אחר קיסרי)
אז זהו... כמעט חודש אחרי הלידה שלנו ואני שמחה לכתוב לכם את קורותיה. אומנם אני קוראת די סמויה ובטח לא ידעתם שאני בהריון אבל אני מרגישה חובה לשתף את כולכן משום "פרסום הנס" והודיה לקב"ה, גם כדי לעודד נשים במצבי
וגם כי כ"כ כיף לי לספר אותו..
סליחה על האורך-מקווה שתהיה לכן סבלנות...
ביום שלישי (פעמיים כי טוב) כ' בשבט תשע"א (25.1. למניינם) נולד בשעה טובה ומוצלחת בננו יונתן בלידה וגינאלית וטבעית (נס משמיים!) לאחר 2 ניתוחים קיסריים קודמים שבהם נולדו 2 בנותיי.
לפני שאתחיל בסיפור מעט רקע:
בלידה ראשונה-לאחר 16 שעות של צירים בחדר לידה וחוסר התקדמות ממצב של פתיחה מלאה, נשלחתי אחר כבוד לניתוח קיסרי ושם נולדה הבכורה במשקל 3.475 ק"ג. בדו"ח סיכום של הניתוח נכתב: סיבה לניתוח-CPD = חשד לאגן צר.
בלידה שנייה-הקטנטונת החליטה להקדים ולהפתיע את כולנו. בשבוע 26 ירדו המים, אני בשמירת הריון בבית חולים, מצליחה לסחוב עד שבוע 29 אז מתחילים צירים, ויש חשד לזיהום ומכיוון שהעובר קטן ובמצב עכוז אפילו לא שואלים אותי ואני שוב נכנסת לחדר הניתוח... ויולדת פגה מתוקה במשקל 1.180 ק"ג.
עוד לפני שנכנסתי להריון שלישי ידעתי שלמרות כל מה שאומרים לי ויאמרו לי אני מנסה ללדת רגיל ויהי מה!!! נמאס לי שמיילדים אותי אני רוצה ללדת בעצמי!
הרופאת נשים מזהירה, בתי החולים אפילו לא מוכנים לשמוע ומבקשים ממני לקבוע תאריך לניתוח בבוא הזמן, אבל אני כבר שמעתי על ד"ר אילן הלוי, ש"מוכן לקחת את הסיכון" ולתת לאישה לעשות את מה שהיא מסוגלת לבד-ללדת!ביום בו ביצעתי בדיקת דם להריון כבר הרמתי טלפון לד"ר הלוי. אחרי פירוט של ההיסטוריה המיילדותית שלי ד"ר הלוי אומר שיש לי סיכויים טובים, הוא לא מבטיח במאה אחוז, אבל מוכן לעשות את כל המאמצים. אני מעדכנת את בעלי ואנחנו מחליטים ללכת על זה (עדיין אין לנו מושג מאיפה יבוא הכסף ללידה פרטית אבל סומכים על הקב"ה...)
ההריון עובר לו בלי סיבוכים ב"ה וביום חמישי, ט”ז שבט, שבוע 40+5 (לא האמנתי שאגיע לשבוע כזה!) יוצא לו הפקק הרירי. ובנוסף, אני מגיעה ללניאדו למוניטור שגרתי של מעקב הריון, אין צירים אבל אני בפתיחה של 2.5 שזה מאוד משמח כי זה אומר שזה קרוב... ד"ר הלוי משער שניפגש כבר בסוף השבוע הזה כי זה אכן נראה קרוב.
ובכל זאת אני מושכת ומושכת והשבת עוברת ומגיע כבר יום שני, אני יוצאת עם הבנות לגן שעשועים, חוזרת הביתה מותשת, מפקידה בידי בעלי את המושכות ונכנסת למיטה לנוח(!!)
וטוב שכך... כי לקראת 21:00 מתחילים הצירים והם גם סדירים... אנחנו מתחילים לתזמן. עדיין עוד מוקדם 10 דק' בין ציר לציר. אבל מתחילים לעכל שהנה זה עומד לקרות הלילה בעז"ה.
הצירים מתחזקים והרווחים מתקצרים ב-22:00 החלטנו להתקשר להורים לבקש שיבואו להיות עם הבנות. בינתיים מעדכנים את ד"ר הלוי. אני בשירותים ויש יציאה שמתווספת לסימנים מבשרי הלידה.
