אתם יודעים, הרבה פעמים נראה ש" ברסלב זה הרבה לב", כמו שפעם מישו אמר לי.
אבל בשבת, בעזרתו יתברך זכיתי להעיז לפתוח את ליקוטי מוהר"ן וללמוד מעט מתורה א'.![]()
ותורה א', הפותחת את הספר, הייתה שצריך לראות את השכל שבכל דבר וע"י זה להתקרב יותר לרבש"ע.
הרבה, הרבה שכל.. וחכמה.
ושמעתי מהרב שמואל אליהו משהו יפה:
העיקר בפסח זה לחנך את הילדים ולספר להם את יציאת מצרים.
והוא אמר שצריך לספר לילדים ממש בגוף ראשון "אנחנו עבדנו קשה, לנו נקרע הים.. " וכו'
למה לספר כך? זה נשמע אפילו קצת כשקר..
אז הוא שאל: מי ניצח במלחמת ששת הימים? "אנחנו" ומי במלחמת העצמאות? "אנחנו", נכון?
איך אפשר להגיד אנחנו? מה, נלחמת שם? אפילו לא היית טבח במלחמה ..
אלא, שהשאלה היא מי זה ה"אנחנו" שלך. והאנחנו שלנו צריך להיות עמ"י, לדורותיו!
אם "אנחנו" ניצחנו, "אנחנו" גם יצאנו ממצרים, וגם קיבלנו את התורה.
ואמר שיש עניין להגיד פסוק שמתחיל באות שמתחיל שמך ונגמר באות שנגמר שמך,
וזה סגולה "שלא ישכח שמו ליום הדין".
כשתעלה לשמיים אחרי 120 בעז"ה, וישאלו לשמך, יש מצב שתשכח אותו?!
מי לא זוכר את השם שלו?!למה צריך להגיד 3 פעמים ביום כל החיים פסוק רק כדי לזכור את השם פעם אחת?
והעניין זה, שכדי שישאלו אותך "מי אתה?"
התשובה שלך תהיה פס' מהתנ"ך!
-מי אתה? -אני פסוק מהתנ"ך!
אני חלק מעמ"י! חלק מההיסתוריה שלו!
אז תראו,
כמסתכלים ב"שכל" של הסגולה הזאת, בחכמה שבה, זה עוזר לנו להתקרב לטאטע! להיות חלק מהעם שלו!
וזה משפיע על הלב שלנו, על התחושה של היותנו חלק מעמ"י!
לא משו חיצוני, פסוק שאומרים בלי שום מחשבה..
ואולי זאת גם הכוונה בתורה א' בליקוטי מוהר"ן,
שע"י השכל והחכמה- אנחנו מחברים את הלב!
ככה הבנתי איך ברסלב זה הרבה לב..
זה מתחיל בשכל..
(ועוד דוג' קטנה.. אם מראים לי ילד ושואלים אותי מה אני חשה כלפיו, מסתמא זה יהיה אדישות, לא?
אבל אם אומרים לי שהוא אח שלי, (=משו שכלי) פתאום הרגש שלי הופך לאהבה! אז השכל משפיע על הלב..)
שכוייח אנשים, יום טוב וקדוש!! ![]()
