הוכח שהיכרות בלא אמצעי היא דבר חזק יותר מכל דבר אחר

כי כך מכירים את הבן אדם ללא מחוביות ותוהים על קנקנו ואח"כ רק נכנס השיקול האחר

אני מכיר חברים שאני מוכן להתערב שלא היו מתחתנים עם נשותיהם אילו היו מכירים אותן בשידוך

אז מה אני מציע ?

אולי לגרום להם להקים יוזמה ביחד של התנדבות שיהיו יחד\לעזור ל..\לעשות בשביל טכד'

ואח"כ רק להציע להם לצאת לאחר שכבר יש את שבירת המחסום הראשוני

ועכשיו כמו תימני אמיתי אענה למה שאת שואלת ולא למה שרציתי להגיד |שורק|

לענ"ד אין לכפות על בן אדם לצאת עם משהו שלא מתאים לו אפילו חיצונית

כי הוא יכול להרגיש אח"כ שכל חייו הוא התפשר וזה הרגשת מבעסת.

וכ"ש לא להגיד זאת לבחורה כדי שתחשוב שפסל אותה כי הם לא מתאימים מסיבות אחרות

ואל תפגע כי מאמיןשהיא נפסלת מספיק בגלל המראה

אמרתי לשכנע אותו שיצא למרות זאת.

הוא צריך להיות שלם עם ההחלטה...

ולא לעשות משהו בגלל שלחצו עליו!

תציעי, אם הוא ירצה - מעולה! אם לא- את עשית את ההשתדלות שלך והבחירה בידו..

אוי הנוסטלגיה... הנוסטלגיה....

מכיוון שמראה חיצוני הוא דבר בר שינוי בד"כ (וכבר אמר לי מישו בעינין- אם אומרים לי על בחורה רזה שממילא היא תשמין- אז להתחתן עם מלאה- הרי כל בחורה תמות בסוף- אז למה לא להתחתתן עם מתה וגמרנו?!?!)

אני אומרת להציע, לומר את זה כדבר האחרון בהצעה- אחרי שיש לו רושם מכל האישיות שלה בכללי - להסביר\להדגיש כמה זה לא דבר חשוב בחיים ושיש נשים מלאות ויפות.

מקסימום? לא יסכים להצעה. והיא ? לא תדע מכלום.

(האא!! הנה לנו הפיתרון לשאלה למה מציעים קודם לבן.)

הרבה פעמים (ואני ממש נזהרת לא כולם!!!לא כולם!!!)בנים חיים בסרט!! שהם רוצים את הבחורה המושלמת! נכון יש גם בנות שחיות ככה... אבל עם בנות יותר מדברים על זה שלא יחפשו את.. אם זה באולפנא אם הן הולכות למדרשה במכללה... לבנות גורמים להיות יותר ראליות... 

אבל בנים... הם חיים בסרט שהם מחפשים את הבחורה הרזה היפה החכמה ובעלת מידות טובות.. בקיצור.... מושלמת...

בנים אין דבר כזה מושלם!!!!!!!!!!צאו מהסרט!!

וכמו שאמרתי בהתחלה לא כולם חיים בסרט... יש שחיים את המציאות... אולי רק אני פגשתי מעט מהם...

זהו פרקתי

את יכולה לנסות ולהציע,

כמובן שלהגיד את כל האמת ולא לנסות לייפות את המציאות!

יש כאלה שמאוד מפריע להם אנשים שהם שמנמנים..

אז תציעי, ותני לו להחליט!

יישר כח!

בהצלחה!!

הם מתארים משהו מאוד ספציפי ודימיוני, וכששני בני זוג מכירים בצורה ספונטנית וטבעית אז אין את הכאב ראש הזה, יש פשוט מציאת חן טבעית וטהורה.

לכל אחד פה קרה שהוא הכיר מישהו בחייו שבתחילה היה נראה לו הדבר שהכי צריך להתרחק ממנו, וכשירדו כמה קליפות, התגלה האדם האמיתי.

ב"ה

אם הם הולכים להפגש הם אמורים להיות מספיק בוגרים כדי להחליט...

יפה לך על השידוך!!

זה נכון שהמראה החיצוני הופך להיות זניח כאשר מכירים מישהו והפנים שלו מוצא חן בעינינו, אבל עדיין לכל אחד יש את המשהו (החיצוני) שמפריע לו ושקשה לו להתפשר עליו. אני לדוגמא לא הייתי מסוגלת לצאת עם שמנים. הייתי מוכנה להתפשר על מראה הפנים (כיעור...) אך לא על המשקל... (בסופו של דבר לא התפשרתי על כלום. ע"ע בעלי המדהים...)

אם הבחור רוצה מישהי רזה- יתכן שזו שאיפה כללית כזו (אני רוצה יפה, חכמה, רזה, בעלת מידות, וכו') או שזה משהו שממש בנפשו. ולכן לדעתי צריך להציע אותה לבחור בכ"ז ולציין באוזניו שמעטות הנשים שנשארות רזות לאורך שנות הנישואין.....ולהדגיש את תכונותיה ואת מידת ההתאמה ביניהם אך לא ללחוץ עליו.

להגיד מראש לבחורה?- לדעתי לא כי אז היא מראש תרגיש כאילו הוא עשה לה טובה שהוא נפגש איתה. הרי כל עניין הפגישות נועד על מנת לבחון את ההתאמה ואם הוא יחליט להפגש איתה למרות המראה שלה- הוא יצטרך לבחון את מידת ההתאמה גם מהאספקט הזה, אבל היא לא חייבת לדעת מכך.

יישר כח ובהצלחה!!

