ישנם כאן כמה נקודות חשובות. 

1. כן, יש מצב לדחות מבחינה הלכתית. 

2. אין דחייה הכללה לכולם, אלא רק מתוך התייעצות עם תלמיד חכם.  

3. כדאי לדון בהיבטים השונים של הסוגיה, כמו תועלת, חינוכי, הלכתי, זוגיות, משפחה, נפשי, וכו וכו. וזה חלק מהבירור שכל זוג במצב דומה צריך לעשות, או לכל הפחות לקבל בעת דיבור עם הרב. 

זה מה שנקרא טכני יבש.

ואני רוצה לזעוק, ילדים זה כזה אושר!!! וזו מצווה כל כך עצומה. 

ו.... אפרת אפרת אפרת .

רב ורק רב יכול לקבוע בדברים כאלו,וודאי שלא אנחנו!!

בד"כ לא נותנים אישור אבל כל מקרה לגופו..

אני משוכנעת שאת מסכימה עם ברוך שזו מצווה ושילדים זה שמחה.

לא כל מצווה קלה ונוחה. ובכ"ז מצווה.

ע"פ תורה זה בשביל ילדים - אלא אם כן יש בעיה רפואית אחרת שמסכנת את חיי האישה, ולא בעיות פרנסה וכדו'.

ע"פ כללי הגויים בעולם - להתחתן זה בשביל הכיף (ולא משנה עם מי,גבר או אשה) וילדים רק אם מתחשק.

וה' נתן בחירה חופשית...

לא מתחתנים רק לשם מצוות פרו ורבו!!

לפני כן נכתב "לא טוב היות האדם לבדו!"

שונאת שונאת שונאת-

שעושים את הנישואין , מפעל ייצור לילדים!

ובחיי- תמחלו לי על הבוטות!!

קודם כל איש ואישה מתחתנים!

והם עובדים על מידותיהם

ויוצרים אחדותיות ביניהם

שהיא מקום להתגלות שכינה!!

הפירות של כל העבודה והעמל היפה והטהור הזה-

הם הילדים!!

ולא ההיפך!!!

בס"ד

סך הכל, "זה לא סוד" שאפשר להביא ילדים גם בלי להתחתן ... |ציני|

ישנם מקרים שבהם אדם אומר שהוא לא רוצה כרגע להתחתן כי הוא לא חושב שיכול כרגע לגדל ילדים (בעיות פרנסה) - הבעיה היא שהוא יתחיל לחפש ברצינות רק כשהוא יהיה מוכן ואז מי אמר שלא יקח לו זמן למצוא, יוצא שבמקום לדחות בתקופה מסוימת דחינו בהרבה יותר זמן.

ואל תגיד שאדם בכל זאת יתחתן - בפועל אנשים שחושבים שאין אפשרות כזאת פשוט דוחים את גיל הנשואים.

חוץ מזה כמו שאלירז כתבה לחתונה יש שני מטרות - לחיות ביחד כי ככה יותר נכון וגם שיהיו ילדים - גם אם כרגע אפשר להשיג רק אחד משתי המטרות עדיף להתחתן (למשל ישנם אלמנים\אלמנות שמתחנים בגיל מבוגר גם  כשברור שאין יכולת ללדת יותר ילדים). 

כל זוג ולא משנה מה, חשוב שהוא יבנה את הזוגיות שלו כמה חודשים בלי להיות בהריון (בחילות הקאות, בדיקות וכיוצא בזה...)

נכון שמתחתנים בשביל להקים בית אבל צריך קודם לבנות את החיים שלכם ביחד, אחרת הילדים יצאו מסכנים!!

פרופורצייה. 

נכון, להוליד ילד, ההיריון, הלידה, גידולו, ואולי הקשה מכול - חינוכו. כל אלו אינם דברים קלים או שמחים. 

כאשר אתה מוקף ב5 ילדים קטנים וצווחים שזורקים אוכל על הרצפה, אחד חולה וצריך לקחת לרופא, השני לא אוכל, השלישי סתם צועק, הרביעי נעלם, והחמישי מרביץ לראשון, אז זה הופך בפשטות לסיוט אחד גדול. 

