המון מזל טוב, נחת ושמחה!

למה את מזהירה הריוניות שלא יקראו? זה סיפור לידה כל כך מדהים, קצר ויפה. הלוואי על כך אחת.

והוא גם ממחיש את העובדה שחשוב מאוד להתכונן להתמודד עם הכאבים, ולא לבנות על האפידורל. לפי הסיפור שלך, קשה להניח שבלידה הבאה כן תספיקי לקבל אפידורל...

ונשמע שהיתה לך מיילדת מדהימה. בהתחלה קצת אטומה, בקטע של הרצון לאפידורל, אבל היא המריצה אותך להסתובב על הברכיים, שלא בכל מקום זה מובן מאליו, ועזרה לך המון, ולא חתכה עד שבאמת היה מוכרח.

למה לקחו אותו ממך מיד אחרי הלידה? בגלל חבל הטבור הכרוך?

מחבל הטבור היא לא עשתה עניין, הבנתי שזה לא משהו מסובך בכלל, היא מיד שחררה אותו מזה...

אבל אני לא ממש יודעת, אני לא זוכרת אפילו מי לקח אותו... אולי לקחו אותו כדי לשקול... לא יודעת =)

וכן, המיילדת בהתחלה לא הייתה נראית כזו נחמדה, וזה לא היה נעים.. אבל בסופו של דבר אני זוכרת אותה לטובה ממש, היא הייתה מדהימה ב"ה...

אם זה מציק לך עד היום, ובצדק גמור! חבל שיחזור על עצמו.

אני רושמת אחרי כל לידה לקחים ודברים חדשים שגיליתי, ומכניסה את זה לתוך הקלסר שיש לי בו סיכומים עוד מהקורס הכנה ללידה הראשונה. זה מאוד עוזר.

התיאור שלך שכאילו נרדמת ונמחק לך מהזיכרון, נקרא "שלב המעבר". זו הפוגה בצירים בזמן שהתינוק יוצא מהרחם, ועד שהרחם מסיים להתכווץ שוב מסביבו (כלומר, מהחלקים שלו שעדיין לא יצאו מהרחם אל תעלת הלידה). בשלב הזה, בלידה טבעית, האנדורפינים (הורמונים משככי כאבים, שגם ממסטלים) בשיאם! ועל כן חלק מהיולדות פשוט נרדמות או נודדות... תארת כל כך יפה!

חשוב לי לציין שבין חצי לשליש מהתינוקות נולדים כשחבל הטבור כרוך סביב צווארם, לפחות פעם אחת, ולפעמים גם פעמיים ושלוש. זה לא מסוכן ב"ה שניים מחמשת ילדי נולדו ככה, עד כה.

שיהיה תמיד בכזו נחת!

היה לי חשוב להגיד לך תודה וכל פעם אני שוכחת - תודה על ההסבר בקשר ל"שלב המעבר"! כל כך לא הבנתי מה קרה שם פתאום, וזה עשה לי פשוט טוב לקבל הסבר... ממש ממש תודה

כל הכבוד לגבורת הכח!

בכל לידה מחדש אני יוצאת נפעמת- כמה כח נטע בנו הקב"ה כדי ללדת! לא מפתיע? כמה שנצעק " לא יכולה" זה פשוט לא נכון! הוא שם והוא מיילד אותנו! ופשוט תענוג לקרוא את הסיפור שלך.

שיהיה גידול קל ובנחת.

גיבורה!

גידול בנחת ובשמחה.

ברוך ה'! נשמע שהיה חוויה לא קלה בחלקה, אבל ברוך ה' זה מאחורייך, וראית שאת יכולה ללדת גם בלי אפידורל

שיהיה במזל טוב, בנחת ובשמחה!

אגב, אני גם ילדתי בלי אפידורל (גם כי לא היה זמן) והיה בסדר. הכל תלוי בנקודת המבט.

התאוששות קלה ומהירה והמון נחת

איפה ילדת?באיזה בי"ח?

סיפור מקסים,איך החוויה האישית שלך מהלידה?

בדר"כ כשעושים חתך זה בזמן ציר,והיולדת לא מרגישה..רק אח"כ מרגישים את התפרים.

שתכי בע"ה לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב.

תודה על השיתוף!!

תתכונני לפעם הבאה בלי אפידורל..יש מצב שלא תספיקי שוב.

אני כבר לא בונה על כלום... אי אפשר לתכנן שום דבר! ;)

איזו לידה!!!

העיקר שתגדלו אותו לתורה, לחופה ולמעשים טובים,

ושלא יצטרך לעבור מה שעברת...

צחקתי , בכיתי והתרגשתי - מכל מה שקראתי ושאלתי- אם אפשר בלי אפידוראל - יותר טוב !

דבר ראשון כל הכבוד לך, אני לא העזתי לעבור בלי אפידוראל.

