יש יותר מדי מקרים עצובים, תנסה לחשוב כיצד אתה מסייע להם, ולא לשקוע במקרה המעציב.

במידה ואינך יכול לשאת זאת, מומלץ לעדכן את אחראי/ת המתנדבים לצורך פגישה עם פסיכולוג של מד"א.

אל תשמור עצבות ומקרים בבטן. זה עלול רק להזיק לך.

תרגיש טוב!

זה הרבה יותר יעיל מפסיכולוגים לענ"ד.

והכוונה הייתה, שאם הוא לא יכול לשאת זאת, אחרי שהוא משתף אנשים (כמו כאן בפורום).

ואני הייתי עם אשה שהפילה...זה באמת ממש עצוב. במיוחד לאור העובדה שלא הייתה לי אף פעם לידה. אבל תכל'ס, אני הגעתי למד"א בידיעה שאני אפגוש מקרים קשים מבחינה פיזית- והרבה דם. גם הבנתי מראש שלפעמים יש מצבים בהם אהיה חסרת אונים, ולא יהיה מה לעשות.

לא חשבתי, שאפגש עם אנשים שאפילו לא מודעים למצב שלהם, ושהבעיה שלהם היא נפשית יותר מאשר פיזית.

יודעים כמה פעמים הייתה לי קריאה לשיכורים? כמה פעמים לבית החולים לפגועי רוח או מה שזה לא יהיה? או אפילו סתם זקנים שכבר לא מודעים לעצמם..

מבחינתי, אלה המקרים הכי קשים וכואבים...

מקרה אצל זקן/ה מוזנחים?

זה הכי נורא הבית מסריח אף אחד לא מטפל בהם הם בקושים יוצאים מהבית

אני נחרדת מהמקרים האלא כל פעם שאני מגיעה לבית כזה

גם לאיחוד הצלה וגם למד"א.

אני יודע פשוט שבאיחוד הצלה מצוי יותר קורסים נפרדים.

ולפי מה שידוע לי מד"א מכבדים את הקורס של איחוד הצלה.

(ואם אתה מתכוון להתנדב, אז התשלום סמלי..)

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית