הסניף צריך להגדיר מסגרת - בתוך המסגרת יהיו דברים שחייבים להיות. המסגרת צריכה כמובן להתאים לסניף ורמתו הדתית. למשל: בסניף "דוסי" הגיוני שיחליטו שחייבים חצאית ארוכה וכו' ולסניף חלש מבחינה דתית שגם ככה החניכים בקושי מגיעים לפעילויות בסגנון והחברים שלהם במקום אחר בכלל - אולי אפשר להתפשר טיפה. צריך להכיר את האוכלוסיה והמקום. כך גם בנושא של תפילה - הסניף צריך להחליט אם מכריחים להיכנס\להתפלל\לא להפריע\לא חייבים בכלל לבוא. וכך גם בעוד נושאים.
אחרי שקובעים מסגרת פועלים בצורה כזו:
מה שאסור בגלל המסגרת - אומרים לה שכך מתנהלת המסגרת וזה חלק מהכללים של המסגרת. בלי זה אי אפשר להיות בסניף\קבוצה.
מה שמחוץ למסגרת - לומר לה מיד (אולי היא לא יודעת וכו') ומעבר לזה לא להעיר יותר - כי היא כבר הבינה וזה לא יעזור.
בשני סוגי הדברים (גם מה שמחובר למסגרת וגם מה שלא מחייב מתוך המסגרת) צריך לפעול במקביל במישורשל חיבור וידיעה - אם בלימוד הלכות ואם בפעולות על הנושא. כמובן שכמה שיותר חווייתי, פעיל וכו' עדיף בהחלט!!
אגב - מה שכתבתי מיועד במקור להתנהלות של בתי"ס (וגם לא אני המצאתי את זה). לדעתי זה מתאים גם למסגרת כמו סניף...
שיהיה ב"הצלחה
וישר כח עצום על האכפתיות!!