הצד הראשון שאני רוצה להדגיש. מהמקום שממנו אני מגיע, רבותיי והוריי. 

אין המשפחה, והילדים נח על האישה, משאירים בבית את האישה שתלחם עם כולם ותדאג להכול, והולכים לעבוד.  כל היום

איני מאמין בחיי עבדות שכאלו, נקודה. 

הבעל לאשתו הוא גם אב לילדיו. והוא אחראי עליהם לא פחות מהאישה. ואומנם בצעירותם הם יותר נצרכים לעזרה פיזית דווקא וזה מיוחד יותר לאישה, אז הבעל נמצא שם בשביל אשתו, ויש מספיק דברים שהוא יכול לעשות בכדי להקל על האישה. 

והילדים בגיל מבוגר יותר, צריכים פחות את העזרה הגשמית, וצריכים בעיקר חינוך, ומקצת עזרה גשמית שאותה האבא טוב בה. 

ואומנם ציירתי את הדברים בשחור לבן, אך זה נעשה בכוונה תחילה. 

כוונתי שהורות זה דבר משותף לבעל ואישה. ואם רק האישה תצטרך לשאת בנטל- אין ספק שהיא תקרוס. וזו התשובה הראשונה, תתחתני גם עם אבא ולא רק עם בעל. 

התשובה השנייה, שהילדים הינם חלק מהזוגיות של בעל ואישה. הם מכניסים את הזוג היקר מילדים להורים, ובכך הופכים אותם למשפחה, וזה שוני עצום בכל רמה. וכאן אני מסכים איתך, הזוג לא בהכרח מתאים לילדים בהתחלה.  ויותר מזה, הוא גם לא בהכרח מתאים להיות הורים ל5 זאטוטים בגיל 23. וכאן הזוג צריך להיות מתאום עם עצמו. הוא צריך להבין איפה הוא עומד ומה מתאים לו. 

ובראש ובראשונה שהם צריכים להיות מתואמים אחד עם השני, וכזוג, וברמה השנייה, בנושאים הלכתיים, אז גם ראוי לדון בנושא עם רב.

אבל בהחלט שאני  יכול לקבל את האמירה הסאבטקסטית שלך, שידחו את הילודה (ולא משנה כרגע לאיזה כמות של זמן) , או שיתכננו את הולדת הילדים. 

אבל יש כאן צדדים רבים, וזה דבר מורכב.  

ולא על זה נסוב הדיון..

השאלה היא האם מטרת הנישואין היא פרו ורבו לבדה?! חס ושלום!!

בבית יש לכל אחד תפקיד, תפקיד הבעל לפרנס את האשה ולדאוג לכל צרכיה ותפקיד האשה הוא לדאוג לבית ולהוריד נשמות חדשות לעולם.

בשביל שיהיה שילוב מוצלח צריך שיהיה שלום בית דהיינו מערכת יחסים תקינה בין האיש לאשתו, שע"ז נאמר שהאיש חייב בכבוד אשתו יותר משלו ועוד ביטווים דומים באותו ענין

ה' לא נותן תפקיד למישהו בעולם שהוא לא יכול לעמוד בו, ואם יש את האפשרות ללדת ילדים זה אומר שיש את האפשרות  והכוחות גם לבנות בית ב"גילה דיצה רינה וחדווה אהבה אחווה שלום ורעות" וגם ללדת ילדים, ואם זה לא יכול ללכת יחד ה' כבר יסדר שלא יהיה ילדים בשנים הראשונות, אבל לתכנן מראש זה לעזור לה' במילוי תפקידו ר"ל.

חוץ מזה שכל ילד נוסף זה ברכה לבית, אז עם רוצים שתשרה ברכה בבית למה עוצרים אותה?

מצו"ב קטע משיחה של

הרבי מלובאוויטש בענין זה

האם זה לא הטור עצמו שמביא את שתי הסיבות שמופיעים פה בשרשור? ועליו כל ההלכה גדלה ומתבססת ומתעשרת.

האם זה לא התיאור הראשוני שאנו פוגשים בתנ"ך, אצל אדם וחוה?

יש צדדים רבים לחיי הנישואין. ולכל הפחות השניים הבסיסיים שהטור מונה.

