בס"ד
אחרי שנים רבות הגיע הרגע לעזוב.. 
זה כ"כ כואב לי ועצוב. ההדרכה כל כך בנתה אותי, כל כך עשתה אותי מה שאני. פתאום זה מרגיש כאילו חלק מהחיים שלי נהיה לחור פשוט.
אז-
א) איזו מזכרת הייתן רוצות מהמדריכה שלכן, משהו שככה ירגיש גם בעוד כמה שנים 'ואו!! זה מלידור!! איזה מדהים היה!!'.? תמונה- אבל זה סתם נדוש. ממתקים-זה לא נצחי. צמח-דווקא רעיון. מכתב אישי? ספרון?
ב) אז... אז איך אפשר למלא עכשיו את החלל הזה? ברור שצרךי תקופה של הפסקה, אבל אח"כ אצטרך עוד משהו לפעול בו, להעביר הלאה- למצוא מקום להתנדב? להגדיל את הקשר עם חב"ב? לקחת את האחים שלי כפרוייקט הדרכה? 
או שזו משימה בלתי אפשרית מראש?
מה אתן אומרות? 
+ 
...