לא היה לי חבר בהגדרה אלא חבר טוב של אוזן קשבת ומישהו שכיף לדבר איתו ולחלוק איתו חוויות. ניסינו אח"כ אחרי התיכון לראות אם מתאים לנו גם לחיות כנשואים וראינו שלא אז נפרדנו. אבל כל בחור שאח"כ פגשתי ניסיתי להשוות לחבר ההוא ואפילו בלי ששמתי לב. זה פשוט קרה.

אני מניחה שזו היתה כוונתם של מי שאמרו לך את הדברים האלה. ללב והשכל שלך יהיה מאוד קשה להיסגר על חתנך לעתיד אם תהיה לך חברות עם בחור ולא למטרת נישואין. בתיכון רוב הצעירים עוד לא בשלים לחיי זוגיות. ניקח מצב של זוג חברים בתיכון שאח"כ נשארים כי הם מכירים ונוח וכיף להם יחד הם לא יוכלו לבדוק באמת האם הם מתאימים גם לחיי הנישואין כי הם מעורבים רגשית. יש גם הרבה מאוד שכן מתאימים וב"ה טוב להם יחד (אני מכירה אנשים כאלה מקרוב).

אני מקווה שהייתי מובנת בנקודות שנתתי לך למחשבה.

ומה שלא תעשי ותחליטי, שיהיה בהצלחה ויהי ה' בעזרך תמיד

בעזהי"ת.

ייתכנו מצבים שתשווי את המדוייט שלך למדוייט הקודם שלך.

וזה לגיטימי לגמרי.

א. באמת זה נכון, שקשר קרוב בין בן לבת עפ"י מוסר היהדות הוא אחרי הנישואין ולפני כן זה לא צנוע.

ב. גם מה שאת כותבת "שלא נגיע למצב ש", זה לא בדיחה. אם מגיעים מצב לא ראוי, אפילו קצת - מלבד מה שזט עבירה, הו הריסה נפשית גדולה. ואח" כ גם יכול לגרום לצרות צרורות בנישואין.

ג. מה שאומרים על שחיקת הרגש אמיתי לגמרי, ללא צורך לתרץ שום  דבר אחר. הרגש העמוק והיציב שיכול להתפתח בין איש לאשה, נועד להקמת בית.  ואם מבזבזים רסיסים ממנו לפני כן, מאבדים במידה זו או אחרת את הרעננות והראשוניות שבבניית קשר עם בן הזוג שאיתו רוצים לבנות לתמיד.  לא חבל בשביל תקופה קצרה יחסית להפסיד את האפשרות שהבעל יהיה הראשון באמת, בכל המובנים (ואין זה דומה לפגישות לקראת נישואין, ששם הכל על דעת לברר אם מתאים או לא, ולא כתכלית בפני עצמה)? 

ואפילו אם מתחתנים בסוף עם אותו אדם; נכון שיש בתים טוהים כאלה - אך זו אינה דרך לכתחילה. לא רק כי  אי אפשר לדעת מראש - אלא כי האופי של הנישואין שונה לגמרי. כדאי להשאיר את כל ההתחלה לאז.

ד. לגבי שאלתך האם גם בנישואין יכולה להיות שחיקת הרגש. את יכולה לראות ממה שכתוב לעיל שזה אחרת. ובכל זת, יש כאלה שגם בנישואין צריכים לעבוד על זה. אך שם זה בתוך מסגרת שכבר קיימת ויכולה להעצים מתוך עצמה אם רק רוצים. בנישואין יש גן "מנגנונים" נוספים שעוזרים להתחדשות ואינם קיימים קודם לכן, כי הם שייכים למסגרת של בנין בית, על כל משמעותה העמוקה.

תשמרי על עצמך. בסוף תשמחי על זה....  בעז"ה.

גם אני כנערה שנאתי את התירוצים האלה.
באמת הם לא אמינים בכלל, יכול להיות שזה לא קורה, יכול גם מאוד להיות שלבסוף מתחתנים וזה נפלא.

אז התשובות האמיתיות לדברים האלה מגיעה ממקום אחר לגמרי.
התשובה היבשה יותר- את רוצה לשמור על קדושה עד ליום חתונתך? אז קשרים בגיל צעיר ימנע ממך את זה.
זה לא סתם אמירה, זה הבטחה. רב גדול אמר שהוא מוכן לחתום שכל זוג כזה נפל מתישהו ואיכשהו.
אותי אישית זה הרתיע נורא בגיל הנעורים.