ברוך ה' עברתי שתי לידות עם אפידוראל- בראשונה עבר בשלום, זה קצת עיקב את הלידה וגם אותי חתכו אבל אין לי מושג איך הייתי עוברת אותה בלי.

בשניה זה היה קצת יותר מסובך, הייתי כשנה ו3 חודשים אחרי הראשונה ואני דיי רזה וקטנה, בשלב מסויים בפתיחה של 4-5 כבר לא יכולתי יותר והזמנתי את המרדים בדחיפות. כנראה שהוא קצת מיהר כי אחרי שניה הוא ביקש ממני להזיז את אצבעות הרגליים ויכולתי עדיין להניעם אז הוא החליט להוסיף לי עוד קצת...
כמובן שההשפעה לא אחרה לבוא וסוף סוף יכולתי לנשום גם כשהיו צירים חזקים אך בשלב מסויים הרגשתי לא רק המותניים והרגליים מורדמים אלא שזה מתחיל לעלות, וזה הגיע לריאות והתקשתי לנשום, התנשמתי והתנשפתי והאחות כבר נלחצה וסידרה לי משאף והזמינה את הרופא. בשלב מסויים פשוט רציתי לישון, לא יכולתי לפתוח את עיניים...
אמא שלי נכנסה (חצי בוכה) והורידה לי את התכשיטים בתואנה שזה עלול להפריע, רק אחרי הלידה היא סיפרה לי שהרופא קרא לה ולבעלי החוצה ואמר ברצינות שאם לא אתעורר בדקות הקרובות יכניסו אותי לקיסרי... (מזל שלא ידעתי את את זה אז...)

ברוך ה', ותודה לאל הקב"ה ריחם עליי והתחלתי להתעורר, ולא רק להתעורר אלא עם כוחות מחודשים ומלאה מרץ, האפידורל עוד השפיע אבל בדיוק במינון הנכון והמיילדת בשמחה קראה: הגיע הזמן ללחוץ.

מכאן (ורק מכאן!) הייתי מאחלת לכל נשות ישראל כזו לידה! ב"ה אחרי שתי לחיצות ארוכות ומרוכזות (כבר הייתי קצת מנוסה איך לוחצים בצירים...) הראש כבר היה בחוץ... זה היה מדהים! (כמובן שעזרה העובדה שהראש היה דיי קטן...)

בכל אופן, שמחתי לקרוא את סיפור לידתך המרגש וכל הכבוד שעמדת בזה בלי אפידורל, אך אי אפשר לדעת איך יתקדמו הדברים וצריך גם לקחת בחשבון את הסיכונים. בכל מקרה נראה לי שגם בלידה הבאה אבקש אפידורל (ומקווה שאספיק לקבל...) אבל אהיה קצת יותר זהירה וכמובן- לשלב הרבה תפילה ואמונה בקב"ה שהוא הוא הנותן את הכח!

מאחלת לכולן שבוע טוב, חודש טוב (בסוף השבוע) והריון ולידה קלה לכל נשות ישראל!

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

להשאיר אור קטן בחדר

אולי חם לה?

לנו עזר אצל כמה ילדים לצאת דווקא לפני שנרדמו. לחזור כל כמה דקות לתת נשיקה וחיבוק. ככה הם לא מפחדים שיעלמו להם. כמובן, לא השארנו אותם צורחים. נכנסנו ממש כל פעם שהם ירגישו צורך. עם הזמן התארך פרק הזמן עד שהם רצו שניכנס.

רק זה עזר במצב כזה, של חיפוש גם באמצע הלילה.

מה שכן, אם יש אירוע נקודתי של מחלה או סיוטים אני מרשה להם לבוא לישון במזרון ליד המיטה שלנו

ובהתחלה נבהלתי, אבל חקרתי את הנושא, גיליתי שזהו שלב התפתחותי.

החלומות והפחדים מתחילים להתפתח, ההבנה של הפרידה בשינה מתחילה בגיל הזה, ועכשיו צריך לפתח הרגלי הרדמה חדשים תואמי גיל והתפתחות.

האמת שאצלי זה בא בזמן ממש גרוע של אזעקות אז נתתי לה לישון איתי, ואחכ היינו צריכים לעבור גמילה נוראית.

הטיפ שלי - להיות שלמה ורגועה בעצמך שזה בסדר. לשבת איתה בזמן ובצורה שאת מחליטה להקדיש לזה,  ואז לשחרר. לתת בה אמון שהיא מסוגלת להרגע ולישון. כן, אפילו שהיא קטנטונת.

אני גם הייתי קמה אליה בלילה, מדבררת מה שקרה "התעוררת ונבהלת ועכשיו חוזרים לישון" וחוזרת למיטה.

תמצאי את הדרך שלך, שלכן, מחדש

אבל זה בסדר גמור שזה קורה, נורמלי מאד וגם מראה שהיא מתפתחת כמו שצריך

בהצלחה רבה!

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.