לכבוד יומולדת חצי שנה לקטנה שלנו החלטתי לשתף...
הקדמה:משבוע 30 היו לי התקשויות של הבטן כל 3 דק',אושפזתי הזריקו לי אנזים להבשלת ראות ושוחררתי. מאז כל הזמן דאגתי שאני לא אדע מתי זה הדבר האמיתי.
שבוע 38: יום שלישי בבוקר, בדיקה שגרתית אצל הרופא.
הוא בודק ואומר שיש פתיחה של כמעט 4 ס"מ, אז ללכת הרבה ברגל ולחזור בצהריים אא"כ מתפתחים צירים\ ירידת מים ואז ישר לבית חולים.
אני מתקשרת לבעלי ואומרת לו שזה מתקרב...
בצהריים חוזרת לרופא והוא אומר שאני עם פתיחה 4 וחצי, להמשיך ללכת וכשיתחזקו הצירים לסוע.
בערב אני עושה סיבובים עם בעלי.לאט לאט מרגישה צירים מתחזקים (לא כואב כמו שמספרים אבל בהחלט לא ככ נעים)
ב12 בלילה מחליטה שזהו. נוסעים.
חוק מרפי, כשאנחנו מגיעים לבי"ח מפסיק הכול. (אפילו מה שהיה כל החודשיים וחצי האחרונים) בודקים אותי ואומרים שיש פתיחה 2 וחצי 
משאירים אותי כמה שעות כדי לראות אם משו מתפתח.
בגלל שאני נשאית של GBSמתלבטים אם לאשפז עם אנטיביוטיקה או לשחרר הביתה, בסוף מגיע רופא שפוסק לשחרר.
בגלל קצר מסוים בתקשורת האחות מבינה לתת אנטיביוטיקה ואז לשחרר.
6 בבוקר אנחנו בבית.
בעלי הולך לתפילה ואני הולכת לישון.
8.30 אני מרגישה משהו מתפוצץ בתוכי ומיד אח"כ צירים כואבים ומים נוזלים.
מעירה את בעלי-אני רוצה אפידורל!
מתקשרת לאמא ומספרת לה.היא אומרת להשתדל להגיע לבית חולים תוך שעתיים בנתיים היא בדרך לברית ומיד אחכ היא תבוא.
נוסעים.
בדרך אני מתפללת על אנשים ועלינו.
מגיעים ונכנסים למיון יולדות.
בעלי הולך להזיז את האוטו. בנתיים בודקים אותי- פתיחה 4.5 ומחברים למוניטור. לא מוצאים דופק. בנתיים אני מתפתלת מכאבים. מהר מהר מלבישים אותי בחלוק ומחברים אותי לחמצן. 5 רופאים מסביבי וכבר רוצים להכניס לניתוח.
בחסדי שמים פתאום מוצאים דופק.
מעבירים אותי לחדר לידה.
בעלי מגיע. בנתיים צירים כואבים והמיילדת מתחילה להכין אותי לאפידורל. בצירים היא מעסה לי בלמטה של הגב.
פתאום היא עושה לי "למה את לוחצת? יש לך עוד הרבה זמן.."
אני: "לא יודעת,אני לא שולטת בזה"
היא נלחצת. בודקת אותי פתיחה 9 10 אהה
מתחילה להוציא דברים ללידה. מגיעה עוד מילדת.
אני לוחצת ופתאום מרגישה משהיא מחזיקה לי את היד-אמא הגיעה בדיוק בזמן.
11.40 כמה לחיצות והתינוקת המתוקה בחוץ.
אמא עוזרת לי להניק. אבא שלי (שהגיע עם אמא מהברית וחיכה בחוץ) נכנס.
שמחה והתרגשות עם האבא סבא וסבתא הטריים.
אנחנו אומרים למיילדת שאני רוצה ביות מלא.
בגלל שילדתי ככ מהר הספיקו לתת לי רק נגלה אחת של אנטיביוטיקה.
מעלים אותנו למחלקה מהר (שעה וחצי אחרי הלידה) כי רוצים לעשות לתינוקת מלא בדיקות לראות שהיא בסדר. בעלי נזכר-רגע,לפני כמה שעות היינו פה והיא קבלה אנטיביוטיקה.
הרופאים מתלבטים ומחליטים שזה מספיק.
ברוך ה'.
הייתה סיעתא דשמיא לאורך כל הדרך, ואפילו הטעות המבעסת יצאה לטובה.
הבת שלי גדלה ומתפתחת וב"ה היא הילדה הכי יפה וחמודה וחכמה בעולם 
מדברים