התשובה היותר רעיונית ויותר עמוקה- זה הבשלות הפנימית שאת צריכה לעבור-לבד-!!
כדי להקים בית אחר לגמרי לגמרי ממה שתקימי עם בחור שאת איתו מגיל 16.
את כרגע בשיא גיל ההתבגרות, גיל שעוברים בו דברים כ"כ גדולים וקשים שמקבלים בו החלטות ענקיות ונכנסים לנעליים של אחריות אישית, אחריות על אחרים, אחריות על העתיד שלך, על הבית שלך.
ולעבור אותו עם עוד מישהו, כל החלטה שאת מקבלת היא גם צריכה להיות תלויה בו.
אני ראיתי שנה שעברה את חניכות שלי שבחרו להן שירות, איך אלה שבלי בחורים ברקע בוחרות מה שטוב להן מה מתאים להן. והשניות עם בחורים והתחבטויות חושבות על קרוב\רחוק ביחס אליו והאם בכלל לעשות למרות שזה היה החלום שלהן אבל אולי הן יתחתנו וכו'.

והיום אני בדיוק אחרי שבת בוגרות, ודיברתי עם אותן בנות.
והן די סובלות והן די כואבות כי לא טוב להן במקום ולא טוב להן שהיה להם עוד מישהו שבחר איתן במקום שהן יבחרו בעצמן מה מתאים לה אישית הכי הרבה. והם לא נפרדו ואולי מתישהו הם יתחתנו.
והיא סיפרה כמה קשה לה עם הנגיעה, וכמה עוד יותר קשה לה עם הנפילות. (הבחורה קומונרית לא סתם)
אז הם בכלל לא נפגשים כדי לא ליפול כי הם כבר לא שולטים בזה בכלל.
ואז הם כל הזמן רבים וכו'.
והיא אמרה לי השבת, אני יודעת שההתבגרות שלי היתה שונה כי היא היתה התבגרות עם עוד מישהו ואם מחר נפרד אני ארגיש שאין יותר אותי אני כלום כי מה שבניתי בניתי איתו. לא הבאתי שום דבר עצמי שלי לקשר כי רק התחלתי לבנות את עצמי והוא ישר הצטרף לבנייה הזאת. הם יוצאים מכיתה י'.

ממש כאבתי אותה. ובאמת שכמדריכה שלה ראיתי את זה כ"כ שנה שעברה אבל היא היתה בתוך זה שהיה קשה להוציא אותה שניה מחוץ לזה.

וזה חבל. כי זה גיל כיפי ומדהים ונכון שבא לנו בעיקר לנשים שבנו מישהו איתנו שיהיה לצידנו שיתן לנו ויפרגן לנו ויאהב אותנו אבל זה בע"ה מגיע מתישהו ואז כשזה כ"כ אמיתי ובריא זה באמת הדבר הנכון.
ואת גיל ההתבגרות המורכב והמדהים הזה צריך לעבור עם עצמך עם בניה ועמל רב ואישי אישי הכי אישי שיש.
לא הייתי רוצה לוותר עליו לשניה כי את כל הדברים המהותיים שבי בניתי אז לבדי בכוחות עצמי ומתוך זה יוצאים ומקימים בית באמת טוב ונכון שימשך את עמ"י.

התכתבתי עם כמה וכמה בנות בגיל הרלוונטי, ואני יכול להגיד בשקט שבלי אי אילו קשרים כאלה - לא הייתי מצליח לשרוד את הדייטים ועולמות אחרים שנצרכים כדי להגיע לנישואין.

יש כאלה שנולדו אחרת, אבל לפחות בקשר אליי - זה היה הכרחי.

וזה נושא רגיש ומיוחד כל כך.

כשאישה נפגשת עם בחור לא למטרת נישואין עכשווית, יותר בילויים כאשר הרגש שלה מעורב, היא הופכת להיות לא אובייקטיבית לגביו לעתיד שלהם המשותף.

