בס"ד לק"י
אבל כמו שעוזיה אמר לפני, תלוי באיזה עניין.
בכ"מ, אני בטוחה שלא שאלת אותו איזה צבע חולצה ללבוש על הבוקר או משהו כזה.
תשאל את עצמך אם שאלת שאלה כדי שיחווה את דעתו או כדי שיפסוק.
כך תדע האם להרגיש יסורי מצפון או לא.
בהצלחה.
אם את חוזרת בך ואת אומרת לו את זה, ומבחניתו אין לו בעיה אז זה נראה לי תופס לא?..
אני לא יודעת אני משערת..
שאלנו רב אחד באזשהו עניין. הוא אמר לנו כן.
ואז התלבטנו אם לשאול עוד רב, שידוע שהוא יותר מחמיר, כדי שגם "תלמידי הרב השני" יקשיבו לנו.
פחדנו שהוא יגיד לא,ואז נסתבך- כי הרב הקודם אמר כן, ועכשיו אומרים לנו לא.
אז לא שאלנו אותו.
זה היה נכון לעשות??
אם היינו שואלות, והוא באמת היה אומר לנו לא- מה היינו אמורות לעשות?
עלה עם אחיו לארץ שנהים למדו אצל הסטיפלר(הרב קניבסקי האבא) מגדול הרבנים אז.
שנהם ידו שהוא נגד העליה לארץ(זה היה לפני השואה אחרי זה הרב עלה בעצמו ופתח פה סניף של הישיבה)
אחיו בכל זאת אמר שהוא לא עולה בלי לשאול וסבא שלי אמר א לא מתכוונים לעשות לא שואלים!!!
(אחרי זה היו לאחיו הרבה יסורים ותמיד סבא שלי אמר לו שזה בגלל שהוא שאל..)
צריך להבין לא חייבים לשאול(לא חייבים על כל דבר!!!) אבל שאלת תעשה!!!
במקרה הזה אפשר להגיד שהשתנתה המציאות אבל אם את לא בטוחה שתעשי מה שהוא אמר אל(!!!) תחזרי אליו.
דבר ראשון-
אם שואלים רב- לפני זה צריך לקחת בחשבון את כל התושובת שיענה,
מתשובה שרוצים לשמוע ועד תשובה שהכי לא היינו רוצים לשמוע.
אבל לא לשמוע- ואח"כ להחליט לפי מה שרוצים-
אל תשאלו אם מלכתחילה לא מקובל עליכם סמכות הרב!
2) לא שואלים 2 רבנים אותה שאלה- בשביל לבחור מה הכי מתאים לי ולפי זה לעשות.
"עשה לך רב" לא רבנים..
3) אפשר להציג שאלה אחת ל2 רבנים בתנאי שרוצים להציג תשובות שונות לקהל יעד,
לדוגמא:האם מותר שבת תלבש את הבובות הגדולות כשהם עם מכנסיים?
הרב שמואל אליהו- כן
הרב אבינר- לא
ואז מציגים את התשובות- וכל אחד הולך לפי הרב שלו..
אגב- אני חושבת שממש חשוב להצמד לרב לעניינים כאלה ואחרים,
לא סתם רב- אלא גדול תורה, רואים רק ברכה בחיים!!!
מנסיון
שבוע טוב ובשורות טובות
בעניין של הלכה, זה הלכה ואז באמת צריך לעשות מה שהרב אמר, או לשאול רב אחר ולהגיד לו מה הרב ההוא אמר, או לשאול את הרב אם זו ההלכה או שיש כאלה שסוברים אחרת.
כי זו הלכה.
אבל פה זה היה עניין של התייעצות..
ואל תגידו לא שואלים כי שאלתי.
ו"המציאות השתנתה" - מבחינתי, זה לא שבאמת משהו פה קרה בפועל.. יותר בסדר המחשבתי שלי.. אם אפשר להגדיר את זה ככה.
בס"ד
העניין של ה"לא תסור מדבריהם" זה כדי שלא תעשה התורה לכמה תורות. ולכן בפסקי הלכה חובה לציית לרב, וזה בעייתי לשאול מספר רבנים.
