רציתי להתייעץ איתכם לגבי הבאת ילדים לשבעה
חמי נפטר עכשיוו. אנו נלך כולנו ללויה מחר ונישאר לשבת.
איך כדאי לי לספר ולתווך לילדים את הכל.
האם כדאי שנישאר אצל משפחת בעלי לכל השבעה? או לחזור לשיגרה בי"ס וגן... (כמובן שבעלי יישאר)
כיצד אוכל לנחם ולהקל על בעלי?
האם זה בסדר שהילדים יראו אותנו בוכים- לא שזה בשליטתינו עכשיוו...
אשמח לדבריכם/ן המחכימים, אני ממש לא טובה בדברים האלה...
ולא מעכלת.
בשורות טובות
ותודה רבה!
בני כמה הילדים?
מה היה טיב הקשר עם הסבא?
הם ידעו שהוא לקראת הסוף?
כשאבא שלי נפטר- הודענו טלפונית לילדים, (כי כולנו היינו לידו כשאושפז), ולא הערכנו נכונה את הטראומה שתהיה מכך.
אבא שלי היה מחובר לילדים כמו אבא, הם נפגשו כמעט על בסיס יומיומי, היו חברים איתו, שיתפו אותו בסיפורים וכד'- והיו צריכים הכנה הרבה יותר משמעותית ממה שנתנו להם!!
לדעתי- חשוב לספר בהדרגה, הם יכולים לראות את המבוגרים בוכים יחד איתם, זה טוב וחשוב, עצם האבל והפרידה. עודדנו את הילדים לדבר ולכתוב על סבא ואליו- וזה מאוד עזר.
לדעתי- אין טעם שיהיו שם כל השבעה,כדאי שיחזרו למסלול- ומידי פעם אפשר להביא אותם לבקר בבית האבלים.
שלא תדעו עוד צער!!
שנהגו לא להביא ילדים לבית אבלים. אינני יודעת אם מדובר במנהג, בדין ממש, במנהג של חלק מהעדות וכו'.
אבל זה תלוי כמובן במידת האפשר, כי נראה לי חשוב מאוד, שאת, גיזרה כאישתו צריכה להיות עם בעלך כמה שאפשר בזמן השבעה.
שהמקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
לשבת יחד ולספר, כל ילד לפי יכולת תפיסה.
ולא, אין עניין שיהיו בבית האבל כל השבוע, ממש לא אוירה בריאה לילדים. מה גם שלא מביאים תינוקות לבית האבל. אם הם כבר גדולים יותר- ראוי שיבואו לנחםם , כך גם יראו שאנשים, מעבר לכאב שלהם ממשיכים לחיות, לדבר, להתעניין באחרים.
ובעיני זה בסדר גמור שבוכים ליד הילדים. מה יותר טבעי מזה? ילד ידע שהוריו אהבו את סבו והם כואבים עכשיו. מי אמר שמבוגרים לא בוכים?
בשורות טובות.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
לענ"ד:
א. להגיד לילדים שסבא נפטר והוא עכשיו קרוב לה'. וה' עושה לו טוב בגלל מעשיו הטובים. סבא מלמד עלינו זכות אצל ה', וגם אנחנו יכולים להרבות לו זכויות ע"י שנלמד לזכותו, ניתן צדקה, נעשה מעשים טובים מתוך שאנחנו לומדים מהטוב שלו. להציע לילדים שזה שייך לגביהם לצייר את סבא, וכן - לצייר בשביל אבא כדי לעודד אותו. זה גם עוזר ל"עיכול" של הענין.
ב. להחזיר את הילדים לשיגרה של גן/ בי"ס, עם אפשרות לביקור/ים נוסף/ים.
ג. בעלך שיחי': לשמוע אותו, להיות איתו, להשתתף. זה שאשתו קרובה, קשובה שותפה בצער,נאמנה, רוצה לעזור - זו התמיכה הכי גדולה.
ד. זה "בסדר" שהילדים יראו אתכם בוכים.. אך עם זה, בצד זה,להסביר: אוהבים את סבא - אז מצטערים שהוא לא איתנו. אבל בעז"ה נתגבר על הצער נעשה דברים טובים לזכותו, וגם הוא ילמד עלינו זכות אצל ה'. כלומר, בסדר שהילדים רואים את הצער, את הבעת החסר הטבעית, אבל עם זה הם צריכים לראות שההורים גם "בשליטה", גם ביכולת לחזק אותם ולעודד אותם - תוך כדי שהם מצטערים.
את לא צריכה להיות "טובה" בדברים האלה...
ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
שבוע טוב ובשורות טובות.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