ובמציאות צריך ללמוד לשים אותם במקום הנכון.  

אומנם יש נטיה להולדת ילדים, והנטיה הזו היא הלכתית ואנושית (ואת מבינה את כוונתי). 

אך לפעמים יש מצב להעדיף את הנטיות האחרות, וכאן צריך להעמיק היטב, יש עקרונות חשובים מאוד, ופסיקה של רב היא הכרחית. צריך להבין איפה הזוג נמצא, ומה מתאים לו, וזה בשקלול נכון של הכול. 

אך גם בלי הדחייה, האם גם אז אין מקום לזוגיות? למשפחה? לקהילה? 

אומנם הרמ"א מחבר בין הדברים, אבל בואו ננתק בשביל הדיון 

האם אנחנו לא חיים את שני הדברים בעוצמתם?

האם הם בהכרח חייבים להלחם אחד מול השני? 

הרי מה אני צריך להרחיב פה מה בין חתן לכלה, בין בעל לאישה. מה אני צריך להרחיק על כל זה. 

ובשביל מה לי? זה הסוד שלהם. זה היהלום שלהם (שם שם ). 

ולכן, או אם בלי ילדים, כמובן "שלא טוב היות האדם לבדו" זה דבר בפני עצמו.

אבל זה גם דבר עצום הולדת הילדים פיזית וחינוכית.

אז יש פה שני דברים.. צריך ללמוד להכיל, לחבר, לאחד - ומבלי לפגום אחד בשני.

בהרמוניה אליבא דראי"ה, ודיאלקטיקה אליבא דגרי"ד. ושניהם היינו הך.

עומדת קודם כל על זוגיות נכונה ובריאה!

אלאם אם כן אתם רוצים ילדים עם שריטות בנפש.

אנא רישמי בכרטיס אישי כמה מילים על עצמך... לפחות גיל ומצב אישי

העלת לפה שאלה- שאולי את לא יודעת- אבל היא פצצה מתקתקת...

מבחינה הלכתית

מבחינה ריגשית

וגם מבחינה אינטימית- לא כל דיון ראוי לו לבוא בפני כל ישראל

התשובה הפשוטה היא-

עשה לך רב!!

לכי לדבר אישית עם רב או רבנית שמתאימים לך ולדרכך- והם ילמדו אותך את כל הנושא מכל כיוון

כמו שראוי

ואם לא- יש פה כמה נשים שאפשר לפנות אליהן באישי....

לשאול שאלות- בצורה מכובדת וראויה- מותר תמיד

לענות עליהן- לא תמיד נכון לענות בריש גלי....

ב"ה

את בסדר גמור- מתוקה!!

בת כמה את?

תנסי להנות מהחיים בלי מחשבות עמוקות מידי

אני רצינית..

יישאר לך מספיק זמן להתעסק  בזה אח"כ.

כל שלב יש מה להתחיל לבנות לאט את ההכנה לשלב הבא

וחוצמזה שאם כבר נכנסה שאלה למוח- למה לא לתת תשובה הולמת?!?!

בעיקרון חלק גדול מהמטרה של הקמת משפחה היא הילדים ולכן בד"כ עדיף שלא.

מה שכן במידה ויש זוג שלא מסוגל לגדל בתקופה מסוימת ילדים (וכאן כל מקרה לגופו) אז יש רבנים שיגידו שכדאי לחכות עם זה קצת.

לדעתי ישנה בעיה גדולה עם התפיסה להגיד שאסור לתכנן ילודה בכל מקרה - פגשתי בכמה מקרים שאנשים דוחים חתונה (לפעמים ממש ולפעמים לא מנסים ברצינות להכיר) למשל תוך כדי לימודים רק כי הם חושבים שהם לא יכולים לגדל כרגע ילדים (לפעמים זו הסיבה הרשמית ולפעמים זה הסיבה בין השורות). לדעתי במקרים כאלה יש רבנים שיגידו שעדיף להתחתן ואח"כ ללדת ילדים מאשר לדחות חתונה. ושוב לא באתי להגיד שזה פשוט אלא שצריך לדעת שאפשר להתיעץ עם רב וישנם מקרים שזה מותר. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.