שאלתי מה חשוב לקנות לפני הלידה ומה אחרי - אז אני לא מתכוונת בקנייה ממש, אלא כמובן בהזמנה.. כי בכל מקרה את הרכישה הסופית נעשה בע"ה רק אחרי...

אחד הדברים הכי כיפיים זה קניות לתינוק!!!

אני גם נורא התלבטתי מה ואיך וכל ההריון ראיתי רק עגלות מול העיניים...

אז ככה, אם את מזמינה לפני (יש כאלה שלא) אז עגלה זה נורא חשוב, מעט גופיות ארוכות,חיתולי בד-פלנל,שמיכה טובה,מגבת.וכמה בגדים שזה בעצם האוברולים... כי תופתעי כמה בגדים תקבלי, אני לא קניתי עדין שום בגד!!!

לגבי העגלה,עגלה עם אמבטיה זה שווה מכמה בחינות: אם כי באוטובוסים זה קצת קשה לפרק... אבל מסתדרים עם זה,

בעז"ה תלדי בחורף לא? וזה הרבה יותר מגן מטיולון,

הבן שלי בן כמעט 6 שבועות והוא ישן בזה כי זה ממש נח, לא היתי צריכה עריסה בכלל ורק השבוע הלכנו לקנות לו לול..

כשאת יוצאת ואת רוצה שהוא ישן אז ודאי שאין כמו אמבטיה, אני עולה הביתה ובמקום להוציא אותו כדי לקפל את העגלה אני פשוט מפרקת והוא ממשיך לישון.

אולי זה הוצאה אבל זה לשימוש עד גיל חצי שנה, אח"כ את שמה את זה למעלה איפה שהוא ושולפת לילד הבא בעז"ה...

לגבי סלקל אני קניתי אחד שמתלבש ישר על העגלה בלי עוד מתקן ועוד כסף ויש כמה חברות שמתאימות,,,

יש חנות עם מחירים ממש טובים, אם את באזור ירושלים "חסדי שמואל" ברחוב עזרת תורה, אני יודעת שבאים לשם מכל הארץ.

בהצלחה ותהנו!!

דבר ראשון רציתי להגיד לך בקשר לעגלות שלא תתפטי לקנות משהו זול כי זה בסוף תמיד נהרס וצריך לקנותש וב וחבל לכי לשילב יש שם חבילות ליידה או עגלות לא משנה של דברים טובים עם אחריות מלאה של שילב ולקנות שם אין על הדברים האלה

אני קניתי (אחרי הלידה ) עגלה של אינגלזינה ב2000  שח ונהניתי ממנה חבל"ז היום הבת שלי בת 1.5 ועכשיו קניתי לה טיולון וזה נוח מאד אבל עד עכשיו נהניתי מאדמאד

חוץ מזה יש בקשר לקנות לפני או אחרי יש כאלה שמקפידים לא לקנות כלום קודם זה בד"כ אנשים שנכווים ולא מעיזים יותר לצעי אנחנו מאלה יש לי אחות שילדה ילד חולה ונפטר כעבור תקופה קצרה שה' ירחם על כולם אבל מאז אצלינו לא מיעיזים לקנות כלום

תעשי את מה שהרב שלך אומר

איזה באסה לקנות עגלה יקרה ואח"כ להתקע איתה להמון שנים כשהיא לא נוחה?

עדיף לקנות עגלה זולה בתור עגלה ראשונה עגלה כזאת שלא תרגישי רע לזרוק אותה אחרי ילד אחד בלבד. כך תראי מה הצרכים האישיים שלך מעגלה, ובהמשך תוכלי להשקיע בעגלה יקרה אם זה מה שמתאים לך.

(מכירה אנשים קנו עגלה ב500 ש"ח והשתמשו בה הרבה שנים, כמה ילדים והיו מרוצים מאוד)

חוץ מזה שלא כדאי לקנות בשילב! הם יקרים מאוד ו(כמעט) כל מה שהם מוכרים אפשר למצוא במקומות אחרים זול הרבה יותר.

לפני הלידה להזמין את הדברים שצריך ממש לבחור - עגלה, מיטה סלקל וגם שידה עם רוצים. עריסה אפשר לקחת מגמ"ח, ואפשר גם בלי בכלל. לי דווקא היה הרבה יותר נוח מההתחלה להשכיב במיטת תינוק, יותר גבוה ויותר נוח. (ויש לי מיטת תינוק שהמעקה יורד לגובה המזרון כשהמזרון הכי למעלה, אז זה גם יופי של משטח החתלה)

ושאר הדברים כמו שמפו, חיתולי בד וכו' באמת שאפשר לקנות אח"כ

ולגבי העגלה - לי יש עגלה פג ונציה (שקניתי ביד שניה) עם ידית שעוברת מצד לצד. הידית שעוברת מצד לצד היתה נוחה מאוד, העגלה גם חזקה ויציבה אבל גם יש לה חסרונות. אילו הייתי קונה אותה חדשה, הייתי ממש מתבאסת

אבל לתועלתך הנה רשימה של דברים שעשויים להיות חשובים לך בבחירת עגלה.

עגלה שתהיה יציבה (חשוב ביותר, הקלות שבה חלק מהעגלות שבדקנו התהפכו היתה ממש מפחידה)

קיפול קל, קיפול מהיר, קיפול ביד אחת, קיפול קטן (יש לכם אוטו? נוסעים בטרמפים? אני דווקא מעדיפה עגלה עם קיפול מסובך. עגלה עם קיפול קל עלולה להתקפל גם כשלא רוצים, למשל ע"י האח הגדול)

גלגלים גדולים לנוחות בירידה במדרגות ונהיגת שטח... (אבל אז זה לא מתקפל קטן...)

ידית אחת, שתי ידיות, סל נוח לחפצים, משקל קל וכו'... הכל בהתאם לצרכים

שיהיה בשעה טובה...

אנחנו עשינו את הקנייה הראשונה משילב- ואני לא מתחרטת לדקה.

