יש לי נושא חשוב להעלות פה.
אני לומדת במדרשה ובאחד מהשיעורים על הבית היהודי,
אמרה המעבירה של השיעור, שאחרי שמתחתנים יש הרבה קשיים
וזה היה נשמע מהתיאור שלה שהכל שחור ואין טיפת ורוד..
מצד ההגיון שבדבר זה נשמע ממש לא הגיוני,
במיוחד לאור העובדה שאני רואה ב"ה הרבה זוגות שנשואים באושר.
חוץ ממה שהיא ציינה שיש קשיים אני ממש לא מסכימה איתה..
מה דעתכם בתור נשואים על מה שהיא אמרה?
על איזה קשיים היא דיברה.
אני מתכוונת שיש קשיים, אבל סה"כ כל כך טוב,
ואת חיה עם הבן אדם שאת הכי אוהבת בעולם,
אז בעיקרון הכל מתגמד,
אבל לומר שכל החיים זה דבש, והכל הולך חלק - לא. ממש לא.
יש ויכוחים (וזה בסדר!) ויש כל מיני דברים לא פשוטים...
תפרטי על מה בדיוק היא דיברה, ונוכל לאמת/להפריך את זה....
חוץ מזה, שלרבניות במדרשה בד"כ יש נסיון חיים עשיר למדי, והן לא אומרות שטויות...
יכולת בשיעור עצמו להעלות את השאלה ("הרבנית, זה נשמע שלא כיף בכלל להיות נשואה.... זה מה שהתכוונת?)
בהצלחה רבה!
ותלכו ברצון טוב ובאהבה - ובעז,ה יהיה לכם טוב מאוד. קשיים יכולים להיות בחיים בכל דבר שבונים. אפשר לראות בכך אתגר לגילוי המשותף שמעל השונות.
אצטט רק את האמרה המפורסמת (יסלח לי מחברה, אין לי מושג מיהו)
שמתגלה לי כנכונה מאד הרבה פעמים:
"חיי הנישואין הם לא טובים ונחשקים כמו שהרווקים חושבים,
ולא קשים ושחורים כמו שהנשואים חושבים............."
ומהם באמת?
לדעתי איפשהו באמצע בין שתי הקצוות הנ"ל.
והכי הכי חשוב::::::
לזכור ולהבין ולהפנים -
גם אחרי חתונה, בעז"ה באושר ועם זיווג מתאים וקל -
יש חיים. פשוט ממשיכים לחיות.
ואני לא מתכוונת בטווח הקצר והפשטני. ברור שיש תקופה לא קצרה ומאד מלהיבה, וגם מורכבת, של התחלה,
ואח"כ מתבסס הקשר יותר וכו' וכו',
אלא בטווח היותר ארוך ועמוק -
יש חיים. חיים של אנשים.
ובתור מושג כזה, בהכרח שכחלק מזה יש טוב, ויש רע, ויש מתוק מדבש ויש מר מלענה.
ובעיינים מאמינות ניתן לומר - יש קל, ויש קשה, יש מתנות ויש נסיונות.
צר לי אם זה נשמע ציני, אבל לדעתי זו המציאות.
ולא ממש משנה אם הקשה או קל מגיע בזוגיות, או בצאצאים, או בפרנסה או בבריאות או בעבודה.
פשוט מטבע הדברים, כשמדובר בס"ד לאדם ממוצע על יותר שנים כנשוי מאשר כרווק,
וכאשר החיים הם דבר כ"כ מורכב ומלא אתגרים -
ברור וברור שחלק מזה יופיע במהלך חיי הנישואין!
למרות שיש קשיים,
הם הרבה יותר טובים ונחשקים משרווקים יכולים לתאר לעצמם..
כשהיא תדבר על אהבה.
על שותפות
על שייכות
על שמחה
על קשר
בחיים בכלל- לא הכל וורוד
אבל נעים יותר בשניים- לחלוק את הקשיים, ובעיקר- לשמוח כיפליים!!
אותה בעיה בדיוק.
הדגשת הבעיות על פני היתרונות והשמחה.
לוקה ב... ( מחפשת מילה ראויה...) טפשות? טמטום? לא יודעת. אבל למה זה טוב שבחורה תצא עם הרגשה נאכס שכזו?
