בחור אחד אמר: "הפיגוע באיתמר יהיה כרוח על פני אגם: הוא ירטיט אותנו לכמה רגעים, אך אגם האדישות יחזור לשלוותו וניוונו היום-יומי. ואין צער גדול מזה." ונראה לי שהוא גם מאוד צודק.
לפני שלוש שנים, בדיוק בחודש הזה, נרצחו שמונה בחורי ישיבה. וזה ממש צבט לנו בלב בפורים, ואולי גם שנה אחרי זה... אבל השנה אולי קצת שכחנו. כי צריך להמשיך הלאה, ואי אפשר להתקע בעבר, ו- עוד פיגוע. ואנחנו ממש עצובים על זה, אבל כבר עכשיו כולנו באים בהכרזות של 'צריך להמשיך בחיים', 'במותם ציוו לנו את החיים', 'הם היו רוצים שנמשיך לשמוח'. אבל אולי לפעמים צריך לעצור קצת את זרם החיים. אולי אם הגענו למצב שהם לא עוצרים אותנו, אז משהו בנו נשחק ונהרס וזה לא בסדר. יש דברים כל כך מזעזעים שצריך לומר: סטופ. רגע. אסור לתת לזה לעבור לי ליד האוזן.
שמחת הפורים היא משהו טהור ועמוק ואמיתי. ואף אחד לא יוכל לקחת את זה מאיתנו.
אבל.
אבל עכשיו זה לא תירוץ להמשיך בחיים כאילו שום דבר לא קרה. משפחה שלמה נהרסה השבת. ולמשפחה הזו היו חברים ודודים, ואחים, ובוס ושכן ו. ועם ישראל הושפל. ועם ישראל ממשיך באדישות שלו. ואנחנו לא יכולים לשבת ולומר 'אחח ה', אנחנו יודעים שהכל לטובה, וזה ממש עצוב וזה אבל מה אפשר לעשות'. כי יש הרבה מה לעשות.
*עזרה למשפחה
*הסברה פוליטית שמאוד חשובה כרגע בכל מיני אתרים למיניהם.
*להעיר קצת את עמ"י מהאדישות שלו. מי שקרא למשל על המיצג של תלמידי אמי"ת השבוע- אתם מבינים כמה כוח יש לנו בידיים?
*להתפלל
*הסברה פוליטית בטווח הרחוק- בעמדות הסברה, באמירות אמיתיות וחזקות.
*לא לתת לעולם לשתוק על זה.
* ועוד רעיונות שתעלו.
ו- ועכשיו זה הזמן שלנו לקום ולפעול, ולהראות לה' שבאמת זה כואב לנו ואנחנו לא סתם מדברים בעלמא.
אוהבת.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)