קנינו את הסט של שולחן החלפה ומיטה הכי זול שהיה שם- הוא עדיין היה יפהפה וממש ממש לא יקר, והוא פשוט היה מצויין! יציב, גדול ומאוד מאוד בטיחותי. מה גם שהוא תוצרת ישראל שזה מאוד נחמד. אגב, גיסתי לא רצתה על הפרינציפ לקנות משילב, אז היא קנתה מאחת מהחנויות הזולות בשכונות החרדיות, ובסוף הסט יצא לה ב-100 שקלים פחות, הרבה פחות יפה (ממש ממש יש הבדל) וגם המיטה היתה קטנה יותר וצרה יותר, והמזרן על הפנים... קיצר, אם יש עוד קצת תקציב- דווקא ממליצה מאוד על שילב! ולא צריך להתחרפן ולקנות את הכי יקר, תקנו את הפשוט פשוט. 

אחרי 3 שנים- כל הרהיטים עדיין נראים חדשים לגמרי. הוא ב"ה כבר עבר למיטה של גדולים, אבל הישנה נראית מוכנה לתינוק שבדרך

חוצמזה, אנחנו קנינו את העגלה (יוקטנה מאוד צודקת שמנשא יותר נוח, אגב, פשוט אני אחרי הלידה לא יכלתי לסחוב כלום על הגב... או על הבטן. זה גם שיקול) גם משילב- אינגלזינה זיפי לאונג'- העגלה הכי טובה שראיתי אי פעם, ואני ממש לא מגזימה. היא אומנם יקרה (2000 ש"ח לפני 3 שנים, + סלקל ב-600 ש"ח, אבל היא באה בחינם עם מנשא  שווה ביותר) האמבטיה הייתה חלומית לגמרי, והטיולון- השתמשנו בו עד לפני חודש... והעגלה עדיין כחדשה! יש עליה ביטוח לכל החיים ואנחנו הולכים לחדש אותה קצת ב"ה לקראת הבא בתור (איבדנו חלק אחד קטן, ומישהי ממש לא רזה נפלה עליה מכמה מדרגות, אז המחסום טיפה התעקם, וזה מעצבן).

אני יודעת שאת מקבלת פה כמה עצות סותרות... ואולי קשה להחליט ככה, אבל פשוט תבחרי את מה שאת חושבת שהכי חשוב, וזהו! בהצלחה רבה יקירה.

זה מצחיק לפנות אליך בפורום - גאילו שאנחנו בתקופת האבות והאימהות ויש לנו ילדים משותפים 

 אבל בכל מקרה-  לא כדאי להלין את התינוק בלילה באמבטיה, זה לא בריא לשינה ארוכה.

אני אישית לא מבינה בכלל מה הצורך בעריסה, הבת שלי ישנה מגיל אפס במיטה שלה, בחדר הצמוד. אבל את יכולה להשאיל ביד שרה או לשכור בשילב.

לגבי עגלה, לטעמי חייבים אמבטיה, ולגבי סל קל- רק אם את מאלו שמתכננות לנסוע עם התינוק בטרמפים. אחרת אין צורך.

כדאי מאוד, אם לוקחים עגחה שהיא גם אמבטיה וגם טיולון (בעיקרון מומלץ) לוודא שהטיולון מתקפל בקלות ובמהירות.

התיאור של הטיולון שמוסיפים עליו מעין "אמבטיה מתקפלת"- אין לתיוק מספיק ריפוד בראש, והתנועה לא נעימה להם בגלל זה.

לדעתי, אם את סומכת על בעלך ברמה בסיסית, ויש לו כח לזה- אפשר להשאיר את הפיציפקעס לשלושת ימי האישפוז שלך.

מזל טוב...

לדעתי

נכנסים לאתר יד2

כותבים "עגלה לתינוק"

ובוחרים! 

אחותי קנתה ממש שווה, ממש בזול. 

ואם לא - קונים אחת זולה. 

או שלא קונים. 

פעם הייתי עם אחותי בחנות תינוקות, ובקופה עמדו שתי נשים:

אחת החזיקה ביד אחת תינוק, וביד שניה עגלה באלף חמש מאוד ש"ח

האישה השניה החזיקה ביד אחת תינוק, וביד שניה עגלה בארבעת אלפים וחמש מאות ש"ח. 

אני החזקתי בידיים - כלום! והתינוק היה במנשא שעלה מאה וחמישים ש"ח התינוק שלי היה הכי שמח, והידיים שלי היו הכי פנויות וכמובן - היה לי הכי הרבה כסף בכיס 

ושום דבר אחר לא חייבים - בחיי! התינוק יכול לישון עם אמא במיטה (והוא גם באמת יישן שם, חודשים רבים, אצל משפחות רבות!); התינוק מקבל ערימות של בגדים: חדשים או יד שניה; אפשר לחתל על מיטה, על ספה, על שולחן; על השטיח, וגם על הברכיים של אמא; והבגדים? בארון! כאילו, דא?

ואת כל מה שתגלו שאתם כן צריכים או רוצים, פתאום - תפיצו שאתם רוצים לקבל במתנה למשל: מנשא, כרית הנקה - שתיהן מתנות לא יקרות, ושוות וכיפיות מאוד! 

שיהיה בכיף, ושלעולם לא יחסר כסף לדברים החשובים (ושאלה תמיד יהיו דברים שמחים!) 

אז כמה טיפים ממני,גם לנו ב"ה נולד בן חדש לפני 3.5 חודשים (וואו כבר עבר??)

ובאמת התלבטנו המון. מה שכן היה לנו ברור שעושים הזמנה קודם ואחרי הלידה בע"ה הולכים לקנות..

אז ככה הדבר היחידי שקנינו זה באמת עגלה של פג שלושה מצבים,העדפנו יקר ונשמר לאורך שנים כי שמעתי המון סיפורים על אנשים שקנו זול וזרקו את זה,אנחנו ממש מרוצים יש בזה אמבטיה-טיולון-וסלקל ביחד מתחלפים..האמבטיה מעולה ולקטן שלנו הכי כיף לישון בה גם בבית גם בחוץ וגם בכל מקום שאנחנו הולכים אליו, היא גם קלה ומאוד נוחה להליכה וכשקנינו את זה קיבלנו אמבטיה להתקלח בה יחסית בזול אז קנינו,כי זה דבר שלא מקבלים..חוץ מזה קיבלנו הכל-בגדים,גופיות,סבונים,צעצועים ב"ה ואח"כ השלמנו את השאר לאט לאט לפי הצורך (אני כל הזמן בהשלמות ...