אך התייעצות אישית היא התייעצות בלבד ולענ"ד אין בה התחייבות להשמע לדעת הרב.
אם אני שואלת רב לאיזה מפלגה להצביע או אם ללכת להדריך במקום מסויים מותר לי לנהוג אחרת! אני רוצה לשמוע דעת תורה, אבל אולי אני אחליט שאני לא מסכימה עם הדעה של הרב.
בסופו של דבר כולנו קיבלנו ביחד תורה בהר סיני. הרב אמנם הרבה יותר חכם ממני, אבל ההחלטה היא שלי. (בטח שבמקרה שהשתנו נתונים..)
מה שכן אפשר, זה ללכת להתייעץ שוב עם אותו רב, לספר לו שאתה הולך לעשות הפוך ולהסביר למה. תראה, אולי יהיו לו דברים נוספים לחדש לך..
ב"הצלחה!
_ _
אבל למה לשאול מחסוי????
מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.
ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?
ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?
לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.
ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.
בארץ.
השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.
מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...
ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)
כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.
אם כן אינו גידול הארץ.
ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים
וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)
השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל
מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?
לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?
לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.
אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.
השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.
פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.
לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ
בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.
מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.
לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.
מה שלא זז?
מה שאחוז באדמה?
מה שיונק מהאדמה?
אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.
ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).
צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.
אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי
שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.
לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?
הרב דביר טל
הרב ארל'ה הראל
הרב ישראל אריאל
אני בשיעור אצל הרב שאל "מאיפה פרץ להם בנחיתה לשיר עוד אבינו חי? הרי בדרך כלל שרים הבאנו שלום עליכם, למה דווקא השיר הזה פרץ להם?" ואז זה הכה בי "רגע! זה שיר על יוסף! האושפיזין דידן"
בבין השמשות בין אהרון ליוסף
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
הגזירה בבבל ובא"י על שאר ימים היתה משום שהמציאות שם היתה "נטולת עירוב" לחלוטין.
משמעות המת' היא שאפילו מירושלים שבתוך החומות להר הבית לא היו מטלטלים.
חיים אחרים לגמרי. היום יש מיעוטא דמיעוטא דלא מטלטלין בשבת במקום ללא חומות. ואילו הקדמונים גם עם חומות לא היו מטלטלין לולב.
ממילא, הנטילה בא"י היתה באופן לא רגיל לנו, או בהולכה מערב שבת או בנטילה בביתו ודיו.
בבבל, לא היו מוכנים לקבל חילוקים וניואנסים מפני דלת העם וחשש ממשי להוצאה וגזרו גז' כללית שלא ליטול.
ממילא, זה טיפה מגוחך לגזור על שופר ומגילה שלא כל יד אוחזת בם, והשאיר את הלולב שיד כל אוחזת בם.
ויתכן לומר, דאילולי "לכם", הפתרון של חז"ל היה לולב של בי"ד כמו בשופר.
הרי כבר שאלת את השאלה הזו בגירסה קצת שונה בשנה שעברה, כאן האם להאשים מישהו זה… - בית המדרש
וכבר אמרת שם את הגיגיך הפוליטיים. מה אתה רוצה עכשיו? כבר הבהרת שם שאתה יודע מה זה אומר, אז בשביל מה לשאול עכשיו?
תגיד ישר מה אתה רוצה
הוא התשובה:
המושג התלמודי "בעיטה בייסורים" (או "המבעט בייסורים") מתאר מצב שבו אדם שבאים עליו קשיים, מכאובים או צרות (ייסורים), מגיב אליהם בכעס, ברטינה, במרדנות או בחוסר קבלת הדין, במקום לקבל אותם באהבה, באמונה או כהזדמנות לחשבון נפש ותשובה.
הביטוי שאוב מעולם החי – כמו שור או חמור שמבעטים באדונם כאשר קשה להם, במקום להבין את המטרה שלשמה מנהיגים אותם.