א. קודם כל לא לשקר. אם הבחור רוצה רזה - אי אפשר להסתיר את הפרט הזה ממנו. אם את בכל זאת חושבת שהם מתאימים, אולי תנסי לברר היכן הבחור יכול לראות אותה ולהתרשם (בנסיבות שאינן דייט....)

ב. לענ"ד לבחורה צריך תמיד לומר אחרי שהבחור נתן OK להיפגש. אם הבחור כן יסכים להיפגש, במקומך לא הייתי אומרת את הפרט הזה. ייתכן שהיא רגישה למשקל שלה - עדיף לה לא לדעת שזה בגלל המשקל.

(כל זה בהנחה - שהבחור יודע מראש שהיא מלאה!)

הכי גרוע לא להגיד לבחור  וכן אסור לספר לבחורה שהוא מעדיף רזות- בנות נעלבות מזה!!!

אני מסכימה עם זה שאפשר ליזום מפגש "מיקרי" וכך הם יראו אחד את השני ולא לשדך אותם סתם כך, היא סתם יכולה לקבל עוד "לא" וזה מוריד את הביטחון....

בס"ד

האמת שהתאפקתי חזק לפני שהגבתי על השרשור אבל עבר כבר מספיק זמן והנושא לא עלה בשרשור אז אני אנסה לכותבו בזהירות.

לא לדעתי-

אבל לדעתי יש פה שאלה הלכתית.

(ואני אתנסח בזהירות ומי שרואה צורך לתקן ולשפצר מוזמן בשמחה..)-

אם אני לא טועה , יש פה ענין הלכתי מובהק בהלכות לשון הרע.

כלומר- בניגוד למה שאנשים יכלו לטעות ולחשוב זה לא שזה אסור מטעם לשון הרע- אלא אסור להסתיר מטעמי לשון הרע. מה שנקרא לשון הרע לתועלת.(סיוע לקורבן)

כמובן שישנה חלוקה בין ה"מציע" ,ל"מברר", ל"יודע אבל לא שאלו אותו".

אם את עונה לתפקיד ה"מציע" צריך להזהר שלא לעבור על "לפני עיוור לא תתן מכשול" כלומר לא לתת עצה שאינה הוגנת.

לכן כותב החפץ חיים (ואני מצטטת מהספר של השיעור היומי ככה באזור של לפני חנוכה לדעתי..) ש-

1. אסור להציע אם מבחינה אוביקטיבית זה לא יהיה לטובת האנשים הקשורים לענין (לא המקרה הנ"ל)

2. אסור להציע אם סובייקטיבית זה לא מתאים לטעמים ולצריכהם של שני הצדדים.

זה לא רק אכזריות לשים אנשים במצבים שלא טובים עבורם אלא גם לסבכם בדברים שלא היו רוצים בהם אם היו יודעים את העובדות! צריך לבדוק טוב טוב שאין פה מעין התיימרות לחשוב שאני יכול לקבל החלטות הנוגעות לחייהם של אחרים. אני אחליט שמשקל זה לא דבר משמעותי שעליו פוסלים..

ואין לי אלא לסיים בציטוט מהספר עצמו: (בעמ' שסד' זה יוצא המשך ללימוד של כ' כסלו, וזה אומר שאשקרה הלכתי להביא את הספר+ ישבתי וכתבתי !!  |מעניק לעצמו כוכב הצטיינות|)

"יש לדעת שאישיות האדם מורכבת היא ביותר.

מבחינה הגיונית , לכאורה נראה לאדם שהנה הצליח למצוא את השידוך המושלם עבור רעהו.

בכל זאת אם הידיד פיתח לעצמו גישה- ותהיה בלתי הגיונית ככל שתהיה- שעל פיה הוא יינשא רק למישהי העונה על דרישות מסוימות,הרי העלמת האמת מפניו אודות הצעת שידוך מסוימת עלולה לגרור השלכות ארוכות טווח על כל חייו... מהלכים כאלו, אף כי כוונתם לטובה, מהווים מתן עצה שאינה הוגנת ויש בהם עבירה על לפני עיוור לא תתן מכשול. "

ואסיים בהערה אחת אחרונה - החפץ חיים כותב בסוף דבריו שכמובן שיש יוצאי דופן שבהם מותר להעלים מידע (מביא לדוג' כשמישהו מחליט שלא רוצה לצאת עם גברת בעלת שם משפחה מסויים לדוג' "רוטשילד" ;)  במקרה זה -

צריך לשאול רב!

שאו ברכה!

שנשמע בעז"ה בשורות טובות

גשמים בעיתם

אני מביאה לך שני כוכבי זהב!

אמרתי לך פעם שאני חולהההההההההההההההההה עליך?

מה הבעיה להגיד לבחור שהבחורה מלאה?

ואם הוא לא ירצה? אז לא.

 חשיבה של: "מה אם הוא לא יסכים" זה חשיבה שמראש אומרת את המשפט הבא: לי יש אחריות על ההחלטה שלו.

וונראה לי שזו איננה חשיבה נכונה כלפי אדם שמאמינים שתהליך זה יביא אותו למימוש עצמיותו כאדם בוגר.

דווקא הרהור כזה נותן הרגשה של" מה הוא יודע מהחיים שלו". אז למה להציע לו בכלל?

הוא לאי ירצה וחבל לך? אוקיי. אפשר להגיד לו כמה מעלות באמת יש לה. ואם זה כ"כ מפריע לו, אפשר לנסות לברר אם ירצה וואם עדיין ל ירצה- אוקייי. היית שליחה וניסית הכל. עכשיו צריך לדעת לקבל שלא הכל בידיים שלנו. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.