אז תהנו זה ממש כיף ולא להכנס לבילבול לקנות רק את הבסיסי ביותר...

בהצלחה לידה קלה ובריאהץץ

קודם כל- תהני ואל תדאגי. נכון שאחרי הלידה יש לחץ אבל אפשר גם לקנות אחרי..

כדאי (לדעתי) לדאוג לדברים הבסיסיים:

עגלה, עריסה/מיטה, בגדים לימים הראשונים, אמבטיה, טיטולים "ניו בורן".. דברים שיהיו בעז"ה נחוצים ולא כדאי להיתקע בלעדיהם.

גם אני בדעה שלא חייב לקנות הכל חדש. תסתכלי באתרים יד2 ואגורה- למשל אמבטיה לתינוק, לפעמים מוסרים/מוכרים במצב ממש טוב. עריסה אפשר לקבל חינם מיד שרה לחודשים הראשונים, או מגמ"חים למיניהם, זה יכול להיות מאוד יעיל..

לגבי עגלה- אני חושבת ששווה לקנות טובה בשביל ההתחלה, וכשהילד גדל ויושב יפה- לעבור לטיולון פשוט וזול (ולשמור את היקרה לילדים הבאים..). גם אני קניתי של "אינגליזינה" ב2000 ש"ח (היה בשילב- עודפים מ2008. אולי עוד נשאר, תתקשרי. שווה שווה. הצבע לא מדהים אבל זה הבדל של מאות רבות)-

אני ממליצה בכל אופן על עגלה עם אמבטיה רכה- אם את צריכה לנסוע באוטובוסים ההבדל הוא קריטי. הרכה מתקפלת כולה- של אינגליזינה ביד אחת! (גם לפג יש דגמים שמתקפלים ביד אחת. הן יותר יקרות ומגושמות, אבל אולי גם יותר יציבות).

בהצלחה ובשמחה רבה, העיקר שיהיה בריא/תהיה בריאה..

עזרתן לי מאוד..!!! 

אז ככה זה כששואלים נשים על "מה צריך לתינוק"...

האמת היא שזה מאוד אינדודואלי. אפשר כמו יוקטנה () לא לקנות כלום ולחיות מאויר ואהבה (אבל לחסוך כסף לדברים שאולי יצטרכו פעם, אבל גם אותם אפשר לקבל ביד2 במתנה...) ואפשר לקנות עגלות ב6000 ש"ח וחדרי ילדים ב20000!!! (כן, כן, תיכנסי בפורומי הריון אחרים ותתפחלצי מכמה כסף אנשים משקיעים בעיצוב חדר שתוך שנה יהיה מעוז לאנדרלמוסיה מוחלטת...)

ואפשר לקנות ציוד בכל מחיר בתווך שיניהם...

אני אישית בעד לבדוק כל דבר באינטרנט- ולהשוות מחירים.

שבו עם רשימה של חבילת לידה שמוצעת בחנויות (לדוגמא של ד"ר בייבי)

ותבדקו כל פריט- בכמה אפשר לקנות אותו הכי זול, (מבצעים, חב' לידה, וכו) וכמה הוא יעלה ביד שניה, ואז תחליטו.

לגבי איזו עגלה- אני אישית, קניתי דוקא לבכורה משהו פשוט וזול, כי באמת לא ידעתי מה הצרכים שלי. מאז, עם כל ילד אני מגלה שהצרכים שלי שונים, אז אני מוכרת ביד2 וקונה ביד2 וכמעט לא מפסידה.

דוקא את העגלה האחרונה קניתי במבצע ממש משתלם של ד"ר בייבי שהבינו שהשוק המתחרה שלהם כיום זה יד2 והם מוכרים דגמים משנה שעברה (אבל חדשים) במחירי יד2

בקיצור, שוב, זה עניין מאוד אישי...תחשבו מה חשוב לכם (שיהיה קומפקטי בקיפול? נוח לטרמפים? מתקפל בקלות ובמהירות? רחב ומרווח? שיספיק ל10 ילדים בעתיד? שיהיה מאוד אופנתי? ידית אחת או שתיים? טיולון ואמבטיה בעגלה אחת או בנפרד?...) תחשבו מה אתם צריכים ואז הדרך הכי טובה לדעתי, להכיר את מה שקיים בשוק, זה להכנס ליד2 ולראות מה מציעים שם למכירה, לפי זה תתחילי להכיר את המגוון הקיים ולראות מה מתאים לך. (ולפני שקונים יד2, בודקים כמה עולה הדגם המבוקש בחנות...)

היו לי שתיים וחצי שלהם.

תוצרת הארץ, לא יקרות בכלל, והשרות נהדר (מי שגרה בשרון - אחלה. השרות שלהם במושב בצרה). החלפתי את כל הריפוד ב-80 ש"ח לפני כמה שנים, באחת העגלות. הן גם החזיקו מעמד ממש יפה, עם המון ילדים ותנאי מחייה קשים (שבילי עפר).

מבחר אדיר,זולות, יפות, נוחות ומצויינות, והעיקר- זולות!!

ואצלי השיקול הוא גם- שלא בא לי לראות את כל הילדים עם אותה עגלה, ואם בא לי אחרי שני ילדים להחליף עגלה למשהו חדיש יותר- לא כואב הלב על הכסף......

לכן מוכרת ביד2 ומחפשת שם ובכלל דברים חדשים. איזה כיף לגוון! מה גם שעם כל ילד הצרכים והרצונות משתנים...

ניתןלקבל מיד שרה עריסה בהשאלה. העריסה מתאימה לשלושה חודשים הראשונים, עריסה מעץ . כדאי מאד תמורת תרומה ליד שרה.