המקור וההקשר התלמודי
במסכת ברכות (דף ה', עמוד א') ובמקורות נוספים בחז"ל, מודגש הערך של "ייסורים של אהבה" – ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולקרב אותו אל הבורא. חז"ל מלמדים כיצד נכון להתמודד עם סבל:
קבלת ייסורים מאהבה: חז"ל משבחים את מי שמקבל את קשיי העולם הזה בשתיקה ובאמונה, מתוך הבנה שיש להם תכלית רוחנית עמוקה.
ההפך מבעיטה: מי ש"מבעט" למעשה מפסיד את השכר הרוחני ואת חסד הזיכוך שיכול היה לצמוח מתוך הקושי. במקום שהסבל יביא אותו לצמיחה, הכעס והטרוניה גורמים לו להתרחק עוד יותר.
במדרש ספרי (כי תבא) מובאת השוואה בין דורות שונים, ושם נאמר שמי שמבעט בייסורים מראה קוצר רוח וחוסר הבנה של ההשגחה העליונה, בעוד שגדולי האומה ידעו לבקש ולמצוא את הטוב והתיקון שחבויים בתוך הצרות.
אם תרצה, נוכל להעמיק במקורות המדויקים בגמרא שדנים בייסורים, או לבחון את ההבדל בין ייסורים של אהבה לייסורים של עונש. במה תעדיף להתמקד?
למה? כי מי שמתייסר אך מקבל זאת בהכנעה (יחד עם מה שניתן לשנות), סובל רק מהייסורים. מי שמבעט בייסורים סובל פעמיים, גם מהייסורים וגם המיחס הנפשי הרע שלו והכעס והטרוניא שהם גורמים לו
בא לי לשתות קפה. יהודים יקרים רובם חובשי כפה מקיפים אותי מימין ומשמאל כאילו אני אויר. אני שהתרגלתי בגלות שלעמוד בתור זה למנוע גזל זמן מיהודי (או מכל אדם) עומד ומתייסר. לא בגלל עצמי אלא בגלל אותם יהודים יקרים שעוקפים אותי שביום הדין יראו להם את זה בוידאו. או אותם יהודים שחונים בתחנת אוטובוס ומאלצים אותי ואחרים לרדת לכביש כדי לעלות לאוטובוס.
אז כדי שלא יכפילו יסורי עשיתי חשבון נפש ועשיתי מעשה.
לפני שמטפלים בשלמות ארץ ישראל צריך לטפל בהרבה סוגיות אחרות חשובות לא פחות.
כמו שנאמר "עוון עקבי יסובני".
סליחה על ההטרדה שלי בערב שבת וחג.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
יש לזה סיבה או שסתם נחמד לנגן את זה?
לא מצאתי משהו מרגש במילים האלה ששווה להאריך בהם יותר מהשאר
הורית לנו לומר 13, וזכור לנו היום ברית 13
ובמילים "כמי שהודעת לענו" יש גם הזכרת זכותו של משה רבינו
יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?
אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..
יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?
יכול להיות ש'אוצריא' תתאים
גמר חתימה טובה!
מחשב מלא לדעתי יהיה עדיף מבחינת תוכנות. הרבה מאוד כלים בטאבלטים בונים על זה שיש לך רשת נגישה. אלא אם כן יש לך כלי ספציפי שאתה מתכוון להשתמש בו.
אפשרות ביניים: טאבלט windows.
תצלם את הגמרא שלך או שתוריד מאתר כמו היברו בוקס וכדומה (יש הרבה).ותכתוב סקריפט שיתן לך למרקר או לכתוב וכו'.
תוריד בPDF ותסמן על זה
וש"ס גדול בלי התוספות בסוף
אני לא מכיר
אבל מה ההתנגדות לתוספות בסוף? זה בדרך כלל פחות משליש מהמסכת עצמה
מין הסתם זה לא בגלל משקל
כי לא הולכים ברחוב עם ש"ס גדול
אבל יש ש"ס בנוני בלי, יכול להיות שהוא מספיק גדול לך או אולי אפילו הכריכה רכה שהוא אפילו קטן יותר ופרקטי יותר לנשיאה בתיק