ואני עם א.א.ק.- תשאלי אותה ברחל בתך הקטנה למה התכוונה ותספרי לה שהיא הפחידה אותך, ממש גרמה לך רתיעה מלהתחתן, אולי תתפוס את עצמה ותשים דברים בפרופורציה.
( בררר... מוציא אותי משלוותי דברים כאלו)
אפשר לחשוב שאנשים ששמחים עם ההורים ואחים שלהם לא נתקלים לפעמים בבעיות, אנשים שפעילים בסניף לא נתקלים בנודניקים, ואנשים שעובדים ונהנים מהמקצוע לא משקיעים הרבה כדי להצליח.. נו באמת...
קודם כל, אף אחת מאיתנו לא שמעה את דברי אותה רבנית- אלא רק את החוויה הסוביקטיבית של השומעת.
אני יכולה לנסות ולתאר לעצמי, שאותה רבנית אמרה לכל הבחורות הצעירות והמתלהבות, עם הפרפרים בראש והרומנים הרומנטיים בנפש- שבנישואים זה לא בדיוק נראה כמו סרט הוליוודי של פרפרים בבטן וניצוצות בעיניים, אלא יש גם עבודה שצריכים להשקיע שני אנשים שונים לחלוטין כדי לייסד חיים משותפים!!!
ייתכן שהיא גם נתנה דוגמאות שונות- ולכמה רומנטיקניות נשבר משהו בורדרדותה של הפנטזיה.
אני לא באה, חלילה , לזלזל באף אחת- אבל בגיל של הבנות במדרשה- דברים מעין אלו נלקחים מאוד קשה, ובתחושה של "לקחו לי את החלום"......
יפה שהיא העלתה את הנושא, אם כי ניכר ברושם שהתקבל אצלך, שאולי היא העלתה את הנושא בצורה לא מוצלחת כל כך...
השנה הראשונה של הנישואים מלווה פעמים רבות בקשיים גדולים בזוגיות.
בנוסף, הגעתו של תינוק מטלטלת שוב את הסירה, למשך שנה נוספת.
כמובן שאין כאן שאלה אם "כדאי" להתחתן, כי זו פשוט דרכו של עולם להינשא, ולא משהו שדומה להשקעה כלכלית שאפשר למדוד בתשואה וכדאיות. הנישואין והזוגיות גורמים לאושר בכך שהם גורמים לנו לתחושה של שלמות, של הגשמת הייעוד שלנו. בדומה לכך, גם לידת ילדים. אולי אם נחזור בזמן, דומה התחושה לשאיפה של תינוק לקום וללכת: דרכו של עולם שיקום וילך, ובכך שהוא מגשים את המטרה, הוא מוסיף לשלמות שלו. עם זאת, אין ספק שמדי פעם הוא ייפול ויקבל מכה, ואין בכך כדי לשנות את ה"כדאיות" של המעבר מזחילה להליכה. זו דרכו של עולם, ואדם נועד לקום וללכת, ובהמשך להינשא וללדת ילדים.
כל מילה פנינה!!
תודה 
שרון כהןהי... רציתי להגיד שבתור בת מדרשה גם לנו עושים את זה קצת שונה...
מדברים איתנו מה זו בת מה זה בן והקשיים כי בן זה שונה ובת זה שונה..
כמובן שהרבנית לא רוצה שנחייה באשליות במיוחד שמדרשה זה מקום שממש מלחיץ להתחתן אם רוצים ואם לא.. אז זה ממש מוציא מהאשליות ומהפנטזיות כמו שאמרו כאן..
מצד שני זה מכין באמת כי היא מבררת אתנו את האמת!!
זה מכין אותנו שזוגיות זה עבודה מצד אחד מצד שני זה גם עבודה טובה... זה עבודה שיש בה גם הרבה וורוד.. בקיצור את לא צריכה לפחד שהרבנית אמרה לכם שהכול קשיים... תכנסי לשיעור הבאה בטח היא גם תספר לכם על הדברים הטובים...
ואם לא את מוזמנת לקרוא לא מעט ספרים ולראות שמה שאמרו כאן כתוב גם בספרים .... ואת מוזמנת איתי לשיחה אישית בכיף ואני אלמד אותך את מה שהרבנית שלי מלמדת!!!!!
רק בשורות טובות ושמחות!!!
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?