לגבי סלקל - אם אתנוסעת הרבה במכונית אז כדאי לקנות סלקל שמתחבר לעגלה , ואז את מכניסה \מוציאה את התינוק בלי להפריע לו- אם זה רק לנסיעות מזדמנות - נוסעים לשבת וכדומה חבל על הכסף - אפשר סלסקל פשוט ולהשאיר באוטו .

לגבי עגלות - אני לא בקיאה בעגלות החדשות אבל תבדקי אם מה שאמרו לך שיורד ל180 מעלות באמת נכון - בד"כ יש להם שיפוע מסוים ואז אי אפשר להשכיב תינוק על הבטן. אין כמו אמבטיה מהמבחינה הזאת. חשוב להשכיב על הבטן בכל הזדמנות - ואין כמו טיול בעגלת אמבטיה כדי שהתינוק ירים את הראש כדי לראות החוצה - אפילו עד גיל 5 חודשים. זה חוסך טיפול הפיזותרפיה  בגלל חולשה בשרירי הכתפיים.

שיהיה בשעה טובה

לפני הלידה הראשונה שלי, שהיתה לפני יותר מ- 10 שנים, עוד לא היה מפותח כל הענין של השוואת מחירים באינטרנט...

אז פשוט חרשתי חנויות, השואתי מחירים וקיבלתי עצות.

בסופו של דבר הלכתי על עגלת פג, דגם ישן (מהשנה הקודמת...), עם ידית שעוברת מצד לצד ושכיבה כמעט כמעט מלאה.

נכון. היום יש עגלות יותר קלות.

אבל ב"ה 5 ילדים גדלו בעגלה הזאת. כולל שינה בחודש הראשון לפחות...

וכמובן שהחל מהילד השני העגלה סחבה תמיד יותר מילד אחד.

אחרי בערך חצי שנה אני מעבירה את התינוק לטיולון אינגליזינה שקניתי (בילד הראשון).

העגלה נראית ממש חדשה.

אני גם לא מאלה שמשאירים את העגלה בחדר מדרגות או בשמש ליד הבית...

הטיולון כבר עבר כמה תיקונים קטנים. הוא כבר לא נראה חדש, אבל עושה יופי את העבודה!

המלצה שלי- לקנות דברים טובים.

הם גם עושים את העבודה מצוין וגם נשארים לאורך שנים.

שיהיה אי"ה בשעה טובה ורק בריאות!

יש לנו 3 עגלות (רגילה, טיולון וכפולה)  ואני ממש רואה את ההבדל בין האיכותיות והפושטיות. עגלה לא איכותית מהר מאוד תהיה לא נוחה וקשה בנסיעה ובמילא תרצי לקנות חדשה, אז כבר עדיף לקנות לכתחילה אחת שתתגלג חלק עוד כמה שנים. עוד משהו קטן - אני ממש מתענגת על האחרונה שלנו בגלל הגלגלים הענקיים שלה - זה מאוד נוח גם לי וגם ילדים שבפנים.

בהצלחה!

והיא על הפנים.

ובאסה ממש לקנות עגלה באלפי שקלים ולגלות שהיא פשוט לא מתאימה לצרכים שלך (קרה לשכנה שלי). ומבחינת עמידות - במחיר של עגלה אחת של פג אפשר לקנות 2-4 עגלות טובות אבל זולות יותר. וזה כבר ענין של מתמטיקה

עזרתן לי ממש!!!!

אפילו שכל אחת אמרה משהו אחר - זה עזר לי לדעת מהם בכלל השיקולים... תודה תודה תודה

אצלנו בכל מקרה כמעט אין ממתקים אז זה יותר קל, אבל מאמינה שילדה יכולה להתרגל ולשמוח בזה

כשאני אומרת ממתקים אני מתכוונת לשלוק בייגלה בסקוויט, זה המקסימום שיש אצלינו אני לא מכניסה ממתקים הביתה.

הכי קשה זה בשבת אצל המשפחה, אבל גם אצלינו בבית, עם עוגיות שאנ מכינה וכו 

אני מבינה על מה את מדברת, יש ילדים להוטים למתוק.

לדעתי יש שתי אפשרויות, אפשרות אחת להוציא את הממתקים מסל האופציות. פשוט אין בבית / יש רק בשבת / רק בימי הולדת.

אפשרות שניה, אם מבחינתך זה כן לגיטימי לקבל קצת מתוק, להחליט על עיתוי וכמות קבועה, ולהינעל רק על זה. עדיף לא אחרי האוכל. למשל, בשעה 4 מקבלים 2 עוגיות, או כשחוזרים מהגן מקבלים איגלו, או אחרי אמבטיה מקבלים קובית שוקולד או בבוקר אוכלים עוגה... מה שמקובל עליך. עדיף לא אחרי האוכל כדי שתאכל טוב ולא תמהר להכריז שסיימה בשביל הממתק.

שתי האפשרויות האלו מונעות דיונים בנושא, כי זה משפט קצר ברור, עם זמנים ומשמעות שהיא מסוגלת להבין.

לגבי הדיבור, האמת אני שמתי לב שכמה שפחות מתייחסים זה עובר להם וזהו. דווקא אם מתייחסים ועושים עניין, גם אם בחומרה, זה נראה להם מגניב לבדוק שוב את הסיטואציה. כמה שיותר להגיב ביובש, אפשר כמובן לומר 'זו מילה לא נעימה, אנחנו לא רוצים ללכלך את הפה שלנו במילים לא יפות' אבל זהו. לכי תדעי, אולי היא נורא מסתקרנת איך מרגיש פה מלוכלך אז היא צריכה לנסות את זה כדי לבדוק? כמה שפחות עושים מזה עסק, זה יפסיק מעצמו.

