בעזהי"ת

ואני מסכמת לך אותם בארבע מילים;

אחריות זה דבר כבד.

כן, להשתייך ל'חברה תורנית יותר', נותן לך יותר אחראיות. לפעמים זה כיף, לפעמים זה קשה. אבל זאת אחראיות; והשאלה היא אם אנחנו רוצים בה או לא.

השמנת של הציבור הד"ל, מצפים מילדי השמנת, מהנוער להתנהג לפי הערכים שחינכו אותם עליהם.

אם עפ"י החינוך שקבלת לא צריך, כדאי , מומצלץ לשמוע זמר כזה או אחר,

אתה אמור להיות נאמן לאידיאלים, לא כ"כ קשור למי אומר לך מה.

כמובן, אני מצטרפת לפלספנית-

אחריות זה כבד, זה קשה וזה חלק מלהיות מנהיג- מתאים לך?- קדימה!!!!

אנחנו אומרים שאנו השמנת...אבל אנו נוגעים בדבר...

תשאלי מישהו אחר-והתשובה תהיה שונה..!

למרות שספציפית כאן את דיי צודקת..

השאלה היא האם הביקורת, הערה, הארה, מגיעה באמת מקום אמיתי, של אמונה בכך שמי שעומד מולי צריך לפעול בהתאם לאידיאלים שלו, או האם זה מגיע ממקום שונה...?

אני לא רוצה ללכלך חלילה, אבל אולי זה מגיע מסוג מסוים של קנאה...? אפשרי??

אולי דווקא על הכיוון של שמחה לאיד..?!

ואולי...

אם זה היה ברור ומובן שזה מצד כח האחריות נטו, ודאי שהיינו מתמלאים גאווה, אבל האם זה מגיע תמיד משם?

האם אתן בטוחות שאנשים שאינם חברי התנועה, ולפעמים חברי תנועה אחרת, מסתכלים עלינו כעל השמנת שבחברה?!!?

שמנת חמוצה אולי...? ,אולי שמנת שפג תוקפה..?

לא , אני לא בא לקנטר, אני שואל.

טוב, אולי זה ישמע מוזר

אבל אנחנו לא עושים דברים כי מה יגידו.

כן, הרבה סתכלים עלינו כשמנת.

חלק שמנת חמוצה שזריך להעיף לפח.

וחלק שמנת של האוכלוסיה הדוסית.

תלוי עד כמה הבנאדם דוסי,ישר ומאמין בדוסיות...

מבחינתינו צריכה להיות גאוות יחידה שאומרת: אני דוסית ואני גאה בזה!

אני אריאלניקית, דוסית!!!

יש לנו אחריות לישם אידיאלים שאנחנו מאמינים בהם!!!!

אבל בואי נסכים על זה שלא כל מדריך, בטח שלא כל חניך, מאמינים בערכים ובאידיאלים שלהם..

אני מדבר בעיקר עליהם..(אני פתחתי ת'שרשור...)

האם נוער כזה צריך לדעת לבלום את עצמו במקרים מסוימים, או אולי לא להתייחס ל"דעת הקהל הציבורית" בעניין דברים שהוא עצמו אוהב לעשות..גם אם הם לא מתיישבים אם סמל התנועה שהוא עונד...

אין סיבה שלו תתנהג לפי הערכים שהוא  מיצג, בלי שום קשר ל"איך החברה מסתכלת" עליך!!!

אבל אם אתה עונד את הסמל בטעות...

זאת בעיה!

הבעיה שלפעמים החברה היא המכתיבה לך מה הסמל הזה נוצר בתוכו..

מה את עושה עם מדריכים שבאמת באמינים בתורת חיים בעוז, אבל במקרים מסוימים הם מקבלים ביקורת על הסביבה על דברים שיש להם אהבה אליהם..?

מי קובע מה הן הגבולות גזרה??

הערכים של המד"שלי הם בהכרח גם שלי עצמי?!!?

חלק מלהיות יהודי- זה דוגמא אישית.

יש לנו תפקיד בעולם "להראות " לגויים.

במציאות שלנו היום- אנחנו, כדוסים מייצגים משהו אלוקי, משהו ענק.

כחלק מתנועה שחרטה על דגלה "תורה חיים בעז"

זה מחייב אותך, אותי  -אותנו.

