לצאת למקרה של לאחר עלפון, ואז בדרך מודיעים לך שכנראה זה מחוסר?....

להתחיל החייאה מלאה על הבוקר בבית כנסת, הוא היה כבר עם טלית עליו , עוד רגע עם תפילין

כן, זו היתה החייאה לא מוצלחת.

אז נראלי שעדיף להתפדח....

אבל בכל מקרה זה לא נראלי כ"כ מפדח- הרי הגעת עם אמבולנס. קרה לי כמה פעמים לטפל בחולים במקום שמכירים אותי, פשוט אני שוכח לרגע מי עומד מולי- אני עסוק בטיפול.

בהצלחה.

גברים ביום שישי

(שלא להזכיר שזה היה המקרה הראשון שלי)

והוציאו אותנו על עילפון...

הן רצו להלביש אותה לפני שניכנס, ולא עזר להם שאמרנו שממילא נפשיט.

ואז, הם שאלו אם יפריע לנו אם נעשה את ההחייאה בחוץ, כי יש נשים שעוד צריכות להיכנס ועוד מעט ירד הלילה ממש.

בס"ד

זה נראה לי הרבה יותר מפדח (אני מכירה מישהו כזה שיילד את המורה שלו שהיא גם שכנה שלו!!!)...

אבל בעולם הרפואה- אים דבר כזה להתבייש....

את זה עברנו מזמן מזמן...

עושים מה שצריך לעשות, שומרים כמה שיותר על צנעת הפרט ושומרים על סודיות רפואית- וממשיכים הלאה...

נתראה בשמחות!

בכלל מקרים אצל אצל אנשים מוכרים זה פאדיחה....

מתי נתראה? אני חושבת שטעית-  אנחנו בעיקר מתראות באיזה פנימית או משהו הזוי כזה... חחח 

באתי איתו לדירה שלו, והוא אומר לי ל**** (אשתו) הייתה ירידת מים. תטפל בה.

הסתכלתי עליו, והזכרתי לו שהתיכון נמצא במרחק של 50 מטרים מבית חולים, ושיעוף לשם בהקדם. אני אשאר לשמור על שאר הילדים.

להתקשר למד"א!! 101...

אני חינכתי את כל החברים שלי שאם יש מקרה דחוף- תתקשרו למד"א, ואם אני באזור- הם יקראו לי... מקסימום- תמיד אפשר לבטל את מד"א/ לסרב פינוי.

פעם היה מקרה דחוף מאוד בישיבה שלי, פתאום קיבלתי 4 טלפונים ברצף... הייתי לקראת סוף שיעור אז לא עניתי עד שמישהו הואיל בחכמתו להתקשר למד"א ואז קיבלתי את ההודעה ממד"א..

טוב נו, קשה להאשים אנשים בלחץ...

ר~ח~ל -

ברור שכל מה שקשור לרפואה אין מה להתבייש, אבל בכל זאת זה לא נעים לקבל לידה מאישה שאני מכיר אותה או את בעלה (קרה)

אחר כך ראינו אותו בכל מיני תמונות באינטרנט (תאונות ופיגועים לא עלינו)

ואז אבא שלי אמר לי "את רואה אותו? הוא זה שפינה אותך בפיגוע.... " ואני בכלל לא זכרתי פחדתי לפקוח עינים פתחתי רק שהפרמדיק ביקש ממני כדי שהוא יוכל לבדר ת'אישונים...... אבל בשבילי הפאדיחה היותר גדולה היתה שכשעברנו לאמבולנס טיפול נמרץ אז הנהג היה אבא של חברה שלי...

זרקו עלי ועל אבא שלי אבנים בדרך הביתה (אני גרה בשומרון), אבא שלי מתנדב ביחידת חילוץ אז הוא מכיר דברים כאלה, הוא לא נלחץ ולא נבהל  

אלא המשיך לנסוע ביד אחת, בעוד יד הוא ניסה להוריד את החולצה שלו כדי לעצור לי את הדם, בעוד יד התקשר למד"א ( והוא לא תמנון...)....

בקיצר, הגענו למחסום הראשון וקראנו לחיילים שאז עוד היו שם, והם באו ושמו תחבושת אישית, ואז הגיע האמבולנס וטסנו לבית חולים ( כבר סיפרתי לכם ת'פאדיחות שלי) באמצע עברנו לאמבולנס טיפול נמרץ ( אל תשאלו עיכבו אותנו במחסום וכולם היו בלחץ מטורף) אח"כ הגענו לבי"ח ועשו לי סי.טי ראש וגילו שיש לי שבר דחוס בגולגולת ושטף דם פנימי יום למחרת עברתי ניתוח "ביליתי" שבוע בבי"ח והשתחררתי בערב ראש השנה........