אם תכעסי ותעשי סיפור ממילה לא נקיה- היא תמשיך ותנסה כי ככה זכתה ליחס שלך

אם תביאי לה יחס מינימלי להתנהגות שלילית , ובמקביל את תרימי ותעצימי כשהיא מדברת יפה ובנועם או בכללי כל התנהגות טובה- הטוב ימשיך

קל לדבר וקשה ליישם, עבורי לפחות. אני צורחת כשהם מגזימים 🙈

הצחקת אותי 

אני בדיוק קוראת אותך וחושבת לעצמי על כמות הפעמים שאני משננת שילד מחפש תשומת לב גם אם היא שלילית

אבל ברגע האמת??? המוח ריק פירהההה

הממתקים אני ממש מבינה אותך, יש לי גם בן כזה. רמה חריגה של התמכרות למתוק.. למדתי שצריך להחליט על מספר הפעמים המדויק והקבוע בשבוע שהוא מקבל, וכל פעם שמבקש להגיד לו אתה מקבל מתוק בx, y, z. כשיהיה x, בשמחה. ככל שנכנסים לדיונים זה מחרפן אותו יותר

אני משתדלת לא לענות שבבית שלו ככה(אולי גם עליו כועסים? מאיפה לי לדעת? אולי הוא סתם חרטטן.. )

בדכ עונה משהו כמו "אני לא אמא שלו אני אמא רק שלך ויש לי אחריות רק עלייך ועל הבית שלנו. מה שאחרים עושים- שההורים שלהם יחליטו מה להגיד" במילים כאלה ואחרות.

ארתי לה "אוי ואבוי לו אני כועסת עליו1ף

ופתאום שאני כותבת את זה אני מבינה שזה ממש לא קשור ולא מאיים

איזה מאתגר זה חינוך ילדים כמה שתלמדי בסוף תצא טעות

יודעת שהרבה מהסביבה שלנו שונה מאיתנו ושהילדים שלי נמשכים לחלק מהדברים שהם רואים בחוץ ולא מתאימים לנו.

אני לא רוצה לתת להם תחושה שיש גבולות אוניברסליים וזה סבבה לפעול מחוץ להם או שאין לי מושג אם יש מישהו שמתנהג אחרת מאיתנו וזו אפשרות רחוקה. ההיפך, אני יודעת שיש אחרים שמתנהגים אחרת, אולי זה קורה הרבה גם, וזה שהם עושים כך וכך לא הופך את זה לטוב. אנחנו אחרים ומתנהגים אחרת.

כמובן לגבי הדבר הספציפי אין לי מושג אם בבית שלהם זה בסדר, אבל לא ממש אכפת לי, אני משתמשת בזה כדי להעביר מסר 

אז זה המסר שחשוב לי להעביר לילדים שלי- את הילד הזה ההורים שלו יחנכו, בבית שלנו עושים ככה נקודה. מה קורה בבתים אחרים- לא אכפת לי.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

וכמובן לוודא שאין חורים ברשתות בחלונות

להרגעה- קרח, פניסטיל, גם להדביק חתיכת סלוטייפ קצת עוזר

אלתוש

די עוזר אפ זוכרים למרוח

אל תקני את האחד בתרסיס, הוא נכנס לנשימה זה נורא..

יש גם את הדוחי יתושים ששמים בשקעים עם נוזל כזה, ויש את הקוטל חרקים (עושה אור סגול שהרחקים נמשכים אליו ואז מתחשמלים ממנו)

אחרי- אלוורה, פניסטיל ג'ל

מעדיפה דברים טבעיים ,

לא אלתוש וכאלו

ויש לערוגות ספריי שמיועד לזה (יש בו ציטרונלה ועוד כמה שמנים)

בדיוק קניתי, מקווה שיהיה מוצלח

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

לק"י

הייתי בטקס של בעלי עם הילדים, והיה שעמום.

החלק המרגש היה בסוף, כשהם התחלקו לכיתות, וכל אחד קיבל את התעודה שלו.

למדתי לקח להבא, להגיע בסוף.

אז לא היה אפשר להתפצל ככה

מעצבן אותי

למרות שאין לי על מי

אבל אופ

ובאלי להקיא

הסתיים??

בכל מקרה רק רוצה לומר כל הכבוד שאת מוציאה פה כדי להגיע פחות טעונה לבעלך .... מקווה שעזר 

אבל לשמחתי גם בעלי כבר גווע😂

ואחי החמוד הסכים לשמור על הילדה ושנאכל בנחת לפני שחוזרים

אז עכשיו אני אכולה ושבעה ובדרך הביתה

ברוך ה'

תודה לכן!❤️❤️

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

שאם את תהיי בביטחון מול הנושא הזה זה לא כ"כ יפעיל אותך,

את אשכרה הבאת הרבה חיים לעולם, מעל הממוצע,

עברת הריונות, לידות, את מגדלת אותם מוסרת את גופך ונפשך עליהם, תעופי על עצמך! זה סימן לגדלות, לא סימן לקטנות!

אם את בינך לבין עצמך תהיי עם מצפון שמסכנים שאיםמלי מספיק זמן לכל אחד , אוי מסכנים שהבגדים שלהם תמיד משומשים מאח אחר, אוי מסכנים ש... ווטאבר, אז המשפטים האלו מערערים אותך.

פעם ילדה מתבגרת אמרה לאבא שלה- למה להביא כ"כ הרבה ילדים? מה הקטע? ובא שלה אמר לה - תסתכלי פה על כולם, היה אפשר לוותר על מישהו? וזהו, השתתקה. 

בחיים לא שאלתי אותם דבר כזה, כי הם גם ככה אומרים ביוזמתם שכמה מהאחים שלהם צריכים לעבור דירה

(לפעמים הם שואלים אותי בקול רם למה הייתי חייבת לאמץ את אחד האחים)

משתפת מהמקום שלי כבכורה למשפחה בה מספר דו ספרתי של ילדים-

באמת עזרתי בבית הרבה. מאוד מאוד. ברמה בעיני שהיא לא פרופורציונלית לבת בבית.

ואיכשהו, באיזה קטע מוזר, ההורים שלי לא כ''כ הודו על עזרה בבית.