זה כבר מתחיל להיות יותר כואב ואני רוצה כבר לצאת לכיוון מרכז הלידה של ד"ר הלוי בקדימה. בינתיים אני אוכלת מהאתרוג של הרבנית קנייבסקי ומתפללת על כל האנשים שזקוקים לישועה, אחרי הכל אני כבר בלידה ומי יודע מה יהיה בהמשך, מקסימום אתפלל שוב. אמא שלי מגיעה ואנחנו יוצאים לדרך. בדיעבד הסתבר שהקדמנו, אני עדיין בפתיחה של 2.5 ולהפתעתי הצירים גם מפסיקים מהרגע שהגענו לשם. ד"ר הלוי ואשתו טלי, קיבלו את פנינו בחמימות ולמרות שהקדמנו את זמננו (הרעיון הוא לעבור את השלב הלטנטי בבית) הם מציעים לנו להישאר במרכז, הם ילכו הביתה לישון ולאגור כוחות וכשנרגיש שמתקדם ואני כבר צריכה עזרה הם יבואו ויקראו גם לדולה הנוספת, קסם.
בעלי מנסה לישון ותוך כדי אנחנו ממשיכים לתזמן את הצירים שחזרו ובגדול. אני רוצה לשכב אבל זה בלתי אפשרי הכאבים רק מתגברים אז אני עומדת ונשענת על הקיר של האמבטיה כשבתוכו הכדור פיזיו' שמאפשר לי להניח את הראש ולנוח בין לבין.
בשעה 2:30 בלילה אני מבקשת מבעלי שיתקשר לד"ר הלוי, לפחות שיקראו לקסם הדולה כי אני כבר ממש מרגישה שאני מתקדמת וזקוקה לתמיכה. הצירים כבר כל 3 דק' וארוכים אפילו יותר מדקה. ד"ר הלוי מגיע וזו כבר הזדמנות לבדוק מה מצבי-ואיזו הפתעה משמחת אני בפתיחה של 4.5, נכנסתי לשלב הפעיל!. וטלי מציעה מיד שניכנס למים. [במרכז לידה יש בריכה וטלי היא הידרותרפיסטית שפשוט "מענגת" לי את הצירים במים עם עיסויים ושמנים]. והמים, וואו, איזה כוחות יש למים! התחושה אחרת לחלוטין-הרבה יותר רגוע הרבה יותר נעים. עדיין זה צירים וזה כואב, אבל אין ספק שזה אחרת לחלוטין!
בשלב מסוים אני מרגישה צורך אדיר ללכת לשירותים (ולא לפיפי). קסם וטלי מציעות לי להיעזר בחוקן, לא התלהבתי לצאת מהמים, אבל אין ברירה זה ממש מציק! הלכתי לשירותים, עשיתי לעצמי חוקן ושום דבר לא יוצא... אני מתוסכלת וחוזרת לבריכה ועם הזמן הלחץ הזה מתגבר והולך. מה שלא ידעתי (בשל חוסר ניסיוני בלידות רגילות) שהלחץ הזה הוא כנראה התינוק... טלי מחליטה לקרוא לד"ר הלוי כי אני כבר מאוד כאובה. הוא מגיע, בודק לי פתיחה בתוך המים ואומר: “היא צודקת, פתיחה 9!” לא יאומן! תוך פחות משעה התקדמתי במהירות מפתיחה של 4.5 לפתיחה של 9!!! [לפי התכנון בשלב כזה עוברים לבית חולים "לניאדו" כדי ללדת שם כי בכל זאת יש סיכון בלידה נרתיקית לאחר 2 קיסריים] ביקשתי שיעירו את בעלי (שנרדם לו בינתיים על הפופים הרבים שהיו שם בזמן שאנחנו בבריכה...) הייתי מאושרת, ממש בעננים... אבל כשיצאנו ד"ר הלוי אומר שכנראה לא נספיק להגיע לבית חולים, כי ההתקדמות מהירה מידיי ואני לקראת הסוף. אני נלחצת ובוכה שאני מפחדת, הוא מנסה להרגיע (הרי הרבה תינוקות הוא יילד כבר במרכז לידה שלו ממה אני מפחדת??) אבל אצלי בלת"ם כזה פשוט לא היה בתכנון. הוא מחליט לבצע בדיקה פנימית נוספת שמראה שבעצם אנחנו בפתיחה של 8-9 מה שמאפשר להגיע לביה"ח. מצוין יוצאים לדרך.
התארגנות מהירה ביותר של כל הצוות ואנחנו על הג'יפ של ד"ר הלוי, בעלי נוסע מאחורינו ברכב. אני נמצאת על 6 מאחור בתמיכה של טלי. קסם במושב לפניי עוזרת לי בנשימות ומרגיעה. הנסיעה מכאיבה לי והדרך נראית לי נצח (למרות שבפועל תוך 10 דק' היינו שם) הם נותנות לי רסקיו... ואני מתחננת בבכי שיתקשרו להסביר לבעלי איך להגיע כי הוא לא מכיר את הדרך והוא בטח מדדה מאחור עם הטרנטה שלנו ולא עומד בקצב דהירה של ד"ר הלוי... לא רציתי שיפספס את הלידה... (בדיעבד מסתבר שעבר דרך חתחתים והעלה איזה נרקומן שהראה לו את הדרך ללניאדו).