לנהוג בצורה שסויימת שמתיישרת עם העובדה שהתורה היא תורת חיים,

ואנחנו דבקים בה בעז, בכח, בלי להתפשר!

אתה חושב ששירים של זמר כל שהוא מתאימים לך באמת,

כחלק מהאמונה שלך ב"תורת חיים בעז"?

אם כן, לא משנה מה החברה אומרת- אתה אמיתי עם עצמך!

אם לא,לא משנה מה החברה אומרת- תהיה אמיתי עם עצמך!

אבל אני שואל, האם לא נסחפנו קצת...?

האם בינינו לבין עצמינו, כחבורה של אריאלניקים, האם לא הצבנו לעצמינו מסגרת לוחצת קצת...?

ודאי, שלהיות שלם עם עצמי זה הצעד הראשון, אבל מה הלאה... כשהחברה הם חבר'ה מאריאל. כשהם קובעים לך את גבולות הגזרה...

כאן הרעיון של המחויבות העצמית כלפי אחרים, שונה  קצת, היא מזוית אחרת.

אני אצייר לעצמי גבולות וקווים אדומים, ודאי!

זה עומד במבחן המציאות...?

אני חושבת שהגבולות שלנו הם גבולות ההלכה.

את ההלכה לא אנחנו קבענו.

היא אלוקית ולכן סביר להניח שהיא לא לוחצת מידי...

זה מה שאני מרגישה...

אבל אני חושב שהמון פעמים הגבולות חורגים מדרך ההלכה, וכלפי מעלה....

זה מעולה, אבל לפעמים שוכחים את אלו שמאחור...

בטח כשאותם דברים ממש היו מתקבלים בשמחה בכל מקום אחר...!

ברגע שאלו סייגי ההלכה, פה נגמר הדיון.

השאלה אם זה באמת ככה..?

ונניח שכן, כולם כבר הגיעו למדרגה של קיום ההלכה כמות שהיא?!

יש הרבה שעוד בתהליך..!

הם צריכים לקיים את זה מתוך כפייה...?

היום קוראים לזה לחץ חברתי...

חיובי??

שאלה...!

אני חושבת שלחץ חברתי שגורם להתעלות, להתקדם- הוא טוב.

לקיים את ההלכה זה צריך להיות לנו הכי פשוט ו...בסיסי.

בגלל כל החילון של המאה ו.. שנים האחרונות זה כבר לא כ"כ פשוט

בחברה. ההלכה- נתפשת כהמלצה בלבד וסייגי ההלכה- "סתם החמרות"

בתקופה כזאת שהלחץ החברתי העיקרי הוא בכיוון ההפוך ממה שציינת,

כדאי שיהיה מקום קצת שפוי, לכוון את החבר'ה, דווקא, "אלה שמאחור".

כי מי ששומר את ההלכה- כפי יכולתו- מקפיד ושומר, לא צריך את הלחץ הזה.

לעומת זאת, "החברה מאחור" מתלבטים לאיזה כיוון ללכת.

אם החלץ החברי שאנחנו יוצרים ימשוך אותם לכיוונינו.. זה רווח לעמ"י.

"מתוך שלא לשמה- בא לשמה"

"אחרי המעשים-נמשכים הלבבות".

הקטע הוא שלא כולם נולדו וגדלו על חינוך של "בתים טובים"...

בטח שלא כולם גדלו בתנועה...

ובואי נהיה דוגרים.. המצב הוא לא תמיד כמו שאנחנו מתעקשים לצייר...

יש כאלו שהם בתהליך של בנייה, יש כאלו בתהליך של חיפוש..

ויש כאלו שצועקים ובאמת, סיסמאות.

אבל ההתנהגיות שלהם לא תמיד מעל גובה הממוצע של החברים...

אז מה!?!?!?

מה זה אומר עליהם?

למה יש אנשים המהרים לקטלג אנשים בקבוצות של מדריכים אידיאלים, מדריכים שהגיעו כי אין ברירה.. ומדריכים שלא הייתי משתמש בהם גם אם הייתי תקוע על אי בודד...

כל אחד והאישיות שלו, כל אחד והאהבות שלו, כל אחד והנפילות שלו...

יש מקומות בהם זה לגיטימי, יש מקומות בהם זה מתקבל קצת פחות בנעימות...

יש אנשים שצריך לנסות לקבל אותם כמו שהם,ומשם להתקדם...!