פעם, ברגע של גילוי לב, אמא שלי שיתפה אותי, שאם היא אומרת לנו תודה היא מודה שעזרתי והיא כאילו לא רוצה להיות בעמדה של מוקירת תודה אלא בעמדה שככה זה צריך להיות וזו החובה שלנו לעזור.  (לא יודעת אם הצלחתי להסביר- היא לא רצתה בגדול להרגיש מצפון כלפי העזרה שלנו ואמירת תודה, מבחינתה, נותנת פתח לתחושה שעשינו לה טובה). וזה מוזר כי גם מי שעושה את תפקידו המוצהר-בעיני צריך להודות לו.

עם השנים עלתה בי תחושה קשה של ניצול בהקשרים מסוימים (תוסיפו אופי מרצה, קושי בשימת גבולות.. היו לי אחים שהצליחו להציב גבול. אני לא.

היו גם מניפולציות רגשיות למיניהן- כמו אחרי שטענתי על עומס למול אחיות אחרות אז ה'עונש' שקיבלתי זה שלא הרשו לי לעזור בבית. בכעס. בהטחה. זה היה לא נעים וכמובן שבתגובה התחננתי לעזור..)

לא אפרט פה דוגמאות מחשש לאאוטינג אבל באמת-

המינון לא היה נכון.

ובעיקר היחס לא היה נכון- ילד (בעיני) צריך להיות *שותף* בבית. ילד לא צריך להחזיק אחריות של ניהול הבית.

עוד דברים קשורים- הרבה אמירות של אמא שלי שבשביל גידול הילדים היא פספסה הזדמנויות בקריירה (והיא עובדת הרבה מאוד בחוץ. והגיינה להישגים ותפקידים.. היא ממש לא עקרת בית). אמירות של ייסורי מצפון כמו שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה על ההורות שלה. אבל, היי! את בחרת ללדת וללדת!!

(צריכה להיות הכרת הטוב של ילד להורה אבל לא מצפון ולא תחושות שבגללו פספסו)

האמת שבתורה נערה היה נחמד ה'שבט' שהיינו. אחרי שנישאנו נהיה קשה- כמעט לא היתה שבת שאפשר היה להגיע להורים ולהרגיש בית. תמיד זה היה עם עוד אחים והרגיש 'סניף' ענק.

כשבקשנו להגיע לבד (כלומר להיות בשבת עם עוד שישה אחים רווקים, כן? זה לא לבד לבד) ההורים לא הסכימו כי חשוב להם הגיבוש המשפחתי. ולכן שנגיע עם עוד זוגות. (ומה עם הרצון שלנו? מה עם להרגיש "ילד"?)

זה ב''ה השתנה.

בגדול הרבה פעמים שהאינדבדואל במשפחה הלך לאיבוד.

כמובן היו גם מלא רגעים יפים וכיף וגיבוש ותחושת עוצמה של משפחה גדולה. וכל מיני מצבים שהשקיעו בי כשהייתי צריכה..

אבל מה שפירטתי פה (ואמאלה מרגישה חשופה) זה כדי לתת איזושהי תמונה של מציאות שעלולה לגרום לתסכול ומרמור של הילדים.

גם אצלי בבית- הילדים עוזרים. ברור. גם אני חושבת שילד הוא חלק מהמערך המשפחתי ולכן שותף בזכויות ובחובות.

אבל הגישה שלי לזה שונה.

אני אומרת הרבה תודה. הרבה משבחת. גם גוערת כמובן כשצריך..(;

משתדלת לזכור שזה שהם הילדים ואנחנו המבוגרים זה משליך גם על הדרישה מאיתנו ועל האחריות שלנו (ולא רק על הזכות שלנו לקבוע ולהחליט).

בעיקר בעיקר משמעותי לי לזכור שהבחירה להוליד אותם היתה שלי בלבד (ושל בעלי)

ואם כמות מסוימת של ילדים או מציאות מסוימת (אצלי אין הרבה ילדים אבל אלו שיש צפופים מאוד) יוצרת איזשהו עומס או קושי או מחיר- זה שלי..

עוד משהו בעניין- ההורים שלי היו הרבה עושים לעצמם דברים. שזה נהדר זוגית. אבל כילדים הרבה הרגשנו בתחום ה''חובה'' בלי ההנאה.

היתה נפרדות לחלוטין. וזה יצר תסכול.

(תחשבי, לדוגמא- הם היו יוצאים מלא לנופש. המוו. ואני, גם לא בנופש וגם *תמיד מחוייבת*  לעשות בייביסיטר על כולם ועוד לחטוף על הראש שאני לא עושה את זה בלב שלם.)

אנחנו בבית שבנינו משתדלים שהילדים יקבלו מאיתנו הרגשה שגם הם בחלקים של ההנאה.

אתן דוגמא-

יום נישואין של ההורים שלי היה יום שהיינו צריכים להרים להם.

יום נישואין שלנו- הוא "יום הולדת של המשפחה". המסר לילדים הוא: בזכות שהתחתנו- יש לנו אתכם! זה לא סותר שהילדים גם מכינים לנו הפתעה (לרוב בעלי נותן להם סכום כסף שיקנו מתנה ומחנכים אותם גם לנתינה) אבל זה בא אצלם בשמחה ואהבה *ותחושת חיבור*. כי האירוע הזה שייך גם להם..

אני מרגישה שיש לי עוד המון מה לכתוב ועוד מיליון דוגמאות

(גילוי נאות הייתי בטיפול על הנושא הזה, ב'ה עזר אבל כמובן שמצריך עבודה תמידית)

השורה התחתונה שאני באה לכתוב-

ילדים יכולים להיות מתוסכלים גם במשפחה של שני ילדים.

[ובאמת חלק מהדוגמאות שנתתי יכלו להתרחש גם במשפחה קטנה.

אבל אין ספק שהגודל של המשפחה שלי הוסיף משמעותית לעומס.

(למשל- אם היו אחרי 2 אחים והיה מצופה ממני להיות בייביסיטר שלהם, זה היה מסתיים אחרי תקופה יחסית קצרה, כשגדלו.

