בס"ד

המורה אמר לי לאותת שמאלה, קיצר אני מאותתת ובאה לפנות שמאלה וזה ל-אין כניסה

וברגע שאני באה להיכנס לרחוב המורה שלי אומר לי "מה את עושה"?? וסובב לי מהר את ההגה..

הוא התכוון שאני אעקוף את המשאית.

וגם במעגל תנועה הוא אומר לי ימינה ואני מאותתת אבל ממשיכה ליסוע ישר..חח..

היה לי מורה הכי יקה שיש. לא נרדם לשניה בשיעור, אתה עובד עם את המחוג אפילו קצת את המהירות המותרת הוא אומר לך להאט, סטית טיפ טיפה מהנתיב הוא צועק עליך. בקיצור מורה יקה (אבל טוב אין מה להגיד) ברמות מטורפות.

ועכשיו לסיפור. היינו ליד מאה שערים ונכנסנו לשכונה חרדית צפופה כי איזה תלמיד היה צריך לרדת שם. קיצר, נסענו בכביש חד סתרי ובשלב מסוים הוא אומר לעשות רוורס ולהיכנס לאיזה חניה בצד ימין של הכביש בניצב כדי להוריד את התלמיד. אחרי שהתלמיד ירד המורה אמר לי לפנות שמאלה! ולמי שלא מבין, פניה שמאלה כשאתה בצד ימין של כביש חד סטרי זה אומר לנסוע נגד כיוון התנועה!

אחרי כמה שניות שנסענו פתאום מגיע מולנו מונית והנהג מתחיל לצעוק עלינו. ואז המורה שלי קולט שאנחנו נגד כיוון התנועה! תקלטו שזאת היתה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לו! איך הוא התפדח אחרי זה! חחחח 

אחרי הטסט אז המורה הקפיץ אותי הבייתה,אז הוא נהג ואני ישבתי במקום שלו..ובטעות לחצתי לו על הדוושה של הגז..איזה קריזה הוא תפס

נסענו בכביש דו סיטרי צר שכזה.. ואנחנו רואים חתולה שוכבת על הקו המקווקו

והמורה שלי כזה "מה יש לחתולה הזאת? תביאי ת'הגה"

והוא מתקדם אליה לאט ואני כזה נלחצת "לא לא לא אל תדרוס אותה!"

החתולה רצה והמורה אומר לי "איזה חצופה החתולה הזאת החליטה לשכב באמצע הכביש!" XDDDDDDDDDD

שיעור שלישי אני כבר מת לצפור - הנקודה היא שאסור אלא אם זה סכנת חיים שאי אפשר למנוע בדרך אחרת, המורה הוא אחד הטובים בירושלים [שמעון בר - 0505267145], נסענו בבית וגן ולפני נסע בחור על אופנים, שמעון דיבר בטלפון [אבל מנסיון גם כשהוא מדבר / אכל הוא עירני מאוד] בכל אופן הוא רגוע - אני לבד על הכביש נוסע לאט והכל בסדר, פתאום צפירה עצבנית [שלי] שמעון קופץ בולם, שואל מה קרה שאני צופר ככה בפתאומיות, כשהסברתי לו הוא צחק בטוב לב. 

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.