שבוע טוב לכולן!
בכל השבועיים האחרונים של ההריון היו לי כל הזמן עליות וירידות בלחץ דם. אני הייתי במיון 3 פעמים ובמעקב בבית.
בפעם השלישית שהגעתי (יום רביעי, יום ראשון של חול המועד) אישפזו אותי למעקב כי ראו שכנראה בכל זאת יש משו..
בהמשך היום הלחץ דם שוב ירד.
למחרת בבוקר בביקור רופאים, רואים שהלחץ דם התאזן, כמעט ואין צירים במוניטור.
הרופא שאל אותי אם אני רוצה זירוז? אמרתי שלא.
שאל אם אני רוצה להישאר או ללכת הביתה? אמרתי שברור שהביתה...
התקשרתי לבעלי, אמרתי לו שאני משתחררת הביתה. בדיוק חמותי הייתה אצלנו כדי לעזור לו עם הילדים, אז הוא סיפר לה והיא סיפרה לחמי. ואז הוא אמר 'מה ככה היא אמרה שהיא לא רוצה זירוז בלי לשאול את הרב?'
אז בעלי התקשר לרב ושאל אותו, והרב אמר שצריך לייצב את הלחץ דם ואח"כ לעשות זירוז...
טוב, ניגשתי לאחות כדי להגיד לה ואז היא אמרה לי את ****, נכון? אמרתי כן. והיא מביאה לי את המכתב שיחרור. אמרתי לה שעכשיו בעלי דיבר עם הרב והוא אמר כן לעשות זירוז.
היא הלכה לרופא, אמרה לו את זה.
הרופא זרק את המכתב שיחרור וכתב בתיק ש'לאחר ייעוץ עם הרב הוחלט לקחת זירוז'...
התקשרתי לאמא שלי להגיד לה, והיא באה להיות איתי.
בערך ב12:15 הלכתי לחדר לידה, וחיברו אותי לפיצוטין.
בערך ב16:00 כשראו ששום דבר כמעט לא זז (סנטימטר פתיחה 50% מחיקה), הלכתי להתקלח.
הייתי עם הפיטוצין עד 21:00 ואז הפסיקו כי זה לא עזר. הייתי עם 70% מחיקה ו2 ס"מ פתיחה...
כל זה היה ביחד עם זירוז טבעי שאמא שלי עשתה לי במשך כל היום... (היא דולה).
חצי שעה בערך אחרי שהפסיקו את הפיצוטין עשו לי מוניטור של שעה כדי לראות שכל הצירים מפסיקים ואז ב23:30 מכניסים לי לנרתיק רבע כדור של משו שאני לא זוכרת את השם שלו...
חזרתי לחדר ביולדות.
בערך ב3 התעוררתי מצירים. הלכתי לאחות, אמרתי לה שיש לי צירים ממש חזקים ושאני מרגישה לחץ כאילו אני צריכה לשרותים.
היא אומרת לי לחזור לחדר ושהיא תבוא עם מוניטור.
אחרי כמה זמן אין לי מושג כמה, ראיתי שהיא לא באה לראות את המוניטור והצירים רק נהיו יותר חזקים וכואבים צילצלתי בפעמון. היא באה ואני שאלתי אותה מה עם המוניטור. היא אמרה שאין שום ציר!!! אבל היא ראתה איך אני מתקפלת ונושמת כח ציר ושיש לי אותם ממש כמעט בלי הפסקה היא אמרה לי לבוא ושאני ילך לח. לידה.
כבר היה בערך 5, התקשרתי לבעלי שיבוא (הוא ישן אצל מישו קרוב לבי"ח) ואמרתי לו שיתקשר לאמא שלי שתבוא.
במיון יולדות בדקו אותי, היה 100% מחיקה ו3 פתיחה.
הלכתי לח. לידה וביקשתי אפידורל. כבר לא יכולתי לסבול את הכאב של הצירים.
חיברו אותי ישר לנוזלים וקראו למרדים.
עד שהוא הגיע, המיילדת עזרה לי קצת עם הנשימות. הרגשתי שאני לא שולטת בעצמי. בעלי אמר שממש צרחתי.. (הוא אמר שנשמעתי כמו אלו שתמיד שמענו מהחדרים ליד...)
התיישבתי לאפידורל. המרדים הגיע ב"ה ואני רק ביקשתי שהוא כבר ישים.
תוך כדי שהוא מתארגן המיילדת מבקשת ממני לשכב שוב כי זה נשמע שאני כבר בלידה, אמרתי לה שלפני 5 דקות בדקו אותי המיון והיה פתיחה 3 ואין לי כוח וקשה לי שוב לשכב ואז להתיישב.
היא אמרה שאם היא לא בודקת, אז המרדים לא יכול לשים.
היא בודקת-פתיחה 7 (!)
שוב מתיישבת לאפידורל והוא מכניס.
תוך כמה דקות כבר הרגשתי את ההשפעה ב"ה.
בעלי חוזר לחדר ואמר שההורים שלי בדרך, כבר בנתניה (הייתי בלניאדו)
בדיוק כשההורים שלי הגיעו הייתה הלידה עצמה, אז אבא שלי נשאר עם בעלי בחוץ ואמא שלי נכנסה.
6:52, 2 לחיצות, והקטנה יצאה החוצה ביחד עם המים...
חבל הטבור היה קצר, אז שמו לי את המיטה במצב ישיבה כדי שאני יוכל לראות את הקטנה.
בעלי ואבא שלי נכנסים לחדר. בעלי מברך שהחיינו.
הם הלכו לתפילה, ובעלי נתן לה את השם.
שיגעתי קצת את המיילדת כדי להיות ביולדות ב', וב"ה הצלחתי..
וביום רביעי חזרנו הביתה שמחות ומרוצות. (היה לה צהבת, לכן נשארנו עוד יומיים...)
מדברים