ובנוסף,

האם יוצא לך לשבת לשחק איתה במשך כמה דקות טובות? תנסי לעשות את זה, אולי זה ירגיע אותה.

עוד עצה: אם היא ישנה במיטה משלה, אולי אם היא תישן איתך זה יספק את הצורך שלה למגע.

אבל אם בכל זאת את יכולה, אז מומלץ מאוד. הרבה תינוקות בגיל הזה רוצים על הידיים של אמא, היא לא יוצאת דופן.

לגבי תשומת הלב הממוקדת, זה מאוד חשוב, וזו הדרך שלה לבקש את זה. לפעמים אנחנו נמצאות בבית "עם הילדים", אבל בעצם לא מתייחסות אליהם כמעט, אלא רצות כל הזמן אחרי ההספקים... וכשאני אומרת "לשחק", אני לא מתכוונת ל"פיתוח מיומנויות" ובלה בלה, אלא בעיקר לשבת ולשיר שירים, לעשות קולות של חיות, להשתולל ביחד. בקיצור, מה שכיף לכן.

אני בכלל לא בעד לתת לילדים לישון איתנו במיטה לכל אחד יש את המיטה שלו. הזמן היחידי שאני נותנת לבת שלי זה בבקר אחרי שבעלי קם לותיקין. ולי אין כח לקום לעוד בוקר אז היא באה לישון איתי. אני שמעתי על הרבה הורים שסובלים מזה שהילדים ישים איתם. אבל אפשר סתם לשבת על הספה לנוח עם הילדה......

אני לא חושבת זה רעיון טוב אם המנשא לגב-ככה היא יותר תידבק אליה,וזה לא יהיה טוב.

וברגע שהיא תוריד אותה לשנייה הצרחות יתחילו מחדש..

תקשיבי ביתך בת 10 חודשים לא הרגילה את עצמה לידיים,אלה את.

הרגלת אותה לידים ולכן היא בוכה צרחות לידיים,ולא תיתן לך לעשות כלום עד שתקבל ידיים..

באותו רגע שהיא בוכה לידיים,תראי לה שמשהו אחר שיעסיק אותה,ושלא תחשוב על זה..פתאום תגידי לה

"יו יו,תיראי תיראי מה יש פה",ואז תראי לה פתאום סתם דברים שתוכל להעמיק בהם ולא מסוכנים

וככה תשכיחי לה את זה..(זה בדרך כלל עוזר)

אם זה לא עוזר,תסבירי לה,למרות שהיא לא כזה מבינה,אבל תסבירי לה שאת לא מרימה..היא תבכה,פעם פעמיים שלוש ..ואפילו יותר,אבל היא תתייאש בסופו של דבר...רק אל תראי לה שאת מתייאשת לפניה,ומרימה אותה,כי אחרי זה את יכולה לשכוח משינוי..

*אולי נסי להשים לה שירי הפעלה לילדים,ותרקדי איתה או תשירי איתה..היא תשמח נראה לי..ותשכח מהידיים..(אם אין לך שירים,את מוזמנת באישי,אני ישלח לך..)

                                   המון ב"הצלחה

                                                      מירב 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תראי אור,

הילדה שלך משדרת לך שיש לה צורך מסויים במגע ובקירבה.

עוד לא שמעתי אף פסיכולוג שאומר שיש למנוע מילד מגע, קירבה ותשומת לב שהילד מבקש וזקוק להם.

עם זאת, הצורך הזה יכול להתמלא בדרכים אחרות, ולאו דווקא באמצעות החזקת הילדה על הידיים כל היום, ובזה אני חושבת שיוקטנה תסכים איתי.

להיות הורה זה לא קל. לכן כל דרך שתבחרי למלא את הצורך שלה, בין אם זה מנשא (לאו דווקא אסור בהריון, צריך לבדוק), "זמן איכות" ביחד או שינה ביחד, או דרך אחרת שלא חשבתי עליה, כל אחת מהדרכים תגבה מחיר מסויים מכוחותייך ומזמנך. אין מה לעשות... צריך לבחור את הדרך שתתאים לנו ביותר, עם מגבלותיה וחסרונותיה.

אני מעריכה את הדאגה לבת שלך, והחשיבה על החינוך שלה לטווח רחוק.

אני בדעה שככל שהיא תקבל יותר תשומת לב וקירבה, כך החינוך שלה רק ישתבח וישתפר.

ראי גיל שנתיים "אני לבד!", שבא לך לתלוש שערות כשאת ממהרת והילד מתעקש לשים לבד נעליים/לסגור לבד את המעיל או השד יודע מה...

הם שואפים לגדול ולהיפרד ולהיות עצמאיים, ולכן כל צורך שהם מבטאים הוא אכן צורך ולא פינוק. כך אני מרגישה
 

עניין של בחירה.

ולמירב:

דווקא נשמע לי שאם אור תפעל לפי הצעתך, הילדה תבין שבכל פעם שהיא בוכה, אמא מתחילה להסיח את דעתה, לשחק ולרקוד איתה. לא שזה רע, להיפך, אבל זה לא נשמע לי יותר קל מלהרים אותה...