אבל לי היו שנים שנים שנים של מחוייבות לבייביסיטר על עוד ועוד אחים שנולדו)]

ואולי באמת הם נתלים בטענה של "משפחה גדולה" סתם כמשהו להיאחז בו (כמו שכתבת בכל מיני דוגמאות שאפשר לתת כותרות שונות לאותו מקרה)

ורוב התגובות פה היו לא להתייחס ולדעת שילדים לפעמים באנטי וכו..

ויכול להיות שזה סתם ושזה פינוק או עין קשה על המציאות

אבל

בשביל הסיכוי שזה לא סתם

חשפתי כאן מעט מהחוויה שלי (אני מעל 40. תראי כמה שנים זה מלווה אותי. וככל שאני יותר שנים אמא יש דברים שיותר כואבים לי ביחס לילדה שהייתי)

כדי לומר- שווה לעשות בדק בית.

לראות אם המינון של העזרה שלהם בבית הוא תקין,

לראות את החוויה הילדית מהעיניים שלהם,

ובעיקר לראות מה השדר הסמוי שהם מקבלים (ביחס לתפקיד שלהם, ביחס לאחריות שלהם, ביחס לשמחה *שלכם* במשפחה הגדולה למול אולי שדר של "עול",

האם הם מרגישים שהבחירה שלכם במשפחה גדולה היא זכות גם עבורם או בעיקר עול עומס *עליהם*)

את נשמעת אמא קשובה ורגישה

חיבוק וברכת השם עליך!

נתת לי הרבה נקודות לחשוב עליהן, על המינון הנכון בין בקשת עזרה לבין אי ניצול.

(האמת שאת העניין של לא לומר תודה אני מכירה מחמותי - מהכיוון ההפוך. היא לא אוהבת שאנחנו מודים לה על מה שהיא עושה בשבילנו, כי מבחינתה היא "מחויבת" לעשות זאת בשבילנו. אנחנו לעומת זאת מחנכים לומר תודה גם כי זה חשוב לנפש. וכמובן, גם אנחנו משתדלים להודות לילדים שלנו על מה שהם עושים...)

כתבת ממש יפה

אני רק חייבת להגיד שהמון ממה שתיארת אני גם חוויתי

לא הכל, אבל הרבה מאוד

ולא באתי ממשפחה מרובת ילדים

משפחה ממוצעת לגמרי

זה תלוי המון בגישה ובאופי של ההורים

חיבוק גדול

והתחברתי מאוד לגישה שלך, במיוחד על היום נישואין שהוא יומולדת של המשפחה...

לא יודעת אם זה מעודד אבל נשמע שהילדים שלך הרוויחו אמא מיוחדת מהחוויה הקשוחה הזו

נקודה כל כך חשובה.

אני גם ממשפחה ממוצעת לגמרי,6 אחים, ובכל זאת חוויתי לפעמים תחושה כזו.

גם היה אמירה של אמא שלי שהיא לא צריכה לומר לנו תודה ובכלל היא לא צריכה לבקש כי אנחנו שותפים.

רבתי איתה על זה שנים.

בעיני משפחה זה לא קיבוץ.

יש הורים שמנהלים. ילדים עוזרים.

וגם בין בני זוג שכן יש שיתוף מלא אנחנו ממש מקפידים לומר תודה.

והילדים לומדים. גם על דברים שמובנים מאליהם.

חשוב ממש הנקודה שהעלת פה,

וחיבוק על התחושות ❣️

ובעקבות מה שכתבת אני בהחלט אעשה עם עצמי בדק-בית.
כי אני בגישה שהילדים שותפים ולא מחליפים אותנו
אני לפעמים מתביישת לבקש מהגדולות עזרה, כדי לא להכביד עליהן.
באמת צריך למצוא את הגבול של במה לעזור ובמה לא.
וזה ממש נשמע ששנים היית בייביסיטר, כי כל שנה- שנתיים נולד עוד אח, ועוד ועוד...
וואו כנערה היה לך זמן לחברות? לעצמך? לתחביבים? (כן את מתארת שהשקיעו בך...)
תודה על מה שכתבת.
וממש אהבתי את הרעיון ליום - נישואין.

את האמת כאב לי נורא לקרוא שהם היו יוצאים לנופש ומשאירים לך עבודה, ועוד באים בטענות...

אצלנו היינו יוצאים כל המשפחה יחד, ושההורים יצאו לחול זה היה לבד.

אבל אז לא הייתי בייביסיטר אלא הלכנו לסבתות. זו ממש אחריות עצומה בעולם שאין בו פלאפונים והיה מאוד יקר להתקשר לחול.

מעניין אותי לשמוע אם פעם הצפת את מה שהרגשתי מולם.

את יותר מרגישה שמה שעברת בנה אותך או שמה שעברת גרם לך חסך? ואולי גם וגם..?

הגדול שלי עוזר המון. אני גם מודה לו ומשבחת אותו בלי סוף, אבל עדיין- העזרה לא פרופורציונלית בעליל.

אמנם זה זמני, רק בהריונות, אבל זו תקופה לא קצרה, והוא באמת עושה הכל והוא רוצה לעזור באהבה ואפילו מציע לעזור בדברים שלא ביקשתי (לקלח ולחתל את הקטן, והוא מעולם לא עשה את זה אבל הוא רואה שאני לא מתפקדת) הוא ממש אבא שלו ואני במיטה סמרטוט

ואי אין לי מה להגיד ולצערי לא מסוגלת פיזית לשנות משהו, אבל כאב לי😔

מראה על הרגישות והלב הטוב שלו.

מציעה לצ'פר אותו ולפרגן לו בחזרה.

לקנות לו משהו מפנק. לתת לו דמי כיס שיקנה לעצמו משהו במכולת בדרך הביתה. לכתוב לו פתק כמה משמעותית העזרה שלו. 

ואני חושבת שברגע שהיחס שלך כלפיו וכלפי העשיה שלו הוא *לא לקבל את זה כמובן מאליו* רק זה עצמו- יכול מאוד לשנות את הרושם שזה יעשה לו בנפש.

כמו שאמרת- מלא להודות.

להעריך אותו בפניו.

להרים לו.

