כי אם כן, אז תפסיקי. שינה של יום היא לא שינה של לילה. שינה של יום אמורה להיות באור, חוץ מזה שהיא הרבה יותר קלה. 

חוץ מזה מאחר וזאת שינה אחרת ייתכן בהחלט שאת שנת הלילה דווקא מתאים לה לעשות לבד בעריסה בזמן שאת שנת היום היא רוצה דווקא צמוד לאימא. גם לתינוק שלי (בן יותר משנה) יש זמנים שבהם הוא רוצה לישון דווקא צמוד לאימא (לפנות בוקר...)

ייתכן בהחלט שלחוזק השינה יש קשר.

מה אפשר לעשות? קודם כל אפשר לתת לה לישון רק קצת. אין שום חיוב שתישן שעתיים או יותר. חצי שעה-שעה זה בהחלט יכול להספיק.

ולגבי מנשא - את שמה אותה מקדימה או מאחורה? אם מקדימה, לעבור לאחורה עשוי להיות פתרון מוצלח עבורך.

עיטוף..

בבוקר זה בסדר גמור יש ילדים כאלו..

בלילה היא צריכה לישון מינימום 3 שעות רצוף..

וכמו שכתבו בבוקר עם אור ומוזיקה וכו'..בלילה בלי דיבורים חושך,שקט.

http://www.beok.co.il/ArticleToPrint.aspx?ArticleID=4553 

לעומת שעה וחצי, של אדם מבוגר.

וכשמסתיים מחזור השינה, תינוק קטן ימשיך לישון בנחת אם ידע וירגיש שהוא מוגן (על אמא שלו), ואם ירגיש חשוף ופגיע, יתעורר ויקרא לאמא (מה לעשות - הם לא יודעים שאנחנו כבר לא בג'ונגל בין חיות טרף...).

איך פותרים את ה"בעיה":

1. מנשא - כמו שכבר גילית בעצמך

2. הפתרון החביב עלי באופן אישי - ללכת להתכרבל ביחד במיטה

אין כמו להתכרבל ביחד במיטה...

אין כמו להתכרבל במיטה ביחד

ואוסיף ואומר...

אין כמו להתכרבל במיטה ביחד..........................................................................................................................................

................................................................................................................................................

...............................................................................................................................................

................................................................................................................................................

................................................................................................................................................

...............................................................................................................................................

................................................................................................................................................

..............................................................................................................................עם תאומים!!

איזה ברכה יישתבח שמו לעד!!

אבל זה לא מתאים לכל אחת..

תלמדי גם להניק בשכיבה ויהיה לך יותר קל.

את שוכבת על הצד ובתך מולך גם שוכבת על הצד בטן מול בטן וככה את מניקה..

דבר ראשון- תודה רבה על הניסיונות לעזור.

א. ניסיתי, ואחרי שהיא מתעוררת היא לא הכי אוהבת להתכרבל יחד במיטה. חוץ מזה - אני חייבת קצת זמן להתחיל לעשות לביתי...

ב. אני עוטפת אותה - לא עובד...

ג. אני לבד בבית, ואני לא יודעת איך לשים אותה מאחורה לבד... חוץ מזה, שהכובד הוא אותו כובד.

ד. ולגבי אור יום - בבוקר היא ישנה סבבה בעריסה. הבעיה היא בצהריים ואחה"צ...

כל הבעיה היא - שהיא מתעוררת עייפה, וזה לא נעים לה, אז היא נודניקית ובוכה הרבה. באותה שעה- היא הייתה ישנה הרבה יותר על המנשא...

ואם ב"ה אין לה גזים,תינוקות בדר"כ יונקים יותר לקראת הערב כדי לפתוח פער בשינה..

אפשר להניח אותה בטרמפולינה אם יש לך,או בעגלה עם אמבטיה..

ואולי גם עזרה אפילו בתשלום..

בהצלחה יקרה,

בתחילה נלחמתי עם זה וניסיתי להרדים את הקטן שוב ושוב אך ללא הצלחה ואז גילית שני דברים:

1.לפעמים יש לו גרעפס תקוע שנוצר לו בשינה וזה מציק לו אז אני מרימה בשקט וטופחת לו על הגב עד שזה יוצא.

2.אם זה לא גרעפס אני פשוט מוציאה אותו שמה אותו קצת בסלקל או בטרמפולינה הוא מעסיק את עצמו קצת עד שהוא שוב מייבב ואז אני משכיבה אותו קצת יבבות והוא נרדם...

אני חושבת שזה אופי של תינוקות מסוימים לישון פחות לפחות ביום,זה מתארך בהדרגה אחה"צ-לשעה שעה וקצת (אצלנו)...עדיף ככה מאשר כל היום לנסות להרדים אותם

בהצלחה רבה רבה..

