבל-

אני ל-א חוזרת לשערי צדק. בכזאת רמה של אנטיפטיות מצד אנשי צוות לא נתקלתי בחיים, וכתבתי את זה בערך 20 פעם... אז אם אין לכן המלצות אחרות בנוגע לבתי חולים אחרים פשוט אל תכתבו...

לא התכוונתי להתעצבן, ואני ח"ו לא כועסת, פשוט פתחתי את הנושא כדי לראות איפה ללדת, ובמקום לכתוב לי המלצות כותבים לי ששערי צדק לא כזה גרוע... תאמינו לי שאף אחת מכן לא הייתה חוזרת לשם אחרי דבר כזה. מבטיחה לכן, תאמינו לי...

רשלנות רפואית נפשעת.

לא דאגו לדברים בסיסיים כמו לבדוק את שלמות השילייה וכו'.

רופא הילדים מעשן, ובכלל יש ריח של עישון בכל מקום, החל מהחדר לידה.

יחס הצוות ממש מגעיל ומתנשא.

-- השהייה שם נעימה בגלל השותפות לחדר. 

לא קראתי את כל התגובות פה ואני לא יודעת מאיפה את,אבל זה שווה להגיע לשם אני יודעת שמגיעים מכל הארץ...

אני אישית ילדתי שם לידה ראשונה שלי לפני 3.5 ח' והיה ממש טוב ב"ה (עד כמה שאפשר מלידה)הצוות מדהים,המילדות,המחלקה......אי אומנם נתנייתית במקור והיה ברור לי שאני רוצה שם כדי להיות עם אמא שלי וב"ה היה ממש טוב,הרבה חברות שלי מכל רחבי הארץ מגיעות,אומנם אין שם חדרים גדולים כמו מיון וכד' כמו בשערי צדק-ככה לפחות ראיתי בביקור שם,אבל מסתבר שזה ממש לא מה שחשוב...

בהצלחה

בייחוד המחלקה החדשה!

טוב, זה בלי הקליפ.

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

קונה לשבת לילדים מארז חטיפים פשוט

וזהו

אחת למלאאא זמן קונה לי חטיף לשבת או שוקולד

אבל משתדלת שבשגרה לא יהיה בנמצא

אם יהיה אז אוכל שטויות

וברגיל לא אוכלת כלום בין הארוחות

חוץ מזה כמובן שאוהבת גם שוקולדים, לא סותר 😉 

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

לפותחת - את נשמעת אמא ואישה מהממת.

והתיאורים שלך מעלים חשד לאלימות כלכלית (ואולי גם רגשית).

שזה משהו שממש לא צריך לחיות איתו, לא את ולא אף אישה (או גבר) אחרת.

ממליצה לקרוא על זה קצת, ולהתייעץ עם אשת מקצוע. מספיקה שיחה אחת שבה את מתארת בחופשיות, ושהיא תחווה את דעתה.

בהצלחה!

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

עם החגיגי קצת מסתבכת.

או במכירות או בפינק ליידי

קצת אשכר וממש קצת הדרא

ולפעמים קמיליון

אשכר והדרא לא נופל ממנה באיכות בעיני

וגם להללו ואורה מטפחות יש דברים יפים במחירים יותר נגישים

קמיליון

הדרא

ולפעמים כל מיני מציאות

יש מעצבות זולות יותר. כמו למשל הלל, מור ותפארה, בנועם מטפחות

קונה בעיקר בקמיליון לשבת ובאתכסיא ואביה ששון ליום חול

ליום חול משתדלת שלא יעבור את ה100₪ למטפחת אז קונה כשיש מבצעי עומק שווים.

לשאלתך למה דווקא שם- אוהבת את הסגנונות, המבחר והבדים.

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

רק אחרי כמה פרוסות כבר לא מאפשרת עוד

וכמובן מציעה לאכול אוכל אם רעבים.. 

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....

אצלינו יש חטיף לשבת- בדר''כ מארז של קטנים ואז גם מקבלים אחד בקבלת שבת ואחד במהלך השבת

יש עוגה לקידוש ולמלווה מלכה

שלוקים מקבלים כשחוזרים מהמסגרות

ולפעמים גם עוד אחד מתישהו במהלך היום

יש בארון ביסקויטים-קרקרים  דגני בוקר פשוטים כאלה וזולים (בשקיות כאלה..שמוכרים במשנת בערך ב11שח) לנשנושים בין לבין ולקחת בשקית לגנים-בי''ס

וגם מלפפונים רצים פה כנשנוש

פירות הם מחסלים ברגע אחד לא משנה כמה קונה ולכן לרוב לא קונים כי יוצא לא משתלם

בר''ח הפתעה מתוקה אחת קטנה

או שצריך להגיש את כל המסמכים מחדש?

(זוכרת שלקח זמן בהתחלה)

ובחזרה-

יש לי אפשרות לעבוד שליש משרה באופק חדש במוכש"ר תחת עמותה מסוימת, האם שם במידה וחוזרים למשרד החינוך אז הכל אותו דבר? מתייחסים לוותק ולהשתלמויות שנצברו במוכש"ר?

והאם עבודה במוכשר תשמור לי על הקביעןת שנצברה במתיא במשרד החינוך או שזה לא קשור? 

אז לכאורה פחות שווה לעבור ממשרד החינוך לעמותה?

(בעמותה מבחינת מיקום אולי כן אצליח לשלב שליש משרה שנה הבאה, מה שאין לי סיכוי במתיא בה יש לי קביעות)

זה לא קשור לנתונים שלך מול משרד החינוך.

תמיד משרד החינוך יותר שווה מעמותות. בעמותות, המקסימום זה השוואת תנאים למול מה שמגיע לך ממשרד החינוך.

אא"כ הם ממש צריכים אותך, אז אולי תצליחי להגיע לתנאי העסקה טובים יותר, אבל זה לא מה שקורה בשטח.

אבל הרבה אנשים עובדים בעמותה או עוברים ממשרד החינוך לעמותה, כי יש תנאים ספציפיים של נוחות, כמו מרחק למשל.

זו תשובה שקיבלתי מהAi...גם אני באותה התלבטות בדיוק , ולא ככ מוצאת עם מי להתייעץ אז שאלתי אותו😅

בעקרון הבנתי מפנסיונרית של משרד החינוך שבפרישה קיבלה סכום כסף גבוה על ימי מחלה שלע השתמשה בהם. אז כנראה שזה נמחק אם מתפטרים. חוץ מהקביעות . שוב, לא בטוחה

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות

ויש גם עוד תנאי, אני חושבת שאת צריכה להשתמש בפחות מחצי/שליש מהזכאות שלךבכל השנים.

בקיצור, עדיף כבר להשתמש בזה ביום יום ולא לצבור..