לא ציינת מה הגיל שלו אבל חושבת שגם בגיל צעיר אפשר להיות מולו באיזושהי שקיפות ולשתף שזה זמני ולא מובן מאליו.

וגם לצ'פר אותו על זה.

אפשר ביום כיף עם אחד ההורים (גם יציאה אישית לגלידה יכולה לתת את תשומת הלב הזו), נסיעה מיוחדת לסבא וסבתא,

איזושהי יציאה לאנשהו,

מתנה קטנה..

מה שנראה ומתאים לכם..

בגדול-

לתת לו תחושת חשיבות

יחד עם הערכה

ויחד עם פרגון מעשי.

חיבוק ובהצלחה

ממש כואב לקרוא.

רק בא לי להגיד לך שזה ממש לא חייב להיות ככה ( אמנם נראה שאת יודעת בעצמך אבל בכל זאת...)

אני גדלתי כבכורה במשפחה ברוכה ( לא דו ספרתי אבל כן גדולה)

הייתי עוזרת אבל ממש לא ברמה ובצורה שאת מתארת. בכלל בכלל לא.

אמא שלי לגמרי ניהלה את הבית ואנחנו ברוב טובנו עזרנו לפעמים. ובלי כל התחושות מסביב שאת מתארת.

וממש השארה לקרוא אותך ואיך את עושה את השינויים בחיים שלך.

ותמיד רצינו עוד.

כולנו.

אנחנו כל המשפחה בתחושה שכמה שיותר ילדים יותר טוב, ומאוהבים במשפחה שלנו.

מקור הכוח של כולנו ב"ה.

ותמיד הרגשנו כך.

אני כותבת את זה למקרה שמישהי תקרא את השרשור ותחשוב שתמיד ילדים למשפחות ברוכות לא נהנים מזה...

אז שתדעו שזה יכול להיות ההפך.

שאני עם מלא מחשבות על זה כבר שנים

כל הזמן בבדיקה

כבר לא מאמינה באידאל נכון יותר

אלא בעיקר בהקשבה פנימית

ואמון בהשגחה פרטית

בעלי גדל במשפחה עם הרבה ילדים והוא וכל האחים שלו ממש בטוב עם זה ומשפחה מהממת. והם עזרו בבית. אבל בפרופורציה..לא במקום לחיות..והעובדה שכולם לאורך כל הנשים מאוד קשורים לבית ולמשפחה ואוהבים אחד את השני ומאודדד מעריכים את ההורים והחינוך שלהם

וזה ממ שנותן לי בטחון לא לקשר בדווקא את המורכבויות ישש עם הילדים דווקא למספר ילדים

אלא להתמקד בעיקר באיכות ,בעבודה הפנימית מולם, ביכולת להעניק מרחב בטוח ואוהב ולהשתדל ולהתפלל...

ולא לשדר את הספק

זה הכי גרוע

י שרגעים שהוא צף

כי אני לא גדלתי ככה בכללל

אבל מה יצא לי מזה נכון לא היה עלי אף עול ותפקיד בבית כילדה

פינקו אותי

אבל יצאתי עם תחושת חוסר מסוגלות מול החיים

ובלי חוסן נפשי

ובעיקר בלי שייכות לבית ולמשפחה ממש לבד בעולם

אז וואלה זה לא יותר עדיף לי

ובאמת מאמינה שכל אחד יש לו את הסיםור המושגח לשו

והילדים שלי הנמשות שלהם רצו דוקא את הסיפור 'לנו

משתדלת לאהוב ללמוד לגדול במרחב ההז של האמהות

מתפללת שה' יתן לנו את הכח ואמן שנהיה ראויים לאמון שנותן בנו כהורים

וגם נכון להיות בהקשבה לכוחות

במתינות

בסבלנות

גם בעלי ממשפחה של מלא ילדים סופר משוחרר ומחובר מאד למשפחה ולאחים.

מה שחשוב בסוף זה לשמור על האווירה, והיא לא מושפעת דווקא ממספר ילדים.

זה שלב בירוקרטי, לא מהותי. הרופא לא יכול להוציא הפניה למי שפיר, רק ליעוץ גנטי, אז הולכים ליעוץ ושם מוציאים לך הפניה למי שפיר. ככה הסבירו לי בזמנו.

אבל בפעם אחרת שעשיתי בגלל גיל ולא בגללל סיכון למום אז עשיתי יעוץ בפגישה וירטואלית כזה רק לסמן וי. וגם כדי לבחור מה אנחנו רוצים לבדוק ומה לא

אם בכל מקרה לא תעשי, אז אין מה לעשות יעוץ.

אני עוד מתלבטת אבל אם כן אלך פרטי. 

זה מה שיגידו לך

אבל רק אחרי זה הקופה תממן לך את המי שפיר 

זה בעיקר בירוקרטי.

בתוצאות לסיכון גבוה בסקר שליש ראשון או שני, בכל אופן יפנו למי שפיר.

זה משמעותי בעיקר לעניין הזכאות לתשלום מהקופה, ויש מקומות שבהם מחייבים ייעוץ גנטי לפני מי שפיר.

אגב, יש בתי חולים שבהם אפשר לקבוע את הייעוץ לפני הבדיקה עצמה, וזה חוסך לך

כדאי לשאול את הרופא המטפל.

אבל אם לא קיבלת הנחיה להפסיק, אני לא חושבת שצריך.

לא כל הגדרה של הריון הסיכון קשורה להפסקת הנקה.

אולי אתן יודעות יש בעיה עם אספירין בהנקה ?

זה הידיעה שיחסי אישות גורמים להתכווצות הרחם הרבה יותר חזקה מאשר הנקה. אז כל עוד אין הנחיה להימנע מיחסים, להבנתי אין בעיה עם הנקה.

אבל אני לא גורם מוסמך או משו.

לא הייתי סומכת בזה לשאול כל רופא, כי רוב הרופאים מחזיקים בדעות מיושנות לגבי הנקה, ומה אכפת להם לומר לך להפסיק, הם לא מפסידים מזה כלום, בעיניהם אם לא יזיק לא יועיל...