זה התחיל ככה..

"הלכתי ברחוב שנקין ואיזה בחור ישיבה אחד עושה לי "היי" וואי ממש חשבתי שדימיינתי אז המשכתי ללכת רגיל.

ואז אני קולטת אותו עומד לידי ושואל אותי " את מנתניה?".. מאיפה צצת לי פתאום? אני חושבת לעצמי.

לא אני מת"א ואחרי שהחלפנו כמה מילים המשכתי ללכת קדימה.. הוא לא הרפה הוא פשוט הלך מאחורי עד שהחלטתי לעשות פניה חדה, הוא עצר לרגע והמשיך ישר לדרכו"

לא זה ממש לא קרה לי..  מישהי אחת מכיתה ט' מתוקה ממש.. סיפרה לי סיפור על מישהו חתיך כזה שהתחיל איתה

באמצע הרחוב!

ישמצב הוא נשמה טובה אני כמעט בטוחה.. אלא העיניין הוא ש- בעצם אהה נו איך לומר?

היא החמודונת נדלקה עליו 'ממבט ראשון'  לא מפסיקה לחשוב עליו.

אבל ההתחלה ההתחלתית ביותר של הסיפור היתה שהיא זרקה לי שאלה "מתי את רוצה להתחתן?"

ואני עונה לה: "יש עוד זמן בע"ה "

חיברתי 1+1 והבנתי מה הולך..

ואז פשוט אמרתי לה.. יא'אחותי איך את לא קולטת.. חתונה זה לא אהבה ממבט ראשון  ואם זה כן ככה אז אני יכולה לחתום לך שגירושים ממבט שני.

אז הבחור ההוא התחיל איתך? זה לא אומר שזה החתן שלך במיוחד לא אחרי שהכרת רק את קלסתר פניו הצחות והנוצצות מרוב יופי. |מגזים|

נישואין זה לא ימי ורדים ולא גן עדן.. זה עוד שלב בחיים! רק שלב מתקדם קצת הרבה קשה יותר עם תהליכים של ביחד ולא לבד.

ובכלל.. את? למה את חושבת עכשיו על חתונה?

כן זה שיא הטבעי שתחשבי אבל זה שזה קורה כל יום זה הופך את זה ללא בסדר.

את- תהני מהחיים כל עוד את בלי מחויבות.. אל תחשבי על דברים שהם לא בקצב זמן הקרוב שלך. זה לא ממש יועיל כרגע.

אלא אם תגידי לי "דניאלה אני רוצה להבנות לחיים שלי לעתיד שיהיה לי טוב" אז כן.. זה כן

ללמוד, להתקדם, להשתפר, להנות מהגיל שלי, לפעמים להתפרע בגבול הטעם הטוב..

"וואו דניאלה את כמו אחות.. יש לך ראש"- א'. מותק אני באמת אחות אם באלך על עוד שיחות אז בכיף

                                                     ב'. גמלך יש ראש.. תשתמשי בו לטובה!

*** זהו כאן זה נגמר מכאן זה אליכן:

אני מאחלת לך פולל ב"הצלחה ואם את צריכה עזרה התייעצות או כל דבר דומה אשמח מאוד לנסות לעזור באישי גם. לילה טוב ומבורך

מי המנהלות?

יכולה להיגרם בעיה גופנית לנשים?

אני לא מקנאה, אני לא פותחת עין, אבל חשבתי שיהיה לי פחות קשה. התחתנתי מהראשונות, מזמן כבר, תכף שנתיים. ואני רוצה להיות אמא, אני כלכך רוצה כבר. ולאט לאט כל חברה נכנסת להיריון, נהיית אמא, ואני מרגישה לבד בבדידות הזאת, לא מצליחה להכיל יותר.

אני הכי שמחה בשבילן 

ואני הכי עצובה בשבילי

זהו

)אני כותבת סיפור ושואלת בגלל זה, חס ושלום לא קרה לי...)

השאלה היא כזו, בחורה שנכנסת להריון מאונס-מה היא צריכה לעשות? כאילו, הפלה אי אפשר כי אסור ואם היא תלד את הילד-הוא יהיה ממזר, מה ההלכה אומרת על זה?

אהלן, לאחרונה אני מרגישה לא בנוח עם תחתוניות ולא רוצה לשים אותן, מצד שני לא יודעת איך להתמודד עם הריח ועם זה שאני מפחדת שכולם יריחו אותי. אני מתאמנת ומזיעה הרבה וזה יכול לגרום לריח להתעצם ואני חוששת 

בקיצור עצות? 

בנות?

נשים נשואות?

אשמח גם להמלצות למקומות ללמוד את השיטה.

תודה!!