ויש אנשים, שבטוחים שגבולות הגזרה שלהם, הם גם של כולם...

כי לא כל אחד יכול להיות מדריך!

יש בזה אחריות, מחוייבות וכן, מי שרוצה להדריך בתנועת אריאל צריך להיות דוס.

המצב שלנו הוא לא תמיד האידיאל, אני יודעת אני לא חיה בסרט שהכל דוסי ונחמד..

אני יודעת שלכולנו יש במה להתקדם ולשפר.

"תהליך של חיפוש"- יש חיפוש ויש חיפוש, יש חיפוש בתאילנד/הודו

ויש חיפוש "איפה אני בתוך כלל ישראל, עובד את הקב''ה".     לאיזה התכוונת?

תהליך שך בניה - זה כל החיים...

מדריך אמור לייצר "גבולות גזרה" שתואמים לרוח התנועה, לרוח ההלכה

מי שזה לא מתאים לו...

יכול להיות שהוא לא מתאים להדריך

לא?

נתחיל מזה שאם היינו דורשים מכל המדריכים בתנועה להיות דוסים, כמו שאת אומרת...

הסמניריון הדרכה יכל להתקיים בבית שלי...

אז תגידי לי, סבבה! נתחיל מזה ונתקדם..!

צר לי לאכזב, אבל להתקדם מנקודה כזו בזמן הזה...כמעט בלתי אפשרי...

וחוצמזה, האם זה האידיאל של תנועת אריאל?!!?

להוסיף קדושה... במי, בדוסים?!!?

להוסיף קדושה בעם ישראל!

אז נכון, בשביל להוסיף קדושה, לא כל המדריכים מתאימים..

אבל מי קובע מי זה דוס!!!??!?!

איך את מגדירה אותם?

איך הם נראים??

זה מה שחסר לתנועת אריאל... לשקוע שוב בבועה...?

ולא!

זו בטוח לא המטרה!!

יש המון לא דוסים, ותורת חיים בעוז זה אצלם בנשמה, הם מנחילים את זה, הם מדריכים מטורפים...!!

ושומעים עידו רייכל...

לא רואה בזה סתירה..!!

השאלה הבסיסית היא... מה הוא דוס???

  : דוס א אדם שמנסה עד כמה שהוא יכול לקיים תורה ומצוות.

   הוא מאמין, הוא משתדל ליסם- בלי להתחמק ובלי לוותר לעצמו.

סבבה?

אם הסכמנו על זה-

המדריך מיצג אידיאלים. אם המדריך לא מאמין באדיאלים אלא עושה הצגות-

החניכים יקלטו ובמקום לחנך (שזה התפקיד של המדריך...) הוא משפיע לרעה.

אין שום דבר רע בבועה... ולא כל הדוסים חיים בבועה...

(אני לא יספר לך איפה אני גרה, אבל זה לא ישוב דתי.)

לא אמרתי שלא לקבל חניכים לא דוסים אבל איך מדריך יעביר לחניכים שלו

פעולה על ערכים שהוא לא מאמין בהם או שהוא לא מייסם אותם?

דוגמאות:

מדריכה מעבירה פעולה על צניעות והיא לא לבושה בצניעות.

מדריך מעביר פעולה על חשיבות התפילה אבל אתה לא תראה אותו בבית הכנס בבוקר כי הוא ישן...

איזה ערך יש לפעולות שלהם?!?!?!

אני לא מכירה יצורים כאלה:

"יש המון לא דוסים, ותורת חיים בעוז זה אצלם בנשמה, הם מנחילים את זה, הם מדריכים מטורפים...!!"

מה זה "לא דוסים" אבל ת"ח בעז זה אצלם בנשמה?!

לסיום, אני רוצה לספר לך סוד:

אפשר להוסיף קדושה גם אצל דוסים... אל תספר לאף אחד אבל כולנו יכולים וצריכים להתקדם..

אבל אין אדם מושלם... בזה אני מקווה שתסכימי איתי..!

אם מדריך מעביר פעולה על תפילה ולא קם אליה בבוקר, מסכים שטוב אם לא היה מעביר את הפעולה כלל!!

אבל אם מדריך באמת מאמין במה שהוא מעביר לחניכים שלו, באמת משתדל להוות דוגמא אישית טובה ואמיתית...

אבל אולי בגלל שזה קשה לו, או אנערף מה..