הקטן שלי היה ילד של ידיים. כל הזמן רצה להיות על הידיים. במשך ימיים שלמים סחבתי אותו על הגב. על הגב המשקל הוא אומנם משקל אבל זה הרבה יותר קל. המבנה הפיזי שלנו מותאם יותר לנשיאה אחורית מאשר קדמית, המשקל מתחלק בצורה טובה יותר, והתוצאה - פחות עומס.

וגם אם את לבד עדין אפשר לקחת במנשא על הגב, צריך פשוט את המנשא המתאים.

אני ממליצה על מנשא סיני (ויש פה כל מיני חברות בארץ שמשווקת, אפשר גם לתפור לבד.) קל מאוד לשים איתו תינוק קטן על הגב. רק צריך קצת לתרגל.

תסתכלי באתר המנשאים הישראלי, (חיפוש בגוגל...)יש שם פירוט של החברות השונות שמשווקות מנשאים, מדריכים מצולמים לנשיאה וגם הוראות לתפירה בבית.

תקשבי, אמא מתוקה...

הכל שאלה של ראיה. כשמסתכלים על העניין כבעיה אז צריך למצוא פתרון. תינוקות זה לא מתמטיקה. פשוט תזרמי עם התינוקת המתוקה שלך.בגילאים האלה השינויים הם יומיומיים. בשבוע הבא היא יכולה לישון בדפוס שינה שונה לגמרי...

הבית יחכה לך, אל תהפכי את העניין לבעיה. השינוי, לדעתי, צריך לבוא ממך, בתפיסה שלך. התינוקת במרכז, אמא קשובה לצרכיה וזמינה לכל שינוי בדפוסי השינה, האוכל, ההתנהגות. בערך בגיל חצי שנה יש כבר התייצבות מבחינת דפוסי השינה. העיקר - לקבל כל שינוי מתוך הכלה, קשב וכמובן, שמחה. שיהיה בהצלחה!!

אבל כואב לי לראות אותה לא נינוחה ועצבנית רק בגלל שהיא לא ישנה מספיק...

וכואב לי הגב לתת לה לישון עלי כל היום.

אני יכולה להגיד לך שבהתחלה - כשנתתי לה לישון על המנשא כל היום - היא הייתה תינוקת רגועה ושמחה ממש, ועכשיו כשאני מנסה להרגיל אותה לישון במיטה או בעריסה - היא בוכה הרבה ונודניקית.

ב"ה יש לי חמישה ילדים מקסימים.

אבל אני לא מאלה שאוהבות להתכרבל עם הילדים.

פינוקים, חיבוקים ונשיקות בכיף!

אבל לישון- לבד.

מעצבן אותי לקבל בעיטה בראש, בבטן וכו'... כמגיע הזמן שלי לנוח, להירגע ולאגור כח.

אותי הציל ממש הספר "הלוחשת לתינוקות".

לא ישנתי עם אף אחד מהם, וגם לא נתתי להם לבכות ולצרוח.

הלוחשת לימדה אותי לקרוא אותם יותר טוב וללמד אותם להיות עצמאיים בהתאם לגיל שלהם

בכל שלבי ההתפתחות ובתחומים השונים (שינה, אוכל, גמילה ועוד.)

אני גם לא שקטה כשהבית מהפכה.

לא צריכה סדר של מוזיאון, אבל כך סדר בסיסי.

לדעתי זה נותן רוגע לכל הבית.

בהצלחה!

ממש כל הכבוד אמרת יפה מאוד ואני מסכימה עם כל מילה!!!

ואני משתמשת בידע שהיא נותנת שם, אבל היא לא מציינת מה מתאים לאיזה גיל וגם מה עושים עם תינוקות שדורשים יותר - יותר אוכל, יותר ידיים, יותר לשחק איתם וכו'.

חוץ מזה, הסיפור הוא עם כמות הזמן שהיא ישנה, ולא עם איך ואיפה היא נרדמת, ולזה לצערי אין התייחסות בספר.

הבת היקרה שלך הייתה 9 חודשים בבטן, חם, נעים ומעל הכל מוגנת בתוך אמא.

היא יצאה לאויר העולם, יש ים של קולות ודברים מעניינים אבל גם דברים מפחידים..

כשהיא נמצאת עלייך זה נוסטלגיה של רחם, הריח של אמא המוכר, ותחושת מגע חמימה ועוטפת בתוך המנשא הכי קרוב לאמאלה שבעולם.

כשהיא עלייך כיף לה, התחושה של ההגנה מרגיעה אותה והיא ישנה בביטחה זמן ארוך יותר. כשאת מעבירה אותה למיטה, העייפות כנראה מכריעה אותה אבל לא להרבה זמן. היא מילאה את הצורך לישון. כשהיא עלייך היא ממשיכה לישון שנת פינוק.

