לחם בלי כלום? יש ילדים שמעדיפים...

אני אישית כן החזרתי את השוקולד לזו שלא אוכלת כלום, כי עדיף שתאכל לפחות משהו...(ואני מרשה לה רק בבי"ס)

מישהי אמרה לי שהיא מורחת מתחת לשוקולד חמאת שקדים- וזה לפחות יותר מזין...

אולי שוקולד חרובים? לי אין ניסיון בו.

ואפשר ממרח חלבה- אצלינו קוראים לזה שוקולד לבן...

בהצלחה...

אנימרשעת. אני אומרת שאם ילד רעב - הוא ימצא מה לאכול.

שימי פירות, פירות יבשים, לחם עם גבינה ועגבניה. יהיה רעב - יאכל. לא יאכל - כנראה שלא רעב (ואז חבל לתת לו שוקולד, שימנע ממנו להיות רעב גם מאוחר יותר, ולאכול ארוחת צהריים טובה ומזינה כמו שצריך).

ילד לא ירעיב את עצמו למוות ואפילו לא לתת תזונה 

זה חינוך, וגם אני משתדלת לנהוג כך בבית.

אבל בגנים ובבי"ס יש זמן מוגדר לאכול, ואם הילד לא יאכל ויהיה רעב אחרי זמן מה, לא תהיה לו אפשרות להשביע את רעבונו, יהיה לו קשה להתרכז והוא יסבול. ובגיל צעיר הוא לא בהכרח ילמד לפעם הבאה.

בבית אם ילד לא רוצה משהו האוכל יכול לחכות לו בסבלנות...

ונק' נוספת- יש כאלו שיאכלו לחם עם ממרח בשמחה בבית- אך אחרי שהוא נספג (גבינה, חומוס, טחינה) זה דוחה אותם....

ואני עוד לא נתקלתי בילדים שחוזרים הביתה באחת  שבעים כי אכלו בעשר סנדוויץ' עם שוקולד...

שהרבה פעמים אם הילד רעב, הוא ישנורר לחם עם שוקולד מחברים שלו. לפעמים יש בחדר המורים לחם עם שוקולד בדיוק למטרה זו...

אני נותנת שלוש אפשרויות: טחינה, אבוקדו, או בלי כלום.

ולפעמים מצ'פרת בממרח חרובים או חמאת בטנים, כשיש בבית.

אני חושבת שעדיף שתמרחי לו

אני חושבת שעדיף שתמרחי לו שוקולד מאשר שהוא ייקח ממישהו אחר.

סליחה על הביקורת אבל מה להגביל אותו המב שהוא אוהב ולצמצם לו את האופציות לדברים שהוא לא יאכלל??

אבל כמעט תמיד הם מסכימים ללחם בלי כלום, אם הם לא אוהבים את הדברים האחרים.

ואם לא, או שדווקא את הלחם המלא לא אוהבים או משהו, אז יושבים ומדברים ומגיעים להסכם כלשהו. למשל, כל השבוע לחם מלא ונשתדל להכניס לתוכו משהו יותר טעים, כמו להוסיף זיתים לטחינה, ופעם בשבוע לחם לבן.

ושכחתי לציין שאני מרשה גם דבש חופשי.

אל תגידי ככה על עצמך!!!!

הבן שלי גם מאוד פרפקציוניסט באוכל מהסוג שבורר כל דבר ולא מוכן לכול דברים חדשים ועם כל העצבים שזה מכניס בי אני מנסה ומשתדלת לא ללחוץ אותו .

הרבנית ימימה דיברה השבוע שמי ש'מכריחה' את הילדים שה לאכול זה אומר שהיא חסרת אמונה...-ילדים אוכלים מה שהם צריכים...

עשינו את זה פעם, והבן שלי כל כך נהנה מהזמן ביחד ומתשומת הלב,

שהוא היה מוכרח לחשוב על עוד דברים חוץ מנקניקיה...

ככה הוא מבסוט שבחרת משהו מהרשימה שלו שתלויה במטבח.

ראיתי אצל מישהי לוח עוד יותר מושקע:

יש לה שמונה ילדים, אז היא עשתה טבלה שכתוב בצד המון מאכלים ועמודה לכל ילד שבה הוא מסמן אחת מהאפשרויות:

הייתי שמח לראות בצלחת שלי/ מוכן לאכול/ לא אוכל את זה בחיים...

הערצתי אותה...

אבל גם חטפתי עצבים, למה מה קרה, שמים אוכל על השולחן וזהו. מי שאוכל, יופי לו.

דיברתי איתו והוא רוצה קופסא עם סלט חתוך!

נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד...

תודה לכוווולם!

הבת שלי גם שוקולד לא מעוניינת לאכול.

מה שאני עושה לפעמים זה פשוט לשלוח איתה אוכל אמיתי ואת זה היא מוכנה לאכול. למשל, חביתה וירקות חתוכים וכדו'

בקשר לממרחים שנספגים ועושים רטוב כמו גבינה - למרוח על לחם קפוא. עד ארוחת 10 זה מפשיר (מנסיון) וממרח לא נספג

אני לא הייתי אוכלת את האוכל ששלחו איתי עד כיתה ו'....ואד פתאום התחלתי ומאז....