זהו..... עד עכשיו אני סובלת מכאבים ובעוד שבועיים יש לי בדיקה אצל נירולוג...

בדיקה נעימה.. תחזיקי מעמד! אנחנו איתך...

רפואה שלימה!

יהי רצון שתמיד נהיה בצד המטפל ולא בצד שמטפלים בו! =]

רפואה שלמה חרותה

א- חרותה, רפואה שלימה!!!! כולנו איתך!

ב- גם בי טיפל אבא של חברה שלי שהוא גם חבר ממש טוב של אבא שלי..התפדחתי טילים!!!!!

וגם יצא לי שחברות שלי טיפלו בי...זה ממש הזוי ולא נעים...במיוחד שתכלס אני יודעת בדיוק מה שהן יודעות..

וגם..סתם שיתוף- היו לי כל מיני מקרים..אבל בינתיים המקרה שהיה לי הכי קשה זה שיכור מחוסר הכרה בן חמש עשרה..נושם בקושי..הייתי בטוחה שהולך להיות החיאה..וכל כך כאב לי עליו! ל כך קטן. כל כך לא שולט בעצמו...מסכנה אמא שלו, נצמדה אליו ולא הפסיקה להתחנן שיענה לה..כולה בוכה "מי נתן לו את זה? מי נתן לו את זה? הוא ילד טוב!.."...קיצר..הייתי מזה בדאון אח"כ.

ביישוב שבו הנה"ז של האט"ן.

קיבלנו דיווח על חשד להרעלה, שני מעורפלים שוכבים ברחוב.

הגענו אליהם, שני ילדים קטנים, והם היו כ"כ מסטולים, ברמות על!

הם גם לא היו מאותו יישוב, ואף אחד לא הכיר אותם.

פיננו אותם להר הצופים, בתור אלמונים, כי הם לא יכלו לדבר ולהגיד מי הם.

עם כל מה שיכול להיות פאדיחות עדין אנו עושים עבודת קודש.

נכון שאנחנו צוחקים מכל מיני סיטאציות שקרו לנו אבל בסופו של דבר זאת אחת מהדרכים שיש לנו להתמודד עם כל מיני צרות, מחלות, זוועות, ומיתות שאנחנו מטפלים בהם!

אבל מזה הרבנים באזור שלי לא המליצו לי.. הם אמרו שהרבה אנשים מתקלקלים שם.... רוחנית וכו'.. וגם אחותי הייתה במד"א והיא אמרה לי שאני יתקלקל שם... ואני מתעצבן כי אני מת ללכת לשם!!!

מה לעשות?

אצלכם הרבנים מונעים...אני מתה ללכת לשם רק שאבא שלי ברווקות התנדב שם עם אמא שלי ואמר לי שעליו א"א לעובד, הוא יודע מקרוב מה הולך שם...   

הוא גם נהג וגם חובש בכיר (ככה קוראים לאלה שמוסמכים לתת מכות חשמל?)

וכשהעזתי להביע משאלה ג"כ להצטרף למד"א- הוא אמר שאני אשכח מזה כי הוא רואה טוב מאוד מה קורה שם...

באסה.

בינתיים הידע שלי מסתכם בכלום ממש, (למרות שעברתי את הקורס בכיתה י', 10 שעות, ושכחתי הכל!)

אבל אני גם לא בטוחה שאני בנויה שזה, כי אני מיד בוכה כשאני רואה מישהו סובל.

אז אולי עדיף ככה...

אגב- היו לאבא שלי סיפורי ניסים ממש-

~ ילד קטן שנפל עליו אגרטל, בדיוק על העורק בצוואר, ואבא לשי הצליח בדרך לא דרך לחסום את העורק,

~ הוא טס לחו"ל עם ילדה קטנה שהיתה לה בעיה שהעיניים יצאו לה החוצה כל הזמן, ובמשך כל הטיסה הוא יה צריך להחזיר אותן שוב ושוב למקום

ועוד...

(אה, וחוץ מזה, הוא יילד את השכנה. אני במקומה הייתי עוברת דירה אח"כ.)

והוא גם היה נהג אמבולנס וחובש...

ובדיוק בגלל זה הוא לא מרשה לי ללכת למד"א(למרות שאני עדיין ממש לא בגיל)

גם לאיחוד הצלה וגם למד"א.

אני יודע פשוט שבאיחוד הצלה מצוי יותר קורסים נפרדים.

ולפי מה שידוע לי מד"א מכבדים את הקורס של איחוד הצלה.

(ואם אתה מתכוון להתנדב, אז התשלום סמלי..)

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית