בוקר אחד אני מתעורר על הכביש , אי שם בין רמלה לבית שמש ומגלה לתדהמתי שמגירת התקליטורים באוטו שלי ריקה.
בנסיבות רגילות הייתי פשוט מאשים את אישתי ופותח את גלי צה"ל דווקא כדי לעצבן אותה , אבל באותו בוקר הרגשתי שאני רוצה לעשות עבודה אמיתית על המידות.
"לא נורא," אמרתי לעצמי "הכל בהשגחה פרטית. מי יודע איזה תיקון מתכנן לי הקדוש ברוך הוא בזכות זה שאני לא אקשיב לדיסקים הבוקר."
חמש דקות אחר כך , הפקק של לטרון מזהיב באופק ואני כבר משתגע , אישתי לא באוטו הרי , למה צריך להיות אכפת לי שהיא לא סובלת את גלי צה"ל.? באנחה התחלתי לחטט בכיס של הדלת ולא האמנתי . תקליטור! ואפילו חדש. מבט שני צינן את ההתלהבות.
"הרב ארוש?" שאלתי את עצמי "רצון מעל התפילה? אלוהים ! לא פלא שלא נתתי לדבר היכנס לבית."
בכוחות מחודשים החזרתי את מבטי אל הכביש והצלחתי לבלום שלושה וחצי סנטימטרים ממערבל בטון שחנה לו באמצע הכביש , לא מוטרד מפקק ענק שהשתרך חמישה קילומטרים מלפניו."
"נו מה יקרה?" שאלתי את עצמי "הוא גם ברסלב , אחרי הכל , הוא מקושר לרבינו , הוא יהודי טוב. אולי בטעות יצא לו דיסק נסבל הפעם."
הכנסתי את הדיסק למגירה המתאימה ופלטתי אנחת רווחה. הרי אני בכזה מצב רוח חיובי , אני כל כך רוצה להתעלות , כל כך רוצה לזכות במדרגה , אני בכלל לא בכעס ולא בעצבים ואני מקבל הכל בשמחה. ברור לי שגם הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתי הניצחית והוא לא יפיל עלי עכשיו מופע אימים משותף עם הרב אמנון יצחק שליט"א.
הדיסק התחיל להתנגן ולמרבה הזוועה גיליתי שהרב ארוש מספר על אמא של הרב עמאר שהייתה מסתרקת מתחת לשולחן במרוקו , כדי שיוולדן לה בנים תלמידי לכמים.
בקיצור , התקליטור היה תיעוד של ההרצאה אותה נתן הרב ארוש לפני שבועיים ברמת גן , הרצאה ממנה נימלטתי אחרי רבע שעה של התפתלויות וזיעה קרה.
"רגע אחד." עצרתי בעד היצר הרע שלי מלהעיף את הדיסק אל מתחת למערבל "הרי הרב לוי יצחק בנדר זיע"א אמר שעקר התשובה הוא שישמע את ביזיונו וישתוק ועל זה אמר הרב עופר ארז שליט"א שביזיון לא חייב להיות משהו אישי. זה יכול להיות סתם כישלון או תקלה ואין תקלה יותר קלאסית מלהתקע בפקק תנועה עם דיסק מהסוג הזה."
אז המשכתי להקשיב כשאני כל הזמן אומר לעצמי "עיקר התשובה שישמע את ביזיונו ישתוק ויידום" ואכן , הרגשתי השתפרה , למרות שהדיסק דווקא לא.
ואז ניזכרתי בעוד דבר שהרב עופר ארז אמר , הוא הלוא אמר שיש מדרגה יותר גבוהה מלשמוע ביזיונו ולשתוק. המדרגה הגבוהה יותר היא לקבל ביזיונות באהבה והמדרגה העוד יותר גבוהה היא לקבל בזיונות בשמחה.
"זהו זה!" צעקתי והגברתי את הווליום "אני מקבל בשמחה , אני מקבל באהבה, אני בעיקר התשובה."
האמת שזה עבד יפה , עד שהגעתי לבית שמש כבר הייתי ממורק מכל העוונות ואפילו כשהגעתי הבייתה אישתי שאלה אותי איך זה שאני נראה כל כך טוב.
"בגלל הדיסק של הרב ארוש שהיה באוטו" הסברתי לה.
"ההוא?" היא הרימה גבות "ניסיתי לשמוע אותו והוא עשה לי בחילות והקאות"
"ברור שעשה לך," השבתי לה "אבל את לא זוכרת שעיקר התשובה הוא שישמע ביזיונו וישתוק?"
"אוי אתה מתוק" היא שלחה לי נשיקה באוויר "רואים שקיבלת מדרגה"
