בס"ד
היינו בדרך חזרה לתחנה מפינוי ת.ד. קצת לפני הכניסה לעיר אנחנו מקבלים בקשר נסיעה דחופה לילד עם קטיעה מלאה...
אנחנו מגיעים למקום תוך 2 דקות, קיצור מגיעים ילד כבן 14 שנסגר עליו חלון על הזרת...
אחד האנשים מגיש לי כום עם מים ו... הזרת הקטועה בפנים...
תוך שניות העלנו אותו על האמבולס והתחלנו לסעו להבית חולים שבדך אני חובש לילד את המקום ועוצר את הדימום עם ת.א.
וחבר שלי מחזירק את הכוס ביד עם שתי שקיות קירור..
אני חייב להגיד הילד היה לבד על האמבולס בלי מלווה והוא היה ממש גיבור לא בכה וכמעט ולא נלחץ למרות הכאב.
הגענו לבית חולים מאוד מהר תוך 25 דקות (מבית שמש לירושלים) נכנסנו לבית החולים לחדר מיון הנחנו את הכוס על השולחן ליד המיטה ואמרנו לאחות איפה שמנו את הכוס .
ליוונו את הילד עד שהמשפחה שלו הגיע וכשעזבנו הם התכוננו לניתוח.
חזרנו לתחנה אחרי המקרה ופתאום החבר שלי מקבל שיחה מבית החולים ושואלים אותו אם יש לו מושג איפה האצבע...
חטפתי צרמרמורת נוראית ששמעתי את השאלה.
הסברנו להם איפה הנשמנו אותה והם אמרו שהם יחפשו שם וניתקו את השיחה...
אני לא יודע אם הם מצאו את האצבע (אני חושב שהם מצאו) אבל המחשבה שאולי מישהו זרק את הכוס בטעות לפח או משהו כזה מצמררת אותי...
אני מדמיין לעצמי את הסיטואציה שהילד בחדר ניתוח הכל כבר מוכן לניתוח ופתאום המתח שואל איפה בככל האצבע שצריך לחבר?...
זהו הייתי חייב לפרוק...
--
"עלינו על מוקש צעק אז הפצוע אני כאן לצידך ענה לו החובש"