מה שתוכלי לעשות, זה לשים אותה לישון בעגלה כדוגמא (זה יותר צר ויש יותר תחושה של חמימות והגנה). ולעטוף אותה בצדדים בשמיכה חמימה, שייתן לה תחושה של עטיפה (תצמידי את השמיכה בצדדים טוב טוב אליה.)

ייתכן וזה ירגיע אותה והיא תישן יותר טוב.

אני מקווה שזה יעזור והגב יחזור לאיתנו..

מקווה שעזרתי, ואל תשכחי! שווה קצת גב כואב וילד מאושר ומשח מגב בריא וחזק וילד שרוצה חום של אמא ולא מקבל.. (זו דעתי בכל מקרה..   )

המון הצלחה!

כי השבוע היא החליטה שגם עלי היא ישנה קצת...

ניסיתי את מה שאת אומרת - לפעמים עזר, לפעמים לא. הילדה שלי כנראה שונאת חוקיות...

בכל אופן - נראה לי שזה יותר תלוי בשעה ביום מאשר איפה אני שמה אותה.

תודה על העידוד בכל אופן!

לוחמת זכויות התינוקות!

כשהיא רוצה משהו היא עושה את כל תנועות הגוף שהיא יכולה כדי להגיע לזה, בחוזקה, עם קולות קרב...

מדהים לראות את התכונות האלו כבר בגיל כל כך קטן...

נחמד לקרוא שאני לא היחידה שמחפשת חוקיות אצל הבת שלה. כ"כ לא מוכר לי העסק הזה, שאני כל הזמן מנסה ללמוד מה גורם למה וכו'. לא תמיד בהצלחה

(ואין לי כ"כ עצות...).

תמצאי דרך לתינוק מאושר בלי כאבי גב לאמא.

בצהריים?

הבכור שלי מגיל חצי שנה ישן לילה שלם של 13 שעות אבל לא ישן בכלל ביום.

העיקר שהיא מקבלת מספיק שינה.

זה לא נורמלי בגיל הזה לא לישון ביום (וגם בגיל חצי שנה זה מאוד חריג).

ברוך השם היא למדה לישון במיטה, עם הכרית של אמא ומוצץ. אמנם - גם רק לחצי שעה-שעה (תלוי אם החזרתי לה את המוצץ בזמן או לא ),והיא ישנה ברוך השם לא מעט בלילה (נראה לי...) וגם גיליתי שעודף שינה ביום דוחה לשעות הקטנות של הלילה את ההירדמות של שנת הלילה, אז עכשיו אני דווקא מנסה שהיא לא תישן יותר מדי...

מלבד זה - החלטתי שגם להאכיל אותה כל שעתיים ולא כל שלוש זה בסדר גמור מבחינתי, אז לא מפריע לי שהיא מתעוררת מהר - כי בכל מקרה בד"כ שעת האוכל כבר הגיעה...

ונראה לי שהבנתי למה אין חוקיות - כי בגילאים האלה הגדילה כל כך מהירה, והשינויים שהם עוברים גדולים כל כך, כל יום הם כבר אחרת מאתמול! אז לכל יום יש את החוקיות שלו ולכל גיל הקשיים שלו והכייפים שלו! אז כנראה שהיא פשוט היתה צריכה לגדול קצת כדי שלאמא שלה יהיה קצת זמן לעשות דברים בבית ולעצמה. והאמת - זה מה שכולם אמרו לי כל הזמן וחיכיתי לראות איך ומתי זה יתקיים...

מתוך ההבנה הזאת שאין חוקיות, גם הסקתי, שעכשיו, כל עוד היא לא התקבעה על כלום, זה הזמן להקנות לה את ההרגלים שכולם כל הזמן מדברים עליהם. וזאת הבנה חשובה!

תודה רבה לכולכן!

כתבתי בזמנו שהיא מתעוררת - ועדיין עייפה, ולכן זאת היתה בעיה...

ברוך השם - היא ישנה יותר בלילה, וגם עברנו למחזורים של שעתיים, ככה שהיא ישנה יותר סה"כ, ולכן אחרי חצי שעה היא לא עייפה כבר...

תובנות נפלאות,שבוע טוב!

כי מלבד הקושי שבעניין, יש גם את המצפון שמטריד אותנו שכשלמלאכים הקטנים שלנו לא כ"כ נוח..

בכל מקרה, שיהיה המון הצלחה, תגדלי אותה בנחת ומתוך בריאות.

אה.. תודה על התובנות שקיבלתי בזכותך מהשירשור הזה. גם לי בבית יש סרבנית שינה..

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

יש פס יקרה!

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

כן??

תודה🩷

בשעה טובה!!!

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

מזל טוב בשעה טובה

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי

נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים

לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן

בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.

לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.

מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.

אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה

השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....

כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי

והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך

וזה מאד הגיוני

אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת

היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה

לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון

והדד ליין הזה מעצבן אותי

ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...