כשהוא מחמיא לה, היא נהנית ממחמאותיו, כשהיא מקבלת מחמאות ממס' בחורים, עוצמת המחמאה מיטשטשת מעט. וכאשר היא נישאת ובעלה מחמיא לה את אותה המחמאה ששמעה כבר מבחורים נוספים, עוצמת המחמאה אינה חזקה. היא אולי תנעם לה, אך היא לא תשפיע עליה ותהנה ממנה כמו שנהנתה ממנה בפעמים הראשונות.

אי אפשר להשוות את הריגושים והפרפרים בבטן מהמבט האוהב כשבעלך מסתכל עלייך כשהוא הראשון שאהבת (ואני מציינת אהבת ולא נפגשת ) למבטם של כמה בחורים שנפגשת עימם קודם והביטו עלייך כביכול באותו מבט.

אני לא רוצה להאריך, זה נושא שכשמדברים עליו יותר מידי הורסים את ייחודו.

הצעתי לך, הקשיבי לכל ההוראות של הגדולים ממך שחוו ויודעים ולא לחינם מזהירים אותנו. גם אנחנו היינו לא מזמן במצב שלך ובהתלבטות שלך ולאחר מעשה, הבנו עד כמה הגדולים מאיתנו צדקו.

אני מצרפת כאן קישור להרצאה מעולה שתענה על שאלתך של הרב זמיר כהן. שווה כל דקה של צפייה.

בהצלחה!

http://www.rimonim.org.il/index.php?page=show&show=6

נתתם לי כמה נק' חשובות למחשבה..

הרגש בין איש לאישתו. את ה'פתרון' לזה אני יודעת.

התכוונתי ביחס לחבר בגיל צעיר אם הרגש יכול להתבזבז.. ]

הרגש הוא לא משהו מתכלה, שיכול "להתבזבז" כלשונך,

אלא משהו נפשי, שיש בו משמעות לראשוניות, לייחודיות,

זה לא שאת לא תאהבי את בעלך כשתפגשי אותו אם היה לך חבר, זה פשוט כבר לא יהיה כל כך מיוחד וקדוש, כי כבר עברת *משהו* כזה...

זו דעתי.

ובהצלחה רבה.

בתור אחת שלא היו לה קשרים עם בנים בגיל תיכון, אבל אח"כ בשירות - היו גם היו - לצערי הרב - אבל ב"ה הצלחתי לצאת מזה בזמן - הרגשתי בהתחלה את ההשפעה של זה..

שלא נדבר בכלל על הפרידה היזומה שלי מהם , כי ידעתי שזה לא נכון ולא מתאים...

זוועה.

לא מאחלת לאף אחד.

ולא.

לא הייתי מאוהבת בהם.

זאת פשוט הידיעה שאנשים שהיו חשובים לך, חשובים בחייך, כבר לא יהיו חלק מהם יותר. יצאו לך מהחיים.

וזה קשה.

לא אני כתבתי את ההודעות הראשונות... - אני בן.

-והתאהבות?

יש מישהי בשכונה שאני מאוד נמשך עליה! ובנוסף היא דוסית צדיקה והכל! [אני יודע שזה רק בתור חלומות אבל בכל זאת...]

לא רק שאני רואה אותה אני חושב עליה... הרבה פעמים אני חושב עליה...

זה מזיק הרבה בנישאוין? מה אפשר לעשות!!?! אני לא שולט בזה!

כלומר, זה מראה שאתה בריא ויש לך יכולת להתאהב, שזה טוב. 

אם היא רק בראש ולא היה קשר מעבר לזה, ברגע שתתאהב במישהי שיהיה לך איתה קשר אמיתי היא תפרח לך מהראש ואתה תבין שזאת היתה בועה.

אם אשתך לא מעניינת אותך אז תתגרש למרות שגם השכנה לא תרצה אותך..

מה

אתה מרגיש מאוהב יותר מהרגע שראית את אשתך?

אז התחתנת עם הבנ"א הלא נכון

בעצם אשתך התחתנה עם האדם הלא נכון....

יש הרבה עצות לשמירת הברית והמחשבה,

תגגל..

או בחז"ל, בכל אופן, הם יותר חכמים ממני.

ובשביל ההרגשה-

את יודעת איזה כיף זה להיות נשואה לבן אדם שלא מסתכל ולא הסתכל מעולם על אף אחת חוץ ממך?

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.