יש דברים שהוא לא חזק בהם, נקודות כאלו שהוא מנסה להתגבר עליהם, אבל מסיבות שונות, אולי כי זה קשה, אולי כי הוא מעריך את "מקצועיות השירה בציבור הכללי" ואולי באמת כי הוא נופל בזה..

אז השירים שלו הם לא של אודי דוידי, אז מה?!

קטלוג, מילה כל כך רעה, מלווה בזרקורי החברה, אנשים שבעצמם לא מושלמים, העיקר שזה שמולם מחזיק בערכים ממש לא כמוהם, כי אצלו זה לא טבוע בנשמה...

והפעם זה בכלל לא סוד... אם תנועת אריאל תפנה אל קהל יעד מסוים, מה שמתנפץ ב"ה הסיכוים שלה להפוך לתנועה עם ציבור, תנועה מבוקשת ואהודה יותר.. לצערי קטנים..

ואל תגידו שזה בסדר מבחינתכם...

עדיין קדושה בעם ישראל זו לא רק סיסמה..

כל ההתחלה- סבבה. כולם מתקדמים ומשתפרים.

"אם תנועת אריאל תפנה אל קהל יעד מסוים, מה שמתנפץ ב"ה הסיכוים שלה להפוך לתנועה עם ציבור, תנועה מבוקשת ואהודה יותר..."

אין לי שום אינטרס שתנועה אריאל תגדל ותהיה מבוקשת אם תנועת אריאל לא תהיה תנועת אריאל.

?

תנועת אריאל מיועדת לציבור מאוד מסויים.אני מאוד ישמח אם הציבור המסויים הזה יגדל-

כחלק מהתחזקות כללית בעמ"י.

אני מאמינה שהציבור צריך להשתנות כדי להתאים לנו ולא שנתאים את עצמנו להם..

את זה^^^ בני עקיבא עושים בצורה מצויינת.

נגנוז את כל החלומות הגדולים, את החזונות האדירים של מנהיגי התנועה...

נתמקד בנקודות קטנות, בדוסים חמודים עם פיאות, ובלי שום קול שיצפצף..

אינינו צריכים להתאים עצמינו לאיש, אסור שזה יקרה, אחרת נאבד את הכל..!

אבל גם אסור לנו לסגור את עצמינו בקופסה הדוקה כל כך, קופסה לא רשמית אבל עם עם השלכות חמורות בטירוף...

תנועת אריאל תמשיך לפנות לקהלים מאוד מסיוימים והכל יתקטן...כי אנחנו בדור קצת קשה מהבחינה הזו...

"תורת חיים בעוז"

התורה שמתגשמת בחיים עצמם, בכל תחומי החיים..!

ובעוז... בחממה לא צריך את זה..!

אני חושבת שכן באיזשהו מקום מי שרוצה להכנס לתנועה צריך להתאים את עצמו אליה.

אחרת, אנחנו באמת מאבדים את העניין בתנועה הזאת. זה בדיוק מה ששונה ביננו ובין תנועות אחרות.

תכל'ס, את הקירוב, עלייה לארץ וכד'- זה בנ"ע עושה. בצורה נפלאה.

אבל מה עם הציבור האחר? הציבור שלא צריך שיחזירו אותו בתשובה? הציבור שכבר נמצא בארץ? מה? לא מגיע לו גם תנועת נוער שמתאימה לרמה התורנית שלו? מה? נשאיר אותם באותה רמה שהיינו עד עכשיו? לא חבל?

אז זה בעצם הייעוד שלנו בתור פעילים בתנועת אריאל. כל אחד עושה את התפקיד שלו, התפקיד שלנו הוא לקרב את הקרובים.

קירוב רחוקים? יש מישהו אחר שזה התפקיד שלו. בואו נתמקד בתפקיד שלנו ולא נתחיל להתקפל בגלל דעות ותגובות שאנחנו מקבלים.

אני אתן דוגמא: האולפנה שלי.

האולפנה שלי, עקרונית מגדירה את עצמה כאולפנה תורנית עם רמה דתית גבוהה, ברוח הרב קוק וכו' וכו'..

אבל בתכל'ס מה קורה? הם מקבלים כל אחת. כמעט. [השכבה שלי מונה 5 כיתות, כ140 בנות בשכבה. וזה מלאאא!] וזה אומר כ-ל אחת!

גם אם הילדה באה לך עם חולצה קצרה לראיון! ולמה?