הבן שלי מקבל יום יום לביה"ס לחם עם ממרח אגוזים (הכהה, שנראה כמו שוקולד) ובתקופה מסויימת נתתי לו ממרח אגוזים-חרובים. אני מקפידה לקנות בלי סוכר (תחליף טבעי) בשביל השינים.

סלט הוא דבר מצויין אבל לא משביע, ולכן אפשר לשאול אם הוא יאכל פיצה (עשויה מפיתה).

על מה שנאמר כאן...

אם הוא לא אוכל כלום במהלך היום ואוהב רק את זה אז תתני לו שוקולד
אם הוא כן אוכל דברים אחרים, חביתה, טוסט, נקניק וכדומה..

אז אומנם צריך יותר להשקיע אבל זה שווה..

ילדים יכולים להרעיב את עצמם כהוגן!
אחותי הקטנה אם אמא שלי שמה לה גבינה, היא לא תאכל.

ולגרום לילד לאבד את ארוחת הבוקר שלו, את הריכוז שלו בכיתה, בגלל עקשנות כזאת, בעיני זה מיותר.

סיפור קטן, יש לי דודים שיש להם 3 ילדים בגילאים סמוכים
וכל פעם התעקשו לא לתת להם לשתות מתוק, אין לא משנה מה אין מתוק.
והילדים לא סבלו מים. הם לא היו שותים ימים כלום, רק לא מים.

לא בקטע מחאתי פשוט כנראה ממש לא אהבו.

פעמיים הבן האמצעי הגיע מיובש לבי"ח בגלל זה. ועדיין ההורים התעקשו.

היום הם בגישה שעדיף שהילד ישתה פטל ולא יתייבש.

אז שיניים? אפשר לטפל.

ונניח אחותי שניסתה הרבה זמן עם אחיין שלי והוא לא היה שותה

עכשיו הוא אוהב רק מים..

כמובן אחרי שניסית תקופה מסוימת לתת לו אוכל אחר, לגוון, להשקיע, לעשות לו פרצופים וחיוכים.

אם לא מצליח, כן תביאי לו שוקולד. לענ"ד.

גם הבן שלי לא אוהב לחם עם משהו, כמעט בכלל (פיתה, כן, לפעמים)

אז כמה רעיונות - הוא לוקח הרבה פעמים קרקרים במקום לחם,

כמו שאמרתי - פיתה הוא כן אוהב - אז לגוון את סוגי הלחם - פיתות/ לחמניות

גם הוא אורהב לחם בלי כלום ולוקח קופסא קטנה עם חומוס/גבינה שהוא "מנגב"

אם מאוד חשוב שהוא יאכל - בכל מחיר, בלי קשר לבריאות אז תמיד אפשר ללכת על בורקס/מלאווח וכד'.

בהצלחה!

שילד יתייבש רק כי הוא לא אוהב מים?! לילד נורמלי יש אינסטינקטים מספיק בריאים כדי לא להגיע למצב כזה. אולי המים אצלם היו ממש לא טעימים... או שהילדים קיבלו מספיק נוזלים ממקורות אחרים (את יודעת שעפ"י שיטת התזונה של ד"ר שטראוס, לא שותים כמעט), וההתייבשות לא נגרמה מחוסר השתיה (כמו שילדים או מבוגרים מתייבשים לפעמים למרות ששתו).

יחד עם זאת, ודאי שכמו בכל תחום, גם כאן צריך הרבה רגישות וגמישות לכל ילד בפני עצמו. ואם רואים תופעה חריגה, כמו משיכה מוגזמת למתוק, או סלידה מוגזמת מכל דבר מאכל בריא ונורמלי, כדאי ללכת לבדוק מאיפה זה נובע ואיך אפשר לטפל.

שילדים אכן בהחלט יכולים להרעיב את עצמם או לייבש את עצמם (אולי לא למוות, אבל בהחלט עד כדי גרימת נזק של ממש) סתם בגלל שלא מוצא חן בעיניהם מה שיש להם לאכול/לשתות

וגם אם נזק של התייבשות הוא נדיר, נזק מחוסר מים (או חוסר אוכל) מתחיל הרבה לפני שמגיעים למצבים קלינים

תשאלי את אמי

שניסתה במשך שנים להאכיל אותי בשר טחון

הייתי מוכנה להיות מורעבת ולא לאכול.

ובטח ששתיה זה אחרת, והמון ילדים מתייבשים בלי להרגיש. רעב עוד מרגישים צמא הרבה פחות..

וגם אחיין שלי חודשים הוא לא שתה כלום רק אכל, אז נכון הוא לא התייבש

אולי כי היה אוכל דברים שמספקים את המינרלים שצריך לגוף.

אבל אם אין את זה ואת זה בקלות מגיעים להתייבשות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....