הקטע שהילדה תתרגל שאמא לא מרימה אותה יותר על הידים..

ולא משנה מה יקרה,לא להיכנע לילדה ולוותר לה...ולהרים אותה ..כי אחרי זה היא תמצא את עצמה שוב באותה בעיה.

                                       ב"הצלחה,מירב

ברור שאמא תמשיך להרים אותה, כשהיא יכולה.

כבר דובר כאן בפורום על הגישה של "הילד כאויב במלחמה".

מה העניין של "לא להיכנע"? תינוקת יודעת בסך הכל לבקש את מה שהיא צריכה. עלינו לחפש דרך לספק לה את הצורך באופן שיהיה מקובל על האמא, ולא דרך לייאש אותה עד שתבין שאמא כאן רק בשביל צרכיה הגופניים כמו אכילה ורחיצה, ולא בשביל צרכיה הנפשיים.

לא אמרתי לא להרים אותה בכלל ..

אם יש מצב שקורה לילדה משהו,או שבאמת יש משהו לילדה שיש צדק לבכי וליללות,אז בטח שלהרים..

אבל סתם ככה להרים?

תאמיני לי שיש דרכים אחרים לרצות את הילדה,ולספק אותה,בלי להרים אותה על הידיים.

אבל מה אני יגיד לך בחירה שלך,

תאמיני לי שיהיה לה עוד ילד בעז"ה,לא יהיה לה קל להרים גם אותה וגם אותו..

ומה תגידו לה אז?

תרימי כל אחד בתורו?

אל תרימי אף אחד?

זה יהיה בעיה שיהיה לה עוד ילד להרים את שניהם?או לא להרים בכלל?

כי היא תרגיל את הילדה לידיים,כמו שאתן מציאות לה..

ואז זה יהיה בעייתי..

                           טוב,בעז"ה יהיה טוב.

                            המון הצלחה,מירב

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תינוק קטן,

כך שגם כשיש ילד נוסף, ששניהם רגילים להיות "בידים", הילד הגדול יכול כבר להבין שעושים תור תור, ועוד מעט אמא תרים אותו. חוץ מזה, לילד גדול יותר יש עוד תחומי עניין, חוץ מלהיות על הידיים, אפילו אם הרגילו אותו לזה.

מירב, מה שאת כותבת מתאים אולי למטפלת/ מעון, ששם יש שישה תינוקות באותו גיל, שיכולים לקבל אחר כך פיצוי בבית, וצריך להרגיל אותם לכללים שאישה אחת תוכל להסתדר עם כולם יחד.

בבית רגיל, יכול להיות תינוק אחד/ תאומים, ואז הרבה יותר פשוט לתת לו את מה שהוא צריך.

חוץ מזה, זמן של הנקה לתינוק יכול היות זמן מקסים של צומי לילד גדול יותר, סיפור, שיחה עם אמא, התכרבלות על הספה.

בהריון, כשכבר קשה לי להרים על הידיים, וילד מבקש, אני אומרת לו "אתה רוצה בידים? אז בוא נלך לספה", אחרי כמה פעמים הם כבר מצפים לזה. ולא קרה לי מעולם שישבתי עם ילד כל היום על הספה, מה הוא, משועמם?

אחרי כמה זמן, כבר מעניין לו ללכת למקומות אחרים. ילד בריא לא יושב יום שלם במקום אחד.

גם אני בהריון פלוס ילדה בת 10 חודשים, ולאחרונה היא נכנסה לקטע של חרדת נטישה. אני לא מסוגלת להרים אותה בכמות שהיא רוצה- פיזית. אני פשוט בחודש שביעי וחצי... (אני יודעת שזה מהיר, גם אני הייתי בשוק...)

אז אני באמת יושבת איתה הרבה לשחק על הרצפה, ונותנת לה לשבת עלי כמה שהיא רוצה כשאני נחה (משום מה היא חושבת שהבטן שלי היא משענת...) אבל זה לא ממש פותר את הבעיה. לכל מקום שאני הולכת - היא הולכת אחרי, ובוכה המון פעמים שהיא רוצה ידיים. וזה עוד בלי לדבר על מה שקורה אם אני עולה לקומה שניה (היא לא מיודעת לטפס) או נכנסת לשירותים(דפיקות על הדלת שהופכות לצרחות....)

בקיצור, אם יש לכן הצעות לפיתרון- אשמח...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

תודה רבה! הרגעת אותי....

היא עדיין זקוקה לך, וצריכה אותך קרוב , תשירי לה תספרי לה סיפורים מספרונים מתאימים. קרבי אותה אולי היא משדרת לך זאת ופוחדת שתעלמי לה . את צריכה להרגיע אותה.זהו גיל שמעניין אותם דברים מרעישים כמו קשקשנים למיניהם . כדור לגלגל  ולמסור ועוד ועוד... שתיהנו את לא חייבת להרים מידי פעם את צריכה לחבק  ולעשות הפסקה של זמן איכות לך ולה שתיכן תיהנו מזה.לקרוא לה להראות שאת בקשר עין איתה ולא ליצור מצב של חרדה מצידה ו"רדיפה" אחרייך.בהצלחה!

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.