כי- "אם לא תקבלי אותה, מי יקבל אותה? והיא תזרק לרחוב".

ואז נוצר מצב שרוב השכבה בנוייה מבנות כאלה. והאווירה בשכבה? אני לא אגיד שמה שמעסיק אותנו בתור שכבה זה שאלות על השיעור של הרב בבוקר.. במילים עדינות.

מה שנוצר הוא שהבנות ה'דוסות' מתקפלות מול הרוב שהוא הבנות הפחות 'דוסות'. והאוירה היא אווירה שמכתיבות הבנות ה'פחות דוסות' ולא אוירה תורנית כמו שהאולפנה מגדירה את עצמה.

צריך באמת לדעת לשים את הגבול. עד כמה מערבים ואיפה עוצרים את זה. כי ברגע שאתה נותן לכולם להכנס, אתה מאבד את הדרך. אתה הופך מאולפנה ברמה גבוהה, [ובאמת ברמה גבוהה] לאולפנה שתהיה עסוקה כל הזמן בהטפת מוסר על אורך החצאית במקום לדבר איתנו על הדברים החשובים באמת! [תפילה, קרבה לקב"ה, הכוחות של הנוער וכד']

וחבל. כי האולפנה מפספסת את הדרך שלה.

אני לא אומרת לא להכניס בכלל, אבל לדעת איפה אנחנו שמים את הגבול בשביל שלא נאבד את המטרה שלנו.

ככה זה גם בעניין הזה.

צריך לדעת עד כמה לערב, בשביל שהחבר'ה הטובים ישפיעו על החבר'ה הפחות ולא ההיפך.

שבת שלום!

קודם כל, מישהו הצטרף!!! סופסוף!

ממש מסכימה עם נעמה!!!

ורובאי- נגד נגד נגד לגנוז אידיאלים וחזון!!!

נגד!!!!!!!!

לא גונזים שום חלום של שום מנהיג!

פשוט לא!!!!

אם לא נחלום - לא נתקדם! לא נגיע לאידיאל!!!

תנועת אאריאל לא תהיה תנועת אריאל אם תהפוך אותה ל"תנועה של עם"

היא תהיה חיקוי קלוש לבני עקיבא- חבל כי בני עקיבא טובים במה שהם עושים!!!

שוב, אני לא אומרת שצריך לעשות מבחני קבלה לחניכים אלא שהמדריכים יתאימו לרוח התנועה=     דוסים!!!!

קודם כל, ברכות לנעמה...ברוכים הבאים..!

אבל אני חושב.. שפיספסנו את הנקודה..

נעמה לקחה דוגמא מהאולפנה, מה שישר מציב אותנו בחוסר שוויון מוחלט, האולפנה יכולה לסרב לקבל בנות!!

סניף לא מסרב לקבל חניכים!!

וגם אם נגיד שמדובר על המדריכים בלבד, אני עדיין חושב שזה קצת שונה..

אין מספיק דוסים שלובשים חולצותנועה!!  בכל תנועה, לא רק באריאל!

שוב, אני מוכן לפנות בית ריק לסמינריון הבא... הוא יכיל את כולם..

תנועה נדרשת לכלל משאביה, מדריכים "אידיאלים" לא תמיד בנמצא.

אם כי אני חולק לגמרי על הקביעה שבסוף דבריך, דוסית..

מתאימים לרוח התנועה = דוסים!(!!!!!!)

מאיפה הבאתם את זה!?!?

לכל מדריך הנופך שלו, (וסליחה אם אני נשמע מטומטם...) לא כולם חייבים להיות דוסים, אם כמובן אין לזה השפעה.

לא, אני לא מנסה להפוך את התנועה לתנועה של עם, את זה בבנ"ע יודעים לעשות מעולה!

גם לא חיקוי קלוש לבני עקיבא, ממש ממש לא!

אבל כדי שהחזונות לא ישלחו באמת לגניזה... אולי כדאי ללכת על גישה אחרת...

אה, ונעמה!

מסכים כמעט עם כל מה שכתבת.. בעיקר עם ההתחלה..!

למה אתה אומר שדוסים זה לא = לרוח התנועה????????

כעיקרון, כנקודת התחלה.

שוב הם הכי קרובים, לא כתוב את זה בשומקום..

מפה צריך להתחיל להתפרס.

אסור להשאר במקום אף פעם..

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...