כידוע, חלק גדול מהחיות מחמד מקומם בבית, וזה צער וסבל לשים אותם בחוץ, ויש אנשים רבים ששמים כלב על רצועה באורך מטר ומשאירים את החיה בשמש ובמזג אוויר הגרוע בחוץ, אם או בלי מלונה. ובלי תעסוקה ובלי אנשים, וזה סבל לחיה. וכן לגבי השארת מים נקיים, או אוכל שמתאים לכלב ולא שאריות ואוכל אנושי.
ומהצד השני, חיית מחמד כשמה כן היא, והיא מתחברת לאנשים ואך טבעי שאדם יגדל כלב או חתול בתוך ביתו.
וכאשר ניגשים לסוגיה, מי שגדל בתרבות המערבית - טבעי בשבילו הדבר. ומי שגדל בתרבות האיסלאמית או הישראלית של היום, רחוק מאוד מהדברים, ובמיוחד אדם שלא גדל עם כלב. וקשה לו לתפוס ולהבין את העניין.
וראיתי הרבה אנשים שחששו או שהעלו את העניין של הכנסת בע"ח טמא לבית. ולכן אני רואה צורך להבהיר את הדברים, למרות חשיבותם הפחותה לשרשור.
הדברים נלקחו מהרב אליעזר מלמד מהספר פניני הלכה. וההדגשה היא שלי:
שאלה שיש שמתלבטים בה היא, האם ראוי לאדם לגדל חיות מחמד בביתו? ובמיוחד שרוב חיות המחמד, כגון כלב, חתול, תוכי, הם מהמינים הטמאים? התשובה היא שאף שאסרו חכמים על יהודי לעשות סחורה בחיות טמאות, שמא מתוך שיהיו מצויות בידו, יבוא לאכול מבשרן. זהו דווקא במיני חיות שרגילים הגויים לאכול מבשרן. אבל לגבי חיות שמגדלים לשעשוע ולחביבות, ברור שאין מקום לחשש זה, ולכן מצד הדין מותר לגדלן. וכן כתב רבי יוסף קארו בספרו ´בית-יוסף´ (יו"ד קיז), שאין איסור לעשות סחורה בחיות טמאות שאין רגילים לאוכלן. וכן כתב החיד"א בספרו ´ברכי-יוסף´ (יו"ד קיז, ב), שעל פי זה נהגו לגדל עופות המדברים.
אמנם היו שרצו לומר שמפני שחיות אלו נקראות טמאות, אף שאין בדבר איסור, אין ראוי להכניס לבית חיות טמאות. אבל האמת, שדבר זה לא נזכר בספרי הפוסקים, ודי לנו במה שאסרה עלינו התורה, ואין לנו להוסיף איסורים מדעתנו. ומה שחיות אלו נקראות טמאות, זה נוגע לכך שהן אסורות באכילה, שעל פי התורה מי שאוכל אותן מטמא עצמו. אבל אין זה אומר שמידותיהן פגומות, ושהמגדל אותן עלול להיפגם מעט בנפשו. ולהיפך לכל חיה מידה טובה ומיוחדת משלה. ובכמה מקומות שיבחו חז"ל כמה ממיני החיות הטמאות, למשל שיבחו את נאמנותו של הכלב, ואת צניעותו של החתול. ועל כן כל אדם רשאי להחליט בעצמו, אם טוב לו לגדל חיות מחמד.
אבל כלב רע, היינו כלב שעלול להפחיד בני אדם או ילדים, אסור לגדל, מפני שהוא גורם צער לבני אדם שעוברים לידו. ורק אם הוא קשור בשלשלאות של ברזל מותר לגדלו, שכן באופן זה לא יפחדו ממנו בני אדם. ואף אם הכלב מאולף ואינו תוקף בני אדם, מכל מקום האנשים שהוא נובח עליהם אינם יודעים זאת, ועלולים לפחוד ממנו ולהצטער. ולכן על בעליו לקשור אותו היטב. ורק במקומות הסמוכים לגבול מותר לשחרר כלבים כאלה בלילה כדי שישמרו על הישוב (שו"ע חו"מ תט, ג). וכלבים נחמדים, שאינם מפחידים כלל, אין צורך לקשור.
דרך אגב, כדאי לציין כאן שמחקר מדעי קבע, כי אחוז התמותה בקרב חולי לב שהחלו לגדל כלב בביתם היה נמוך בהרבה מחולי הלב שלא היה בביתם כלב. ועל פי זה המליצו לחולי לב לאמץ כלב בביתם, משום שכפי הנראה הטיפול בכלב מרגיע ומשמח אותם, ומשפיע לטובה על מצבם הבריאותי. מכל מקום ברור שישנם עוד דרכים לסייע להרגעת החולה שהחשוב והמועיל שבהם הוא על ידי מציאת משמעות ותוכן לחייו. עוד שאלה שלעיתים שואלים, האם מותר לתת לדגים שבאקווריום תולעים חיים למאכל. בזה אין איסור, שכן כל איסור צער בעלי חיים הוא דווקא כאשר מצערים אותם בחינם. אבל כאשר הדבר נעשה לצורך האכלת הדגים שלו, אין בזה איסור
