שאני משתמשת עם הבנים שלי {בן כמעט 3 ובן שנה}

כמה שפחות להשתמש במילה לא,אלא הפוך לדוג': הוא מרביץ לו אתה רוצה ללטף אותו לעשות לו טובה אתה יכול כאן ברגל,ביד וכו'..

להקריא להם סיפורים ביחד,בזמן שהוא ישן צהריים זמן איכות עם הגדול,וקצת לבד,הרבה לשבח אותו ולהחמיא לו ולא לשכוח שאמנם הוא אח "גדול ובכור" אבל הוא גם בעצמו תינוק,וזקוק להרבה צומי וחום ואהבה.

בהצלחה!

ותזכרי תמיד שזו המתנה הכי גדולה שיכולת להביא לאח הגדול אח קטן שבע"ה הם יהיו חברים!

קודם כל- שכחתי לציין שבן השנתיים וחצי הוא לא הבכור והוא באמת חבר טוב של אלו שמעליו, ב"ה....

השאלה היא יותר איך לשקף לו את ההרגשות שלו כלפי התינוק? איך לגרום לו להבין שהקטן לא תופס את מקומו? 

זה לא קל.

הבת הגדולה שלי בת שנה וחודש והקטנה בת חודש.

כשהתעניינתי לפני הלידה מה לעשות שהיא לא תקנא, ממש כולם אמרו לי היא קטנה ולא ממש מבינה, אל תדאגי..

כשהקטנה נטלדה הבנתי עד כמה זה לא נכון לזלזל בגיל של התינוק כי היא ממש הבינה שהיצור הקטן והצרחן הזה תופס את אמא יותר ממה שהיא הייתה שלה..

קחי כדוגמא, הקטנה שלי היא סרבנית מוצצים, כשהקטנה ממש נולדה, וישר נתתי לה מוצץ- הגדולה יותר הייתה שולפת את המוצץ מהפה של הקטנה ו..מכניסה אותו לפה.

או- בשבת בעלי האכיל אותה דייסה (את הגדולה) היא לא אוהבת לאכול לבד. כשהיא סיימה, היא הניחה את הראש על הכתף שלו, החזיקה את כף ידו ותפכה איתה על גבה כאילו שיעזור לה לעשות גרעפס!!! היינו המומים מהחוכמה שלה.

על כל פנים, כדאי שתשתפי אותו בכל מהלך הגידול של התינוק. לדוגמא, כשצריך להחליף לקטנה את הטיטול, אני מושיבה לידי את הגדולה, ומסבירה לה מה אני עושה לתינוקת שלה. היא מביאה מגבונים ואני מנקה. לפעמים היא עוזרת לנקות אבל התחושה היא שהתינוקת היא שלה ואמא עוזרת לה. כשהקטנה בוכה מגזים,אנחנו יחד מנסות להרגיע אותה, היא תופחת לה על הגו, מכניסה לה מוצץוכל הזמן מסמנת לה לשתוק..

או כשהיא מנסה להירדם ומייללת, היא ראתה אותי מנדנדת לה את הערחסה וכעת מיד כשהיא מוציאה הגה היא רצה אליה לעריסה..

אצלך הגדול הוא ממש מבין, תבקשי ממנו להביא טיטול, שיעזור לך כביכול להחזיק את הבקבוק שלו, תמיד תדברי על הקטן במובן של אח שלך ןלא התינוק שלנו..

והכי חשוב, שנבין את מה שעובר לו בראש.עד לא מזמן הוא היה הקושקוש שכולם התייחסו אליו. עכשיו יש מישהו חדש שלא רק אמא מתייחסת אליו. אלא גם סבתא מתמוגגת כי הוא דומה ל.. ומזכיר באף את.. וכו' וכו' וזה נורמאלי שתנסה לתקוף את מי שמזער את מקומך.

שיהיה בהצלחה, והעיקר, בסבלנות אין קץ. הם גדלים מהר!

גם אני בעד לשתף את הגדול כמה שיותר, וגם להתלהב ביחד איתו מהתינוק. לתת לו את ההרגשה שהתינוק הוא מתנה מדהימה שכל המשפחה קיבלה מהקב"ה, ואיזה כיף לנו שיש לנו אותו ואנחנו יכולים להנות ממנו.

כשהתינוק עושה משהו חמוד, אני מתלהבת ביחד עם הגדול: "יו, תראה, הוא צוחק" - כך הוא מקבל הרגשה של גדול, שהוא ביחד עם אמא מול התינוק הקטן. והכי טוב כמובן: "הצחקת אותו, הוא צוחק!" מהר מאוד הגדולים מתחילים בעצמם למצוא חוכמות של התינוק, וההתלהבות והשמחה שלהם ממנו פשוט מרקיעה שחקים.

במקרה שלך, קרמבו, אני חושבת שצריך קודם כל גבולות ברורים לגדול. התינוק צריך לשחק על הרצפה, זה המקום שלו, ומי שמרביץ יצטרך ללכת למיטה או לחדר, כי אי אפשר להיות עם המשפחה בסלון ולהרביץ.

וכמובן, להעניק לו שפע של תשומת לב, הן בזמנים שהתינוק ישן או שמישהו אחר שומר עליו, והן בזמנים שהתינוק איתכם, אפילו כשאת מניקה אותו וכד'.

שירשור- הבת שלך נשמעת חכמה ומתוקה... הרבה נחת... אם אני אגיד לבני שהתינוק שלו הוא לא ירשה לי לנגוע בו..      אבל יתכן ובאמת צריך גבולות ברורים. חום ואהבה אני משתדלת להרעיף על כל החבורה- הם מדהימים כל אחד בפני עצמו!   

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..