נראה לי שאת קודם כל- לא סגורה בעצמך  על מה את חושבת על הבחורה- יעני אחותך

קודם תחשבי על זה-

אחרי זה תחשבי על איך את מציגה ו לא את זה לאנשים אחרים

קודם כול אני בחורה דתייה אני יודעת שזה אסור...וזה כשפים!! אני יודעת את החומרה של זה...

אני אוהבת את אחותי... ואכפת לי ממנה... ועצוב לי שזה ככה...

אבל אין מה לעשות זה מפחיד... תחשבי על זה זה לא היה מפחיד אותך שאחות שלך הייתה מספרת לך שהיא חושבת שישו היה צדיק?! 

שהיא מדברת על סבא שלך שמת כבר?!

סתם שתדעי לך שבדקתי ואם זה היה עכשיו תקופת בית המקדש הייתי צריכה להלשין עליה לסנדרין...זה מפחיד... אז אני לא אומרת כלום(כמעט...אני כן מנסה להסביר לה שישו הוא לא צדיק...ושכתוב בגמרא שהרגו אותו על מעשה כשפים...)

אין לי שליטה על זה היא יותר גדולה ממני.. 

אני משתדלת לא לדבר על זה... אבל כששואלים אותי מה אחותי עושה אז אני מסבירה את הכול... אני לא בורחת מהמציאות.. אני אומרת שהיא לומדת תקשור...אני חשבתי על זה ואני מעדיפה לומר את האמת... כמובן שאני לא מספרת לכול אחד רק למי שצריך ורלוונטי...

לא- לא היתה חלה עלייך חובת הלשנה

אין דבר כזה- למיטב ידיעתי כן?!- בהלכה.

(מה גם שנשים פסולות לעדות בד"כ... אבל בכלל...)

אוקי

 אז את דוסית נורמאטיבית

ויש לך אחות- אהמ- מוזרה-- מאוד מוזרה אפילו

אז מה?!?!?!?!

זה אומר שגם את מוזרה או דפוקה או משו?

לא!!

תהיי את. כל  מה שאת ואת טובה בו.

ויש לך הורים חמודים ומשפחה נפלאה

וגם אחות מוזרה

אוקי. אחלה.

נמשיך לנושא הבא.

מבינה?

זה לא "אישיו " אם בחיים שלך זה לא "אישיו "

או לפחות הייתה והוא ראש מדרשה.. ונשוי לאורתודוקסית

מה יש לדבר איתה על דברים כאלה? זה יועיל לך משו בחיים?!

אני אומרת לך שלא!

ולעניינינו... (אני עונה גם לעצמי תוך כדי..)

שאין עניין לעשות מכול זבוב פיל.. באמת יש לך אחות מוזרה אז מה???

למי אין איזה אח מוזר??

למי אין משהו שהוא קצת דפוק אין מה לעשות אנחנו דור כזה...

תסתכלי מסביב אין דשה ירוק זה לא קיים!!(תרתי משמע לצערי...) לאף אחד אין מים להשקות....

ומה לעשות.. לא צריך לדבר אם אחותך אמרת שאת אוהבת אותה... אז תואהבי אותה באמת אל תנסי לשנות אותה!!!

היא ככה... תדברי איתה על דברים שאת יכולה לדבר איתה.. וזהו.

אל תכנסי למריבות ואם משהו שואל זה מה יש... אם למשהו זה לא טוב זה בעיה שלו זהו....

חברה שלי תמיד אומרת: "אם לא היה משוגעים בעולם העולם היה משעמם!!"

מלאה הארץ דעה את השם- כמים לים מכסים

יש המון מי ים!!

באונעשה התפלת מים ברוחניות!!!!!

נמתיק תורות ונביא אותם להרוות הרבה דשאים צמאים לחיים!!!

שרון עשית לי לימוד חזזזזק עכשיו!!!!

איזה כיף  

רק לי זה נשמע הוי?

בפסטיבל שירי דיכאון. 

שאת צריכה לערב את ההורים, אבל אם היא רק משחקת כאילו בכל המיסטיקה הזו, אז כמו שזה בא לה אולי כך זה יעבור כשתתבגר קצת. חוץ מזה יש אנשים שמתפרנסים יפה מכל מיני תקשורים וכו'....

הנצרות הרגה גרמה להרבה חללים בעמנו כדי שנתייחס אליה כעוד שגעון חולף. עבודה זרה זה דבר שצריך לשבור ולנתץ. אבל- זה לא אומר שאני נותנת לך עיצה לגבי איך שאת צריכה להתייחס אליה!! זה מורכב מדי וזה שאלה לתלמיד חכם לדעתי. וזה מצב מאוד מורכב לגבי אופן ההתייחסות שלך אליה גם טכנית וגם מבח' רגשית-ממליצה בחום לכי להתייעץ ולא באינטרנט עם מישהו שאת סומכת עליו! בהצלחה שה' יהיה בעזרך!

אני ידבר איתה,

ונראה מה לעשות.

חוץ מהעיסוק במתים ובתקשורת אתם היא נורמטיבית לחלוטין?

אין לה דמיונות? אילוזיות?

היא מעוותת את תפיסת המציאות?

אם כן, זה גדול עליך להתמודד לבד ולחכות ש"זה יעבור לה".

שתפי מישהו בוגר (הורה, יועצת, וכו').

יתכן שאחותך לא זקוקה לסנהדרין שיענישו, אלא לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.