הגענו סופסוף. אני לא מאמינה שאני בפתיחה של 9 וצועדת על רגליי שלי במסדרונות בית החולים, בכל ציר אני מבקשת שנעצור ומנסה לנשום בין הצעקות שאני משמיעה. נכנסים לחדר מס' 8, אפילו לא עוצרים בקבלה, ד"ר הלוי כבר עדכן אותם מהדרך שאנחנו באים, בהמשך בעלי פתח לנו תיק. אסתר המיילדת (אותה אחת מהלידה של הבכורה) נכנסת ומציגה את עצמה. מתחילה לתשאל ואני בשיא הכאבים גם עונה לה: מס' תעודת זהות, תוצאות של העמסת סוכר ועוד. מחליפים לחלוק אני נשכבת על הגב, מחוברת למוניטור, ד”ר הלוי פוקע לי את המים. זהו, להתחיל ללחוץ. אני לוחצת וזה קשה וזה כואב עד מאוד. אני מרגישה שבחיים לא התאמצתי כך. המיילדת הצדיקה מביאה לי לטעום אתרוג מהרבנית קנייבסקי. ואני ממשיכה בלחיצות... לוחצת ולוחצת ובעיניי שום דבר לא מתקדם. בשלב הזה, לא אמרתי בקול כדי לא לייאש את עצמי, אבל כל הזמן רצו בתוכי מחשבות שהנה אולי צדקו בהשערה הרפואית מהלידה הראשונה רציתי לצעוק: "אתם רואים? יש לי אגן צר ולעולם לא יצא משם תינוק?!!?"
טלי קסם ואסתר מעודדות אותי ותומכות ואז אני שומעת "הנה הוא! הנה הראש! את רוצה לגעת בראש?" אני כ"כ רוצה אבל לא מסוגלת להזיז את עצמי. אני כמעט ומותשת לחלוטין. אני לוחצת עוד ועוד, בכוחות מופלאים שרק הקב"ה יכול לתת לי ברגעים כאלו ו... לא להאמין... הנה הוא בחוץ! השעה 5:45 לפנות בוקר. התינוק המתוק שלנו יצא בדרך הטבעית והנכונה והנה הוא מונח עלי, כחלחל וצווחני אבל הוא שלי! ואני הצלחתי לעשות את זה! הצלחתי ללדת בעצמי כנגד כל הסיכויים! כמו שתמיד חלמתי להיות עם התינוק שלי מייד כשהוא נולד לחבק וללטף אותו וכמובן להניק אותו. זה נראה כ”כ טריוויאלי לרוב הנשים, אצלי זה היה בגדר חלום! (בלי להיות מטושטשת מניתוח ובלי שמבצעים בו הנשמה ומכניסים לאינקובטור מייד כמו בלידות הקודמות(.
בעלי מקבל את התינוק לזרועותיו (אחרי שהכרחתי אותו). אני יולדת גם את השילייה. ד"ר הלוי תופר את החתך שנעשה ביסודיות ובמקצועיות. טלי מכינה לי תה מתוק. ובחדר שלווה ונחת. התינוקי המתוק יונק כל כך יפה... אנחנו לא מפסיקים להודות ל"צוות המנצח" מכל המהלך המדהים הזה! אין ספק שמבלי הרבה סייעתא דשמייא ובלי הליווי הצמוד של אילן, טלי וקסם לא היינו עומדים בזה...
יונתן שלנו נכנס בבריתו של אברהם אבינו לאחר 8 ימים ואני האם הגאה מהלכת לי בשמחה בין האורחים מבלי להאמין שילדתי רק לפני שבוע. (בלידות הקודמות ההחלמה מהניתוח ארכה שבועות ארוכים, מזל שלא היה צורך בברית, אחרת אין לי מושג מה היה) לא אשקר היו כאבים מהתפרים, מהעצירות ומהטחורים אבל כל אלו התגמדו לעומת שכרון ההצלחה שלי ונעלמו כלא היו תוך שבוע וחצי...
אני רוצה לקרוא בקול לכל הנשים שעוד מתלבטות – לכו על זה!!!!! אל תפחדו! גם אחרי 2 קיסריים יש עוד סיכוי!!! שלא נדבר על קיסרי אחד. שואלים אותי אם אני ממליצה אז כן, ובעיניים עצומות... כי זה שווה כל שקל!
שוב, תודה ענקית לאילן, טלי וקסם-הייתם מדהימים!!! אין לי מילים לתאר את זה...
תודה עצומה לבעלי האחד והיחיד שהאמין בי, שהתפלל בשבילי מעומק הלב, שהיה איתי שם לאורך כל הדרך וגם מן הצד העביר לי כוחות מופלאים ותמיכה אמיתית.
ותודה לבורא העולם שזיכה אותי בזכות הגדולה הזו והפקיד בידי נשמה, שלישית במספר, שהגיחה לאוויר העולם בדרך הכי טבעית שיש, בדיוק כמו שהוא ברא אותנו...
